דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

טחנות רוח בירושלים

 

בירושלים בסביבות השנה 1875  הוקמו ארבעה תחנות רוח מחוץ לחומות העיר, אחת בשכונת ימין משה,אחת ממול למלון פלזה שנהרסה,אחת ברחוב רמבן  כיכר פריז מלון המלכים,אחת ברחוב אגריפס שנהרסה ,בירושלים נותרו שתי תחנות והן : תחנת הרוח של מונטיפיורי בשכונת ימין משה ותחנת הרוח של רחוב רמבם ברחביה.לשתי התחנות שנותרו שופצו כנפי הרוח אך הן אינם פועלות.

 

טחנת הקמח של מונטיפיורי בימין משה הוקמה בשנת 1857 ,בידי משה מונטיפיורי,כאשר יצאה השכונה הראשונה היהודית משכנות שאננים ,מחוץ לחומות העיר העתיקה,התחנה שימשה לטחינת קמח ולפרנסת התושבים,גובה 18 מטר והיא בנויה כחרוט אבן דו קומתי  שכיפתו מתכת.לאחר שמנגנון ההפעלה התקלקל וירדה הכדאיות הכלכלית בהפעלתה ,עקב הכנסת תחנות לטחינה עם מנועי קיטור ,היא חדלה לשמש כטחנת קמח.

 

למעשה סר משה מונטיפיורי בהגיעו לישראל לביקורו הרביעי בישראל, עם סכום כסף גדול מעיזבונו של התורם יהודה טורא מניו אורליאנס שנפטר בגיל 90 שנה ,בכסף זה השתמש על מנת להקים ולעזור ליהודים בישראל, בתחילה רצה מונטיפיורי לבנות בית חולים ,אך משפחת רוטשילד הקדימה אותו בהקמת בית החולים רוטשילד ברחוב הנביאים .

בדרכו לארץ הוא עצר בקושטא אצל הפחה וקיבל אישור – פירמאן , לקניית חלקות אדמה שיחפוץ,כאשר הסתובב לבטח מחוץ לחומות ,בעלי החלקה שעלייה הוקמה שכונת משכנות שאננים.

בעלייה של החלקה שנקנתה בת מעל לשמונה עשר אלף מ"ר ,או קרוב לשבעים אלף אמות מרובעות,היה מושלה לשעבר של העיר שהיה ידידו של מונטיפיורי,המשא ומתן נמשך מספר שעות כאשר המושל מציע את האדמה בחינם לרגל ידידותם ופאת הכבוד  ומנגד מונטיפיורי מציע אלף לירות אנגליות,לאחר משא ומתן שמשך שעות נקבע המחיר ומיד נרשם עוד באותו היום בקושאן בטאבו ונחתם בתחילה מול הקונסול האנגלי ולאחר מכן בפני קאדי משפטן ערבי.

מונטיפיורי בביקורו הרביעי בירושלים  החליט להקים שכונה יהודית מחוץ לחומות העיר העתיקה , על מנת לעודד את התושבים היהודיים לצאת מן החומות הוא בנה בתחילה את מבנה משכנות שאננים ומיד את תחנת הקמח על מנת ליצור מקום עבודה לשמונה עשר המשפחות שהגיעו לגור במבנה משכנות שאננים.

 

כאשר רעיון תחנת הרוח קרם עור וגידים הגיע בונה הטחנה תומס ריצרד הולמן על מנת לבנותה בשנת 1857, בשלושת השנים הראשונות עבדו בתחנת הרוח טוחנים מהעיר קטנברי באנגליה, לאחר מכן הזיכיון לטחינת הקמח הועבר למשפחת רוזנטל שמגוריה היה בעיר העתיקה בירושלים .

 

השיטה שבה עבדה הטחנה שכאשר סובבו הכנפיים של התחנה את גלגל השיניים שניצב בצורה אנכית , כתוצאה מהסיבוב הופעל בסיבוב מעגל שינים אנכי , ומשם עבר הכוח לגלגל שינים אופקי שסובב את אבני הרחיים , במרווח בין אבני הרחיים הוכנסו גרגרי התבואה ולאחר פעולת הטחינה זרם החומר הטחון לתוך שקים .

 

בניגוד לטחנות רוח אחרות ,הוכנס בה מנגנון ייחודי שהותקן בכיפת התחנה ואשר גרם לתחנה ולכנפיים להסתובב אוטומטית לכוון הרוח על מנת שהכנפיים יעבדו, בניגוד למקובל שבו הטוחן סובב ידנית את הכנפיים לכוון הרוח המשתנה באמצעות מערכת שינים וידית.

 

פעולת הטחינה והטחנה ובתוספת סיפורי הבדים ,על שכירת מקללים ערביים לקלל את הטחנה גרמו לה לעבוד רק כעשרים שנה,אך האמת כי גם טחנת הקמח המוטורית שהופעלה בקיטור ושהוקמה במושבה הטמפלרית בידי מתיאוס פראנק הטוחן ובהמשך הטחנה הנוספת שהקים בדרך בית לחם 22, הבתה תחרות קשה לתחנת הרוח.

 

סיבות נוספות לכישלונה הייתה הסברה שמיקומה כלפי הרוח לא היה מתאים ,אלא שלא היו בתים שיסתירו את הרוח, והסברה השנייה שאבני הרחיים בתחנת הרוח שהותאמו לתבואה האירופאית הרכה לא התאימה לתבואה המקומית הקשה יותר, גם סברה זאת אינה מושלמת עקב ההתקנים המכאניים המודרניים שהותקנו במנגנוני התחנה , למרות זאת אפילו בזמן מלחמת העולם הראשונה עבדה תחנת הקמח .

 

ליד המבנה הוקם מבנה הכולל שחזור של כרכרת משה מוטיפיורי, לאחר ששחזור כרכרה זה נשרף,הוא נבנה מחדש ומוגן כיום בחזית זכוכית משוריינת.

 

כיום משמשת הרחבה סביב טחנת הרוח לנקודת תצפית לכוון העיר העתיקה והחומות ולתצפית מוגבלת לחלק המערבי של השכונה. 

 

פיצוץ תחנת הרוח של מונטיפיורי

 

כאן אנו מתקדמים לנושא שאני מוביל אותכם אליו ,הבריטיים בתקופת המנדט ניסו לשקם את התחנה ואף היא הופעלה לפרקים בעת שהשיגו חלקי חילוף להפעלת התחנה , ואנו מגיעים לשלהי מלחמת השחרור בשנת 1948 והפחד מכניסת חיילי הלגיון הירדני מכוון ים המלח בואכה ברכת הסולטן , בדרך העולה לכוון דרך חברון , לכוון חבירה עם הכוחות שיגיעו מכוון בית לחם.

 

מושל הבריטי שהתגורר בארמון הנציב והגיע לתפילה בכנסייה הסקוטית סנט אנדריוס ממול לתחנת הרוח רואה לפתע קני רובים בכיפת תחנת הרוח, לאחר שחלו בה שינויים ותוספות חרכי ירי בעמדה שהקים הצבא הישראלי שבדרך ,כיוון שמבחינתו זאת הפרה של הסטאטוס קוו ומיד נתן פקודה לחייליו לפוצץ את התחנה .

 

משהגיעו החיילים הבריטיים לפוצץ את התחנה ,עצרו אותם מגיני המקום ואמרו להם הרי את התחנה בנה בעל תואר סר בממלכה הבריטית סר מונטיפיורי מטעם המלכה ואתם רוצים לפוצצה , חשב מפקד הכוח שאולץ לפוצץ את התחנה והחליט כי יפוצץ רק את כיפת טחנת הרוח וכך יהי מבצע את הפקודה על פי הבנתו.

 

תמונת העשן והשריפה מאותו אירוע ,שנתגלתה לי בתקופה האחרונה הביאה אותי לחפור ולמצוא את הסיפור העלום הזה, הצילום המצורף באדיבות מאוסף הצילומים שצולם בין השנים 1898-1946 בירושלים על ידי צלמי חנות הצילום של אריק ואדית מאטסון האוסף נמצא באתר ספריית הקונגרס הציוני בארצות הברית..

 

למרות שטדי קולק שיפץ את התחנה כיום 2012 ,משפצים שוב את התחנה והמנגנונים וילדי נכדי אולי יזכו לראות בפלא של סיבוב כנפי התחנה. מילא קמח ברובו מיובא כיום כך שידעו לפחות מה זה תחנת רוח ולא רק בהולנד, שוקולד הם כבר יודעים מאיפה הגיע מהסופר לא?
 

כיום בשנת 2012 החל שיפוץ גדול לטחנה במטרה להשמישה הן בהפעלה להדגמה והן את המוזיאון הנמצא בתוך חלל הטחנה ,מסביב לתחנה הוקמו פיגומים ,אבניה משוקמות ,כיפתה של הטחנה המצופה לוחות מתכת ,הכנפיים והמנגנון הורדו לשיפוץ ,ואנו ממתינים לסיום השיפוץ והחזרת עטרה ליושנה.

 

אני עוקב כבר מספר חודשים על השיפוץ של תחנת מונטיפיורי ,להלן המידע העדכני סוף יולי 2012 .

המנגנון העליון הותקן ,הכיפה החדשה הותקנה, נתלתה בשלב זה כנף כפולה אחת מהשתים,כנף נוספת ניבנת בקרקעית התחנה, השבשבת האחורית הותקנה ,על ציר הכנפיים למציאת כיווני הרוח,סגנון התחנה שונה, לסגנון תחנות הרוח ההולנדיות בניגוד לתחנה בסגנון האנגלי שהיה בעבר, עדיין חסר הציר המרכזי  האנכי וחלק ממנגנון הארכובה המוליך ממנגנון הארכובה העליון למנגנון התחתון ולאבני הרחיים .

המתקין חוזר בימים הקרובים להולנד, לבנות מנגנון אבני הרחיים והאבנים ,הוא יגיע עם שאר המנגנון בפברואר 2003 שאז בעזרת שם יותקנו בתחנה על מנת שתפעל באמת ותטחן גרגרי חיטה להדגמה .

 

טחנת הרוח הישנה ברחוב רמבן ברחביה, רחוב רמבן 8 רחביה,טלפון 02-5612007

תחנת רוח זאת נבנתה הוקמה במחצית השנייה של המאה ה 18, בידי הפטריארכיה היוונית בדוגמת טחנת הרוח של משה מוטיפיורי בימין משה,התחנה פעלה לטחינת קמח בשנים 1880-1860. 

 

המבנה שהיה שייך לכנסייה היוונית,ושופץ בידי האדריכל אריך מנדלסון,שאף השתמש במקום לאחר שהתחנה הפסיקה לפעול,כדירה ומשרד,המקום שימש כמקום כינוס לאנשי הרוח והספרות אשר התגוררו בירושלים או הגיעו אליה לאירוח,כיום במקום חנויות מסעדה ומוזיאון קטן המספר את תולדות המקום.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור