דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיפורו של דניאל אוסטר ראש העיר

 

סיפורו של דניאל אוסטר שנולד בשם דניאל גוטמן , דניאל אוסטר נולד בממלכה האוסטרית הונגרית בשנת 1893 הוא סיים את לימודי המשפטים בעיר וינה, ובשנת 1914 ממש טרם פרצה מלחמת העולם הראשונה החליטו הוא וחבריו הסטודנטים מוינה לעלות לארץ ישראל לאחר עלייתו החל את דרכו כמורה לגרמנית בבית הספר הראלי בתל אביב .

תלמידיו מתארים את המורה דניאל ,בתלבושת חקי ועניבה לצווארו ,תסרוקתו הסרוקה השחורה חולקה למחצית שמאלה ומחצית ימינה , מבטו היה חודר ותמיד נשמר הדיסטנס היקי בינו לבין תלמידיו , הוא שמר על משמעת ושלט בכיתה בכוח האוטוריטה השקטה הטמונה בו ,התנהגות זאת סללה את דרכו בהמשך דרכו.

לאחר מכן התיישב בעיר ירושלים, זמן קצר לאחר מכן גויס לצבא האוסטרי והוצב כקצין בעיר דמשק, מיד שהסתיימה המלחמה חזר לירושלים ,הוסמך ביד שלטון המנדט כעורך דין במדינת פלשתינה.

בשנת 1920 החל לפעול ליסוד החברה לחקר המשפט העברי בארץ ישראל ,לאחר שחברה הזאת פעלה במוסקבה והפסיקה את פעילותה עקב רדיפות השלטונות ברוסיה כנגדם, בשנת 1920 נבחר דניאל אוסטר לרשימת הנבחרים לבחירות מפלגת הפועל הצעיר לנבחריה בארץ ישראל, אז גם החל בפעילות ציבורית עם נבחרים שונים להקמת וייסוד מבנה ציבורי שירכז את פעילות אנשי העלייה והתרבות היהודית בירושלים.

בשנת 1924 קיבל על עצמו להגן בבית המשפט כנגד אחד מהחשודים ברצח של הרוזן דה האן , דניאל המשיך את עבודתו כעורך דין כמקביל לעבודתו הציבורית , כמו למשל מינוי מטעם ההסתדרות הציונית ,כעורך הדין של היהודים שנפגעו ורכושם נפגע בידי מתפרעים ערבים במאורעות 1929 בירושלים וחברון, בתביעות אישיות כנגד הפורעים ,במקביל לתביעה כנגד השלטון המנדטורי שהוגשו בידי המנהיגים היהודים בארץ ישראל.

סיפור של משפט בשנת 1929 שבו היה אוסטר דניאל שימש כסנגור הנתבעים

ספור המשפט שבו שימש דניאל אוסטר כסנגור של בחברת הביטוח אחריות כללית ג'נרלי שבין מבוטחיה בביטוח משני הייתה החברה למשכנתאות וקרדיט בארץ ישראל , הסיפור החל כאשר שמואל ברוזה במוצא תחתית שמשכן את רכושו לחברה למשכנתאות וקרדיט כנגד הלוואה בשנת 1929 (שנת פרעות הערבים) , ואיתרע מזלו לרעה ,כאשר אנשי היישוב הערבי קלנדייה שרפו את בייתו ורכושו ,בהתקפה על היישוב היהודי במוצא תחתית .

תבעה חברת המשכנתאות והקרדיט את חברת הביטוח ג'נרלי , תביעתה נדחתה מהסיבה שהיו קיימות שתי סוגי פוליסות ביטוח רכוש ,שבאחת היה סעיף משני הכולל ביטוח גם לנזקים בפני של מאורעות ,ובפוליה השנייה לא נכלל סעיף התמורה מנזק כזה.

מכוון שהפוליסה שנעשתה לשמואל ברוזה ,לא כללה את סעיף החבלה ממאורעות ,נדחתה התביעה בידי בית המשפט ,בנוסף זמן הגשת ערעור על הדחייה נקבע לשלושה חודשים מיום קביעת הדין ,ואילו חברת התביעה לערעור בידי החברה למשכנתאות וקרדיט בארץ ישראל ושמואל ברוזה הוגשה שמונה חודשים לאחר פסק הדין נדחה גם הערעור .

בשנת 1930 פרסמו דניאל אוסטר וחברו ש. אייזנשטדט ,קובץ מאמרים לפסקי דין של בית המשפט העליון לארץ ישראל , בנוסף לעריכת הדין ,לפרנסתו החל דניאל אוסטר לעבוד בתחום הכלכלי ,פיתח את ענף היהלומים בירושלים, עסק כיועץ משפטי לחברות ביטוח ושימש כסגנו של מנהל חברת נשר למלט ועוד.

בשנת 1932 התקיימו בחירות לחברי ועד הקהילה בירושלים ולחברי מועצת העיר בעירייה הירושלמית שהורכבה על מנת לשמש כחברי מועצת העיר היהודיים ,תשע קבוצות מפלגתיות השתתפו בבחירות היהודיות .

דניאל אוסטר רץ ברשימה של הציונים הכללים שמנתה 10 מועמדים לתפקיד חברי ועד הקהילה היהודית הירושלמית ולחברי המועצה בעירייה שנוהלה המוסלמים והיהודים ,לאחר הבחירות נבחרו דניאל אוסטר ויוסף מיוחס כנציגים ,דניאל גם נבחר לאחר מכן כחבר בהנהלת בנק לחסכון עממי בירושלים שנוסד בידי הציונים הכללים., בחירה נוספת שבה נבחר אוסטר הייתה לוועד לשכת עורכי הדין היהודים בירושלים.

בתקופה זאת נישא לאשתו ג'וליה והיה אב לבתו תמר ,שני בניו שנולדו גם כן ,נפטרו אחד מטביעה בעת שנרחץ באמבטיה ובנו השני אליהו בן החמש עשר ,טיפל באקדחו של אביו  בגינת הבית ,מן האדח נפלטו כדורים שגדעו את חיו של הנער , אוסטר דניאל בנה את בייתו ברחוב אבן גבירול 20 ברחביה וגר בו עד שנת 1937 .

בד בבד עם עיסוקיו החל בפעילות פוליטית לטובת היהודים בארץ ישראל, הוא היה ממייסדי שכונת רחביה כיושב ראש ועד השכונה במשך עשר השנים , לפני שהתמנה כראש העיר , נבחר אוסטר להיות חבר מועצת העיר ונתמנה פעם ראשונה בשנת 1934 לסגן וממלא ראש העיר ירושלים ביחד עם סגן עיר נוצרי , למרות שאנשי המנדט החליטו כי לראש העיר בירושלים יהיה רק סגן אחד.

אלא שמיד לאחר שנבחר בשנת 1934 ,הגיש דניאל אוסטר מכתב התפטרות למושל הבריטי המחוזי בירושלים ,עקב רצונו להתמנות כראש העיר ירושלים ,רעיון שהיה בתמיכת התושבים הנוצריים וחלק מהמוסלמים ,מהסיבה הפרוזאית ,כי הרוב בקרב חברי המועצה בירושלים נמנו על העדה היהודית בשנה זאת , סיבה נוספת היא שמספרם של היהודים בתוך החומות ומחוצה להם עלה על מספר המוסלמים בירושלים.

סקר אוכלוסין משנת 1934-5 , מונה את מספר היהודים שנספרו בירושלים מנה 54.000 תושבים כשישים אחוז מאוכלוסיית ירושלים, האוכלוסייה הנוצרית והמוסלמית מנו ביחד כארבעים אחוז מהאוכלוסייה ,בעת הסקר לא נמנו מתנגדי הסקר הרביזיוניסטים היהודים , למעשה בירושלים היו בערך 42,000 מבני עדות המזרח וכמספר הזה יהודים ממוצא אשכנזי כאשר מונים מספרים אלו מתברר כי בירושלים היו יותר משבעים וחמשה אלף יהודים תושבים ,מתוך אוכלוסייה כללית של 115 אלף תושבים .

חברי העדות היהודיים בירושלים , וויתרו על האגו והתאחדו ספרדים ואשכנזים כמקשה אחת כנגד השלטונות בלחצם של הרבנים הראשיים ,לכן עלה לחמישים אחוז מספרם של חברי המועצה היהודים ,כנגד כשלושים ושלושה אחוז צירים מוסלמים ,והשאר נוצרים שנבחרו.

על אוסטר שהיה בן 42 שנה בשנה זאת, הופעלו לחצים כבירים מבחירי העדות בירושלים על מנת שיחזור בו מכוונתו להתפטר מהמועצה ,ואכן לאחר ימים ספורים ,לקח אוסטר את מכתב ההתפטרות בחזרה והסכים לסגנות יהודית לראש העיר הערבי.

האגדות מספרות כי אצל היהודים כהרגלם, תוצאה אחידה לאיחוד איננה מתקבלת , האגדה ממשיכה ומספרת, כי מפלגת מפא"י ובראשם מר בן צבי וראשי הסוכנות שנפגשו עם מושל ירושלים הבריטי על מנת להתנגד למינוי ראש עיר יהודי בירושלים , אנשי מפאי אף דרשו להשאיר את המצב שבו יהיה סגן יהודי לראש עיר ערבי, דבר שתקע טריז במגמת האיחוד העדתי בירושלים .

הלך הרוחות הווכחני הציגו המפלגות בירושלים שלוש עמדות שהן : עירייה משותפת יהודים ערבים, עירייה נפרדת לכול עדה ,או עירייה יהודית לצד עירייה ערבית, לכן הייתה חשיבות במעלה הראשונה לאיחוד עדתי יהודי לריצה משותפת לייצוג יהודי הולם לכוחם בירושלים.

דניאל אוסטר הואשם בידי בכירי מפא"י ,כי הוא זה שהדליף את מגמתם למנוע את ראשות העיר ליהודים ובכך עצר את התהליך של הקמת מועצת העיר בירושלים ,דבר שהוכחש על ידו בעיתונות מיד , האמת היא שאוסטר דרש את התפטרות כול ששת חברי המועצה היהודי על מנת שתתגשם בקשתו למינוי ראש עיר יהודי לירושלים ,

חברי המועצה הנוצריים בעירייה, אף הציעו שתהיה רוטציה עדתית בירושלים לראשות העיר שתתקיים בכול שנה, שבה יכהן ויוחלף לאחר שנה על פי מפתח עדתי ראש עיר חדש לירושלים ,אלא שהנציב הבריטי העליון היה באותה תקופה באנגליה ולא ניתן היה לערוך שינוי בהרכב השלטון המקומי בירושלים ,

למהומה הצטרף רעיון נוסף, שהמשנה מר הול לנציב האנגלי בירושלים, ימנה קצין בריטי למועצת העיר ,עוד בטרם תתכנס המועצה לישיבתה הראשונה, על מנת שיהווה דמות שלטונית מפקחת על עבודת העירייה בירושלים, מובן שחברי המועצה מכול העדות הגישו ערערים לבית המשפט כנגד הרעיונות שהועלו לדיון .

לבסוף לאחר שנדחה ערעורו של נאששיבי בידי הנציב הבריטי ,לקבל את ראשות העיר , נבחרו כראש העיר ד"ר כאלדי וסגנו הראשון וממלא מקומו היהודי אוסטר דניאל וסגנו השני הנוצרי יעקב אפנדי פרא'ג .

החלטה זאת סתרה את רצון מפא"י בראשות בן צבי והסוכנות בראשות שרתוק ,למנות את מר חיים סלומון למשרת סגן ראש העיר מטעמם, מחלוקות אידאולוגיות בין הציונים הכללים שאוסטר נמנה עליהם ,לבין חברי הסוכנות היו מחלוקות שנגעו בצורת ההתנהלות הפנימית היהודית בישוב והציונות.

בעת שעלה לנאום ביום הקמת מועצת העיר ציין דניאל אוסטר כי במשך חמש שנים לא היה ייצוג נבחרי ציבור יהודים שעבדו בעיריית ירושלים ,למרות שבתקופה זאת עלה מספר התושבים היהודים בעיר לשישים אחוז ,עוד הוסיף אוסטר כי בשלב הזה שבעירייה ישרתו 12 חברי מועצה יהודיים המצב ישתנה .

ראש העיר החדש ד"ר כאלדי התנכל לסגנו היהודי אוסטר מתחילת הדרך , כאשר הגיע אוסטר למלא את תפקידו סרב ראש העיר להקצות לו חדר קבוע במשרדי העירייה ,בטענה שרק הוא כראש העיר יקבע את הדרך, החוקים וכול מה שקשור לעירייה, בניגוד להחלטת הנציב הבריטי ,ולכן לא יוכל אוסטר להתוות או להיות מעורב בעבודת העירייה.

בשנת 1938 לאחר משבר עם החברים הערביים שהחרימו את ישיבות חברי מועצת העיר , מונו חברים חדשים למועצה , כתוצאה מכך מונה ראש עיר ערבי מוסטפה בכי אל חלאדי ואוסטר מונה לסגנו, אך בפועל הוא היה האיש החזק בעיר,כאשר נפטר חלאדי בשנת 1944 ,נתמנה שוב אוסטר דניאל לרשות העיר.


בעיית המים היוותה בעיה ידועה לאורך מאות השנים בירושלים בין החומות ומחוצה להם חובת התקנת שעוני המים הפרטיים על בעלי הדירות והבתים על מנת שהעירייה תוכל לגבות מס על ההספקה ,אלא שבשיטה זאת לא שולם מס אמת לעירייה והכנסותיה ממס המים נגרעו , אי לכך בשנת 1935 החליטה העירייה לבטל את השעונים הפרטיים של שוכרי הבתים והדירות ,ולהרכיב שעון יחיד לכול מבנה ומבנה שאחראי לתשלום הוא בעל הנכס ולא דייר המשנה.

שיטה חדשה זאת הגבירה את בזבוז וצריכת המים בבתים ,כי השוכרים השתמשו במים בצורה בזבזנית, מכוון שבעל הבית היה צריך לשלם לעירייה את החשבון ולהתחשבן עמם בשכר הדירה (כאב ראש אדיר ופתח להתחמקות של הדיירים) לאחר שימוש היתר במים שגרמו לסכסוכים בלתי מתפשרים עם דייריהם .

החלה צעקה גדולה מצד ועד בעלי הנכסים וחברי האגודה כאשר הם החלו לשלם, חשבונות מים גבוהים גבוהה מאשר אלו ששילמו בעבר , על כן הם דרשו או להוזיל את מחיר המים או להחזיר את שיטת השעונים הפרטית.

דניאל אוסטר כסגן ראש העיר בתחילת 1947 , נדרש לבעיה וכינס לישיבה את גזבר העירייה ומספר חברי מועצה ,קבלנים ונציגות בעלי הבתים לנסות לפתור את הסוגיה, בישיבה נתקבלו מספר הצעות לפתרון חשבונות המים שיוגשו לאישור ראש העיר והמועצה.

הסיכום שהתגבש בישיבה כלל את השארת שעוני העירייה אל מול בעלי הנכסים ,אלה יגישו לעירייה את רשימת שמות הדיירים וסכום התשלום הפרטי ,שיקבעו בעלי הנכס אל מול הדיירים , שוכרים אלו נדרשו לחתום בפני העירייה ,כי ישלמו את חובם המשוערך במועד שיקבע .

סעיף הענישה לדיירים שיפגרו או יסרבו לשלם את החשבון ששלח בעל הבית לעירייה יתבצע לאחר התרעת איחור בתשלום ,בניתוק אספקת המים של הדייר מצנרת המבנה ,כללי חיוב הדייר בפני הבעלים יקבע על הכללים הבאים: חישוב מספר החדרים ,או חישוב מספר הנפשות בחדרים ,או לפי גודלו של הנכס המושכר.

על מנת להקל על החישוב שבין המשכיר לשוכר ,מוכנה העירייה להתקין שעונים פרטיים מטעמה במחיר מוזל לכול דירה ודירה ,על מנת לא לפגוע בעת הניתוק בשעון הראשי בשאר הדיירים, לכן העירייה תהיה מוכנה לתת שירותים טכניים להפעלת השעון הפרטי והציבורי

העירייה לא תתערב ,בחישוב ובהסכם של המשכיר לשוכר לגבי גובה התשלום, את העירייה עניינה רק השורה התחתונה הסך הכללי של החיוב למבנה או לנכס, על פי התוכנית המוצעת ייחסכו כמויות מים רבים שבוזבזו בשימוש שאינו נכון בצריכת המים הביתית, לצורך הפעלת ההצעה התחייבו בעלי הבתים להדפיס את החוזים החדשים.

בעיית המים בירושלים בתקופת המאורעות והמרד הערבי בשנת 1939 יצרה בעיה של מחסור במים ,לאנשי ירושלים בעיקר בשכונות שמחוץ לחומות , אך מצב בטחוני רעועה דרש פתרונות להגנה ולהכנה של מלאי מים לתקופה שדומה למצור, על כן נערכה ישיבה של וועד הקהילה הירושלמית עם דניאל אוסטר ונבחרי ציבור למציאת פטרונות.

בישיבה נדונו בקשה למילוי בורות המים בבתים ובשכונות בירושלים ממאגרי העירייה במחיר מוזל במיוחד, לטפל בהכנת מלאיים של מים בשכונות שאין בהם בורות מים לאיסוף מימי גשמים , כול ההצעות נדרשו להפעלת לחץ מהציבור היהודי על עיריית ירושלים והשלטון המנדטורי בירושלים, במהלך מידי .

במחצית 1944 ארע מעשה מבדח ,כאשר מחלקת הבוחרים לקהילת ירושלים החזיר את כרטיסו של דניאל אוסטר ,ראש העיר בפועל של העיר ירושלים כאזרח שאינו ידוע למחלקה ואזרח שאיננו תושב ירושלים , לאחר ברור הנושא התברר כי פקיד חדש שעלה לארץ ,עבד במזכירות החזיר את הכרטיס את כרטיס הבוחר למשרד, מאחר ולא הכיר את דניאל אוסטר .
 
בשנת 1945 המושל הלורד גוט , תמך בהמשך עבודתו של אטוסטר כראש העיר, אך מרדנות חברי המועצה הערביים בשלטונו של אוסטר וסירובם להתכנסות מועצת העיר , גרמה לפרוק המועצה ולמינוי חברי מועצה בריטיים לניהול העיר, כול חבריי המועצה נשלחו לבייתם כולל היהודים .
 
לאחר פיזור מועצת העיר ופיטורי ראש העיר כאלדי מוסטפא, בחודש מרץ 1945 ,הציעו השלטונות הבריטים בחודש יולי ,לאחר שכשלו כול המאמצים לפיטרון הבעיה ,שלעיר ימונה ראש עיר מבין שלושת העדות : הנוצרית ,היהודית והמוסלמית ,ברוטציה של שנת ממשל אחת בראשות העיריה לכול עדה, כול זאת בהתחשבות במעמדה המיוחד ובעיותיה המיוחדות של העיר ובכדי לפתור את השליטה על מועצת העיר .

מאחר ועל פי חוק העיריות מועצה שאיננה מתכנסת במשך שלושה חודשים רצוף לאחר שהתפטרה תפוזר (סעיף 45 ) ומאחר ולא נותר רוב בישיבות ,נאלץ הממונה על עניני הממשלה המנדטורית על פי תת סעיף 55 א של החוקה, להחליט כי תפקודה של מועצת העיר עקב אי מילוי תפקידה ולכן הכריז על פיזור המועצה והעיריה בירושלים .

לאחר הפיזור על פי החוק נתמנתה ועדה קרואה לניהול שרותי העיר לתושבים, שעליה נמנו ראש שרותי הבריאות המנדטורי בעיר, משנה למנהל העבודות הציבוריים ,סגן המושל בירושלים, ועוזר המנהל המנדט בארץ ישראל,כמו כן החליט המושל להקים וועדת חקירה לחקור את הנושא בראשות זקן בית המשפט העליון בירושלים החלטה הנחשבת לחמורה .

בפני וועדת החקירה החלו להופיע עדים רבים ,שחלקם מסרו עדויות לתפקוד לקוי כמו מדוע עיריית ירושלים משלמת לשלטונות המנדטוריים סכומים גבוהים בעבור המים שמסופקים לירושלים ממעיינות ראש העין , המושל שלח לאוסטר מכתב שבו הביע שבסוף החקירה יחזור המצב לקדמותו ושאוסטר ימשיך להיות ראש העיר בירושלים .

הגדיל לעשות הרב קצנלנבויגן נציג הזרם החרדי בירושלים בהופיעו בפני הוועדה ,שעל פי השמועות הבין שבירושלים יקומו שתי עיריות נפרדות ליהודים ולמוסלמים , ועמד ודרש כי שהעירייה היהודית תפוצל ותורכב מעירייה דתית ומעירייה חילונית , טענתו העיקרית שאסור למועצה חילונית לקבוע לציבור הדתי את דרכה, ראש ועדת החקירה העיר לרב קצנלנבויגן שהוא אינו מתערב בנושאי דת .

אז כונסו חברי המועצה ונמסרו להם ההחלטות שנקבעו בידי השלטונות המנדטוריים .בתוספת הערת השלטונות כי חבל שחברי המועצה לא השכילו בבגרותם ,לפתור את הבעיה המוניציפאלית לבדם, באי החלטתם להתעלות מעל לשיקולי דת, גזע או עדתיות בפתרון מעשי של הבעיה .

על החלטה זאת השיב דניאל אוסטר ,כי אף אחד משלושת העדות לא הסכים לממשל רוטציה של ראש עיר מתחלף בתום שנת שרות, מכוון שההצעה איננה מתאימה למציאות הנוכחית בשטח ,אוסטר הוסיף כי המושל יכול היה למנות וועדה קרואה ,אך באותו אופן יכול היה למנות חברים חדשים למועצת העיר ולמנוע את פיזור המועצה הנוכחית, במיוחד שחברי המועצה היהודיים שיתפו פעולה עם השלטונות ,ומעצם היותם כשבעים אחוז מתושבי ירושלים ובפועל % 90 מהכנסות המיסים מגיעים מכיסי התושבים היהודים.

לאחר מלחמת העצמאות המשיך בתפקידו כראש העיר , ועסק בשיקום העיר מנזקי המלחמה ובנייתה מחדש כעיר עברית ללא החלק של העיר העתיקה, אוסטר אף היה בין חברי מועצת המדינה שבדרך ואף חתם על מגילת העצמאות.

בשנת 1950 נערכו בחירות בירושלים והוא לא הצליח להיבחר שוב בראשות העירייה ,בשנת 1951 התפטר מתפקידיו בעירייה לאחר 16 שנות עבודה והחל בדרכו החדשה , לאחר שפרש המשיך את תפקידו בחבר הנאמנים של קקל והמשיך את פעילותו הן כעורך דין של ארגונים וחברות והן כעסקן עד מותו בשנת 1963 .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור