דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיפור העירייה הבלדייה חלק 2

 

המשך סיפור הבלדייה

עקב הצפיפות של מבנה הבלדייה הישנה בתחומי העיר העתיקה , אל מול הצרכים החדשים המוניציפליים הגדלים בבלדייה ,נאלצה הבלדייה הישנה ,לנדוד בשנת 1932 אל מחוץ לחומות ועברה לרחוב ממילא 20.

הבלדייה החדשה שברחוב ממילא 20 ,כללה שלושה חדרים בקומה העליונה שמעל לשלושת החנויות שניצבו בקומת הקרקע, כיום מבנה הבלדיה הישנה עבר שיפוץ ושחזור בעת ששופץ מדרחוב אלרוב , בקומה השנייה שבה הייתה הבלדייה ,נפתחו שלושת חנויות של רשת פוקס ופתחם כלפי מדרחוב אלרוב.

כיוון שמשרדי העירייה השנייה שמחוץ לחומות ,כללו רק שלושה חדרים , התברר במהרה כי הבלדייה בממילא גם היא לא מספיקה לפעילות העירונית הגדלה , על כן עברו משרדי העירייה הירושלמית בפעם השלישית בשנת 1932 ,למבנים שנבנו מעל לכיכר אלנבי שכיום נקראת כיכר הצנחנים,

את מבנה הבלדייה הישנה ברחוב ממילא 20 ,מכרה העירייה לאחר המעבר למקומה החדש למהנדסים סלים אבו סואן ושותפו מרקוס נאסר בסכום של 22.000 לא"י .

בשנת 1926 החלו רחוב דרך יפו והמדרכות לצידה בירושלים להתכסות בזפת, בעיקר באזור שער יפו ,אך גם לכוון גן העיר ליד בית העירייה עד מחנה יהודה ובואך ליציאה מהעיר לכוון העיר יפו ,הדרך תוקנה בעבור מכוניות ועגלות ,העבודה בוצעה בידי סוללים ערביים,(עירייה בשליטה ערבית ) , לשיקום הדרכים ליד העיר העתיקה מתווספת הרחבת הכביש ליד שער שכם באזור דרך שכם והמושבה האמריקאית.

רחוב יפו 2 בית העירייה הישן ( כיכר אלנבי –כיכר הצנחנים)

מבנה העירייה ישן שהוקם בתקופת המנדט הבריטי ,לאחר מעברו מרחוב ממילא , מבנה שהקמתו בשנים 1929-1934 במימון בנק ברקליס , בהסכם שקומת הקרקע תשמש את הבנק לאורך שלושים שנה בין השנים 1934-1963 ,בתמורה למימון הקמת המבנה,( בפועל על פי בקשת הבנק הוארכה תקופת השימוש בעוד שנתיים ).

הכניסה לבנק הייתה מכוון חומות העיר העתיקה ,בשאר המבנה שהכניסה אליו הייתה מכוון גן דניאל אוסטר השתמשה העירייה למשכנה החדש עד לאחר מלחמת ששת הימים שאז נבנתה קריית העירייה החדשה וכיכר ספרא.

המבנה הישן שנבנה בתקופה המנדטורית , נבנה ותוכנן בידי האדריכל קליפורד הולידיי ,כמו יתר המבנים שתכנן המבנה נבנה בסגנון הבין לאומי ,על חלונות המבנה הוצבו סורגים שעוטרו בסמלו של הבנק באותיות האנגליות BB, כאשר הוחזר הבנק לידי מועצת העיר והעירייה בשנת 1965 הפך אולם הבנק לאולם מועצת העיר בישיבותיה, בשורת עמודים משיש, תמכו בין שתי הקומות .

בשנת 1993 עבר המבנה שיפוץ ,בעת שהוקמה קריית העירייה החדשה והמבנה עבר לשימוש מחלקת התרבות של העירייה , החלק של הבנק בקומת הקרקע הוסב את שמו לבית ניו יורק ושוכנת בו המחלקה המשותפת לערים ירושלים - ניו יורק, על קירות המבנה לכוון חומות העיר העתיקה הוחלט להשאיר את סימני הירי של הלגיון הירדני לאורך השנים 1947-1967.

פסיקה שנקבעה במשפט שערכה העירייה נגד חייב ארנונה לעירייה משנת 1930-1

בשנת 1931 קבע השופט הבריטי בודילי ,בתביעה שהגיש העורך דין בן אהרון בשם לקוחו על דרישת העירייה לקבל מס ארנונה על ביתו של הנתבע, לאחר שבדק השופט את סמכויות העירייה המנדטורית והעותומאנית ,על שכונות ובתים שמחוץ לחומות העיר העתיקה , קבע השופט בודילי ,כי העירייה חרגה מסמכויותיה ולא הסדירה את הריבונות העירונית על נכסים בתים ושכונות ואפילו שטחים ללא בנייה ,שמחוץ לחומת העיר העתיקה.

בפועל רק בנובמבר 1931 ,הוצא צו מטעם הנציב העליון ,המפרט את השטחים השייכים ריבונית לעיריית ירושלים והחייבים במס ארנונה לעירייה, למעשה בחקיקה העותומאנית נתגלו אי דיוקים וחסרון של הוראות חוקיות להסדרת חוקים אלו ,או שמה נעלמו הוראות כתובות אלו במהלך מלחמת העולם הראשונה.

חטא אף השלטון הבריטי בנושא ,מחוסר תשומת לב לחקיקה כזאת, שבוצעה למען האמת בעקבות פסיקת השופט בודילי ושנתנה פתח לכול המתגוררים מחוץ לחומות העיר העתיקה להימלט ולהימנע מתשלום ארנונה לעירייה.

מאידך גיסא ,צדקה העירייה בדרישתה להרוויח כסף בעבור קופת העיר מנכסים אלו ,אך החוסר בפקודות והוראות חתומות ,יצרו מצב של אי בהירות וחוקיות ומנעו את דרישתם לקבלת מיסי ארנונה, כספים שאמורים לשרת את הציבור ולא את כיסם הפרטי של חברי המועצה, לכן מחוסר כסות חוקית ,נכשלה העירייה בדרישתה והפסידה במשפט .

עיריית ירושלים החדשה לאחר מלחמת השחרור

חברי המועצה היהודיים ,המשיכו להיאבק על זכויות התושבים היהודיים ,עד שפוטרו ערב יציאת הבריטים מישראל, לאחר עזיבת הבריטיים ובשוך הקרבות בירושלים בשנת 1948 ולאחר כיבוש חלקים ושכונות מהעיר שהיו בשליטה מוסלמית ,נבחרה מועצה יהודית לעיר העברית ירושלים, במועצת העיר החדשה נבחרו 17 נציגים מהזרמים העדות והמגזרים הפוליטיים למועצת העיר, הבחירות היו לכלל תושבי העיר ללא הבדל דת ,לאום או מין.

העירייה החדשה לאחר מלחמת ששת הימים

לאחר מלחמת העצמאות ,כאשר העיר ירושלים חולקה באזור כיכר אלנבי ( כיום כיכר הצנחנים) , נותרה העירייה המנדטורית ,בשטחה של ירושלים היהודית אל מול חומות העיר העתיקה , רעיונות משונים עמדו לנגד עיניהם של מתכנני העיר וראשייה לגבי מיקומה החדש של בית העירייה.

נזרקו רעיונות לבנות את קריית העירייה במתחמים הבאים : אזור הבור ליד הכנסת הישנה ברחוב המלך גורג, במתחם בין תחנת אגד המרכזית ובנייני האומה, באזור מלונות קריית משה מול חניון המקשר הישן, בפאתי גן העצמאות באזור סוף רחוב אגרון.

מובן שנערכו תחרויות לתוכניות לבנייה החדשה, אך הכול נעלם כאשר התמנה ראש העיר החדש טדי קולק בשנת 1965 , לשמחתו של ראש העיר התווספה לתקופת שלטונו ,החזרת העיר העתיקה לתחומיה העירוניים של ירושלים, טדי פנה לאדריכל העירייה ניב ונוצרה התוכנית החדשה שעיקרה שימור מבני העירייה הישנים ושיפוצם ,תוך הקפדה לאסוף את כול סניפי העירייה ממבנים בתחומי העיר למתחם אחד כיכר ספרא של היום.

ההחלטה לשלב ישן עם חדש ,יצרה את התוכנית של שימור כעשרה מבנים ישנים שהם: מהנה העירייה הישן אל מול החומות, מבנה החברה התנכית הצמוד אליו, בית ברגיים (דאורוטי) הקדמי והאחורי, בנין הזואולוגיה ( בית הספר לרפואה הישן),בית החולים הרוסי – אביגיל שכיום משמש את אגף החנייה, מבנה הקונסוליה הרוסית, מבני הארמנים ביפו 17-19 ובית הקונסוליה הצרפתית הישן ( בית סיטון), נבנה בית המועצה החדש ומשרדו של ראש העיר.

ברחוב יפו בשנת 1950 ,החלו נטיעות עצים חדשות לאורך רחוב יפו משני צדדיו , תחילת העבודה הייתה באזור בית העם ליד בנק ברקליס דיסקונט, לאורך הרחוב יפו באזור שכונת רוממה , אך נוצרה בעייה חדשה כיון שהיו נטועים בו עצים עתיקים שלא עמדו בצורה המתוכננת עם שדרת העצים החדשה . מה עוד שלא התאימו לסוגי העצים שנטעו מחדש,

עצים אלו נעקרו מבסיסם בשיטת עקירה שבה קשרו חבל לגזע העץ ,ועשרה פועלים מושכים את העץ עד שנעקר משורשיו , על זה נאמר שוטים אוחזים בחבל, מדוע לעקור עץ אשר קיים ומספק צל ,רק מפני שאינו מין במינו.

ירושלים סיפורו של דניאל אוסטר ראש העיר היהודי הראשון בירושלים

סיפורו של דניאל אוסטר שנולד בשם דניאל גוטמן , דניאל אוסטר נולד בממלכה האוסטרית הונגרית בשנת 1893 הוא סיים את לימודי המשפטים בעיר וינה, ובשנת 1914 ממש טרם פרצה מלחמת העולם הראשונה החליטו הוא וחבריו הסטודנטים מוינה לעלות לארץ ישראל לאחר עלייתו החל את דרכו כמורה לגרמנית בבית הספר הראלי בתל אביב .

תלמידיו מתארים את המורה דניאל ,בתלבושת חקי ועניבה לצווארו ,תסרוקתו הסרוקה השחורה חולקה למחצית שמאלה ומחצית ימינה , מבטו היה חודר ותמיד נשמר הדיסטנס היקי בינו לבין תלמידיו , הוא שמר על משמעת ושלט בכיתה בכוח האוטוריטה השקטה הטמונה בו ,התנהגות זאת סללה את דרכו בהמשך דרכו.

לאחר מכן התיישב בעיר ירושלים, זמן קצר לאחר מכן גויס לצבא האוסטרי והוצב כקצין בעיר דמשק, מיד שהסתיימה המלחמה חזר לירושלים ,הוסמך ביד שלטון המנדט כעורך דין במדינת פלשתינה.

בשנת 1920 החל לפעול ליסוד החברה לחקר המשפט העברי בארץ ישראל ,לאחר שחברה הזאת פעלה במוסקבה והפסיקה את פעילותה עקב רדיפות השלטונות ברוסיה כנגדם, בשנת 1920 נבחר דניאל אוסטר לרשימת הנבחרים לבחירות מפלגת הפועל הצעיר לנבחריה בארץ ישראל, אז גם החל בפעילות ציבורית עם נבחרים שונים להקמת וייסוד מבנה ציבורי שירכז את פעילות אנשי העלייה והתרבות היהודית בירושלים.

בשנת 1924 קיבל על עצמו להגן בבית המשפט כנגד אחד מהחשודים ברצח של הרוזן דה האן , דניאל המשיך את עבודתו כעורך דין כמקביל לעבודתו הציבורית , כמו למשל מינוי מטעם ההסתדרות הציונית ,כעורך הדין של היהודים שנפגעו ורכושם נפגע בידי מתפרעים ערבים במאורעות 1929 בירושלים וחברון, בתביעות אישיות כנגד הפורעים ,במקביל לתביעה כנגד השלטון המנדטורי שהוגשו בידי המנהיגים היהודים בארץ ישראל.

כאשר החלו הנאצים לעלות לשלטון ,נערכו הארגוניים הציוניים ועליית הנוער בראשות הנרייטה סולד, תנועת ההתיישבות הכפרית והקיבוצית ,בניסיון להציל ילדים ונערים מאוסטריה ומגרמניה ולהביאם לארץ ישראל ולמצוא להם בית חם .

בשנת 1939 הצטרף לארגונים אלו ועד הקהילה בירושלים ,שבין מנהליו היה דניאל אוסטר שהחל לארגן גם בעזרת רבני ירושלים בפעילות בבתי הכנסת והן בפעילות עירונית ,רשימות של משפחות שהיו מוכנות לקבל ילד יהודי לקרבם שיגיע מאוסטריה ומגרמניה , מפעל שכלל גם ילדים קרובי משפחה וגם ילדים יהודים אחרים.

דניאל אוסטר ארגן במועדון מנורה שבוע של יריד מוצרים ובידור ,לטובת הילד היהודי מאוסטריה וגרמניה בתוכנית שכללה שוק פרחים, קונצרטים, ערבי ריקודים, תצוגות אופנה ועוד.

סיפור של משפט בשנת 1929 שבו היה אוסטר דניאל שימש כסנגור הנתבעים

ספור המשפט שבו שימש דניאל אוסטר כסנגור של בחברת הביטוח אחריות כללית ג'נרלי שבין מבוטחיה בביטוח משני הייתה החברה למשכנתאות וקרדיט בארץ ישראל , הסיפור החל כאשר שמואל ברוזה במוצא תחתית שמשכן את רכושו לחברה למשכנתאות וקרדיט כנגד הלוואה בשנת 1929 (שנת פרעות הערבים) , ואיתרע מזלו לרעה ,כאשר אנשי היישוב הערבי קלנדייה שרפו את בייתו ורכושו ,בהתקפה על היישוב היהודי במוצא תחתית .

תבעה חברת המשכנתאות והקרדיט את חברת הביטוח ג'נרלי , תביעתה נדחתה מהסיבה שהיו קיימות שתי סוגי פוליסות ביטוח רכוש ,שבאחת היה סעיף משני הכולל ביטוח גם לנזקים בפני של מאורעות ,ובפוליה השנייה לא נכלל סעיף התמורה מנזק כזה.

מכוון שהפוליסה שנעשתה לשמואל ברוזה ,לא כללה את סעיף החבלה ממאורעות ,נדחתה התביעה בידי בית המשפט ,בנוסף זמן הגשת ערעור על הדחייה נקבע לשלושה חודשים מיום קביעת הדין ,ואילו חברת התביעה לערעור בידי החברה למשכנתאות וקרדיט בארץ ישראל ושמואל ברוזה הוגשה שמונה חודשים לאחר פסק הדין נדחה גם הערעור .

דניאל אוסטר המשך התנהלותו הציבורית כחבר מועצת העיר ירושלים

בשנת 1930 פרסמו דניאל אוסטר וחברו ש. אייזנשטדט ,קובץ מאמרים לפסקי דין של בית המשפט העליון לארץ ישראל , בנוסף לעריכת הדין ,לפרנסתו החל דניאל אוסטר לעבוד בתחום הכלכלי ,פיתח את ענף היהלומים בירושלים, עסק כיועץ משפטי לחברות ביטוח ושימש כסגנו של מנהל חברת נשר למלט ועוד.

בשנת 1932 התקיימו בחירות לחברי ועד הקהילה בירושלים ולחברי מועצת העיר בעירייה הירושלמית שהורכבה על מנת לשמש כחברי מועצת העיר היהודיים ,תשע קבוצות מפלגתיות השתתפו בבחירות היהודיות .

דניאל אוסטר רץ ברשימה של הציונים הכללים שמנתה 10 מועמדים לתפקיד חברי ועד הקהילה היהודית הירושלמית ולחברי המועצה בעירייה שנוהלה המוסלמים והיהודים ,לאחר הבחירות נבחרו דניאל אוסטר ויוסף מיוחס כנציגים ,דניאל גם נבחר לאחר מכן כחבר בהנהלת בנק לחסכון עממי בירושלים שנוסד בידי הציונים הכללים., בחירה נוספת שבה נבחר אוסטר הייתה לוועד לשכת עורכי הדין היהודים בירושלים.

בתקופה זאת נישא לאשתו ג'וליה והיה אב לבת תמר,שני בניו שנולדו גם כן ,נפטרו אחד מטביעה בעת שנרחץ באמבטיה ,בנו השני אליהו שיחק בגינת הבית באקדחו של אביו בגיל 15 ,מהכדור שנפלט מהאקדח נהרג בנו השני, אוסטר דניאל בנה את בייתו ברחוב אבן גבירול 20 ברחביה וגר בו עד שנת 1937 .

בד בבד עם עיסוקיו החל בפעילות פוליטית לטובת היהודים בארץ ישראל, הוא היה ממייסדי שכונת רחביה כיושב ראש ועד השכונה במשך עשר השנים , לפני שהתמנה כראש העיר , נבחר אוסטר להיות חבר מועצת העיר ונתמנה פעם ראשונה בשנת 1934 לסגן וממלא ראש העיר ירושלים ביחד עם סגן עיר נוצרי , למרות שאנשי המנדט החליטו כי לראש העיר בירושלים יהיה רק סגן אחד.

אלא שמיד לאחר שנבחר בשנת 1934 ,הגיש דניאל אוסטר מכתב התפטרות למושל הבריטי המחוזי בירושלים עקב רצונו להתמנות כראש העיר ירושלים ,רעיון שהיה בתמיכת התושבים הנוצריים וחלק מהמוסלמים ,מהסיבה הפרוזאית ,כי הרוב בקרב חברי המועצה בירושלים נמנו על העדה היהודית בשנה זאת , סיבה נוספת היא שמספרם של היהודים בתוך החומות ומחוצה להם עלה על מספר המוסלמים בירושלים.

סקר אוכלוסין משנת 1934-5 , מונה את מספר היהודים שנספרו בירושלים מנה 54.000 תושבים כשישים אחוז מאוכלוסיית ירושלים, האוכלוסייה הנוצרית והמוסלמית מנו ביחד כארבעים אחוז מהאוכלוסייה ,בעת הסקר לא נמנו מתנגדי הסקר הרביזיוניסטים היהודים , למעשה בירושלים היו בערך 42,000 מבני עדות המזרח וכמספר הזה יהודים ממוצא אשכנזי כאשר מונים מספרים אלו מתברר כי בירושלים היו יותר משבעים וחמשה אלף יהודים תושבים ,מתוך אוכלוסייה כללית של 115 אלף תושבים ,הכנסות העירייה ממסי היהודים הוו 70% .

חברי העדות היהודיים בירושלים , וויתרו על האגו והתאחדו ספרדים ואשכנזים כמקשה אחת כנגד השלטונות בלחצם של הרבנים הראשיים ,לכן עלה לחמישים אחוז מספרם של חברי המועצה היהודים ,כנגד כשלושים ושלושה אחוז צירים מוסלמים ,והשאר נוצרים שנבחרו.

על אוסטר שהיה בן 42 שנה בשנה זאת, הופעלו לחצים כבירים מבחירי העדות בירושלים על מנת שיחזור בו מכוונתו להתפטר מהמועצה ,ואכן לאחר ימים ספורים ,לקח אוסטר את מכתב ההתפטרות בחזרה והסכים לסגנות יהודית לראש העיר הערבי.

האגדות מספרות כי אצל היהודים כהרגלם, תוצאה אחידה לאיחוד איננה מתקבלת , האגדה ממשיכה ומספרת, כי מפלגת מפא"י ובראשם מר בן צבי וראשי הסוכנות שנפגשו עם מושל ירושלים הבריטי על מנת להתנגד למינוי ראש עיר יהודי בירושלים , אנשי מפאי אף דרשו להשאיר את המצב שבו יהיה סגן יהודי לראש עיר ערבי, דבר שתקע טריז במגמת האיחוד העדתי בירושלים .

הלך הרוחות הווכחני הציגו המפלגות בירושלים שלוש עמדות שהן : עירייה משותפת יהודים ערבים, עירייה נפרדת לכול עדה ,או עירייה יהודית לצד עירייה ערבית, לכן הייתה חשיבות במעלה הראשונה לאיחוד עדתי יהודי לריצה משותפת לייצוג יהודי הולם לכוחם בירושלים.

דניאל אוסטר הואשם בידי בכירי מפא"י ,כי הוא זה שהדליף את מגמתם למנוע את ראשות העיר ליהודים ובכך עצר את התהליך של הקמת מועצת העיר בירושלים ,דבר שהוכחש על ידו בעיתונות מיד , האמת היא שאוסטר דרש את התפטרות כול ששת חברי המועצה היהודי על מנת שתתגשם בקשתו למינוי ראש עיר יהודי לירושלים ,

חברי המועצה הנוצריים בעירייה, אף הציעו שתהיה רוטציה עדתית בירושלים לראשות העיר שתתקיים בכול שנה, שבה יכהן ויוחלף לאחר שנה על פי מפתח עדתי ראש עיר חדש לירושלים ,אלא שהנציב הבריטי העליון היה באותה תקופה באנגליה ולא ניתן היה לערוך שינוי בהרכב השלטון המקומי בירושלים ,

למהומה הצטרף רעיון נוסף, שהמשנה מר הול לנציב האנגלי בירושלים, ימנה קצין בריטי למועצת העיר ,עוד בטרם תתכנס המועצה לישיבתה הראשונה, על מנת שיהווה דמות שלטונית מפקחת על עבודת העירייה בירושלים, מובן שחברי המועצה מכול העדות הגישו ערערים לבית המשפט כנגד הרעיונות שהועלו לדיון .

לבסוף לאחר שנדחה ערעורו של נאששיבי בידי הנציב הבריטי ,לקבל את ראשות העיר , נבחרו כראש העיר בספטמבר 1938 מוסטפה כאלדי (החליף את אוסטר דניאל) וסגנו הראשון וממלא מקומו היהודי אוסטר דניאל וסגנו השני הנוצרי יעקב אפנדי פרא'ג ,בישיבה הראשונה נחקק חוק עירוני, שבו הוחלט שניתן לקיים אספת המועצה ,בהשתתפות חלקית של רק חמשה חברי מועצה .

החלטה זאת סתרה את רצון מפא"י בראשות בן צבי והסוכנות בראשות שרתוק ,למנות את מר חיים סלומון למשרת סגן ראש העיר מטעמם, מחלוקות אידאולוגיות בין הציונים הכללים שאוסטר נמנה עליהם ,לבין חברי הסוכנות היו מחלוקות שנגעו בצורת ההתנהלות הפנימית היהודית בישוב והציונות.

בעת שעלה לנאום ביום הקמת מועצת העיר ציין דניאל אוסטר כי במשך חמש שנים לא היה ייצוג נבחרי ציבור יהודים שעבדו בעיריית ירושלים ,למרות שבתקופה זאת עלה מספר התושבים היהודים בעיר לשישים אחוז ,עוד הוסיף אוסטר כי בשלב הזה שבעירייה ישרתו 12 חברי מועצה יהודיים המצב ישתנה .

ראש העיר החדש ד"ר מוסטפא כאלדי התנכל לסגנו היהודי אוסטר מתחילת הדרך , כאשר הגיע אוסטר למלא את תפקידו סרב ראש העיר להקצות לו חדר קבוע במשרדי העירייה בטענה שרק הוא כראש העיר יקבע את הדרך, החוקים וכול מה שקשור לעירייה, בניגוד להחלטת הנציב הבריטי ,ולכן לא יוכל אוסטר להתוות או להיות מעורב בעבודת העירייה.

באוגוסט 1944 נפטר מוסטפה כאלדי (חאלדי) ראש העיר בירושלים ,במקומו מינה המושל את דניאל אוסטר כראש העיר , חברי מועצת העיר הערבים והנוצרים ,מחו כנגד ההחלטה והפסיקו להגיע לישיבות המועצה כאשר לא נתמלאה דרישתם למנות ראש עיר ערבי במקום מוסטפה כאלדי שנפטר, המועצה המשיכה בתפקודה רק בנוכחות הנבחרים היהודיים .

לאחר פיזור מועצת העיר בחודש מרץ 1945, לאחר מותו של ראש העיר הערבי מוסטפא כאלדי באוגוסט 1944, ומינוי דניאל אוסטר כמחליפו , הציעו השלטונות הבריטים בחודש יולי 1945,לאחר שכשלו כול המאמצים לפתרון הבעיה ,שלעיר ימונה ראש עיר מבין שלושת העדות : הנוצרית ,היהודית והמוסלמית ,ברוטציה של שנת ממשל אחת בראשות העיריה לכול עדה, פתרון שלפי דעתם של הבריטים מתחשבת במעמדה המיוחד ובעיותיה המיוחדות של העיר ,ובכדי לפתור את השליטה על מועצת העיר .

מאחר ועל פי חוק העיריות מועצה שאיננה מתכנסת במשך שלושה חודשים רצוף לאחר שהתפטרה תפוזר (סעיף 45 ) ומאחר ולא נותר רוב בישיבות ,נאלץ הממונה על עניני הממשלה המנדטורית על פי תת סעיף 55 א של החוקה, להחליט כי תפקודה של מועצת העיר עקב אי מילוי תפקידה ולכן הכריז על פיזור המועצה והעיריה בירושלים בתאריך 11.7.45.

לאחר הפיזור על פי החוק נתמנתה ועדה קרואה לניהול שרותי העיר לתושבים, שעליה נמנו ראש שרותי הבריאות המנדטורי בעיר, משנה למנהל העבודות הציבוריים ,סגן המושל בירושלים, ועוזר המנהל המנדט בארץ ישראל.

כמו כן החליט המושל להקים וועדת חקירה לחקור את הנושא בראשות זקן בית המשפט העליון בירושלים סיר ויליאם פ'יצגראלד, החלטה הנחשבת לחמורה ,בפני וועדת החקירה החלו להופיע עדים רבים ,שחלקם מסרו עדויות לתפקוד לקוי כמו מדוע עיריית ירושלים משלמת לשלטונות המנדטוריים סכומים גבוהים בעבור המים שמסופקים לירושלים ממעיינות ראש העין , המושל שלח לאוסטר מכתב שבו הביע שבסוף החקירה יחזור המצב לקדמותו ושאוסטר ימשיך להיות ראש העיר בירושלים .

הגדיל לעשות הרב קצנלנבויגן נציג הזרם החרדי בירושלים בהופיעו בפני הוועדה ,שעל פי השמועות הבין שבירושלים יקומו שתי עיריות נפרדות ליהודים ולמוסלמים , ועמד ודרש כי שהעירייה היהודית תפוצל ותורכב מעירייה דתית ומעירייה חילונית , טענתו העיקרית שאסור למועצה חילונית לקבוע לציבור הדתי את דרכה, ראש ועדת החקירה העיר לרב קצנלנבויגן שהוא אינו מתערב בנושאי דת .

הגדיל לעשות הרב קצנלנבויגן נציג הזרם החרדי בירושלים בהופיעו בפני הוועדה ,שעל פי השמועות הבין שבירושלים יקומו שתי עיריות נפרדות ליהודים ולמוסלמים , ועמד ודרש כי שהעירייה היהודית תפוצל ותורכב מעירייה דתית ומעירייה חילונית , טענתו העיקרית שאסור למועצה חילונית לקבוע לציבור הדתי את דרכה, ראש ועדת החקירה העיר לרב קצנלנבויגן שהוא אינו מתערב בנושאי דת .

לאחר ההחלטה על הפיזור, כונסו חברי המועצה ונמסרו להם ההחלטות שנקבעו בידי השלטונות המנדטוריים בתוספת הערת השלטונות ,כי חבל שחברי המועצה לא השכילו בבגרותם ,לפתור את הבעיה המוניציפאלית לבדם, באי החלטתם להתעלות מעל לשיקולי דת, גזע או עדתיות בפתרון מעשי של הבעיה 

על החלטה זאת השיב דניאל אוסטר ,כי אף אחד משלושת העדות לא הסכים לממשל רוטציה של ראש עיר מתחלף בתום שנת שרות, מכוון שההצעה איננה מתאימה למציאות הנוכחית בשטח ,אוסטר הוסיף כי המושל יכול היה למנות וועדה קרואה ,אך באותו אופן יכול היה למנות חברים חדשים למועצת העיר ולמנוע את פיזור המועצה הנוכחית, במיוחד שחברי המועצה היהודיים שיתפו פעולה עם השלטונות ,ומעצם היותם כשבעים אחוז מתושבי ירושלים ובפועל כ  % 90 מהכנסות המיסים בירושלים ,מגיעים מכיסי התושבים היהודים.

תושבי העיר התנגדו להחלטה למנות מועצה קרואה , בהאשימם את הערבים בסרבם להשתתף ובהחרימם את מועצת העיר בראשות ראש עיר יהודי , תושבים אלו הזכירו לממשל כי בשנים 1930-5 בעת שנבחרי היהודים למועצת העיר בירושלים ,החרימו את ישיבות המועצה במחאה על התנכלות ראש העיר הערבי כנגד הנבחרים והציבור היהודי באותם שנים לא השתמשו השלטונות המנדטוריים בחוק הפיזור ולא פיזרו את מועצת העיר ונבחריה .

לאחר מלחמת העצמאות המשיך דניאל אוסטר בתפקידו כראש העיר , ועסק בשיקום העיר מנזקי המלחמה ובנייתה מחדש כעיר עברית ללא החלק של העיר העתיקה, אוסטר אף היה בין חברי מועצת המדינה שבדרך ואף חתם על מגילת העצמאות.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור