דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיפור שעוני המים של העירייה בבתי התושבים

 

בעיית המים היוותה בעיה ידועה לאורך מאות השנים בירושלים בין החומות ומחוצה להם חובת התקנת שעוני המים הפרטיים על בעלי הדירות והבתים על מנת שהעירייה תוכל לגבות מס על ההספקה ,אלא שבשיטה זאת לא שולם מס אמת לעירייה והכנסותיה ממס המים נגרעו , אי לכך בשנת 1935 החליטה העירייה לבטל את השעונים הפרטיים של שוכרי הבתים והדירות ,ולהרכיב שעון יחיד לכול מבנה ומבנה שאחראי לתשלום הוא בעל הנכס ולא דייר המשנה.

שיטה חדשה זאת הגבירה את בזבוז וצריכת המים בבתים ,כי השוכרים השתמשו במים בצורה בזבזנית, מכוון שבעל הבית היה צריך לשלם לעירייה את החשבון ולהתחשבן עמם בשכר הדירה (כאב ראש אדיר ופתח להתחמקות של הדיירים) לאחר שימוש היתר במים שגרמו לסכסוכים בלתי מתפשרים עם דייריהם .

החלה צעקה גדולה מצד ועד בעלי הנכסים וחברי האגודה כאשר הם החלו לשלם, חשבונות מים גבוהים גבוהה מאשר אלו ששילמו בעבר , על כן הם דרשו או להוזיל את מחיר המים או להחזיר את שיטת השעונים הפרטית.

דניאל אוסטר כסגן ראש העיר בתחילת 1947 , נדרש לבעיה וכינס לישיבה את גזבר העירייה ומספר חברי מועצה ,קבלנים ונציגות בעלי הבתים לנסות לפתור את הסוגיה, בישיבה נתקבלו מספר הצעות לפתרון חשבונות המים שיוגשו לאישור ראש העיר והמועצה.

הסיכום שהתגבש בישיבה כלל את השארת שעוני העירייה אל מול בעלי הנכסים ,אלה יגישו לעירייה את רשימת שמות הדיירים וסכום התשלום הפרטי ,שיקבעו בעלי הנכס אל מול הדיירים , שוכרים אלו נדרשו לחתום בפני העירייה ,כי ישלמו את חובם המשוערך במועד שיקבע .

סעיף הענישה לדיירים שיפגרו או יסרבו לשלם את החשבון ששלח בעל הבית לעירייה יתבצע לאחר התרעת איחור בתשלום ,בניתוק אספקת המים של הדייר מצנרת המבנה ,כללי חיוב הדייר בפני הבעלים יקבע על הכללים הבאים: חישוב מספר החדרים ,או חישוב מספר הנפשות בחדרים ,או לפי גודלו של הנכס המושכר.

על מנת להקל על החישוב שבין המשכיר לשוכר ,מוכנה העירייה להתקין שעונים פרטיים מטעמה במחיר מוזל לכול דירה ודירה ,על מנת לא לפגוע בעת הניתוק בשעון הראשי בשאר הדיירים, לכן העירייה תהיה מוכנה לתת שירותים טכניים להפעלת השעון הפרטי והציבורי

העירייה לא תתערב ,בחישוב ובהסכם של המשכיר לשוכר לגבי גובה התשלום, את העירייה עניינה רק השורה התחתונה הסך הכללי של החיוב למבנה או לנכס, על פי התוכנית המוצעת ייחסכו כמויות מים רבים שבוזבזו בשימוש שאינו נכון בצריכת המים הביתית, לצורך הפעלת ההצעה התחייבו בעלי הבתים להדפיס את החוזים החדשים.

ספור המים לירושלים העברית במלחמת העצמאות ולאחריה

בעיר נוצרה בעיה חדשה היתולית בסוף שנת 1948 למנהלי העירייה, אל מול שפע המים באופן יחסי שהחל להגיע לתושבי העיר ,בהשוואה לתקופת המצור , שבו הורגלו התושבים לחסוך ולהשתמש בכמויות מים מצומצמות ,המשיכו התושבים שהחוסר במים הוטבע בהם לחסוך בשימוש במשאב, תוצאה שהביא בעיה לעירייה שלא הצליחה למכור לתושבים מים לתצרוכת אישית ועל כן ההכנסות ממכירת המים לא עלתה ,למרות שבניגוד לדעתה של הממשלה קבעה העירייה תעריפי מים מוזלים .

תחזית של משרד הפנים צפה שבתקופה הקרובה יחיו בחלק היהודי של ירושלים כמאה אלף יהודים , במטרה לפתור את בעיית המים למספרם הגדל של תושבי העיר ,החלו מגעים עם הממשלה ליצירת גוף שיטפל באספקת המים לתושבי ירושלים ולכפרים מסביב לצרכי חקלאות.

הגוף שהחל לטפל בבעיה כלל את אנשי משרד האוצר ואנשי מועצת העיר והעומד בראשה במטרה להקים חברה משותפת שתקרה מקורות לאספקת מים לעיר ,בגוף אספקת המים יהיו שותפים העירייה ,משרד האוצר , קרן היסוד והקק"ל, הגופים הללו יניחו צינור נוסף בעל קוטר של 24 צול בעלות של חצי מיליון לירות ,שיתחיל במעיינות ראש העיר ויעבור דרך הרי יהודה ,עד למאגרי המים העירוניים על פי ההסכם עיריית ירושלים תעמיד לרשות חברת המים את מתקניה.

שני קווי המים לירושלים נועדו להביא 38.000 אלף קוב מים , שהיו אמורים לספק מים לאוכלוסייה של רבע מיליון תושבים בירושלים ולחקלאות סביבה , הסיום להנחת הקו החדש הובטח בידי מקורות למחצית שנת 1950 .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור