דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

הדרוזים תקציר סיפור העדה

 

הדרוזים אינם מוסלמים או ערבים !!!!!!!!העדה הדרוזית הנקראים גם בני מערוף - בני החסד, או אל מוחחדון שפרושו בעלי אמונת הייחוד - המשתייכת לתת דת שהתפצלה מהדת האסלאמית האיסמאעלית או השיעית במאה האחת עשר.

בני העדה טוענים כי השם דרוזים נובע משמו של מחמד אבן איסמעיל אל דרזי שהיה מחמשת הנביאים הראשונים (התקופות) שהיה בכלל ממוצא פרסי, ואחד השליחים שהפיצו את הדת במצרים ובאזור הצפון בעת התהוותה , מאמינים חדשים שצורפו בתקופתו כונו דרוז שנבע משמו של הנביא.

שפתם של הדרוזים ערבית הנובעת מניבים סוריים, לאורך ההיסטוריה התיישבו הדרוזים באזורים הררים נידחים, על מנת להגן על עצמם מפני אויבים ובכך יש הטוענים הם הצליחו להישרד למרות הרדיפות שחוו לאמונתם הדתית החדשה שאותה שמרו בקנאות, כדת שעיקריה ותורתה נסתרים .

הדרוזים טוענים כי דתם איננה חדשה, אלה הזדקקות של אמונות פילוסופיות של העולם הקדום, שנלקחו משלושת הדתות העיקריות .

מן היהדות לקחו הדרוזים לדוגמא את עשרת הדיברות, אלא שבפועל הם מכבדים רק תשע מהם, הדיבר הקשור לקדושת השבת ,אינו מבוצע מכיוון שאצל הדרוזים מבחינת האמונה והדת ,אין יום קדוש כמו השבת של היהודים או יום הראשון לנוצרים או יום השישי למוסלמים, יום השבת מבחינת הדרוזים הוא יום מנוחה ואינו יום קדוש.

מכוון שבני העדה הדרוזית ואמונתם בידלו עצמם מיתר שכניהם, בעיקר המוסלמים , שלא היו מוכנים לקבל את התופעה של יצירת דתות חדשות הנוגדות את האסלאם הדתי ,הנובעת בזכות האמונה של הדתות החדשות בנביאים שבאו לאחר יסוד הדת המוסלמית ומוחמד נביאה, כתוצאה מכך סבלו הדרוזים מרדיפות ויחס עוין של שכניהם, לצורך המשך החיים וכנגד הרדיפות יצרו הדרוזיים מייצג כלפי חוץ ,את פתרון החיים הנקרא תקייה .

התקייה שעיקרה החובה בהסתרת האמונה בדתם ,על מנת לשרוד בעת תקופה קשה ורדיפות ,ובעיקר כדי להשתלב חיצונית למראית עין בסביבה (זוכרים היהודים האנוסים) ,ולכן המסורת לנאמנות לשלטון, פרי כורח הסתגלות ותולדת המציאות, דבר שעזר להם להשתלב פוליטית במדינות שהתגוררו בהם.

אנשי העדה הדרוזית מונים כיום ,כשני מיליון ארבע מאות מאמינים, המפוזרים בעיקר בקרב לבנון, סוריה וישראל, חלקם הגרים בגולן ,שומר אמונים למשטר הסורי (עיקרון הנאמנות לאדמה ולשלטון השולט בו).

השליחים שיצאו להפיץ את הדת הדרוזית במאה האחד עשר ,(בעידודו של המלך המצרי פטמי השישי) ולכן קיימת הטענה כי שמוצאם של הדרוזים ממצרים ,במקום שבו התגבשו עיקרי דתם, השליחים פעלו במאה האחד עשר, והפיצו את תורתם באזור קהיר, חלב שבסוריה, וואדי אלתיים בלבנון ,בהרי הכרמל ובאזור העיר צפת.

אל הגולן הגיעו ראשוני שבטי העדה הדרוזית במאות הארבע והחמש עשר , אך ההתבוססות של העדה התרחשה במאה השש עשר כאשר נוצר רצף טריטוריאלי בין השבטים שהתיישבו בדרום לבנון לבין אלו שהתיישבו בהר הדרוזים בסוריה.

אלא שהרדיפות אחריהם בסוריה במאות הקודמות, גרמו להם להתפזר יותר ולהשתקע בגולן ,אך גם הם טמנו ידם בצלחת והתנכלו בראשית ההתיישבות היהודית בצפון.

גלגול הנשמות

לדת הדרוזית נוספה האמונה בגלגול נשמות , על פי אמונתם הנשמות מקבלות צורה אנושית , וקבועות במספרם כמתים אל מול החיים .

לכן הנשמות ממשיכות לאחר מות האדם, ועוברות לגוף אנושי אשר נולד באותו יום, במקביל הדרוזים מאמינים בשכל ,בטוב וברע , חלקם של הנשמות יגיעו לגופים חדשים טובים או רעים, בהתאם לקרמה של הנשמות הנשלטת בידי היקום , יש הטוענים בקרב העדה, כי קיימת אפשרות שהנשמה נכנסת למספר גופים אנושיים במקביל.

על פי אמונתם של הדרוזים ,כול ניסיון להבין את האלוהות ,נידונה מלכתחילה לכישלון למרות שעל פי האמונה ,האלוהות מרשה בחסדה ,לבני האנוש להתגלות בפניהם ובפני המנהיגים בצורת אנושית, במספר פעמים לאורך ההיסטוריה, מכוון שלדעתם, האדם הוא היצור העילאי שנוצר בתהליך הבריאה.

בכדי לנסות ולהבין את גלגול הנשמות ,אנו צריכים להבין ,כי על פי האמונה הדרוזית ,גופו של האדם מורכבת מהמרכיב הרוחני של הנשמה, ממרכיב התבונה והשכל ,ממרכיב הרגש וממרכיב גופני ,היוצרים ביחד את האדם כחומר ורוח.

שלוב של החומר ,הניתן לאדם לתקופה קצובה הנהרס ונבנה, והרוח הניתנת בידי הישות הגשמית כמרכיב הנצחי שאין חלים עליו חוקי הטבע כמו על החומר לכן האמונה כי לגוף פחות חשיבות מהרוח.

להבהרת הנושא ולהמחשתו במעט ,אנו נדמה שהדרוזים מתייחסים לגלגול הנשמות בפשטות, כמו החלפת בגד לחדש ומה שנותר מתבלה והגוף החדש מקבל מערכת לבוש חדשה .

קיימות מספר אגדות לנושא גלגול הנשמות הנקרא תקמוס ,שאולי יש לייחס לנושא מעט צביון מדעי ,מכוון שאין הסבר לילדים צעירים שנולדו וחיו בקרב משפחות במקומות שונים ,וכאשר הילד לומד לדבר ,הוא מודיע להוריו כי מקום מגוריו בעבר היה במשפחה אחרת ובישוב אחר.

מוליך אותם לביתו בעבר, ולמשפחתו בעבר ,ויודע לציין את שמות הוריו בעבר ואחיו, סיפורים מחיי המשפחה ,ואף מוליך אותם למקומות סתר שטמן בהם חפצים ,ללא ידיעת בעלי הבתים וחושף את הסליקים.

ישנו הסיפור של הדרוזי שאיתרע מזלו ונהרג שלוש פעמים בלחימה בקרבות שעבר גלגול נשמות ,וידע לספר על חיו הקודמים ומי היו בני משפחתו ואיכן גר בעבר בטרם עבר את גלגול הנשמות.

בסיסה של הדת הדרוזית

הדת הדרוזית מבוססת על הגיון ועל השכל הישר, והאמונה בגורל ולהסכים עמו בכול חייו ובכול התרחשות שעוברת עליו, כולל הטוב והרע ,,אמונה זאת מאפשרת לדרוזים, חופש לגורלו ולחייו האישיים, כמובן תחת שליטת השכל האישי על מעשיו.

הסודיות בהגנה על עיקרי הדת והאמונה ותורת הנסתר , איננה מאפשרת לחקר ולהבנה האמונה הדרוזית ,לאדם הרגיל החילוני בעדה או הזר שמחוץ לעדה.

חל איסור בעדה הדרוזית על ריבוי נישואי נשים, גם לנשים מותר לבחור את בן זוגם, נשים יכולות ליזום גרושים ,מותר לנשים ללמוד את מסתרי הדת הדרוזית, להתמנות לכוהנת או להעתיק בכתב יד את ספרי התורה , גם לנשים מותר להתפלל בבית התפילה מעבר למחיצה (כמו עזרת הנשים שלנו).

האמונה בגורל : על הדרוזי להשלים מרצון עם גזרות אלוהים ולקבל בהבנה ובסבלנות את הטוב ואת הרע ולהאמין בגורל. מצד אחד הדת הדרוזית מאמינה בגורל המשפיע על חיי אדם אך מצד שני אין הדת מטיפה לפטליזם כי אם נותנת לאדם חופש בחירה מסוים בנוגע לחייו האישיים , ומה שניתן לשליטה והכרה על ידי השכל.

חלק גדול מהאמונה הדרוזית , מבוססת על הסתמכות על מבשרי הדת (הכוהנים ) והאמון בהתגלות האלוהות, הנמצאת מעבר לתפישה האנושית, לכן אי אפשר לתחם את האמונה הדרוזית באלוהות ,או להגדירה במונחים רגילים אנושיים.

בית התפילה הדרוזי נקרא ח'לווה .

מקום צנוע שאין בו כסאות ורהיטים ועל רצפתו מונחים שטיחים המשמשים לתפילה, בטרם הכניסה לבית התפילה יש להוריד את הנעלים, זרים אינם רצויים בכניסה לבית התפילה.

בח'לווה מתפללים בעיקר המשכילים (עוקאל) ,המצווים לשמור ולשמר את עיקרי הדת והאמונה בסודיות, רק לאלה המוכנים לכך מבחינה נפשית שכלית ורוחנית בעלי בגרות רוחנית .

הענישה המופקדת בידי מועצת הכוהנים , לכן דרוזי דתי שעבר עבירה כנגד מצוות הדת, ייענש בידי המועצה בהרחקה מבית התפילה, או נידוי מהקהילה לתקופה קצובה.

העבירות החמורות של רצח וניאוף או זנות , מרחיקות את הדרוזי לעולמי עד מהזכות להשתתף בתפילות או בכינוסים העדתיים של העדה , שבהם נואמים ומדריכים הכוהנים וראשי העדה , בנושאים כמו : פירושי רוחניים של מנהגים בעדה, עניני מוסר והטפה והדרכה דתית .

על מנת לאפשר לצעירים שמעל גיל 15 שנה, ללא עבר של שתייה או שימוש בסמים, להחליט באם להצטרף וללמוד את רזי הדת לעומק, ניתן להיכנס לח'לווה בכדי לקבל הדרכה ברזי הדת , גם לנשים מותר להתפלל בבית התפילה מעבר למחיצה (כמו עזרת הנשים שלנו).

האמונה והדת הדרוזית מאפשרת למאמיניה לחיות כחילונים , או דתי לייט להשתתף בכינוסים להיכנס ולהתפלל בח'לווה , אך זאת סופה של האפשרות הדתית למי שלא מתמסר לחלוטין לדת ,הוא גם איננו ראשי ללמוד את סודות הדת ותורת הנסתר.

הדת הדרוזית מאפשרת לגם לדתי דרוזי לחזור בתשובה ,בהגבלה שכאשר האדם המאמין הופך לחילוני, הוא ישמור את הסודות של האמונה הדרוזית שלמד ומכאן נובעת החשאיות ושמירת הסוד הדתי .

הדרוזים הדתיים ( אל-עוקאל ) מתפללים פעמיים בשבוע בבית התפילה ,ביום ראשון וביום חמישי בערב, אין יום שבת קודש כמו בכול הדתות האחרות, גם דרוזים שאינם דתיים (אל-ג'והאל) רשאים להתפלל בח'לווה ,בבחינת מסורתיים או חוזרים בתשובה .

בכול כפר דרוזי קיים בית התפילה ח'לווה , אך הוא מוקם במקום צדדי בכפר ואינו מוקם במרכזו ,קיים גם מוסד אל-מחכמה אלשרעיה ,שבו מתכנסים כוהני הדת המשמש כבית משפט בעיקר כמקום להסרת נדרים (מקבילה לתפילת כול נדרי ביהדות) .

למרות האמונה שהדת הדרוזית היא סודית ,ואין לגלות או להעבירה לידיעת זרים , התברר כי בתקופת המרד הדרוזי הגדול כנגד הצרפתים ברמת הגולן ובסוריה, בעת הלחימה וכיבוש הישובים הדרוזים ,נפלו מספר בתי תפילה ח'ילווה לידי חיילי הצבא הצרפתי ,שלקח שלל את ספרי התורה והעבירם לצרפת ושם הם תורגמו.

כללי ההצטרפות לדת הדרוזית

תקופת ההטפה

כיום לאחר מנהיגותו של אל-חאכם באמר אללה ,שחיי בסוף המאה העשירית והאחת עשר, ושנעלם בסוף ימיו בעת התבודדות במדבר , בהותירו למאמיניו רק את בגדיו אך לא הגוף .

היעלמותו של הנביא אל-חאכם באמר אללה הוסיפה לאמונה הדרוזית , את תהליך חזרתו בפני העדה הדרוזית כנביא, כמקבילה היהודית לשובו של המשיח שלנו ,(מקבילה לספור אליהו הנביא שנעלם בסערה לשמים).

לאחר היעלמותו של אל-חאכם באמר אללה, אפשר יורשו הזדמנות אחרונה לאורך כעשרים שנה ,המכונה תקופת ההטפה, להצטרף לבני האמונה הדרוזית.

הצעה זאת הופנתה למספר שבטים בערב בצפון המדינה ובמצרים , ששמרו על עצמאותם והתלכיד השבטי שלא השתלבו בדת המוסלמית ,ולא פעלו על פי הלכות האמונה המוסלמית, (שבטים אלו חיו את חייהם בלא פגיעה באחרים , אלא באם תקפו אותם).

מאז תקופת ההטפה, אין אפשרות להצטרף לדת הדרוזית ( אל מוחחדון ), ועל כן זאת דת שנסגרה לציבור הרחב בסוף המאה האחד עשר לספירה , אלא אם נולדת להורים דרוזים .

כאשר מתקיימים נישואי תערובת, בין דרוזי לבין דת אחרת ,הצאצאים אינם נחשבים לדרוזים , צאצאים אלו והוריהם מוקעים לרוב מהעדה ומהמשפחה (מזכיר לנו במשהו את החוזרים בשאלה)בניגוד לאמונה ההלכתית הדרוזית הדת היהודית קובעת ,שצאצא שנולד לאם יהודייה נחשב ליהודי.

עיקרי הדת הדרוזית

בני העדה מאמינים באל אחד (הישות האחת ), אל שאיננו יכול להתגלות לבני אנוש רגילים, ובנביא יתרו חותנו של משה .

רק יחידי סגולה שמוגדרים כנביאי אמונה (המבשרים) היכולים לתקשר עם הישות העליונה, ולעזרתו של הנביא מתמנה יועץ סתרים ,המעביר בהכשרה ארוכה את עיקרי הדת של בני העדה.

מעיקרי דתם באמונה הדרוזים מאמינים ,שהעולם נחלק לשבע תקופות המתאחדות לתקופת אמונה אחת, תקופות נחלקות לזמנים שבהם הנהיגו את העדה ,נביאים שהידועים ביותר הם : משה (מוסא) ויתרו (שועייב), והצמד השני מוחמד וחמזה בן עלי .

על פי אמונתם של בני העדה ,כול ניסיון להבין את האלוהות ,נידונה מלכתחילה לכישלון למרות שעל פי האמונה ,האלוהות מרשה בחסדה לבני האנוש להתגלות בפניהם ובפני המנהיגים בצורת בן אנוש, מעשים שקרו על פי האמונה, במספר פעמים לאורך ההיסטוריה, מכוון שלדעתם, האדם הוא היצור העילאי שנוצר בתהליך הבריאה.

בין יתר עיקרי האמונה הדרוזית שדלפה החוצה אני מבחינים : באמונה רק באל אחד( בישות אחת ), אמונה בגלגול נשמות, אמונה בעשרת הדברות, פרט לדיבר של כיבוד יום קדוש (מקבילה ליום השבת הנהוג בכול הדתות) אצל הדרוזים אין יום קדוש כמו אצל יתר הדתות ,עוד מאמינים הדרוזים בכבודם של הנביאים היהודיים והדרוזים, שנתגלו בשבע התקופות.

בין מצוות הדת של הדרוזים נמנים :

העזרה לזולת ,לבני העדה במיוחד בעת צרה, שמירת הסודיות ומניעה מדבר שקר, מניעת עבודת אלילים והשטן ובמיוחד להימנע מרוע לשמו, קבלת הייחוד של האלוהים העדתי ,השלמה ואמונה בגורל ובנסתר, שמירה על הצניעות.

הדת הדרוזית מטיפה לייחודיו של האל, שהאמונה בו ,מביאה למאמין נפש טהורה ,בזכות השלמות באמונה, המתבססת על אמת וצדק ויושרה פנימית שאיננה מוצגת לראווה בטכסי פולחן בתעניות צום ,המשולבות בתפילות אין סופיות.

בחיי היום יום חל איסור על בני העדה ,להשתמש בסמים לעשן או שתיית משקאות חריפים ,חל איסור על אכילת בשר חזיר, על הדרוזים חלים החוקים לשמור על ערכי הרוח והמוסר, להתנהג בצניעות , להיות נאמן למשפחה לחבריו ולבני העדה ולשלטון.

סדרי האבל למתים בעדה הדרוזית

בניגוד למנהגים בשלושת הדתות הגדולות , אין בדת הדרוזית פולחן האבל הרגיל ,הדרוזים מתייחסים לנשמה ולא לגוף האנושי ,לכן אין נטמנים המתים בבתי קברות ,ואין בתי קברות בכפרים הדרוזיים ,(פרט לבית הקברות שבדליית אל כרמל) .

יש להבדיל בנושא הקבורה הצבאי של חללי הצבא , אלא שפה נמצא פתרון מסוים, שבו אין המשפחה של החלל עוסקת בנושא, על פי ההסדר מי שמטפל בנושא הקבורה וההנצחה הוא אגף ההנצחה של משרד הביטחון ,אין טקסים ליד הקבר והמשפחה באופן סמלי מגיעה לפקוד את הקבר.

שתי שיטות לטיפול במת בעדה הדרוזית :

בראשונה גופת הנפטר מוכנסת לארון עץ פשוט, שאותו טומנים בבור באדמה שנחפר בידי קרובי משפחה ,נפטר יכול להיטמן בבית קברות ללא מצבות ,ניתן לקבור ליד הבית ובחלקת אדמה השייכת למשפחה , ולאחר מכן מכסים באדמה ללא מצבה , קבר זה ניתן לחפרו מחדש ולהטמין בו שוב ארון עם נפטר, מאחר ולא נותר סימן וזכר למת באדמה .

לפעמים בהתנדבות ללא שכר , חברים או קרובי משפחה (נוהגים למרות המנהגים), להקים מצבה או לערוך טקס קבורה ,בני המשפחה אינם פוקדים את מקום הקבורה ,בהאמינם כי הנפש איננה ולגוף אין חשיבות משום כך נותר רק האבל הפנימי האישי של בני המשפחה.

שיטת הטמנה שניה ,היא חפירה של בור עמוק וגדול (המקבילה מערות הקבורה היהודית) שמעליו בונים חדרי קבורה שבהם כוכים להנחת הגופות שם הגופות עוברות תהליך ריקבון ,שבסיומו מושלכות העצמות לתוך הבור העמוק .

מנהגי הדרוזים בתקופת האבל

תקופת האבל אורכת שבעה ימים ,כאשר המשפחה מתכנסת בבית העם ,או בבית קרובים ,הקהל מגיע לנחם את המשפחה בין השעות 16:00-19:00 לאחר שבעת הימים מסתיים האבל (הוא נותר כאבל פרטי של המשפחה ) מכוון שהאמונה הדרוזית מאמינה בגלגול נפשות , ובנשמה בנצחית שהיא מעבר למקום ולזמן.

האישה הדרוזית ומקומה בעדה

חל איסור בעדה הדרוזית על ריבוי נישואי נשים, גם לנשים מותר לבחור את בן זוגם, נשים יכולות ליזום גרושים ,מותר לנשים ללמוד את מסתרי הדת הדרוזית, להתמנות לכוהנת או להעתיק בכתב יד את ספרי התורה , גם לנשים מותר להתפלל בבית התפילה מעבר למחיצה (כמו עזרת הנשים שלנו).

כבר בתקופת המבשרים בעת שנוסדה הדת והאמונה הדרוזית, הוגדר מעמדה של האישה בעדה ,כמרכזת חברתי ומשפחתית ,ניתנה לה האפשרות כמו לגבר הדרוזי ,לבחור את בן זוגה לחיים או לגרשו , לרשת את רכוש הוריה ,האישה הדרוזית יכולה לרכוש השכלה ולהנהיג כמנהיגה דתית בעדה .

כיום לאחר צאת הנשים לעבודה, והשתלבותם בקריירה מחקרית או אקדמאית, נחלש מעט האחריות שלה, לטיפול בבית בילדים ובעבודות הבית המסורתיות, ועלה כוחה בתוך הבית והחברה מבפנים ומבחוץ.

נערים ונערות צעירים דרוזים מכירים אחד את השני במסגרות מפגשים חברתיים, משפחתיים ,לימודים משותפים בבתי הספר, כאשר מבשילות הכרויות אלו לכדי רצון להתחתן , נפגשים הורי הצעיר בבית המיועדת ומבקשים את יד הבחורה מההורים.

כאשר הבחורה מסכימה נערך טקס האירוסים שנקרא ח'וטבה ,תקופת אירוסים זאת יכולה לאורך חודשים או שנים, אך בתקופה זאת ניתן לבני הזוג להחליט על פרדה ולבטל את האירוסין ,זכות זאת ניתנת לנער ולנערה הדרוזית ,הם מגיעים למוסד שבו מתכנסים כוהני הדת ,המשמש כבית משפט אל-מחכמה אלשרעיה, בעיקר כמקום להסרת נדרים (מקבילה לתפילת כול נדרי ביהדות) .

באותה מידה ניתנת הזכות הן לאישה והן לגבר, להתיר את הנישואים ולהתגרש (הגרושים הם לצמיתות) , לאחר זאת מותר הן לאישה והן לגבר להינשא שוב עם בני זוג שונים.

באם כוהני הדת מחליטים שסיבת הגירושין אינה מספקת , מטילים הם על הגבר לחלוק ברכוש במידה שווה, במידה והסיבה לגירושין היא ראויה כמו בגידה או מחלה ,האישה עוזבת את הבית המשותף וחוזרת לבית הוריה ללא רכוש.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור