דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

באר שבע הקדמה לתולדות העיר וסיפוריה

 
הקדמה לבאר שבע

מקורותיה של העיר מתוארים בספר בראשית בסיפורו של אברהם אבינו,בתקופת השלטון הרומי  והביזנטי ,נתקיימה בה התיישבות,שאת שרידיה ניתן לראות באזור השוק הישן, עד הכיבוש המוסלמי ערבי שאז הפכה לעיר ערבית,בתקופת השלטון התורכי שימשה כעיר ממשל,ונכבשה בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה, והפכה להיות עיר ערבית לכל דבר,לאחר מכן שימשה כעיר ממשל ומפקדה תחת הצבא המצרי ,עד שנכבשה בידי הצבא הישראלי במלחמת העצמאות.

 

העיר באר שבע היא השביעית בגודלה במדינה,בשנות החמישים החלה בניית העיר והשכונות החדשות ,כתוספת לעיר התורכית הישנה,מרכז העיר הישן משמש כיום בעיקר למסחר, בתחילה נבנו הבתים בשיטת עיר גנים,מבנים חד קומתיים עם חלקה ליד הבית,אך במהרה שונתה התוכנית והבניה בשכונות צופפו ונבנו בה מבנים רבי קומות ומרכזי מסחר מודרניים,בשנת 1960 נבנה בעיר בית החולים סורוקה,אוניברסיטת בן גוריון,תיאטרון העיר ותזמורת סימפונית,,קריית ממשלה,כאשר החלה העלייה מרוסיה ,הגדיל העיר את אוכלוסייתה ומבניה.

     

      באר שבע העתיקה

 

באר שבע נחשבת לאחת הערים העתיקות בארץ ישראל,חשיבותה הייתה גם במיקומה הדרומי ששימש למעבר לחצי האי סיני ולעבר הירדן ולאזור מפרץ אילת ,כיוון שאספקת המים שלה הייתה תלויה בירידת גשמים ובחפירת בורות מי תהום שזרמו והתאספו במאגרים תת קרקעיים ,נוצרה תלות בעונות גשומות של גשם אל מול עונות היובש והמחסור,מצב זה מנע שימוש נרחב והתבססות על גידולים חקלאיים.

 

ידוע היה כי לאחר שיטפונות המים בעת ירידת הגשמים בעונת החורף ,נהוג היה לחפור בורות מים בקרקעית נחל באר שבע לעומק קטן וליהנות ממאגרי המים לתקופת הקיץ הראשונים שהבינו את דרך החיים הזאת בשימוש במים לצרכיהם היו התושבים הראשונים באזור בתקופה הכלכותית בערך לפני כששת אלפים שנה.

 

תושבים אלו התפרנסו כתחנת מעבר ומסחר עם המדינות הסמוכות והרחוקות כמו באפריקה אנטוליה עירק וסוריה,תחילת הסיפור היהודי להתיישבות בעיר קשורה לסיפור התנכי של אברהם אבינו שהתיישב באזור תל באר שבע ,אברהם חפר בורות מים נטע עצי אשל ונלחם עם שבטי האזור על הזכות להתיישב בישוב ,לצורך זה אף כרת בריתות עם אבימלך שהיה מלכם של בני גרר .

 

העסקה הראשונה הרשומה בתנ"ך לרכישת אדמות ,נעשתה בידי אברהם אבינו בעת שרכש מאת עפרון בן צוהר החיתי את שטחה של מערת המכפלה להקמת אחוזת קבר,במחיר של ארבע מאות שקלי כסף,כאשר בני חת היו העדים לעסקה.

 

בפי זקני האזור הבדואים מסופרת האגדה למציאת באר ביר עסלוג, האגדה מספרת מתוך הסיפור התנכי של הגר האמה שנשלחה (גורשה), מביתו של אברהם אבינו בבאר שבע ,עם בנם המשותף ישמעאל , בדרכה הגיעו הגר וישמעאל לאפיק נחל רביבים ,בנקודה זאת נגמרו המים אשר בכליהם, אז הניחה הגר את בנה ישמעאל על הקרקע ,התינוק הבוכה הכה ברגליו על הקרקע ובכול נקודה שהילד בעט יצאו מים מהקרקע .

 

לאחר שהתבסס באזור והחל לגדל גידולים חקלאיים, סביב בורות המים שחפר,זאת בניגוד לשכניו הבדויים שהיו שבטי נודדים ,חשיבותה של העיר באר שבע עלתה בעת שלטון השופטים והמלכים שאז הפכה לשמש כעיר מחוז לסביבה

 

כמובן שכאשר שני יהודים נפגשים שלוש מפלגות מוקמות,כן נמשך הויכוח ההיסטורי לגבי מעמדה של העיר באר שבע בהיסטוריה הארץ ישראלית, יש הטוענים כי העיר הייתה מקום מגורים דרומי וזניח, חלק אחר של הטוענים ,מנסים להשתית את הדעה ,כי באר שבע קדמה לירושלים והתחרתה על הכבוד לשמש כעיר רוחנית,קדושה ודתית,בזכות טענתם כי העיר שימשה כשער לעולמות שבשמים מעל.

 

עוד מוסיפים בעלי דעה זאת כי באר שבע התחרתה בירושלים בהיותה מרכז דתי פעיל שהתחרה בירושלים,בין היתר מסתמכים הטוענים לגדולת העיר על פרשיות ,סיפורים וכתובים מתוך ספרי התנ"ך הכתובים בזכות הקשר המיוחד לאבותינו אברהם ויצחק אבינו ולסיפורם התנכי כולל חלום סולם יעקב .

 

עוד טוענים אנשים אלו כי מקום מעמדו של המקדש בעיר באר שבע התעצם ממתחרהו בירושלים,על פי סיפורי התנ"ך גם אליהו הנביא התחבא בעיר מפני המלכה איזבל בטרם יצא למסע להר סיני על מנת לדבר עם האלוהים  .

 

בעת גלות בבל ננטשה העיר מתושביה היהודיים והיא חזרה לשמש כעיר באזור העיר העתיקה של היום,לאחר עליית בבל לארץ ישראל של היהודים החלה שוב ההתבססות במקום קיימים ממצאים ארכיאולוגיים המאוששים כי בתקופת בית שני ,תקופת בית חשמונאי ועד התקופה הביזנטית שימשה העיר למגורי יהודים .


אך הויכוח נותר כמובן מי בעצם הרס את העיר ,או איזו סיבה הייתה לאשורים להרוס את העיר עד היסוד ,או האם העיר נהרסה בידי המלך יהודה חזקיה ,בתגובה למרד שפרץ נגדו בגין הריסת המקדש בעיר באר שבע בהוראתו כיוון שנמאס לו מהתחרות איזה מקדש חשוב יותר בירושלים או באר שבע ,למרות הויכוח הקיים, עדיין סבורים הארכיאולוגים, על פי הממצאים כי העיר נהרסה בידי האשורים ואכן שהיא נשארה שוממה מאות בשנים שלאחר הריסתה.

 

בעת הכיבוש המוסלמי בשנת 632 לספירה נחרבה וננטשה העיר וכך עמדה בשיממונה עד סוף המאה השמונה עשר ותחילת המאה התשע עשר , המציאות בפועל על סמך החפירות מוכיחות כי אכן נהרסה העיר לחלוטין .

 

בין אגדותיה המדווחות של העיר באר שבע הקיימת מהמאה השלוש עשר ,סיפר המבקר המוסלמי שנקרא יאקות וכונה אבן עראבי (בן הערבי),כי על פי האמונה היהודית והמוסלמית משמשת העיר כמעבר לעולם הבא,ועל פי האגדה כול המתים יגיעו לעיר ביום המכונה יום א סבע (מהמילה באר שבע ) על מנת להיכנס למעבר לעולם הבא שבשמים,על פי הפתגם הערבי המתים מגיעים ליום א שבע.  

 

ניסיונות השתלטות של בני השבטים הבדויים על השטחים שננטשו בסוף המאה השמונה עשר ותחילת המאה התשע עשר ,הביאה את השלטון התורכי עותומאני לעשות סדר באזור ולהשתלט מחדש על האזור ולצורך זה הקימו מוסדות שלטוניים על הגדה הצפונית של העיר העתיקה של באר שבע.

 

שטחים אדמות שהבדואים השתלטו עליהם וטענו לבעלותם,נלקחו מידם בידי השלטון העותומאני שהשכירם לעונות לעיבוד חקלאי עונתי (גידול פלאחה וחיטה)בעיקר לראיסים שהגיעו מאזור עציון גבר.

     

חלק מקביעת המיקום החדש של ההתיישבות בבאר שבע ,נגרם מההבנה כי בנקודה הזאת גובה חפירת בורות המים למאגרי מי השיטפונות התת קרקעיים אינו מצריך עבודת חפירה גדולה,השלטונות העותומאניים הכניעו את שלושת שבטי הבדויים הגדולים שחיו באזור, והושיבו בעיר תושבים מוסלמיים שהובאו מחברון ומעזה .

 

באותה תקופה בעיר אף התגוררו מספר משפחות יהודיות בעיקר בתפקידי פקידות לטובת השלטון העותומאני,או הקשורים לתחנת הרכבת ועובדיה כמהנדסים ומנהלים,תושבים בדואיים לא חיו בעיר והתגוררו בשטחי אדמתם,השייחים הבדואיים אף בנו עת שטחים אלו בתים מפוארים מכספים שקבלו ממכירת חלק מאדמתם.

 

בתקופת מלחמת העולם הראשונה בשנים 1915-17 , גדל מספר תושבי העיר בזכות העובדים הרבים שעבדו בתחנת הרכבת ומחסניה ,בשימור מסילת הברזל וגשרי הרכבת,כמו עובדים ששרתו בשדה התעופה הסמוך של חיל המשלוח הגרמני ומטוסיו.

 

כאשר הגנרל אלנבי כשל בשתי התקפותיו לכיבוש מערך הגנת העיר עזה ,החליט הגנרל כי יש לכבוש את העיר הלוגיסטית באר שבע ולמוטט את הצבא התורכי במעוזיו בחצי האי סיני ממחסור במזון וחומרי לחימה,חיל המשלוח הרכוב האוסטרלי גויס למשימה ובסוף אוקטובר 1917 הצליחה התקפת הפרשים האוסטרלים והעיר באר שבע נכבשה .

     

בשנת 1924 בעת שיהודים החלו לרכוש אדמות באזור העיר באר שבע  ,הקים יהושוע חנקין שעמד בראש חברת הכשרת הישוב את משרדו בבאר שבע , את המשרד ניהל יששכר סיטקוב איש רחובות מאנשי השומר,שהחל את פעילותו שנה קודם לכן בקרב השייחים הבדואים שהיו בעלי הקרקעות באזור,בין ההצעות נבחנו שטחים בנגב הדרומי ובחצי האי סיני בחאן יונאס,עזה ובבית חנון.

 

המשרד שנשכר בידי חנקין וחברת הכשרת הישוב היה מבנה בן שתי קומות ,בקומה העליונה היו שני חדרי מגורים לעובדים ולמודדים,בקומת הקרקע היחו ארבעהחדרים ששימשו כמשרדים.

 

במשא ומתן השתתפו כמתווכים בין היהודים לבדואים ,סוחר נוצרי,כותב בקשות נוצרי לבתי המשפט ולשלטונות,שיחיים בדואים והמתווכים הירושלמיים שמואל עמוס ויצחק קווטינסקי עד לחתימת ההסכמים והעברתם  לרישום בטאבו התורכי ויציאת צוותי מודדים להכנת מפות השטח.

 

במהלך המשא ומתן יצאה קבוצת מודדים למדידות השטחים שנרכשו בראש מהנדס הכשרת הישוב נחום פאפר , הדרך לבאר שבע עברה בירושלים לחברון ומשם לעמק יתיר ערד ולבאר שבע ,עורך דין מעזה שניסה לשים גלגלים בעסקאות הוזמן למשרד ,שומן וקיבל משרת יועץ במשרד של הכשרת הישוב.  

 

לקראת סוף שנת 1928 החלה ירידה ברכישת האדמות בידי היהודים עקב התגברות השנאה כלפי היהודים ותחילת המאורעות של 1929,ההנהלה הציונית הוציאה הוראה לקפל את המשרד ולא להשקיע יותר כספים ברכישת אדמות, גם עקב מחסור בכספים של המוסדות הציוניים שהוקצעו לרכישות אלו, בשנת 1929 הוכרחו מעט היהודים שגרו בבאר שבע לעקור מבתיהם ורכושם ולהסתלק צפונה.

 

סיפורו של הסופר משה סמילנסקי ברכישת אדמות

 

בשנת 1904 החליט משה סמילנסקי להעביר את עיקר פעילותו החקלאית לגידול עצי הדר ( ענף הפרדסנות) והמשיך את כתיבתו הספרותית ותרגום ספרים לעברית ,לאחר מספר שנים של מחקר העם הערבי בארץ הישראלי בשנת 1912 ,החל להבין את תובנות העם הערבי ורצונו לשלוט בארץ ישראל.

     

מאבקו זה להחדרת הרעיון של השאיפות הערביות ,אל מול כמיהת היהודים לחזור לארץ ישראל ולעבדה,רעיונות אלו גרמו לו בשנת 1913 להיות מואשם בעלילה ,שהצביעה עליו  ועל מספר מחבריו מרחובות ,בטענה שהם רצחו ערבי מהכפר זרנוגה בסביבה , סופה של העלילה שנמשכה מספר שנים שיצאו זכאים במשפט.

 

לאחר כבוש ארץ ישראל התגייס לגדוד העברי בצבא הבריטי,לאחר גמר השרות המשיך במלחמתו לייסוד ארגון האיכרים במושבות בארץ ישראל ,לאחר שהוקם הארגון הקים את עיתון בוסתנאי בהתאחדות האיכרים.

 

רעיון רכישת אדמות הנגב הצפוני החלו לקנן בראשו ובזכות קשריו עם יהודים עשירים בדרום אפריקה ובאמריקה, קיבל כספים לרכישת גושי אדמות ,בעקר בנגב הצפוני,עם כסף זה פנה לחנקין שהתפנה לאחר סיום מכירת אדמות ארד אל סיר בשנים 1926-34  , אז הציע שייח סלאמה אבן סעיד מהשבט מסעיין אלעזאזמה ומתווכו הסוחר סלימן א- זרבאווי בשנת 1935,למשרדו של יהושוע חנקין בבאר שבע לרכוש את אדמות קאעת מקבולה שפירושו ( האדמה הטובה) שטח בן 35.000 דונם בדרום מערב באר שבע במה שאנו קוראים ביר עסלוג .

 

לאחר שסוכמו פרטי הסכם במשא ומתן למכירת אדמות קאעת מקבולה שפירושו ( האדמה הטובה) ,יצאו לשטח יוהושע חנקין ,חירם דנין,המהנדס זלמן ליפשיץ ,עמינדב אלטשולר ועורך הדין יוסף סטרומה ,לאחר מכן יצא לשטח גם משה סמילנסקי שחלק שבחים לטיב הקרקעות.

 

בשנים 1935-6 הוקמה השותפות הרעיונית שכללה את האישים : משה סמילנסקי , פנחס רוטנברג (מפעל החשמל נהריים) , גד פרומקין (עיתון חבצלת הירושלמי) , יהודה לייב מאגנס (נשיא האוניברסיטה העברית הראשון) ומשה אברמוביץ נובומייסקי ( המנהל והמייסד של חברת האשלג בים המלח) ,שקראה לעצמה "ברית שלום" ,גוף שפעל למתן שלטון דו לאומי ליהודים ולערבים בארץ ישראל בהשגחת השלטון המנדטורי .

     

בעת התגברות עליית הנאצים בגרמניה ובשלהי מלחמת העולם השנייה יצא משה סמילנסקי  בשליחות המחלקה לגאולת אדמות ארץ ישראל בקק"ל ואגודת הכשרת היישוב שבה היה חבר הנהלה ,לארצות הברית ודרום אפריקה במטרה להיפגש עם יהודי עשירים לרתום אותם לעשייה בפעילות במדינותיהם לעזרה בטיפול הבעיה ההתיישבותית בארץ ישראל ,ועזרה כספית לרכישת אדמות להתיישבות יהודית בארץ שראל,בנתנו תשומת לב עיקרית של נעיצת יתד התיישבותי בנגב ,בסיור זה רכש ידידים שאף נרתמו לעזור למפעל ההתיישבות .

 

משה סמילנסקי עסק גם בהשגת המימון לרכישת זיכיון החולה מידיי חבריו אלו והיה שותף בתהליך הרכישה,עסקנותו הציבורית ומאבקו בגיוס כספים ופעילותו ברכישת קרקעות בארץ ישראל ,לא הובלטה לאורך השנים ,אנו בלימודינו בבית הספר למדנו להכיר רק את משה סמילנסקי הסופר והכותב וחבל.

 

חיי התושבים בעיר באר שבע בתחילת המאה העשרים

 

את העיר באר שבע היו מציפים תושבים מוסלמים בדואים לקראת חגי המוסלמים,אז גם היו מזמינים בגדים ורוכשים מוצרים וחפצים לחג,משטרת העיר הבריטית הרכובה שכנה במחנה צריפים בסמוך לתחנת הרכבת,השוטרים בעת שיממונם לימדו את הסוסים לרקוד לצלילי מוזיקה להנאה התושבים בעת שהם הורשו לרדת לעיר העתיקה (תחליף לטלוויזיה) .

 

אבל ההופעה הטובה בעיר הייתה בימי הפעלת בית המשפט לפשעים חמורים או בית המשפט המחוזי באותה תקופה,העיר הייתה מתמרקת ,משמר פרשים היה יוצא לקבל את פניהם של השופטים ומלוויהם,שהגיעו בכלי רכב מירושלים דרך העיר חברון ומשם לבאר שבע, האורחים היו מתאכסנים בבית המלון ,ובאכסניה שהייתה בקרבה לסאריה ,אז היו האורחים עורכים מסיבות לצלילי עוד וכלי פריטה בלוית שירה מזרחית בידי זמרים.

 

הופעה נוספת שבועית הייתה קבלת הרכבת מיפו שהגיעה אחת לשבוע, רוב תושבי העיר וסביבתה היו מתכנסים בתחנת הרכבת לראות מי הבאים ולהקשיב לחדשות ולסיפורי ארץ ישראל והעולם .

 

תושבים יהודיים בתחילת המאה העשרים בבאר שבע עד שנת הפרעות 1929

טוחני הקמח יעקב גורדון גדל הגוף (היה מניף שק גרגרים בקלות)  ומאיר שיינדרמן שותפו קטן הקומה שהיה מכונאי מעולה ,היו בעליה של תחנת הקמח שפתחו בשנת 1901 בבאר שבע כתחנת קמח ממוכנת, תחנה זאת פעלה לאורך שנים ארוכות , המבנה הזה היה  היחידי שהיה בבעלות יהודים בכל הנגב אך בפועל כרכוש מבנה התחנה, נרשמה על שם יחזקאל דנין חברם שהיה בעל נתינות תורכית ובהמשך האפוטרופוס על רכוש משפחת גורדון (טופס הרישום נמצא בארכיון באוניברסיטת באר שבע).

הפלאחים הערביים העדיפו לטחון את תנובת גרגרי התבואה שלהם בידי הטוחנים היהודים כיוון שידעו כי היהודים אינם לוקחים (מעלימים)  חלק מהתוצרת אלא מסתפקים בשכר שנקבע מראש,סיבה נוספת היא שתחנת הקמח הייתה תחנה מכאנית שהשתמשה בסוג משובח של אובנים שטחנו את הגרגרים לרמת קמח עדין ולא גס.

   

שני השותפים טוחני הקמח, יעקב גורדון ורעייתו בתיה ובתו יהודית וחברו שניידרמן ( שיינדורביץ ), גרו בפינת הרחובות כיום קרן קיימת וטרומפלדור , בהמשך שרתו גם כשוטרים במשטרה היהודית הרכובה (על סוסים או גמלים)בתחנת המשטרה בבאר שבע במשטרת הבריטית,בדרך כלל נשלחו לסיורי ביקורת בתחנות המשטרה הסמוכות שאיתם היה להם קשר אלחוטי, (יהודית בתו של יעקב גורדון )נישאה לימים לסמל היהודי משה רוזנפלד ההרוג היהודי הראשון בפרעות 1936 בגלבוע) .

 

תחנת הקמח של השותפים היהודיים,הייתה פעלה ושימשה במשך 28 שנים כמרכז לכל היהודים שעברו באזור, או גרו בעיר באר שבע, בתיה רעייתו של יעקב גורדון הייתה מארחת יהודים ומסייעת לאלו שבצרה.

 

בשנת 1916 הוקם ליד הטחנה חדר ששימש כבית כנסת, ויהודי חברון שלחו אליו את ספר התורה, תפילות נערכו בו כאשר היה מניין לתפילה בעזרת עובדים ועוברי אורח יהודים, נוסח התפילה היה בחלקו אשכנזי וספרדי וכמובן בנוסח תימני לכבודו של השוחט.

 

לאחר הכיבוש הבריטי של באר שבע בידי הבריטים, שימש יעקב גורדון כנציג הקהילה היהודית הקטנה אל מול השלטון הבריטי. התחנה נעזבה לאחר מאורעות תרפט (1929) ויעקב גורדון היה לאחרון היהודים בבאר שבע הוכרח למכור את התחנה למתחרהו המוסלמי.

 

בני משפחת אהרון  יפה (יופה) שמוצאם מחברון ,ניהלו את בית המלון של העיר שהיה ברחוב באר שבע של היום,בבית המלון נהגו למכור גם שתייה חריפה,בעיקר לנוצרים אורחים ובסתר למוסלמים, את המלון ניהלה המשפחה למשך שנתיים לאחר מכן עברו להתגורר בעיר עזה לבית גדול .

 

סיפורה של משפחת יפה אהרון

תודה למשפחת יפה על העזרה במחקרה שהשתלב במאמר שכתבתי על היהודים בבאר שבע .

מוצאה של משפחת יפה(יופה) ברוסיה , בן המשפחה הרב ישראל יפה ורעייתו שפרינצה,הרב ישראל כונה המדפיס מקאפוסט,למשפחת יפה נולדו ששה בנים, המשפחה עלתה לארץ ישראל והתיישבה בחברון.

בניו דוד ושלמה זלמן יפה עלו לארץ ישראל בשנת 1777 ביחד עם שלוש מאות בני עדתם בראשות רבם מנחם-מנדל מויטבסק והתיישבו בטבריה, בנו של רבי ישראל יפה עלה לארץ בתחילת המאה התשע עשר,אחד משלושת בניו שנקרא צבי הירש יפה שהתגורר בחברון נישא ונולדו להם ילדים בכורו אהרון נישא לפסיה בת רופמן (ממייסדי המושבה גדרה)להם נולדו חמשה ילדים ,כאשר מתה רעייתו נישא אהרון לשרה אחותה של פסיה ולהם נולדו שלושה ילדים.

משפחת אהרון יפה נדדה בארץ ישראל והתגוררו בחברון,בסוריה,בבאר שבע ,בעזה ,בתל אביב ולבסוף בזיכרון יעקב , אך גולת סיפורם היה מגורייהם בעזה בזמן מאורעות 1929 בעזה מצא אהרון את פרנסתו מעבודה כטוחן אצל מרגולין בעל הטחנה,רעייתו שרה ניהלה את בית המלון בעזה ששכן ממול למסגד , מלון עם חצר ובאר מים במרכזה .

כאשר החלו ערביי עזה במלאכת ההרג של מאורעות 1929 ,יעץ מפקד המשטרה הבריטי לכול היהודים בעזה להתכנס לבית המלון של משפחת יפה,חלקם הגיעו מיד וחלקם השתהו עד אשר נרצחו שני מבני העדה היהודית בעיר בידי המון מוסת.

בית המלון הוקף בפורעים מוסתים שניסו לפרוץ לחצר ,איש הדואר דוד גשורי וירה באקדחו לעבר ההמון,ההמון נסוג לאחור אך חזר והתקיף ביתר שאת את המבנה ,כאשר הצליח חלק מההמון להיכנס למבנה ,פתחו היהודים מעט את דלת החדר שבו היו נצורים ,והרוקח היהודי יקר התיז לפניהם חומצה ,הערבים הצרובים נסוגו בבהלה לאחור .

את הזמן הזה ניצלה שרה יפה בעלת המלון,ולמרות שהייתה בסוף הריונה יצאה החוצה אוחזת מוט ברזל ,הניפה אותו מעל לראשי שני השוטרים הערבים בדרישה שיירו באוויר ויזעיקו את כוח המשטרה מהתחנה.

ואכן כוחות המשטרה בראשות הקצין הבריטי הגיעו למלון,וחילצו את 44 היהודים שהתכנסו לתחנת המשטרה ובהמשך הובלו היהודים בחשכה לתחנת הרכבת הועמסו עליה ויצאו לתל אביב דרך לוד הערבית.

לאחר שהייה קצרה בתל אביב עברה המשפחה להתגורר בזיכרון יעקב ,שם עבד אהרון יפה בתחנת הקמח ונפטר בשנת 1949 ,רעייתו המשיכה בחייה במושבה עד שנפטרה ונקברה לידו לאחר עשרים וחמש שנים.

את ענף החייטות ייצגו החייטים היהודים שהגיעו מהעיר חברון בן ציון וניסים שהיו בעלי חנות,על מנת לקחת מידות מדויקות של הלקוחות היו משכיבים אותם על שולחן התפירה וכך היו לוקחים מידות.

 

בעיר התגורר גם השוחט התימני היהודי, שהיה לו הסכם עם השוחטים המוסלמים לעזרה בשחיטה על מנת לספק בשר כשר הן ליהודים והן למוסלמים , יום השחיטה העיקרי היה ביום חמישי על מנת לפתור את בעיית שימור הבשר מפני קלקול מחוסר אמצעי קרור.

 

כיוון שהעבודה ללקוחות הייתה דלה בלשון המעטה, נהג השוחט התימני למלא את זמנו בכתיבה תמה של תרגום שירים תימניים לעברית על עורות .



 
 
 
בניית אתרים - שרקור