דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים ראש העיר מוסטפה בכי אל-חאלדי

 

בעת שמוסטפה חאלדי התגורר בירושלים ,הוא זכה בירושת דודו כליל חלאדי בסכום גדול ולאחר מכן זכה בירושת דודתו אמינה חאלדי בשנת 1944 בסך שלושים אלף לא"י , להעברת ירושה זאת לידיו של מוסטפה התנגד הווקף המוסלמי שטען שזאת ירושתו אלא שמוסטפה חאלדי המשפטן ,בעזרת עורך דינו גוייטן היהודי משכונת רחביה, הסיר טענה זאת בבית המשפט העליון המנדטורי וזכה בירושה.

בשנת 1938 בעקבות הגליית בן דודו חסן כלאדי לאי סיישל ,מונה בידי המושל הבריטי מוסטפה כאלדי כראש עיריית ירושלים, בשנת 1939 יזם ראש העיר חוסיין כאלדי פנייה לשלטונות המנדטוריים בהצעה בכתב שמטרתה הייתה להחליש את כוחם של הצבור היהודי שהווה רוב בערים בארץ ישראל ובמיוחד בירושלים ,הצעה הנוגעת לצורת הבחירות למוסדות הערים , על פי הצעתו ,זכות הבחירה ,תוענק רק לבעלי בתים ולא לדיירים השוכרים דירות למרות היותם רשומים כתושבי העיר.

להצעה ערמומית זאת התנגדו היהודים ,בטענה כי בעלי הבתים הערביים ,הם בדרך כלל בעלי דירות של קומה אחת ואילו המבנים של היהודים כוללים מספר דירות במבנה, כך שאם הייתה מתקבלת הצעתו ,זכות הרוב היהודי הייתה מצטמצמת ומאפשרת לבעלי הבתים הערביים, עליונות מספרית בעת הבחירות לראשי הערים, מובן שהצעה זאת נדחתה.

בתקופת השלטון העותומאני סיים מוסטפא כאלדי את בית הספר למשפטים בקושטא ,בתקופה העותומאנית שימש כשופט בבירות ולאחר מכן ראש המשטרה בבירות ולאחר מכן כשופט עליון בבית הדין בבירות ,לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים , חזר להתגורר בירושלים בשנת 1917 והחל לעבוד בבתי הדין המנדטוריים בארץ ישראל .

מוסטפה חאלדי בהיותו יושב בכס השופט בבתי הדין, חתם בעת המאורעות של שנת 1936 על מזכר שעליו חתמו מאה שלושים ושבעה פקידים ועובדי הממשל המנדטורי מהמוצא המוסלמי , (לא כול הפקידים הגבוהים המוסלמים חתמו) מזכר זה הוגש לנציב הבריטי העליון בארץ ישראל ,במטרה שיגיע לידיו של שר המושבות הבריטי .

במזכר טענו אנשי הממשל המוסלמי (כנציגים והפה של המוסלמים בארץ ישראל) כי הממשל המנדטורי מפלה את המוסלמים בארץ ,משום לחצם הרב של הציונים היהודיים ולכן פרצו המאורעות והמרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל בהשפעת המופתי הירושלמי.

בשנת 1938 לאחר משבר עם החברים הערביים שהחרימו את ישיבות חברי מועצת העיר , מונו חברים חדשים למועצה , כתוצאה מכך מונה ראש עיר ערבי מוסטפה בכי אל חלאדי ואוסטר מונה לסגנו, .

ראש העיר החדש משנת 1938 ,ד"ר מוסטפא כאלדי ,התנכל לסגנו היהודי אוסטר מתחילת הדרך , כאשר הגיע אוסטר למלא את תפקידו סרב ראש העיר להקצות לו חדר קבוע במשרדי העירייה בטענה שרק הוא כראש העיר יקבע את הדרך, החוקים וכול מה שקשור לעירייה, בניגוד להחלטת הנציב הבריטי ,ולכן לא יוכל אוסטר להתוות או להיות מעורב בעבודת העירייה.

לאור התנהגותו הרעה של כאלדי לאחר הבחירות בשנת 1938 ,כלפי סגנו דניאל אוסטר , החלו ראשי המנהיגים היהודים ,להבין כי אולי טעו בהסכמתם לאפשר בחירת ראש עיר ערבי בירושלים, אך בעיקר שלא נקבעו מה הם סמכויות ראש העיר וסגניו בניהול העירייה, בטרם ישבו לסיכומים עם הממשל הבריטי לצורת הפעלת העירייה הירושלמית ובמיוחד לחוסר הזכויות של סגן ראש העיר היהודי ,בקיצור נוצר מצב של ראש העיר הערבי כאלדי לשמר את ההגמוניה הערבית כפי שהייתה נהוגה בעבר.

המושל הבריטי המחוזי ,ביחד עם ראשי השלטון היהודי ,החלו ללחוץ על כאלדי למסור חלק מסמכויותיו לסגנו היהודי ,באיימם שנציגי היהודים יחרימו ויגרמו לפיזור העירייה , עוד הגדיל לעשות אוסטר בהופעתו בישיבת הנהלת העירייה שנאם בעברית ודרש ביחד עם חבריו לנהל את הישיבה גם בשפה העברית .

ספור מגוריו של מוסטפה חאלידי במושבה הגרמנית
 
משפחת גרבדיאן הערבים נוצרים ,בנו את ביתם ברחוב עמק רפאים 31 ,בשנות העשרים של המאה העשרים בני המשפחה התגוררו בקומת הקרקע והשכירו את הקומה העליונה מעל דירתם בעלת הכניסה הנפרדת, למשפחות שונות ואפילו השכירו את הדירה העליונה למוסטפאבכי אל-כאלדי ,ששימש כראש העירייה המנדטורי של ירושלים בשנים 1938-1944.

לאחר שנפטר מוסטפה כאלדי בנובמבר 1944,יצאה שיירת ההלוויה מביתו ברחוב עמק רפאים 33 ,לכוון שער שכם ,משם המשיכה ההלוויה למסגד עומר ולקבורה בשטח בית הקברות בהר הבית.

במקומו מינה המושל את דניאל אוסטר כראש העיר , חברי מועצת העיר הערבים והנוצרים ,מחו כנגד ההחלטה והפסיקו להגיע לישיבות המועצה כאשר לא נתמלאה דרישתם למנות ראש עיר ערבי במקום מוסטפה כאלדי שנפטר, המועצה המשיכה בתפקודה רק בנוכחות הנבחרים היהודיים .

לאחר פיזור מועצת העיר בחודש מרץ 1945, לאחר מותו של ראש העיר הערבי מוסטפא כאלדי באוגוסט 1944, ומינוי דניאל אוסטר כמחליפו , הציעו השלטונות הבריטים בחודש יולי 1945,לאחר שכשלו כול המאמצים לפתרון הבעיה ,שלעיר ימונה ראש עיר מבין שלושת העדות : הנוצרית היהודית והמוסלמית ,ברוטציה של שנת ממשל אחת בראשות העיריה לכול עדה, פתרון שלפי דעתם של הבריטים מתחשבת במעמדה המיוחד ובעיותיה המיוחדות של העיר ,ובכדי לפתור את השליטה על מועצת העיר .

מאחר ועל פי חוק העיריות מועצה שאיננה מתכנסת במשך שלושה חודשים רצוף לאחר שהתפטרה תפוזר (סעיף 45 ) ומאחר ולא נותר רוב בישיבות ,נאלץ הממונה על עניני הממשלה המנדטורית על פי תת סעיף 55 א של החוקה, להחליט כי תפקודה של מועצת העיר עקב אי מילוי תפקידה ולכן הכריז על פיזור המועצה והעיריה בירושלים בתאריך 11.7.45.

לאחר הפיזור על פי החוק נתמנתה ועדה קרואה לניהול שרותי העיר לתושבים, שעליה נמנו ראש שרותי הבריאות המנדטורי בעיר, משנה למנהל העבודות הציבוריים ,סגן המושל בירושלים, ועוזר המנהל המנדט בארץ ישראל.

כמו כן החליט המושל להקים וועדת חקירה לחקור את הנושא בראשות זקן בית המשפט העליון בירושלים סיר ויליאם פ'יצגראלד, החלטה הנחשבת לחמורה ,בפני וועדת החקירה החלו להופיע עדים רבים ,שחלקם מסרו עדויות לתפקוד לקוי ,כמו מדוע עיריית ירושלים משלמת לשלטונות המנדטוריים ,סכומים גבוהים בעבור המים שמסופקים לירושלים ממעיינות ראש העין , המושל שלח לאוסטר מכתב שבו הביע שבסוף החקירה יחזור המצב לקדמותו ושאוסטר ימשיך להיות ראש העיר בירושלים.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור