דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

דליית אל כרמל סיפורו של סיר לורנס אוליפנט

 

תודה לזקני העדה ולחברי ונשמות טובות שעזרו לי  לחבר מאמר זה.

מוצאו של אליפנט במשפחת אצילים סקוטית נוצרית ,שהייתה מקורבת למלכות הבריטית במאה השתיים עשר, אליפנט עצמו נולד בשנות השלושים של המאה התשע עשר, אביו שרת כשופט ראשי למושבת באי ציילון ,כילד סיים במקוטע את לימודיו באנגליה, למרות שבגיל 12 ערך מסע כילד לביקור אצל משפחתו באי ציילון (סרי לנקה), לאחר זמן אביו קיבל חופשה של שנתיים באנגליה ולקח עמו את אליפנט להמשך את לימודיו.

למרות רצונם החליטו הוריו לערוך סיור גדול באירופה המערבית שבה חווה את הקדמה התרבותית שהחלה לפעפע  באירופה ,בעת שהמשפחה שהתה באיטליה במחצית המאה התשע עשר, לאחר מכן חזרה המשפחה לציילון ,ואוליפנט החל לעבוד במשרדו של אביו, משם נטש את משרתו וערך מסע גדול בהודו ובנפאל ,בחברת חברו הנסיך הנפאלי ,שסיים את השכלתו באנגליה וחזר לארצו.

לאחר חזרתו מהודו ומנפאל לאנגליה , החל אוליפנט במסע נוסף שבה ביקר בגרמניה וברחבי רוסיה בתקופת הפרעות ,וסיים בעיר אודסה , בטרם חזר שוב לאנגליה, שבה נבחר אוליפנט בשנות השישים לפרלמנט הבריטי, תפקיד שהחזיק בו רק שנתיים, במחצית שנות השישים החל אוליפנט לעבור מהפך והחל להתעניין בדת ובתנך.

לאחר עבודתו כעיתונאי מלחמתי במלחמת קרים ,חזר אוליפנט ונשא את רעייתו עליזה (אליס) בת משפחה עשירה בשנת 1872 ,בעת שבקר בפריז , אליס נפטרה בבייתם מגוריהם בדליית אל כרמל , ונקברה בבית הקברות הטמפלרי שבחיפה בשנת 1886, לזכרה הקים אוליפנט אנדרטה משיש ,בדליית אל כרמל ולידה קבורה אם משק הבית .

לאחר נישואיו עם רעייתו עליזה (אליס) לה סטריינג בת העשרים ושש ,שאותה הכיר בפריז בגיל 43 ,נישואים שאותם הגדיר כנישואי רוחניים של נשמות תאומות ,מכוון שחלה במחלת מין עקב בילוי עם פרוצה בצעירותו, ונמנע להגשים את החיבור הפיזי ביניהם .

לאחר החתונה יצאו שני בני הזוג  לאמריקה ,שם עסק במחקר והבנת התנ"ך, בהצטרפו לסניף תנועת המיסיונרית ,אגודת האחים לחיים החדשים ,שעיסוקה היה במיסטיקה והקבלה, שהתגלתה בהמשך, כשלטון שרלטני של מנהיגה תומס לייק האריס ,ששלט בבני עדתו וגזל מבני הזוג ממון אדיר,  לאחר שבני הזוג ואמו ,ערכו עימות עם האריס שיחזיר להם את הכספים שהוציא מהם ,עזבו את הכת ואת מגוריהם באמריקה .
 

בשנים 1878-9 נדדו אליפנט ורעייתו אליס, לסוריה ולסיור מקיף בארץ ישראל , במסעו זה ייעד אוליפנט את ארץ הגלעד ,והאזור ממזרח לכנרת ונהר הירדן ,כמקום התיישבות חדש למושבות יהודיות שיוקמו שם, עוד טען שניתן להפיק חומרים מים המלח , כמשאב תעשייתי מסחרי ,חזונו זה הקדים בעשרות שנים ,לפני שהחלו לפתח את מפעלי ים המלח .

עוד הצהיר כי לדעתו לאורך גדות הירדן ,יש מקום לגידולים חקלאיים בנוסח הסהר הפורה, בתחילה דרכם בארץ ישראל ,התגוררו בני המשפחה במושבה הטמפלרית הגרמנית בחיפה, ברחוב בן גוריון 16 כיום, ליד בייתו של ראש מושבת הטמפלרים שומאכר , שם החלה אליס לצייר וחלק מציוריה נותרו כיום .

הבית שבו התגוררו בני הזוג במושבה הגרמנית שבחיפה, נרכש לאחר שהות קצרה כשכירים, ושימש אבן שואבת לחבריהם שיצרו עמם מעין קומונה שבה בילו בני הזוג וחבריהם , בית שבו אירחו ואומצו בידי הקהילה הטמפלרית שבמושבה, יחד עמם התגורר המשורר אימבר ,כמזכירו של אוליפנט שם הוא גם לימד אותו עברית ואליס לימדה אותו אנגלית.
 

לורנס אוליפנט לא היה המנהיג הבריטי הנוצרי היחידי , שנמנה על חובבי ציון , אלא שהוא היה הראשון ,שהציע תוכנית ברת סיכוי ,ואף איתר את חבל הארץ ,ליישוב יהודים בארץ ישראל, בשמה הפתרון המזרחי, שמצאה חן ואוזן קשבת בעיני מנהיגים בריטים נוספים.

בבייתו זה ביקר אותו הגנרל גורדון גיבור חרטום, ובפיו הצעה על פי אמונתו בספר התנ"ך, לחפור תעלת מים בין חיפה לעקבה , על מנת לחבר את הירדן לים התיכון ,שתתחרה בתעלת סואץ, על פי חזון יחזקאל הנביא בתנ"ך, אלא שאוליפנט שכנע אותו ,שיחזור למצרים ולחרטום כי שם מקומו וגורלו.

אוליפנט הבין למרות מאמציו ,לקבל אישור ואת הזכות לעליית יהודים לארץ ישראל מידי השלטונות העותומאניים שבקושטא ,והתנגדותו של השולטן אל חמיד ,מחששו שזאת קנוניה בריטית כנגד העותומאניים, אוליפנט שלא הצליח במשימתו ,פנה כך מספרות האגדות באחד מרעיונותיו לאחד מידידיו היהודים ,שיעזור לו להקים צבא של צעירים יהודים, על מנת שיכבשו את הארץ בעבור היהודים מידי התורכים,

בעת שהייתו בארץ ישראל עזר אליפנט רבות לאנשי העלייה הראשונה , הוא דגל בעליית יחידים יהודיים לארץ ישראל ,בזכות השקפתו המדינית ולא משום שהיה קרוב לדת ולא מרחשי לבבו, אליפנט הקים תוכנית בשם Eastern plan ,תוכנית לישוב יהודים בארץ ישראל למרות שלא ברור במדויק מדוע אימץ את העם היהודי ללבו, והקדיש את שנתתיו האחרונות למענו, אולי בראותו את רדיפות היהודים במסעותיו במזרח אירופה בעת מסעותיו בשנות השמונים .

לתוכנית זאת רצה אוליפנט להקים ,חברת מניות עולמית של קרן בת מיליון לירות ,שאליה יתרמו יהודים עשירים , להבאת ויישוב יהודים שהשלטונות והפוגרומים בארצותיהם ,פגעו בהמוני תושביהם היהודים, לדעתו העשירים היהודים ,צריכים היו לתרום לאחזקת תשע המושבות שהוקמו בארץ ישראל.

עוד רצה אוליפנט ,להקים בנק למימון חקלאי ,לאנשי העלייה היהודית לארץ ישראל, סממן נוסף לאהבתו של סר לורנס אוליפנט לרעיון עליית היהודים לארץ ישראל, והתיישבות בחבל ארץ משלהם בהרי הגלעד וממזרח לירדן, בכתיבת ספרו הראשון ארץ הגלעד ,והתוספת של אוסף כתבות ,מהשנים  1882-5 , האוסף שנקרא חיפה או ארץ ישראל המודרנית ,שתורגם בידי נחום סוקולוב וקבל את השם ארץ חמדה.

במסגרת פעילותו למען הציונות וההתיישבות של יהודים בארץ ישראל, החל אוליפנט בוויכוח כנגד חלק מחברי אגודת כול ישראל חברים ואגודות יהודיות נוספות ,שהאגדות מספרות, שהם עודדו יהודים נרדפים ,להגר ולפנות את פעמיהם לאמריקה ולא לארץ ישראל, בנוסף נלחם במדיניות החלוקה ,וטען שעל היהודים לעבוד למחייתם .

אוליפנט ערך משא ומתן עם השלטון העותומאני , בעידוד השלטון הבריטי ,וקבל הבטחות שבעל פה למכביר, אך הבטחות אלו נתגלו ללא כיסוי מאחוריהם , תוכניתיו לא צלחו כראוי לא משום המחסור בכסף או ממניעים פוליטיים, אלא עקב התנגדות השלטון העותומאני לעליית זרים שאינם מוסלמים (גם יהודים) שאינם ממדינות הציר לארץ ישראל.

כאשר שהה אוליפנט בקושטא באחד מביקוריו בשנת 1882 ,ביחד עם רעייתו עליזה ,לצורך המשא והמתן עם השלטונות לאפשר ליהודים לעלות לארץ ישראל , עיר שאליה נקבצו מספר משוררים יהודים באותה העת, אוליפנט ורעייתו סיירו בגני העיר ופגשו יום אחד רוכל ,שבא לחפש את מזלו ,ושמשך את תשומת ליבם של בני הזוג ,וגרם להם לרכוש מספר מוצרים ממרכולתו, לאחר מכן נכנס לשיחה עמם ,והתברר לו כי האדם שימש גם כמשורר יהודי שכתב שירים רבים.

בני הזוג שהוקסמו מהמשורר אימבר , הציעו לו לעבוד עבורם כמזכיר , אימבר סרב בהשיבו כי מוטב לו לאכול לחם צר מפרנסתו, מאשר לחיות מחסדי אחרים, אז גילו בני הזוג לאימבר כי הם בקושטא ,על מנת לנסות להגשים את רעיונם לשיבת ציון של היהודים ,בבחינת להחזיר עטרת ליושנה.

בני הזוג הפצירו באימבר לשמש כמזכירם ולקשר בינם לבין האיכרים היהודים בארץ ישראל בני העלייה הראשונה, ואנשי אגודת ביל"ו ,שאת קבוצתם על פי האגדות, עיכב בקושטא כשלושה שבועות, בדרכם לארץ ,על מנת לבקש מהשלטונות ,לאפשר להם לקבל אדמה בארץ ישראל ,אך נכשל בפעילותו למענם .

אימבר ארז את מטלטליו ועלה עם משפחת אוליפנט, לארץ ישראל שם ביקרו במושבה ראשון לציון ,שם שמע על התיישבות יהודית חדשה שנקראה בני יהודה מעבר בחלק המזרחי של נהר הירדן שננטש בידי תושביו מתנאי המגורים הקשים למרות תמיכתו של אוליפנט ותנועת עזרה הגרמנית (כיום הוקם בהתיישבות שנייה ברמת הגולן לאחר מלחמת ששת הימים) , דבר שהלהיב את בני הזוג אוליפנט, האגדות טוענות שישוב זה הוקם בעקבות ספרו של אוליפנט "ארץ הגלעד".

העיר צפת עירם של המקובלים ,הקסימה את אוליפנט ,בביקורו בצפת בפסח 1882 ,ביקר אוליפנט בבית הכנסת העתיק של האר"י ,והתנהג כשיכור מאווירת הקדושה שבעיר, מאווירת המסתורין והקבלה שנשאו תווית של ימים עתיקים, ונשמות שהאמינו בגאולה ובמשיח שיבוא.

בעת שהסבו היהודים לשולחן הסדר, הטריח עצמו אוליפנט לבייתו של אחד מחבריו בעיר והסב עמם לשולחן הסדר, האגדות בצפת מספרות ,כי אוליפנט הסתובב בסמטאות בערב הסדר ,שמע מנגינות ושירי החג , נקש על דלת חברו וביקש להצטרף על מנת להאזין לשירי החג וההגדה.

בעת ישיבתו לשולחן הסדר ביקש אוליפנט להבין מה תפקידם של כלי הסדר והמאכלים שעל השולחן, הוא ביקש להבין את מנהגי החג , ובמיוחד על ספור יציאת מצרים , לאחר שתמו שאלותיו ,הוא הוציא ספר תנך זעיר מכיסו וקרא לנוכחים, את הפסוק לכו ונעלה להר הבית וכי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים.

האגדות מצפת ממשיכות ומספרות כי אוליפנט ,ביקר מספר פעמים אצל חברו ,והוסיפו וטענו כי הגוי, ניחן באהבת ארץ ישראל, יותר מיהודים רבים, למרות שסייר בהרבה מדינות ברחבי העולם, נטע אוליפנט לנטוע את נפשו בארץ הקטנה וקשת היום הזאת.

במחצית 1982 פנו כמאה וחמישים ,מאנשי אגודת חובבי ציון שבניקוליב ,במכתב ארוך ל סר אליפנט , שיתפוס את מושכות המנהיגות לתנועה הציונית, לטענתם הוא עמוד האש בראש המחנה הציוני והם מוכנים לעמוד מאחוריו בעת שיוליך אותם לגעת ברגבי ארץ ישראל.

חלק גדול מיהודי מזרח אירופה ברוסיה ורומניה טענו כי הוא המשיח הציוני החדש, בזכות הקמת תנועת ארץ ישראל, ולטענות והשאלות ,למה שעשה אליפנט למען יהודים בארץ ישראל , נטען כי כבוד זה ניתן לו ,בזכות הזמן הרב והמאמצים ,שהשקיע אוליפנט למען העם היהודי ,שהוא איננו אחד מבניו היהודים.

את ארץ ישראל והכמיהה של היהודים לשוב, למולדתם וצמיחת התנועות הציוניות והאגודות שהוקמו למטרה זאת ,גילה סר אליפנט בסיורו הראשון בסוריה ובארץ ישראל ,ובמיוחד שהייתו לתקופה ארוכה בסביבות חיפה.

רעייתו השנייה של אוליפנט רוזמונד דייל אואן ,תבעה בבית משפט בארץ ישאל בשנת 1927,  להחזיר לרשותה שטח אדמה שהופקע לטובת הציבור בידי השלטון העותומאני ,ועלייה נבנו מבני תחנת הרכבת בחיפה, האדמה ששטחה כעשרים וחמשה דונם ,נרשמה כרכוש חברת המסילה החיג'אזית  , למרות שנאסר עליה לעשות זאת.

לטענתה אין שלטון המנדט יכול לאפשר ייצוג של השלטון העותומאני בתביעה זאת, ואין אפשרות לטעון שעל ההלאמה חל חוק ההתיישנות, נשאלה גם השאלה ,עד כמה יכול שלטון המנדט ,לייצג את השלטון העותומאני הקודם לשלטונם, את האלמנה ייצג עורך הדין הרי סאקר (לזכרו גן סאקר בירושלים ).

המשפט נמשך כשבע שנים ושמלאו לה תשעים שנים ,ולאחר שהשלטון המנדטורי הכיר בזכותה על האדמה שהופקעה, ניתן לה פיצוי של כשבע עשר אלף לירות ארץ ישראליות והיא הותירה את האדמה לשלטונות המנדטוריים .

בין מאמריו של אוליפנט בארץ ישראל, הוא התייחס לעדה הדרוזית שאותה הכתיר, האזרחים החביבים בארץ ישראל, בכתבותיו התייחס אוליפנט לדתם החדשה יחסית , למנהגים , לחגיהם, ליושרם, ולמתינותם.

 אוליפנט במאמריו ,ציין כי מתוך שמונה כפרים דרוזים שנבנו במאה השבע עשר,במורדות הכרמל ,נותרו רק שניים, רוב תושבי הכפרים, ברחו בתקופת חיו של אברהים פחה המצרי שרדף אותם בשנות השלושים והארבעים במאה התשע עשר,

החום המציק בכרמל שבחיפה ובהמלצת רופאה של אליס ,הביא את בני הזוג ,לחפש מקום חדש לבניית ביית בית הקיט שלהם ,שאותו מצאו במורדות הכרמל ,בכפר הדרוזי דליית אל כרמל ,אוליפנט ורעייתו התגוררו בבייתם זה לפרקים בין מסעותיו בשליחותו הציונית, יותר שימש בייתם כבית קיט שמתחתיו שימשה מערה כמרתף יין .

אגדות זקני הישוב היהודי בצפת, מספרים כי היהודי קלר ,שגר בפאתי העיר צפת והתפרנס מחקלאות ,לאחר שמכר את חנות המכולת שברשותו ,נפגש יום אחד בביתו של הקונסול הגרמני בצפת, קלר שהיה בעל נתינות גרמנית, נתבקש בידי אוליפנט לצאת לכפרי האזור ולרכוש עבור זמורות של גפנים, הוא קבל כסף מאוליפנט ויצא ורכש עבורו זמורות , זמורות אלו ניטעו, בכרם שליד בייתו של אוליפנט בדליית אל כרמל .

כמאה ועשרים וחמישה דונם ,תרמו תושבי הכפר לבניית בייתו הבנוי אבן בן השתי קומות שבו עשרה חדרים ,וחצרו של אוליפנט שבה מערת קבורה שהוסבה ליקב יין ומקום ללגימתו עם חבריו, האגדות טוענות כי אוליפנט , התגורר באוהל באזור הכפר עוספיא, עד שהוקם בייתו, האגדות מספרות כי היה מארח את נכבדי העדה ואת השייכים מישובים סמוכים , אך ורק בשעות ובימים קבועים.

כאשר התכנסו בביתו נכבדי העדה וזקניה (כדין אפנדי עשיר ) הם שוחחו עמו בעזרת מתורגמן ,שם הוא הקשיב לתלונותיהם ולסיפוריהם, בין היתר סיפרו לו כי ישנם תושבים שלקחו הלוואות לרכישת קרקעות ,ושלא יכלו לעמוד בנטל ההחזר והריבית , אוליפנט מסר כסף לנכבדים שפדו את חובות האיכרים העניים והעבירו לידיו בתמורה את שטרות החוב.

עוד בתמורה למתנת האדמות שניתנו לו מידי תושבי דליית אל כרמל , הוא שילם במקומם את מיסי הכפר לשלטונות העותומאניים, אוליפנט השתתף בטכסים ובימי החג והאבל של שכניו בזכות היחסים הטובים שביניהם.

אוליפנט ציין כי הדרוזים אנשים חביבים ושכנים טובים, אך במידה מסוימת נקעה נפשו מהאירוחים הרבים שאליהם הוזמן ,שבהם נאלץ לסעוד בישיבה על הרצפה ואכילה באצבעות ידיו.

בשנת 1885 ערכו אוליפנט ורעייתו מסע לעיר טבריה במכוניתם, דרך של תלאות עברו בעת המסע, כתוצאה מהמסע חלתה רעייתו עליזה אליס,  ולאחר שחזרו מטבריה לבייתם ,נפטרה רעייתו בביתם שבדליית אל כרמל .

לאחר פטירת אשתו חזר אוליפנט לבריטניה , שם לאחר שנתיים הכיר אישה חדשה את רוזמונד דייל אואן, שאותה נשא ותכנן לשוב לבייתו בדליית אל כרמל ,אלא שהמוות אחז בו בשנת 1890 בלונדון, בטרם הגשים את חזונו ,על שמו קראו פרנסי העיר חיפה , רחוב בשכונת הדר הכרמל שבחיפה.

סר לורנס אוליפנט נקבר בדצמבר 1888, בבית קברות הממוקם מחוץ ללונדון כיום, המוקף כיום בשיכוני פועלים, מצבתו השכובה על הקרקע בינות לעשבי פרא מתגלית בחיפוש עיקש של המבקרים הבודדים ,הזוכרים לגוי הנוצרי את פועלו ,למען הציונות והעזרה למתיישבי העלייה הראשונה והשנייה בארץ ישראל, מצבה בצורת צלב שעליה מוטבעת לוחית מתכת וציור צמח על בסיסה, על הלוחית גם חרוט תאריכי לידתו ומותו של האיש .

השטח של בייתו בדליית אל כרמל של אוליפנט ,הועבר בירושה ליורשיו, שהשכירו אותו כבית נופש לגרמנים הטמפלרים , בעת מלחמת העולם הראשונה תפס הצבא העותומאני את המבנה ,וכשחזר לידי יורשיו מכרו אותו לגברת מיס וווטן ,שעברה והתגוררה במבנה מספר שנים, לאחר קום המדינה מכרה את הרכוש למשפחת  סוידאן החיפאית.

ביתם לשעבר של בני הזוג אוליפנט הוזנח, נשדד ונהרס בחלקו לאורך השנים, חבר הכנסת והאב השכול אמל נסראלדין , פנה לראש הממשלה בגין בכדי שהמדינה תרכוש את הנכס ותהפוך אותו לבית זיכרון ויד לבנים לחללים הדרוזים בארץ, ואכן המבנה נרכש מידי משפחת סויידאן ,והעובר למועצת הכפר על מנת להקים את יד לבנים .  
 

מועצת היישוב דליית אל כרמל פנו למדינה שתעזור להם לשפץ את בייתו של אוליפנט ולהקים בו בית מורשת הדרוזים ובחלק מהמבנה לפתוח בית יד לבנים לחללי העדה הדרוזית שנפלו בשרותם את כוחות הביטחון בישראל, עוד הציעו אנשי מועצת הכפר כי על שטח האדמה שבחצר שגודלו 120 דונם, תבנה שכונה לחיילים דרוזים משוחררים .

כאשר שהה אוליפנט בקושטא באחד מביקוריו בשנת 1882 ,ביחד עם רעייתו עליזה ,לצורך המשא והמתן עם השלטונות לאפשר ליהודים לעלות לארץ ישראל , עיר שאליה נקבצו מספר משוררים יהודים באותה העת, אוליפנט ורעייתו סיירו בגני העיר ופגשו יום אחד רוכל ,שבא לחפש את מזלו ,ושמשך את תשומת ליבם של בני הזוג ,וגרם להם לרכוש מספר מוצרים ממרכולתו, לאחר מכן נכנס לשיחה עמם ,והתברר לו כי האדם שימש גם כמשורר יהודי שכתב שירים רבים.

העיר צפת עירם של המקובלים ,הקסימה את אוליפנט ,בביקורו בצפת בפסח 1882 ,ביקר אוליפנט בבית הכנסת העתיק של האר"י ,והתנהג כשיכור מאווירת הקדושה שבעיר, מאווירת המסתורין והקבלה שנשאו תווית של ימים עתיקים, ונשמות שהאמינו בגאולה ובמשיח שיבוא.

בעת שהסבו היהודים לשולחן הסדר, הטריח עצמו אוליפנט לבייתו של אחד מחבריו בעיר והסב עמם לשולחן הסדר, האגדות בצפת מספרות ,כי אוליפנט הסתובב בסמטאות בערב הסדר ,שמע מנגינות ושירי החג , נקש על דלת חברו וביקש להצטרף על מנת להאזין לשירי החג וההגדה.

בעת ישיבתו לשולחן הסדר ביקש אוליפנט להבין מה תפקידם של כלי הסדר והמאכלים שעל השולחן, הוא ביקש להבין את מנהגי החג , ובמיוחד על ספור יציאת מצרים , לאחר שתמו שאלותיו ,הוא הוציא ספר תנך זעיר מכיסו וקרא לנוכחים, את הפסוק לכו ונעלה להר הבית וכי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים.

האגדות מצפת ממשיכות ומספרות כי אוליפנט ,ביקר מספר פעמים אצל חברו ,והוסיפו וטענו כי הגוי, ניחן באהבת ארץ ישראל, יותר מיהודים רבים, למרות שסייר בהרבה מדינות ברחבי העולם, נטע אוליפנט לנטוע את נפשו בארץ הקטנה וקשת היום הזאת.

במחצית 1982 פנו כמאה וחמישים ,מאנשי אגודת חובבי ציון שבניקוליב ,במכתב ארוך ל סר אליפנט , שיתפוס את מושכות המנהיגות לתנועה הציונית, לטענתם הוא עמוד האש בראש המחנה הציוני והם מוכנים לעמוד מאחוריו בעת שיוליך אותם לגעת ברגבי ארץ ישראל.

חלק גדול מיהודי מזרח אירופה ברוסיה ורומניה טענו כי הוא המשיח הציוני החדש, בזכות הקמת תנועת ארץ ישראל, ולטענות והשאלות ,למה שעשה אליפנט למען יהודים בארץ ישראל , נטען כי כבוד זה ניתן לו ,בזכות הזמן הרב והמאמצים ,שהשקיע אוליפנט למען העם היהודי ,שהוא איננו אחד מבניו היהודים.

את ארץ ישראל והכמיה של היהודים לשוב למולדתם בצמיחת התנועות הציוניות והאגודות שהוקמו למטרה זאת ,גילה סר אליפנט בסיורו הראשון בסוריה ובארץ ישראל ,ובמיוחד שהייתו לתקופה ארוכה בסביבות חיפה.

רעייתו השנייה לבית היכאמון ,תבעה בבית משפט בארץ ישאל בשנת 1927,  להחזיר לרשותה שטח אדמה שהופקע לטובת הציבור בידי השלטון העותומאני ,ועלייה נבנו מבני תחנת הרכבת בחיפה, האדמה ששטחה כעשרים וחמשה דונם ,נרשמה כרכוש חברת המסילה החיג'אזית  , למרות שנאסר עליה לעשות זאת.

לטענתה אין שלטון המנדט יכול לאפשר ייצוג של השלטון העותומאני בתביעה זאת, ואין אפשרות לטעון שעל ההלאמה חל חוק ההתיישנות, נשאלה גם השאלה ,עד כמה יכול שלטון המנדט ,לייצג את השלטון העותומאני הקודם לשלטונם, את האלמנה ייצג עורך הדין הרי סאקר (לזכרו גן סאקר בירושלים ).

המשפט נמשך כשבע שנים ושמלאו לה תשעים שנים ,ולאחר שהשלטון המנדטורי הכיר בזכותה על האדמה שהופקעה, ניתן לה פיצוי של כשבע עשר אלף לירות ארץ ישראליות והיא הותירה את האדמה לשלטונות המנדטוריים .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור