דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים רחוב בן יהודה 9 סיפורו של בנק שלמה המלך

 

בנק שנפתח בירושלים בפברואר שנת 1932 ברחוב בן יהודה ,מנהלו הראשון היה דב רוזנשטיין שהתגורר ברחוב בית הכרם 14 בירושלים, עד פתיחת הבנק עבד דב 22 שנים בבנקאות והיה בעל רישיון מנדטורי לראיית חשבון, את הבנק פתח ביחד עם שותפו דוקטור זנדברג ,בהון עצמי של 1000 לא"י .

הסיסמה להקמתו ,מניעת זליגת ממון מסוחרים בארץ ישראל לידי בנקים בחו"ל , זקני ירושלים טוענים ,שטוב ליבו ונכונותו ופשטות הלכותיו ודלתו הפתוחה   בבנק, לעזור מצד אחד וייצרו לספסר באדמות ,היא שהביאה לפשיטת הרגל של הבנק בהמשך.

מיד לאחר הקמת הבנק ברחוב יפו בבית סלונים ,החל הבנק להפיץ שמועה כי בין תומכיו נמנה ארגון הבונים החופשיים ,שמועה שעזרה להגדלת המשקיעים בבנק, למרות הכחשת הבונים החופשיים על קשרים עם הבנק.

תוך זמן קצר בעלי הבנק מכרו למעלה מעשרת אלפים מנויות של הבנק ,לידידיו במחיר של 1,100 לירות למניה כמו כן החל במבצע הגרלות ופרסים ללקוחותיו, מלחמתם להשארת הכסף בארץ ישראל במוסדות יהודיים ,הביאה לגל הפקדות רב של יהודים בארץ ובירושלים בבנק, אלא שרעיונו גרר התנגדות ,בקרב בנקים בין לאומיים אחרים בארץ ישראל.

למרות המחאות ושמועות השקר והדיבה שהוצאו כנגדו ,התגברו הכנסותיו בזכות הפקדות כסף רבות בבנק, הגדלת לקוחות ורכישת מניות הבנק ,בידי יהודים בחו"ל ובמצרים ,חצי שנה לאחר הקמתו החל מנהלו דב רוזנשטיין לתת הלוואות ארוכות טווח לשלושים שנה ללקוחותיו ולבעלי המניות בבנק .

בהמשך נפתחו סניפים בתל אביב ברחוב רוטשילד 26 ובחיפה ברחוב רחוב הרצל 25 הסניף הירושלמי עבר לרחוב בן יהודה 9 בשנת 1938-9 ,בשנת 1939 פרסם הבנק שבסניפו הראשי ברחוב בן יהודה 9 בירושלים על אספה דחופה על מנת לקבוע האם בעלי המניות מאשרים הגדלת הון היסוד של הבנק מארבעים אלף מניות לשישים אלף מניות, בשנת 1939 הצליח הבנק למכור 17,500 מניות בערך של לירה למניה .

בתחילת שנת 1940 ניתנה פקודה מטעם הנציב העליון בשלטון המנדט בארץ ישראל לפרוק בנק שלמה המלך , לטענתם אנשי הבנק עסקו בספקולציות של רכישת אדמות ומכירתן בנוסף לניהול הבנק במתכונת בנקאית רגילה שהגיע עד אז לשבעים אלף מניות בנקאיות כרכוש הבנק.

על פי טענת השלטון הבריטי ,רכישת אדמות אלו, רוקנה את קופת המזומנים של הבנק לתפעול יום יומי ולתשלום כספי בבנק, כאשר נתבקש הבנק ,להראות לשלטונות את קופת המזומנים ,ואת הון המניות בכספות הבנק שהיו אמורות לעמוד על סכום של 25,000 לירות כזכות קיום לפעילות הבנק, אך הוא כשל בבקשה זאת כיוון שחובות הבנק במזומן ללקוחותיו עמדו על   45000 לירות ללא כיסוי.

פרוק הבנק פגע בלקוחות הבנק ובחוסכי הבנק ,ורוכשיי אגרות החוב הבנקאיות, כולל פקידיו שחלק ממשכורתם הועבר לקופת החיסכון ,מנהלי הבנק קבלו הוראה לערוך מאזן לנכסים וכספים העומדים לרשות הבנק ,על מנת לנסות להחזיר לחלק מבעלי המניות ,כספים בעבור מניות אלו , כמט כן קמה צעקה שנציגי מוסדות היהודיים יפתחו בחקירה לנפילת הבנק ולפשיטת הרגל.

לאחר שרכוש הבנק הועבר לכונס הנכסים ,פוטרו פקידי הבנק פרט למנהל דוב רוזנשטיין בנו ושני פקידים שעמלו על הכנת המאזן להגשה לכונס הנכסים ,שלפי דבריו בעלי המניות יפסידו את כספם ,אך בעלי הפיקדונות יקבלו חלק מכספם ,לאחר הבהרת מצבו האמתי של הבנק.

הכספים להשבת חלק מהכספים יתחילו להגיע לידי הלקוחות ,כשנה לאחר פרוק הבנק מידי כונס הנכסים שהחל למכור את האדמות שרכש הבנק ,ומכספי המכירה יוכל הכונס להחזיר חלק מהכסף על פי מפתח שקבע  הכונס.

השלטון המנדטורי טען כי אין לו מחויבות להחזרת חוב הבנק לנושים , מכוון שרק בלחץ הבנקים הללו העלים עין ואפשר התנהלות ומסחר באגרות חוב שהן מבחינתו אגרות הגרלה שקיים הבנק לאורך כול ימי פעולתו כבנק.

עוד התברר כי בשנת 1936 הפסיד הבנק סכום כסף גדול על מקרקעיו בתקופת מלחמת איטליה בממלכת חבש ,שאז ירדו ערכם של הקרקעות בארץ ישראל ,דבר שמנע מהבנק לטפל בשעבודיו על הקרקעות ,רק הסכם עם רוכשי המניות שקבלו 10% מערכם הציל את המשך עבודת הבנק ומנע פשיטת רגל בשנה זאת.

בעלי הבנק טענו כי הם ניסו למנוע את סגירת הבנק , בהשגת כספים בהלוואה מבנק אפ"ק בתמורה למשכון בתיהם ומסירת משכונים על קרקעות לידי בנק אפ"ק ,בסך הכול הצליחו לגייס 24,000 אלף לא"י אך חסרו כארבעה אלפים לא"י להון העצמי ,על פי דרישת השלטון המנדטורי, כמו כן ,פנו הבעלים למוסדות בנקאיים נוספים ומוסדות יהודיים ,כמו הסוכנות לקבלת הסכום החסר אך נענו בשלילה .

קרקעות שנרכשו בידי בנק המלך שלמה שהועמדו בידי כונס הנכסים למכירה כללו : במחוז הירושלמי : שני מגרשים בבאב אל עמוד בירושלים, חלקה בעין כרם, חלקה ברוקבה, תשעה מגרשים באזור, 2 מגרשים בסלמה שביפו.  

במסגרת מהלכיו של כונס הנכסים ,שקבע כי בעליו של הבנק דב רוזנשטיין נותר חייב כעשרים אלף לא"י לבנק, ומהפחד שימלט או לא יסדיר חוב זה ,הוציא פקודת מעצר כנגד המנהל, אך הוא שוחרר במהלך היום בהפקדת ערבות של אלף לא"י.

בסוף שנת 1945 החל משפטו וחקירתו של דב רוזנשטיין למהלכיו בבנק עד שהגיע לפשיטת הרגל בבית המשפט המחוזי בירושלים, בעדותו אמר המנהל דב כי אכן בקבלות בספרי הבנק נרשמו משיכות מזומן ,כאשר בפועל היו רק העברות בין חשבונות בבנק, כמו כן הודה המנהל כי לפרקים שיעבד את רכוש הבנק לטובת הלוואות אישיות שלקח , אך מנגד שיעבד את רכושו הפרטי במקרים מסוימים לטובת חובות של הבנק.

אך בשם עורך הדין לויצקי של מנהל הבנק הוכחשו האשמות שכאילו הודה מרשו בהוצאת מזומנים מכספי הבנק ושבעצם שיעבוד הרכוש היה לטובת ניהולו הסדיר של הבנק, והייתה לו הזכות כמנהל הבנק לעשות זאת שלא לתועלתו האישית, לאחר סגירת הבנק המשיך דב רוזנשטיין לשמש כרואה חשבון פרטי בעל הסמכה מהמנדט.

את מבנה הבנק ברחוב בן יהודה 9 רכש בנק דיסקונט מידיו של כונס הנכסים שייצג שני בעלי בית על הבית 9 ועל הבית 11 ,שהוסיף לרכישתו חלק ממבנה הבית הצמוד ברחוב בן יהודה 11 ,השטח הבנוי משתרע על כאלפים מטר מרובע ,הכולל שלוש קומות משרדים ,קומת ממסד המשמשת למסחר בחנויות, ומרתף הכספות , הסניף הראשי של בנק דיסקונט נסגר בשנת 2016 ,שנה עמד בשיממונו עד שנרכש בסוף 2017 בידי יזם צרפתי המייעד אותו להשכרה  בשלושה חלקים או כמקשה אחת .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור