דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

גליל מושבת משמר הירדן 3

 

בתחילת שנת 1944 לאחר משא ומתן ארוך לאורך שנים ,בשנת השישים ואחת להקמתה בחסות ארגון האיכרים בגליל ,הסתיימה תקופת חסותה של פיקא על המושבה ראש פינה,המשא ומתן היה כרוך במתח וסכסוך בין פיקא לאיכרי המושבה ,אדמותיה הוחזרו לאיכרים ואף נרשמו על שמם בחזרה , מעתה יוכל וועד המושבה להביא מתיישבים חדשים בבחינת הזרמת דם חדש ועתיד חדש למושבה .

מטולה הייתה המושבה השנייה שנכנסה למשא ומתן ומשמר הירדן החלה גם במשא ומתן ,אלא שכאן הנושא הסתבך מעט כיוון שחלק מהאדמות של המושבה לא היו תחת חסותה,ולכן האיכרים החדשים שיגיעו להתיישב במושבה יתקלו בבעיה ברשום הנחלות על שמם .

רק במחצית שנת 1944 הגיעו פיקא והמושבה משמר הירדן ,לאחר שפיקא הסירה את נושא חובם של המתיישבים כלפיה ובתנאי שבתמורה ,שאנשי המושבה יוותרו על כאלפים דונם משטחם ,על מנת לחלקם למתיישבים ראשונים שיתנחלו במושבה ,בנוסף פיקא תבנה מבני מגורים חדשים , תעזור בהנחת מערכת מים בצינורות ותעזור למתיישבים החדשים .

בסוף שנת 1939 פרצה שריפה ענקית מחוץ למושבה משמר הירדן אך בעזרת הרוח היא התקדמה ואחזה בשני משקים בפאתי המושבה ,אנשי המושבה התגייסו למלחמה בשרפה אל לא יכלו לה אי לכך הוזעקו תושבים מיישובי הסביבה שהגיעו ועזרו להשתלט על השרפה ,אלא שזאת הצליחה לכלות שני מתבנים ומבנים בנחלות האיכרים .

בשנות הארבעים החליטו השלטונות הצבאיים בארץ ישראל כי תושבי הישובים בצפון הגליל כולל תושבי המושבה משמר הירדן הקרובים למעבר גשר בנות יעקב ,חייבים לשאת תעודת מעבר לנסיעה לבתיהם ,לעומתם הנוסעים לראש פינה ולצפת פטורים ממטלה זאת.

שנת 1940 החלה ברגל שמאל במושבה ,מצבם של האיכרים והמושבה קשה שני מכוני המים מי השתייה ומי ההשקיה, הושבתו לאחר קלקולם והתושבים חזרו להביא את המים ,בעגלות הרתומות לחמורים ופרדות כפי שעשו עשרות שנים לפני כן, איכרי המושבה מחכים לקבלת פיצויים ממשלת המנדט , מכוון שנפגעו בפרעות , וזאת על מנת לנסות לתקן לפחות אחד משני המכונים , על מנת שיוכלו להשקות את גינות הירק שליד בתיהם .

עקב המצב הקשה נזרעו רק כשליש משדות החיטה ,וחלקה של כאלף דונם לא נזרעה כלל, דונם אלא שהיבול של שנה שעברה ,עבר לבנק על חשבון ההלוואה שלא הוחזרה ,ויש להניח שהבנק שוב ישים ידו על היבול, על מנת לכסות הלוואה שניתנה לאיכרי המושבה בעבור רכישת הזרעים החדשה.

בנוסף על כול אלא ,וועד איכרי המושבה קבלו הודעה מפיקא ,כי היא מפסיקה לממן ולתקצב ,את שני המוסדות הציבוריים במושבה, שהם בית הספר ואת שרותי הרפואה והמרפאה .

זקני האזור מספרים ,כי למעשה אחזקת בית הספר מומן ברובו, בידי מחלקת החינוך המנדטורית ועל ועד המושבה הוטל לשלם כשלוש לירות להשלמת המימון , אלא שהוועד לא שילם והתוצאה הייתה ,השבתת המוסד ובטלה לילדי המושבה ,בניסיון למנוע זאת ,התנדב מנהל הוועד מר סגל ללמד, אך הוא פסק לאחר זמן קצר.

בשנת 1940 מנתה מצבת התושבים במושבה כ 20 משפחות שבהם כמאה נפשות, עליהם מצורפים כחמש עשר מתנדבים מפלוגת ביתר ,חלקם של המתנדבים עובדים בשדות המושבה וחלקם מתפרנסים ,בעיבוד חלקה בת אלף דונם השייכת לפיקא,

אחד מאיכרי המושבה ,כתב לאחד העיתונים ,מכתב שבו הוא מתאר את מצבם הקשה של משמר הירדן , במכתב נכתב יש לנו לחם הנקרא הקדחת בתוספת תבלון החינין ,אך צרכינו הם הפיתוח הזרמת כספים והכנסת דם חדש למושבה אנו חסרים אנשים שיסעו עבורנו וידברו ויספרו את מצבנו לכול החפץ לשמוע את צערנו ,את מחסורנו ואת היאחזות בציפורניים ברגבי אדמת הגליל .

אך הכאב הגדול הוא ,הבידוד וההתמודדות הבודדה ,של כול מושבה ומושבה בבעיותיה ,וחוסר ההתאחדות של המושבות ,שיאפשר להתמודד ביחד ובייצוג אל מול השלטונות ככוח ולא כבודדים ברור כי שיתופי פעולה יכול היה לשפר את כוחם ועמידותם של המושבות לפיתוחם ולהקמת מפעלים לשיפור הכלכלה.

בתי האבן של האיכרים במושבה שנבנו בעבר, כוללים מטבח גדול מכוון שהמשפחה אוכלת בחדר הזה, בעיקר מזון טרי מתוצרתם ,רצפת הבית היא מבטון הקירות צבועים בלבן, תקרת עץ מעל ומעלייה רעפים, בחלק מהבתים מקלטי רדיו ותמונות שנגזרו מעיתונים מתנוססות על הקירות .

סביב הבית החצר שבה מגדלים בני המשפחה לול עופות מטילות ובשר, שובך יונים ,לפעמים רפת חלב, מחסן כלי עבודה, גן ירק , עולם פרטי משל משפחת האיכר המבודדת מהעולם החיצוני, האיכר עובד בשדותיו מרבית שעות היום וצונח על מיטתו בסופו מעייפות ,כמו שנאמר מהנץ הזריחה עד השקיעה.

החיים בבדידות ונתק מהעולם מסביב, גורמות לאיכרים להשתקע בעולמם, עקב הקשיים המיוחדים שלהם בבידודם ,בעקשנות בהתמודדות עם החיים היום יומיים כאילו הם מרכז היקום.

לפעמים מתאחדים ביוזמה חלק מהאיכרים למפעל משותף חדש ויוצאים מגדרם, כמו הקמת בריכות הדגים וגידול דגים במרחק של כקילומטר וחצי מהמושבה ,תוך יצירת איגוד שמטפל במכירה , העקשנות הטבעית של האיכרים שלא הצטרפו למפעל ,כאשר הוא מצליח ,הופך לקנאה יוקדת והגברת הסכסוכים והחשבונאות אחד כנגד חברו , אך בריכות הדגים שתלו בהם תקווה גדולה לא הביאה את הישועה.

בכלל שאלת הפיתוח וההתחדשות במושבה ,נתקלת בעקשנותם של האיכרים הוותיקים למודי הסבל ,הרגילים לחייהם הקשים ונאחזים באדמה ומעבדים אותה בשיטות הישנות המוכרות להם חוסר אמונתם של האיכרים הוותיקים מהבטחות שנאמרו במילים ולא במעשים גרמו להם להבין כי חייהם תלויים רק בעבודתם הקשה, וההבטחות הם גיבוב של מילים ללא תוכן ממשי מאחוריהם.

לעומתם בניהם שחווים את העתיד ,רוצים להתקדם ולהקל על העבודה המפרכת והמלחמה בתנאי האקלים ,חוסר המים ,והשימוש בגידולים המסורתיים ,נתיב היכול לגרום לחיסולה של המושבה ,בחוסר התאמתה לחיים ולמסחר המודרני , בצר להם ובהבנתם שלא יצליחו לערוך שינויים גרמו לחלק מהצעירים לארוז תרמילם ולנסות מזלם במקומות רחוקים .

במחצית 1941 החל ועד המושבה ,לתקן את אחד ממכוני המים ,בכספים שנתקבלו בהלוואה ממשלתית למשך 10 שנים, ומעט כספי פיצויים מהממשלה כמות המים שיסופקו למושבה לאחר התיקון ,יהיו כארבעים קוב לשעה שיספיקו לשתייה בבתים ולהשקיית כחמישים דונם של גינות ירק ליד הבתים.

בחיפושם אחרי מקורות פרנסה חדשים ,נחפרו במחצית שנת 1944 שתי בריכות לגידול דגים במושבה ,במימון של יהודים מחו"ל , התאחדות בני המושבות החלו בפניה לחיילים משוחררים להצטרפות למושבות הגליל על מנת להזרים דם חדש בתוספת לבני האיכרים , משמר הירדן הצטרפה לרעיון והקצתה כאלפים וחמש מאות דונם לעיבוי המושבה בהקמת 40-50 יחידות משקיות חדשות כשהכוונה למסור כחמישים דונם לכול מתיישב חדש.

במשא ומתן להגשמת הרעיון נמסרה האדמה לאמיק"א ,תמורת חיסול חובם וההלוואות שניתנו למושבה בידי לפיקא ולשאר המוסדות , בתמורה יצאה המושבה לדרך חדשה ללא החטוטרת שעל גבם, האדמות שנמסרו לאמיק"א וחלק מאדמות האיכרים עברו לחסות הקק"ל .

החיילים המשוחררים חברי ארגון ביתר שמנו כ 42 חברים ,נמנו על ארגון ווג'ווד שנוסד בעת שרותם כחיילים בבריגדה היהודית במדבריות באפריקה , שם הארגון הגיע משמו של ג'וזאיה וג'ווד, שהיה מדינאי בריטי אוהד הציונות , חברי הארגון שיועדו להצטרף למושבה , יועדו לאכלס כחמישים יחידות משקיות, מתוכם היו שנים עשר משפחות, את מלאכת החקלאות למדו בכפר ויתקין חלקם עלו מיד והתיישבו במשקים הנטושים במושבה .

מטרת התיישבות זאת הייתה להקים מושב שיתופי בגבעה הנמצאת בכניסה למושבה , או לשנות את פני המושבה ולהפכה למודרנית יותר, בעזרת הרס חלק מהמבנים הישנים ולבנות מבנים ומשקים הידועים בכפרים בסגנון משקי העזר .

מתיישבים חדשים אלו שבאו לחדש משמרות במושבה ,זרעו בשדותיהם החדשים תבואת חורף , הם בנו בריכת דגים על שטח של שלושים דונם ,החלו להגדיל את עדר החיי, והחלו במאבק לחבר אותם לרשת החשמל ולתקן את מכון המים השני שניזוק במאורעות בשנת 1938-9, בסוף השנה נערכה אספת מתיישבים שבה בחרו וועד לקבוצת החיילים המשוחררים.

לאחר כשישים שנות הקמתה של המושבה משמר הירדן ,ישבו תושביה בתחילת 1947 , לערוך עם עצמם דין וחשבון לפועלם , המושבה המשיכה להחזיק בתואר הלא מחמיא של המושבה הנידחת בין מושבות הגליל .מושבה הקפואה על שמריה שעתידה לוטה בערפל.

במושבה ניצבים 21 בתים ,משני עברי הכביש העובר לגשר בנות יעקב ולסוריה בפועל חיות במושבה כשנים עשר משפחות ,המונים כמאה תושבים ,חלק מהבתים נטושים התריסים סגורים והעזובה שולטת, בנים שהם דור שלישי במושבה ,עוזבים מחוסר תוחלת ועתיד.

למושבה כשבעת אלפים דונם אדמה לעיבוד חקלאי, מתוכם כחמשת אלפים מעובדים כשטחי פלחה , מספר כרמי זיתים השייכים לחלק מהאיכרים , עדר הבקר מונה כמאה וחמישים פריטים, וכמאה וחמישים דונם של בריכות לגידול דגים השייכים רק לחלק מהאיכרים , בבית הקברות טמונים כשמונים חללי הקדחת הצהובה והמלריה שנאספו לאורך השנים, אך כשמה עמדה המושבה בעקשנות על המשמר.

פעמי מלחמת השחרור הממשמשת וקרבה , נראים מבעד למושבה בתזוזות צבאיות של מדינות האויב שמעבר לגבול הכוללות גם תפיסת והקמות עמדות צבאיות חדשות לאורך הגבולות תמרונים צבאיים ועוד.

תקריות של ירי מגבולה של סוריה החלו בראשונה בדצמבר 1947 ,בירי על מכון המים של המושבה ולכוון העובדים בבריכות הדגים , בתחילת ינואר 1948 התנפלה כנופיית ערבים על עדר הצאן השייך לקבוצת ווג'ווד שבמשמר הירדן.

שני הרועים שרעו את עדרם כשני קילומטר מהמושבה ,הבינו כי לא יוכלו לכנופיה ,רצו ליישוב על מנת להזעיק תגבורת , העזרה בוששה להגיע והכנופיה גזלה כמאתיים וחמישים כבשים ,שאותם העבירה מעבר למעברות הירדן לשטחה של סוריה .

מטח של יריות קבל את פני אנשי המושבה מהכפר מנסורה הערבי ומהצבא הסורי ,שהגיעו לשטח לעזרה ומנע מהם לחסום את מעבר הכנופיה והשלל , למרות שחילופי הירי נמשכו כשלוש שעות נמנע הצבא הבריטי להתערב בנעשה.

פיצוצי גשר בנות יעקב הסמוך למשמר הירדן

במחצית שנות 1946 התנפלו כששה יהודים על עמדת הנוטרים ששמרו על גשר בנות יעקב , נטלו מהם את נשקם והשליכו אותו לנהר , אחר כך הרחיקו אותם מגשר בנות יעקב לחורשה סמוכה ושם השאירו אותם כבולים , לאחר מכן פוצצו את הגשר בחלק המערבי הגובל בצד הארץ ישראלי .

בהמשך להתקפה פיזרו התוקפים מוקשים בצדי הכביש ממחניים המוליך לגשר שלידם הוצבו שלטי אזהרה בשלוש שפות , מכונית משמר שעברה לידם הפעילה את אחד המוקשים אך לא נגרם נזק.

כתוצאה מהפיצוץ של הגשר, נותקה תחנת המשטרה בחלקו המזרחי של הגשר והמעבר לכוון סוריה ועבר הירדן נותק בנקודה זאת , על מנת להעריך את הנזק הובאו מהנדסי הצבא הבריטי ומהנדס כבישים ממשלתי להעריך את הנזק ולבדוק כדאיות תיקונו ולבסוף הוא נבנה מחדש .

בתחילת שנת 1948 פוצץ שוב גשר בנות יעקב והקשר היבשתי דרכו לסוריה נותק , למעשה מהמושבה השתפלה דרך ישירות לגשר , מהנדסי הצבא הבריטי פרקו את חלקי הגשר שנותרו ובכך נותק הקשר עם סוריה על כביש ראש פינה לסוריה , גם תחנת המשטרה המנדטורית פורקה מכוון שמיקומה בחלק המזרחי של הגשר , כמאה מטר בתוך שטח הסורי .

לאחר פיצוץ הגשר התמקמו בחלקו המזרחי יחידות צבא סוריה ועל הגבעות החולשות התמקמו חברי צבא השחרור הערבי ותושבי הכפר הערבי שגרו על גבעות אלו נדדו למקום אחר, בעצם מטרת פיצוצו של גשר בנות יעקב בפעם השנייה , היה למנוע פלישה דרכו מסוריה לצפון ארץ ישראל, ובעיקר למנוע מכנופיות שהתאמנו בסוריה, לחצות במקום זה את דרכם לגליל .

תחילת תקופת מלחמת השחרור במושבה משמר הירדן ובגליל

בשלב הזה הפכו כשלושים ישובים יהודים באזור הגליל העליון לשמש כמגני המולדת בצפון המדינה , כול זאת בשקט המדומה של לפני הסערה , מבחינת מערך ההגנה היהודי אזור המושבה משמר הירדן היא נחשבה לגזרת ההגנה מספר שלוש.

בהסכמת השלטון המנדטורי שהיה עדיין בארץ ישראל ,השתלטו כוחות סורים וכנופיות ,על רצועה שרוחבה בין 200-300 מטר בחלק המזרחי של הגשר שהיה שייך ליהודים , הרצועה כללה גם גבעה שולטת שעליה התמקמו כוחות צבא סורי , עמדה שהייתה ממוקמת כמה מאות מטרים מהמושבה ויכלה לשמש כנקודת קפיצה פנימה לשטחנו הן לכוון המושבה והן לחלק הצפוני של עמק החולה .

בחודש פברואר 1948 התגנבה כנופיית ערבים (יש הטוענים יחידת צבא סורית) למכון המים ששכן כשני קילומטר מהמושבה , ירתה לעבר המכון ולעבר המושבה ,בקרב של שלוש שעות ולבסוף הרס את המכונות ,פוצץ את הטורבינה הראשית ושרף את המבנה וברח בחזרה מעבר לגבול , מצב זה הותיר את המושבה ללא מקור למים.

לאורך שנת 1948 הותקפו ונהדפו ישובים בגליל, אך במחצית השנה הראשונה לא בוצעה התקפה ישירה על המושבה ,אלא הטרדות של ירי מעבר לגבול הסורי, למרות שניתן היה לראות תזוזות של כוחות צבאיים מעבר לגבול , בתגובה להתקפות אלו פתחו כוחות ההגנה בסדרת מתקפות מנע על כפרים וריכוזי כנופיות ערבים על מנת לשחרר את הכבישים מההתקפות הבלתי פוסקות ,כולל כביש משמר הירדן ומחניים ,בהתקפות אלו פוצצו בתים רבים בכפרים בסביבת המושבה משמר הירדן .

התקפות שנערכו בתחילת מאי 48, גרמו לנטישה ובריחת הערבים בכפרים הסמוכים למושבה ואף בכפרים שבעמק החולה, כתגובה השיב האויב בהפצצת מטוסים על המושבה אך לא היו נפגעים ,ריכוזי האויב מעבר לירדן על כביש קונייטרה דמשק המכינים את עצמם להתקפה ,לא נעלמה מעיני אנשי הפלמ"ח שהחליטו בסוף מאי 48 ,לבצע פשיטה על בסיס האספקה הקדמי והציוד שבמרחק כארבע קילומטר מהמושבה

כוחות הפלמ"ח החלו לנוע לכוון חצו את הנהר בעזרת חבלים , ובהליכה מהירה החלו להתקדם ליעד, על פי המודיעין שנצטבר היו במחנה מחסני דלק, תחמושת ,רכבים משוריינים כוח צבאי שמנה כמאתיים וחמישים חיילים, ואפילו גשר נייד לשימוש בעת החציה בהתקפה.

הכוח הגיע לגדר המחנה ונתגלה ,אך בהסתערות מהירה ובהפתעה נכבש המקום ונלקחו עשרה שבויים וקצין, מיד החלו החבלנים לפוצץ את הדלק והתחמושת ושני כלי הרכב המשוריינים שנתגלו השאר ברחו תוך כדי הקרב, עוד פוצצו ג'יפים, אופנועים ואורוות הסוסים , ללא נפגעים חזרו החיילים בחזרה לאזור המושבה .

לאות תגובה החלו הסוריים בחודש יוני ההרעשות תותחים על המושבה ונורו כשמונים פגזים מעבר לגבול הסורי, בהתקפה זאת לא היה נזק ולא נפגעו אנשי המושבה , עוד החלו חיילים סוריים בסדרת התקפות נוספות על המושבה ובחיפוי הרעשות ארטילריות והפצצות מטוסים ,אך ההתקפות נהדפו בידי איכרי המושבה חיילי הגמר, החיילים המשוחררים של המצטרפים החדשים חברי הווג'ווד וחיילים מההגנה .

מטרת הכוחות הסוריים ,לכבוש וליצר קו שליטה בין משמר הירדן למלכיה ,על מנת לנתק את הגליל המזרחי מעמק החולה במעין פרוזדור , לצורך זה נמנו כשבע התקפות שנכשלו בזכות הגנה עיקשת והתקפות נגד.

משמר הירדן מורעשת ללא הפסק ,בירי סוללת תותחים שליד בית המכס העליון המרוחק כשני קילומטר , בתגובה פתחו תותחי הצבא בירי נגדי על הסוללה, הכוחות הסוריים ,המשיכו בהתקפות רגלים ומשוריינים לאחריי ההרעשה, אך נהדפו בחזרה מעבר לנהר הירדן , תוך כדי מנוסה והתרת עשרות גופות של חיילים ,תחמושת וציוד צבאי רב , הסורים מצדם הכריזו על כיבוש המושבה ופגיעה בחיילי היהודים.

לאחר נסיגת אלפי פליטים מהכפרים הערביים בגליל , יצרו אלו בעיה מורלית ונטל כלכלי על השלטון הסורי, שהחליט כי עליהם לחזור לכפריהם בגליל שהיה בשליטה יהודית, השלטונות ה סוריים החלו לפרסם כי הגיעו להסכמה עם היהודים שתאפשר להם לחזור למקום מושבם שנטשו בבריחתם.

אלא שהפליטים סרבו לקנות את השקר והצהירו כי ישובו לכפריהם רק באם היהודים יאשרו במודעות וברדיו כי הם מזמינים את הפליטים לחזור למקום מושבם בעבר, כאשר השלטון הסורי נתקל בסירוב הפליטים, הם החליטו להעבירם בכוח מעבר לנהר הירדן ,תוך שהם מארגנים קבוצות בנות 100-300 פליטים מצרפים להם קצינים סורים וחיילים ומצעידים אותם מעבר לגבול אלא שאלו נתקלים בכוח המגן היהודי היורה עליהם ומאלצם לשוב על עקבותיהם חלקם מגויסים בכוח כמליציות מעורבות של צבא ופליטים ,אלו אולצו להשתתף בקרבות ובניסיונות לכיבוש משמר הירדן , חלקם שנהרגו בקרבות והמנוסה זוהו כתושבי הכפרים לידם .

יחידה מעורבת כזאת ,שמנתה כשלוש מאות תוקפים , התקיפו את המושבה משני כיוונים (יש לזכור כי פליטים אלו הכירו את השטח) ,בקרב שנמשך כתשע שעות ,נהרגו למעלה מארבעים תוקפים ומפקדם הסורי, אנשי המושבה ספגו שלוש אבדות, שאר אנשי הכוח הסורי נשאו רגלים ונמלטו מעבר לנהר הירדן בהותירם נשק וציוד רב ואת גופות ההרוגים .

במחצית יוני 48 לקראת חתימת הסכם הפסקת האש ,חידשו הסורים את ההתקפות על מנת להגיע עם הישגים לשולחן הדיונים , אך מאמציהם נכשלו ולמרות שבסופו של דבר נחתם ההסכם לשביתת נשק ורגיעה , אך כוחות סורים המשיכו בהתקפות והפצצות עוד שלושה ימים לאחר מכן וועדת הפסק האש הוציאה מכתב שבו התריעה על הפרות אש אלו ואחד ממפקחיה הנציג השוודי יצא לבחון את המצב בשטח.

בלילה שאחרי חתימת הסכם הפסקת הנשק שאמורה הייתה לארוך כחודש , בשישי ליוני 1948 יצא טור משוריין גדול סורי בכוונה ליצר פרצה בדרכו לאיילת השחר ,במהלך שבו כבש בדרכו את המושבה משמר הירדן ויצר פרצה באזור , אנשי המושבה שקומץ לוחמיו המגנים שוועו לעזרה אך לא נענו כיוון שהמפקדה לא הבינה את מטרת ההתקפה הסורית.

תחילת ההתקפה הסורית ,כללה הפגזה לאורך שעות היום ובעזרת מטוס תצפית, שכוון את סוללות התותחים ,לפגיעות ישירות במבנים ובעמדות לוחמים במושבה, בתחילה כוונה האש לעמדות הדרומיות הקיצוניות בטבעת ההגנה של המושבה ,כול זאת לחפות על טור השריון והרגלים ,שחצו את נהר הירדן באזור הכפר הערבי טובה שבדרום המושבה .

זאת הייתה תנועת מלקחים של כוחות סוריים עודפים בכמה מונים ,לעומת מספר המגנים על המושבה ,המתקפה יועדה לנתק את המושבה מכביש משמר הירדן למחנים ואיגוף כיתור, במקביל הפציצו מטוסי אויב את איילת השחר ומחניים למניעת החשת תגבורות למושבה .

העמדה הדרומית במושבה הייתה עמדה מספר 9 ,אך משהתגלתה כוונו התותחים על מנת להפגיזה ולהשמידה , בינתיים נעו הטור הממונע והחי"ר הסורי למחסה מאחורי הגבעות הדרומיות למושבה ,על מנת להתארגן ולכבוש את העמדה שנפגעה בשלב הזה מירי התותחים.

כמו כן נפגעה רשת הקשר וקווי הטלפון בין עמדת הפיקוד ושאר העמדות במושבה , על מנת להעביר את הפקודות נשלחו רצים , אלא שחלקם נפגעו בעת מילוי תפקידם מירי ומההפגזות.

כאשר החלה ההתקפה הסורית על עמדה 9 ,הקיצונית והדרומית במושבה הסורים כבשו ופגעו במכון המים ,שהיה מרוחק כארבע מאות מטר מהעמדה והחלו להתקרב ,אז החלו הכדורים לחדור דרך חרכי הירי ,מצב שהעיד על ירי מקרוב, בשלב הזה התרכז ירי התותחים רק בעמדה 9 .

המגנים השיבו אש ומנעו בשלב הזה את כיבוש העמדה , התחמושת ששימשה את המגנים הלכה ואזלה ואחד הבחורים חש להביא תחמושת ללוחמים אך נפגע בדרכו.

תגבורת של 15 חיילים ותחמושת שהחלה את דרכה לכוון המושבה ,נצפתה על ידי המטוס וחלק מירי התותחים כוון למניעת הגעתה, אלא שאלו המשיכו במשימה ונצפו בידי הצבא הסורי בהתקרבם ,ובעזרת ירי מתוגבר של הלוחמים במושבה נבלמה בשלב הזה ההתקפה ובשעות החשיכה נכנסה התגבורת למושבה .

לאחר שהתאוששו אנשי התגבורת מהמאמץ ,נשלחו לתגבר את העמדות ולהחליף את ההורגים והפצועים , אלא שבבוקר ה 6.6 החלה הפגזה חזקה ונוראית יותר על המושבה משמר הירדן והעמדות הדרומיות ,לאחר שבחסות החשיכה ,עברו כוחות גדולים נוספים של חיילים סוריים ושריון ,את נהר הירדן והתמקמו על הגבעות הדרומיות שמסביב למושבה .

בשעות הבוקר החלה התקפה השנייה החדשה ועוצמתית יותר ,הן מבחינת ההפגזות והן מבחינת הירי בגזרה הדרומית, חיילי העתודה במושבה ,נשלחו לתגבר את העמדות הדרומיות הכוחות הסורים תוך כדי הבערת שדות החיטה ויצירת מסך עשן בקרבה לכביש התקדמו.

הסורים החלו מציבים עמדות מקלעים בגבעות וממטירים אש חזקה על מגני שאר העמדות בגזרה , מיד נזעקים צלפים הפוגעים במפעילי המקלעים , מכוון זה נבלמים המקלעים אך אחרים מכוונים שונים פוצחים שוב בירי, בשלב הזה נפגעו ונפצעו חמשת החיילים בעמדה מספר עשר ורק פצוע אחד מצליח להגיע למפקדה ולדווח.

בשל הירי הכבד ,לא הצליחו חובשים שהוזעקו לטפל בפצועים ,להתקרב אליה מפאת הירי החזק שנורה לכוונם, מספר הנפגעים בעמדות ובין הרצים קשרים הולך וגדל ,דבר המקטין את כוחם ומספרם של המגנים ,להשיב אש כהלכה כנגד ניסיונות החדירה והכיבוש של העמדות. בשלב הזה החלו ליפול על המושבה ומחוצה לה פגזים שנורו מתותחים של הצבא מכוון ראש פינה , בעקבות ההפגזה היהודית על הכוחות הסורים החלו בחלקם בשלב הזה לסגת ולנסות לעבור בחזרה את נהר הירדן .

התגבורת היהודית רודפת אחרי הכוח הסורי הבורח מהשטח , ומותירה מהם חללים רבים גם בזכות ירי מרוכז של המגנים ,שהחליטו לא לחסוך בתחמושת ולנסות לפגוע בכול נסוג, בשעות אחר הצהרים הסתיים הקרב ,בשטח נותרו הרבה הרוגים ופצועים סוריים ושלל צבאי רב ותחמושת.

בהתקפה השלישית והמכרעת על המושבה משמר הירדן ,ננטשו שתי העמדות שהגנו על הכביש, והכוח הסורי השתלט על החורשה המרוחקת כארבע מאות מטר מפאתי המושבה , המגנים תפסו עמדה במבנה מאחור.

כיוון שהקשר נותק בהפגזות ,נותרה רק דרך האתתים להעביר הודעות מהמושבה החוצה , שהמושבה מוקפת ונצורה ,נדרשים בדחיפות, סיוע של נשק כבד תותחים ומרגמות ,לעצירת כוחות האויב , כמו כן נחוצה תגבורת חיילים ובעיקר תחמושת האוזלת להם ,כנגד הכוחות הסוריים המהדקים את טבעת הכיתור.

מהמחסור בקשר בין העמדות ,ניצבו המגנים בחוסר ידיעה למצב ואלו עמדות נפלו ואיפה נפרצה ההגנה , בשלב הזה המושבה מותקפת מכול הכיוונים למעלה ממחצית עמדות ההגנה של המושבה ,כבר אינן מאוישות ומקלעי האויב יורים מטווחים של 30 מטר ,על הבתים הקיצוניים של המושבה .

אחד המקלענים נע בין מבני המושבה ויורה צרור מכול פתח אפשרי על מנת ליצור רושם שיש הגנה נרחבת במבני המושבה , בשלב הזה החליטו המגנים כי הלחימה תהיה מבית לבית ותמשך עד הסוף.

רימונים הוכנו ביחד עם תתי מקלעים ללחימה בשטח בנוי בידי הלומים הנותרים, הסורים מתחילים בגלי התקפות אך נבלמים לפני הגדרות ,אך אומץ לבם של המגנים והמחסור החמור בתחמושת ,לא היה יכול לבסוף לעמוד מול ההתקפה השלישית והמכרעת של הסורים ,הם הבקיעו את מערכי ההגנה וכבשו את המושבה תוך לקיחת שבויים מבין המגנים .

בסופו של דבר יש לזכור כי מספר התוקפים הסורים וחייליו של קאוקג'י בתוספת נשק כבד טנקים ומשוריינים ומספר עצום של חיילים ביחס לכמות המגנים ויש להוסיף את חוסר היכולת להביא תגבורות ללוחמים, הכריעו בסופו של דבר את הקרב וכיבוש המושבה .

בקרבות עשרת הימים שלאחר מכן ,לא הצליחו כוחות צהל , לדחוק ממקומם את הכוחות הסוריים ,ששלטו בנקודות שעל הגבעות ובעמדות מחופרות שהכינו לאחר כיבושם , והמצב הפיזי והסטטי של שליטה במובלעת נשאר כמו שהיה .

כינוס וועדת משקיפי הנשק לאחר תחילת ההפוגה

כעשרה ימים לאחר מכן ,התכנסה וועדת שביתת הנשק הבין לאומית בשטח ההפקר בין הכוחות חברי הוועדה משוודיה ואמריקה ניסו לפשר בין שתי העמדות הנוגדות של הסורים והיהודים השיחה התנהלה בשפה האנגלית הצרפתית, העברית והערבית .

היהודים טענו כי ההתקפה על שטחי משמר הירדן נערכה לאחר חתימת חוזה הפסקת האש ולאורך כול יום המחרת בניגוד להסכם , ועל כן הסורים חייבים לפנות את השטחים שכבשו ,ראש וועדת המשקיפים השוודי עבד לפי הכלל כי מי ששולט בשטח ב 90% ,הוא למעשה בעל החזקה על השטח , על כן פקד ששני הצדדים יישארו בשטחיהם אך לא יחדשו את הלחימה , עוד הוסיף המשקיף ,כי הסורים חייבים להרוס את הביצורים, שבנו על הגבעה השולטת על המושבה .

בשלב הזה מחה הקצין היהודי שאין זה מקובל עליו, שכיבוש שנעשה לאחר חתימת הפסקת ישמש לתפיסת חזקה ושהסורים חייבים לסגת מהשטח הכבוש של המושבה , לעומתו מחו הסורים להוראה שעליהם להרוס את ביצוריהם שבנו על הגבעה ,בשלב הזה נפרדו הכוחות והמשקיפים ,כי הצדדים לסכסוך הודיעו שהם חוזרים להתייעץ עם ממשלותיהם .

אנשי וועדת שביתת הנשק טענו כנגד שני הצדדים ,ששביתת הנשק הפסיקה קרבות שנמשכו כחודש , ולחימה איננה ברז שניתן לסגרו ,או לפתחו כרצון הצדדים, הצד היהודי חתם ואמר שהמושבה הוקמה על רכוש יהודי ויישאר לנצח ,לעומתם אמרו הסורים כי זאת אדמה סורית וכך תישאר .

בקרב על כיבוש מושבת משמר הירדן ,שבו השתתפו כשש מאות חיילים סורים בתוספת תותחים מטוסים, טנקים ומשוריינים ,הצליחו הסורים רק להציב ראש גשר בשטחנו ,אך הצליחו לכבוש את המושבה היחידה בתוך שטח ישראל השטח שנכבש בהתקפה השלישית הסורית ,כלל כעשרה קילומטר מרובעים שכללו גם את המושבה שנכבשה , נותרה תעלומה למקום המצאם או מצבם של כארבעים לוחמים שהיו בעמדות הגנה במושבה בעת הלחימה.

צוותי המשקיפים החלו לדון עם הסורים ,רק מספר ימים לאחר הקרב ,על מנת לגלות מה מצבם של נעדרים אלו מהקרב, הסורים לא שתפו פעולה מרצון ,אבל צוות של המשקיפים שעבר בשדה הקרב החזיר כשבע עשר גופות של חללים לשטחנו ואלו הסורים דווחו ,כי ברשותם במחנה ליד דמשק מספר שבויים ,כולל נשים מהמושבה משמר הירדן .

בפועל ראש הגשר הסורי השתרע על שטח שרוחבו כשלושה קילומטר לאורך גדות נהר הירדן ושעומק החדירה לתוך שטחנו היה כארבעה קילומטר ,עד נקודה שמרחקה היה כשלושה וחצי קילומטר מכביש ראש פינה לצפון הגליל.

לתוך מובלעת זאת לאחר הקרב, חדרו לאחר הקרב כאלפים חיילים סוריים, וחיילי צבא המתנדבים של קאוקג'י מלבנון ,עם טנקים תותחים ורכבים משוריינים , ומאחור באזור מלכיה נותרו עתודות נוספות ,כאשר המטרה העיקרית להשתלט על הכביש המוליך צפונה ולנתק את הגליל המזרחי משאר הגליל .

לאחר תחילת ההפוגה ,בתוך ארבעה ימי לחימה ,החלו כוחות הצבא היהודי להדוף בחזרה את ראש הגשר הסורי שבמושבה , קרבות עזים שלוו בידי ירי תותחים שריון וכוחות רגלים נוהלו בין הצדדים ,התקפות הנגד הסוריות נהדפו לאחר לחימה , אל מול המשלטים החדשים שנכבשו מחדש בידי צה"ל החלו התקפות סוריות על מנת לכבשם מחדש .

מאמצים אלו כשלו ולאויב נגרמו נזקים רבים למשוריינים לטנקים ולחיילי החי"ר כתוצאה מהפגיעות הרבות שספגו חיילי החי"ר הסוריים ,הם המשיכו את שאר ההתקפות בעזרת משוריינים וטנקים ,שבהם פגעו גם חיילי צהל, למרות זאת נפלו מספר משלטים שוב לידי הסורים, למרות הפצצות אוויריות של מטוסים ישראליים על הכוחות והעמדות הסוריות.

במקביל כוח ישראלי חדר לחלק הצפוני מעבר לירדן ,לתוך שטח סוריה ופגע בכוח הפולש מאחור תוך השמדת שריון ופגיעה והרג של מאות לוחמים סוריים בתגובה החלה הפגזה סורית מתותחים על הכוח ,אלא שסוללת תותחים ישראלית השיבה בירי ופגעה במספר תותחים , הכוח הישראלי התבסס והתבצר וההתקפות שנערכו עליו לא הזיזו אותו ממקומו.

בשלב הזה נותר מצב סטטי באזור משמר הירדן ,של התחפרות הכוחות זה מול זה ורק ההפגזות הפרו את השקט היחסי , חלק מהצבא הסורי שלא רותק לשטח ,נסוג והקים קו הגנה שני בשטחה של סוריה בצד המזרחי של הירדן שאר ריכוזי האויב ספגו שלוש הפגזות והפצצות של מטוסים ישראליים .

מנגנון המשקיפים ,החל במגעים להחלפת שישים שבויים סוריים ,בכחמישים שבויי הקרב במושבה משמר הירדן כולל מספר נשים ,הקשר עם שבויי סוריה לא סדיר ואין יודעים מה היחס אליהם ומה מצבם .

השטח של המושבה והמובלעת הסורית שנכבשו ,הוחזר לישראל רק לאחר סיום המלחמה, ביחד עם שבויי המושבה שהיו במחנה בסוריה לאחר שישבו כשנה ורבע בשבי , המושבה לא נבנתה מחדש ,על אדמותיה הוקם הקיבוץ גדות ( גוברים) בנוסף לישוב העובדים משמר הירדן ומחנה צבאי.

מספר בתים ששרדו את הקרב במלחמת השחרור בצל החורשה ליד צומת גדות ואנדרטת החיילים שנפלו על הגנתה בקרבות, משמשים כאנדרטה וכאתר הנצחה למושבה משמר הירדן ,במרחק כחצי קילומטר ,ממוקם בית הקברות של המושבה שבה קבורים ילדי ואנשי המושבה שמתו במחלות לאורך שנות קיומה, ליד הכניסה לבית הקברות , ניצב סלע גדול שעליו חקוקים שמות ראשוני חלוצי ההתיישבות בגליל.

בעת הסיור של שרידי המושבה שישבה משני צדדיו של כביש 91 , מתחילים בחלקה המערבי של המושבה ברחבת ההנצחה שבהם נראה שרידי בתי המושבה ,לידם שלט עץ של מהקק"ל המציג מפת 26 בתי המושבה .

בקרבת מקום האנדרטה לזכרם של חללי הקרבות שנפלו על הגנת המושבה במלחמת השחרור, שעליו שלט ובו שורה משירו של המשורר אמבר (התקווה) שכתב לאחר הביקור השני במושבה : לירדן לירדן אתיו ,גם שימו עליו מעברות


 
 
 
בניית אתרים - שרקור