דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

קריית שמונה בית החאן וקורות חייו של כאמל חסיין אפנדי

 

מעט על כאמל חסיין אפנדי ראש כפר חלסה שכונה שייח החולה

עמק החולה הסגור בשני צדדיו בין הרי הגולן להרי נפתלי ,ובתווך תושבי הכפרים הערבים והיהודים שבעמק החולה ,סבלו משוד וגזל של שבטי הבדואים שחיו בראשי ההרים בסוריה ,שהיו בחסות השלטונות הסוריים והשיח אל פעור וידיד הצרפתים .

יריבות של שנים ושנאה בין בני שבט ערב אל פאדל ,לבין שבטי הכפרים של שבטי עמק החולה , שהיו נאמנים למלך פייסל ששלט בסוריה ,יריבות זאת גרמה למעשי שוד וביזה בעיקר בימי החורף והגשמים כנגד אנשי החולה הערבים , וכול זאת משום שהשטח בארץ ישראל ,היה תחת חסות האנגלים לכן בני השבט הבדואי מסוריה ,ירדו מההרים גנבו ונמלטו לשטח הסורי בחזרה .

סיורי המשטרה הבריטית והבדואים של החולה בעת המרדפים הובילו אותם לכוון השטח הסורי שם אבדו העקבות, שודדים אלו לא פחדו להגיע לכפרו חלסה של כאמל אפנדי ולגנוב מספר בהמות, על הגניבה הודיע כאמל למשטרה הבריטית במטולה ומיד החל מרדף אחריהם , כאשר התקרבו לשודדים ,פתחו אלה באש ונטשו את הבהמות הגנובות .

בניגוד לכפרים הערביים שנכללו תחת שלטונם של הצרפתים , אנשי השבטים והשייחים שלהם שגרו באדמות עמק החולה, ונכללו תחת שלטונם של הבריטים בשנות העשרים , בניגוד לחבריהם "הצרפתיים" שהמשיכו להנהיג שלטון עריצות כלפי ארסיהם ,וגזל אדמות ובעקר שניתנה להם הרשות לנהוג כרצונם בשטחיהם נותרו הם מוגבלים במעשיהם.

אנשי השלטון המנדטורי פעלו ביד קשה כנגד שבטי הבדואיים בעמק החולה, הופסקה פעולתם לגזלת אדמות ולסיפוחם לשטחיהם , השלטונות בדקו בעלויות על השטח והחזירו לידם אדמות שנגזלו ושהועברו בחזרה לבעליהם החוקיים, כאשר נתגלו מעשי גזל אדמות או עברה על החוק הבריטי ,הועמדו בעלי השררה לדין , שיטת הבקשיש והשוחד צומצמו .

מצב חדש זה החל לבעבע כתנועת נגד בקרב השייחים של החולה ,שדרשו להסתפח לחסות הצרפתית ולא האנגלית, כיוון שהבינו שכוחם נשחק ומעמדם החל לרדת ,כי החוקים השתנו לרעתם .

בשנת 1921 נערך סיור של הנציב העליון בגבולה הצפוני של ארץ ישראל הביקור כלל גם ביקור בכפרים בגליל העליון, בעת הביקור ביקשו נכבדי האזור להוריד את נטל המיסים על החקלאים ותנובתם, כפי שהיה נהוג בימי השלטון העותומאני ,המושל השיב כי הכנסות אלו נדרשות לניהול המנדטורי בארץ ובעצם זאת הירושה שהאנגלים קיבלו מהתורכים .

הבקשה הנוספת שהועלתה ,להעביר את בית הדין המנדטורי שמיקומו במטולה לכפר חלסה במקום מושבו של כמאל חסין אפנדי , שקבל לאחרונה את התואר החדש, זקן שייחי החולה מהשייחים הערבים באזור, המושל הבריטי ענה בדיפלומטיות, כי מושב בית הדין במטולה נוח יותר לשופטים.

בשנת 1930 נאסר כאמל חסין אפנדי ,שייח השייחים של החולה ,בידי השלטונות הבריטים בעוון חובות גדולים שהוא לא פרע , למרבית האירוניה לא מיהרו חבריו לטמון ידיהם בכיסים על מנת לשלם דמי הערבות לשחרורו מהכלא

בשנות השלושים ,שימש כמאל הידוע כגיבור המרצחים מסיפור תל חי ,שפעל בנוסף למגוריו בכפר חלסה ,כראש הצעירים הערביים בעיר צפת, שבין יתר פעולותיו פעל כנגד שייח דעם זלום מעשירי הגליל , לבל ימכור אדמות בגליל העליון בגבול סוריה וארץ ישראל ליהודים ,בטענה שדרך אדמות אלו מבריחים היהודים עולים לארץ ישראל.

פעילותו זאת לא מצאה חן בעיני השלטונות המנדטוריים שהורו לו לחזור מידית לכפרו חלסה , לאחר שהגיש מכתב מחאה ,קבל את הדין וחזר לכפרו אלא ששם המשיך בפעילותו וארגן מפגש של משלחות של צעירים ערביים מהערים טול כרם, יפו ,שכם צפת ועוד ,בכדי לדון כיצד למנוע מערביים למכור אדמות ליהודים .

בפגישה זאת אף דנו הצעירים ,להגיש מחאה לשלטונות המנדטוריים ,לקבלה מחדש את הזיכיון על אדמות החולה מהיהודים לערבים, ואף לנסות למנוע את רכישת אדמות הכפרים הערביים בידי היהודים ,מסביב לביצות אדמות החולה, מכוון שהערבים החזיקו בשטח גדול יותר מאדמות ביצות החולה ,בכדי למנוע רצף שליטה יהודית באזור.

להגברת לחצו לאיסור מכירות האדמה ליהודים, נפגש כאמל חסיין אפנדי בתחילת שנת 1937 עם נכבדי הכפרים הוניין ואל חיאם ,על מנת להניעם מכירת אדמות ערביות לידיים יהודיות, ולמנוע מהם להבריח יהודים לארץ ישראל דרך אדמותיהם .

יש לזכור כי בתקופה ההיא ,עדיין לא הצליחו כפר גלעדי ותל חיי ליצור רצף טריטוריאלי יהודי באזור, אבל קרן אור אחת יצאה מהכפר הערבי אבל (בית מעכה המקראית) בשמירה על שפיות בתקופת הפרעות והשנאה הנוראה כלפי היישוב היהודי באזור.

תקופה זאת תיזכר גם בנדידת פלאחים ערביים בין סוריה ללבנון וארץ ישראל בחיפוש אחר מקום לעבודה ופרנסה, במיוחד בני הדת השיעית שהתרכזו על קו הגבול במספרים שנאמדו כתשעים אלף פלאחים בגבול עם סוריה וקרוב לארבעים אלף בגבול עם לבנון , פלאחים אלו שעבדו בדרך כלל בשטחי אפנדים עשירים בעלי אדמות היו ספוגים בשנאה על רקע דתי כנגד היישוב היהודי בצפון המדינה, ובמרחק רוחני והחברתי , אך למרות זאת נוצרו ידידויות בין חלק מנכבדי הערביים באזור , במיוחד בכפר גלעדי .

חלק מחברות זאת טמונה בנכדו של כאמל באק ,הנכד מחמוד באק הנכבדים הערביים שנמלט מאנשי השלטון הצרפתי, שרדפו אחריו ואחרי משפחתו ורצו לכלוא אותו ,במנוסתו חסה התגורר במחסה בכפר גלעדי ,בהמשך מונה מחמוד שהתגורר בארמון בטייבה שבלבנון למושל האזורי בגליל העליון , הוא לא שכח את הכנסת האורחים המכובדת לה זכה בכפר גלעדי.

בארמונו שימש גם כשופט לתושבי האזור בלא לבחון את מוצאו או דתו של הבא לפניו ,הבאק לא הסתיר את יחסו ליהודים ,כנגד המסיתים הערביים ועמד בראש גלי כנגדם בלא מורא מהם.

בשנת 1944 כינס כאמל חסיין אפנדי נכבדים ערים וכפרים מהאזור והכריז על רצונו להקים בית ספר חקלאי לילדי הפלאחים על מנת שילמדו שיטות מודרניות לעבודת החקלאות , עוד הוסיף כי בכוונתו לפנות לשלטון המנדטורי על מנת שילוו לו כספים לרכישת טרקטורים ,ציוד מכני לחרישה וזרעים על מנת לשפר את העבודה והיבול לפלאחים .

על מנת להגשים את חזונו ,הטיל כאמל חסיין אפנדי ששימש גם סוכן של חברת סטייל הבריטית כשנה שלפני הכינוס, מס של 10% מיבול האריסים והפלאחים למימון תכניתו , אלא שהאפנדי הנכבד שהצליח לאסוף מספיק כסף לבניית בית הספר ,יצר וועדה כפרית מאנשי שלומו שעמד בראשה, העביר את הכסף שאסף לוועדה ,וביחד לקחו את הכסף וקנו טרקטורים וציוד בכסף הזה משלטונות המנדט ,ביחד עם אנשי מרעיו שהיו עמו בוועדה הכפרית, שביחד החכיר אותם לפי שעות לפלאחים , ואת הכסף שלשלו לכיסם .

לאחר מכן החליט האפנדי לגדל תפוחי אדמה ,לצורך הזה נישל כעשרים משפחות אריסים שישבו על שטח של כ 250 דונם, בטענה שאלו הם שטחיו , (מה שהתברר במהרה שהאדמה איננה שלו) על האדמה העלה את הטרקטורים שחרשו את האדמה המופקעת .

לפני הזריעה היה צריכים אנשי האפנדי לדשן את הקרקע , אי לכך שיחד את אנשי המשטרה הערביים ,ואלו הכריחו את היישובים בכפרים מסביב להוביל על בהמותיהם ובחינם גם להוביל זבל לדישון לאדמות שחרש, רק לכפר אחד ערבי מבינם ,שילם בעבור ההובלה כיוון שיירא ממוכתר הכפר.

גם ביום הזריעה שלח את אנשיו שהוציאו אנשים מבתיהם בכוח בכפרים על מנת שיבצעו את עבודת הזריעה חינם אין כסף, חלק מפלאחים הסתתרו אך באמצעי הפחדה של שוטריו שקבלו בקשיש ,הצליח לגייס כמאה פלאחים לעבודה .

כשש מאות פלאחים נאלצו לעבוד כשלושה ימים ידנית ללא מיכון בחינם, על מנת להשלים את ה זריעה של תפוחי האדמה בחלקה שהשתרעה על 250 דונם .

לצד העובדים הביא האפנדי מספר זמרים שהנעימו לעובדי הכפייה את זמנם בשירים המהללים את האפנדי , או שכחתי את הזרעים של תפוחי האדמה והבצל ,קיבל האפנדי כאמל במתנה באנשי הממשל המנדטורי .

מה הייתה טענתו של האפנדי כמאל להבאת הפלחים לעבד את אדמתו ולזריעה החינמית , האפנדי כמאל כינה אותם כצבא הברית שתחת מרותו שנצרכים למזון והוא צריך לספק להם מזון ולכן עליהם לעבוד בחינם למענו, על מנת שהוא לספק להם אוכל (המבין יבין את כפל הלשון לבד).

אחד ממחזאי בריטניה בשנת 1946 , העלה מחזה בשם " גנבים בלילה ", הדן באנשים הגרים בארץ ישראל היהודים , הערבים והנוצרים והשלטון הבריטי והתמורה הנפשית העוברת עליהם המביאה אותם למחשבה ,כי ניתן לחיות בארץ ישראל ולהגיע למשהו רק בכוח , הגיבור הערבי במחזה הוא יקירנו כאמל חסיין אפנדי .

במחצית שנת 1949 נרצח כאמל חסיין אפנדי בידי שליחי המופתי הירושלמי שהיה אוייבו בלבנון זאת לאחר שנמלט מכפרו חלסה בתקופת מלחמת השחרור, והחל בפעילות תככנית פוליטית כנגד השלטון הלבנוני, רצח זה שבוצע לא בידי הנוקמים היהודים ,אלא בידי ערבים ,מעבר השמחה לאידו ,גרם צער לחברי השומר ,שלא נהרג כפעולת נקם בידי חברי הנרצחים בתל חי .

האגדות מספרות כי שיח השיח'ים של החולה כאמל חסיין אפנדי ,בתקופה שלפני מלחמת השחרור , חיי בפחד מתמיד מבני נקמת דם של אנשי כפר גלעדי ,על חבריהם שנפלו בקרב תל חי , וכן פחד מאנשי הליגה הערבית הקיצונית שהוא היה אויבם ומהאפנדי של ירושלים , מכוון שטענו כלפיו כי הוא פוזל בשתי עיניים לבריטים ובעין אחת ליהודים

בתקופת השלטון הבריטי ,המשיך כמאל אפנדי את דרכיו התככניות כאשר פזל והתחנף לעברם , בכפרו חלסה נהג בשחצנות בעת שרכב על סוסו המהודר מוקף באנשי שלומו ,בחיי התענוגות הפרטיים שהנהיג בביתו שבכפר , למרות שבעבור בצע כסף עזר לבסוף ליהודים בעזרת הקק"ל לרכוש חלק מאדמות החולה , אך אנשי השומר ,לא הסכימו למחול לו על רצח חבריהם בתל חיי בפיקודו ,למרות שלכאורה עזר לרכוש אדמות ערביות ליהודים.

ביתו של כאמל חסיין אפנדי (החאן , הארמון ) שכונה בשם שייח השיח'ים של החולה נבנה בשנת 1906 היה בעל אדמות רבות באזור, את מגוריו קבע בכפר הערבי חלסה ואף הנהיג את תושביו הערביים , עד שהרים את רגליו ונס ממנו צפונה בתקופת מלחמת השחרור .

בביתו כאמל אפנדי שבכפר חלסה ,טיפח השייח ארמון נשים, שבו נערכו מסיבות וחפלות בזכות אהבותיו לבילוי והנאה, בחצר שמסביב גרו אריסיו ושומריו שעבדו את אדמותיו , המבנה עצמו שנבנה מאבן מסותת שידר עושר בזכות הקשתות, בריכת המים במרכז החצר ובאמפי הקטן שהקים לבילוייו , מסביב שכנו אורוות הסוסים המשובחים שלו.

המבנה הנטוש שימש בהתחלת הקמת מחנה העולים חלסה כמשרדו של מנהל המחנה וכמשרדים של מרדים ממשלתיים שניהלו את המחנה , לאחר מכן שימש כבית ספר לזרם הממלכתי הדתי בחלק מחדריו , והמשך גדל ובחלקו נפתח מפעל המחצלות של העולים הראשונים מבני תימן.

כאשר החלו לבנות את העיר קריית שמונה במבני קבע ,בשנות השבעים נבנו גם בתי ספר חדשים ייעודים והמבנה ננטש , עד שבשנות השבעים שופץ המבנה הפך למרכז אומנויות ומתנס, המבנה עבר שיפוץ נוסף בשנות השמונים תוך שימוש בתרומה מאמריקה וגם כיום משמש כמתנס, גלריה ומקום לאומנויות.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור