דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

לטרון מחנה מעצר ב' בימי המנדט

 

מחנה מעצר שהתווסף לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה בשנת 1940 ,לסדרת מחנות המעצר שבאזור, כמחנה מעצר ב' בלטרון שבו נבנו חמישה צריפים ואוהלים למגורים,בקרבה לבית החולים, על מנת שהבריטים יוכלו לאכלס בו שבויים איטלקיים שנפלו בשבי הצבא הבריטי בקרבות באפריקה באזור קירניה שבלוב . 

בסביבות שנת 1942 החלו לש/לוח למחנה עצורי מחתרות וחברי מפלגות ימניות קיצוניות, חלקם שהיו דתיים עטרו בפני בית המשפט הבריטי העליון שיינתן להם מזון כשר והוא הכריע לטובתם ,יותר מאוחר שוכנו במחנה ב' עצורים יהודים שנעצרו בארץ ישראל בחשד למרד, חבריהם ארגנו בעבורם משלוחי חבילות מזון ודרשו וקבלו זכות לבקרם במחנה.

אליהם במחנה ב' צורפו בחמישי באוגוסט 1946, מנהיגים יהודים (עצורים חשובים מאוד) כמו חברי הנהלת הסוכנות , אנשי הוועד הלאומי היהודי, משה שרתוק ועוד ,בהמשך שוחררו חלק מעצורים אלו ולצריפים שכונו מבני הסוכנות היהודית , הוכנסו במקומם עצורים חשובים מאוד שנעצרו מאוחר יותר.

חלקם של העצורים המבוגרים יחסית נמנו על ראשי ערים יהודיים ,שעמדו מול מנהלת מחנה המעצר בדרישה שיתייחסו אליהם כבוגרים ובעלי תפקידים ,רובם עקב גילם התייחסו בהומור למעצר והחלו לנהל פעילות תרבותית ענפה הכוללת הרצאות ,הצגת משנתם הפוליטית ויצירת פיליטונים ובדיחות שיכלו למלא ספר עב כרס.

עיקר הירידה המבדרת על הממשל הבריטי ,של העצורים הנכבדים ,היה מעצרם של אנשים מבוגרים לחיות בתנאים פרימיטיביים , בדיחה מאותה העת ,טענה כי מחנה ב' בלטרון היא העיר הגדולה ביותר בעולם, כיוון שהיו עצורים בה שלושה ראשי ערים בכפיפה אחת .

  שבראשה עמד נציג נבחר של העיר (סופרווייזר) כלפי חוץ ולידו משרת סגנו האחראי על עניני הפנים, בראש כול צריף נתמנה אחראי ,אליהם צורפו ראשי וועדות תרבות וחינוך ספורט מחלקה סוציאלית ועוד, עוד מוסדות הוקמו כמו בית כנסת ,ספריה דלת ספרים.

מנהלת מחנה ב' הנכבדים מאוד ,הייתה מתכנסת לישיבות שבועיות קבועות ,על מנת לשפר את תנאי המעצר, מנתה הישיבה עשרות בעלי תפקידים , ממש ישיבת מ ועצת העיר ,

כאשר שוחררו אנשי הסוכנות מהמחנה שחנכו ראשונים את המחנה בטרם שוחררו ,על פי סיפורי הזקנים במחנה, הבטיחו אלו הרים וגבעות בשיפור ומשלוח ציוד למחנה, עד היום הם ממתינים להבטחה, בהמשך הוחלט בשנת 1947 להעביר חלק מהעצורים ולהעבירם לצריפים במחנה המעצר א', מחנה ב' צומצם עוד כאשר הועברו 60 מיתרת עצוריו למחנה א' בחודש דצמבר 1946.

בעת שהועברו העצירים למחנה החדש ממחנה ב', שופרו תנאיהם מכיוון שהעצורים התגוררו בחדרי צריפים ואת מזונם קבלו ממטבח בית החולים הסמוך , ואפילו הבריטים הרשו משלוח עופות לחגי ראש השנה, שהגיעו למטבח העצירים מהעיר נתניה שממנה נעצרו מרבית מהעצורים החדשים .

העצורים שקדמו בשהייתם במחנה ,בטרם הובאו אליו  מנהיגי האומה, שנכלאו במחנה ב' טענו כי התנאים בו אינם טובים בלשון המעטה, זרם החשמל היה משובש למחנה , חסרו נורות לתאורה , גגות הצריפים דלפו בימי הגשמים , המקלחות ותנאי הסניטציה היו גרועים ( לאחר הגעת קרינצקי ראש עיריית בית וגן, נשלח הסניטר העירוני לבצע במחנה ריסוס נגד הזבובים והברחשים המציקים) , חוקי המחנה נחשבו לנוקשים יחסית והורעו במיוחד לאחר תליית הסרג'נטים הבריטים באזור נתניה.

אחד מעמיתיהם של הסמלים ההרוגים שהועבר למחנה ,קבע כי אסור לאסירים לצאת מהצריפים לאחר שעות החשיכה שבה עדיין שרר החום הכבד בצריפים, בתוספת לספירה נוספת של העצורים בחצות במגרש המסדרים , עוד עונש ניתן באיסור קבלת חבילות מזון וסיגריות במחנה ב' מבני משפחות העצורים.

בתקופה זאת החלו מעשי מחאה שכללו שביתות רעב ,חלקם במחאה על לקיחת חלק מהעצורים והעברתם לאריתריאה ,חלק מהשביתות נערכו להקלת תנאי המעצר וחלקם ברצון של חלק מהעצורים להשתחרר כיוון שנעצרו ללא עוול בכפם (מעצרים שרירותיים) על פי חוקי החרום שנחקקו בארץ ישראל ,בעקבות המרד הערבי והתקוממות המחתרות .

בעקבות ההתמרמרות האסירים ,הקלו במעט הסוהרים את הלחץ, והאסירים קיוו כי בעת שהוכנסו למחנה מנהיגי האומה ישתפרו החיים ויוטבו חיי היום יום הקשים במחנה ב', בין היתר בעת הגעת האנשים החשובים ,נבנו סככות צל ונפרשו מחצלות מחוץ לצריפים החמים על מנת ליצור מקום מרבץ בשעות הבוקר המוקדמות ולעת חשיכה, בתנאי הלחות הכבדים באזור .

אסירים חשובים אלו לא זכו לביקורים כול עוד נמשכה חקירתם בחודש אוגוסט ,אך לקראת סוף החודש הוקלה במעט האפשרות לערוך ביקורים אצל נכבדי האומה בידי עורכי הדין ונציגות מהארגונים הציוניים, בחודש אוגוסט 1947 נימנו כארבעים עצורים ותיקים במחנה שאליהם הצטרפו 72 עצורים שנמנו על האנשים המאוד חשובים .

על העצורים החשובים נמנו יהודה לייב שניאורסון שהצטרף לשביתת הרעב ושוחרר עקב מצבו הבריאותי הרעוע , אברהם ויינשל ,ראש עיריית רמת גן א. קרניצקי , י רוקח ראש עיריית תל אביב, ששוחררו לאחר ארבעים יום במעצר, אריה אלטמן, דוקטור זאב פון וייזל שעסק במחקר רפואי, שנעצר שבת רעב ואושפז תקופת מה בבית החולים בירושלים ,עקב מצבו הבריאותי הרעוע .

בין העצורים היו גם עיתונאים ועורכי עיתונים, כמו האחים ויינצקי מעיתון המשקיף, המהנדס דוד שטרן ,דוד יוטאן שבילה מעל לארבעים חודשים במחנות המעצר באריתריאה ,סודן, קניה ,מחנה לטרון א' וב' ושוב מחנה א', קלמן קצנלסון, המושבניקים מרמת טיומקין (בהמשך שכונה בנתניה) תומרקין ושיפוני, יצחק פוקס היהלומן, חברי מועצת נתניה הלל צור ויעקב ציינסקי, מורה הספורט והמוזיקאי צבי הר זהב, עורך הדין אייגר מחיפה ועוד ועוד.

במחנה ישבו עצורים תקופות של למעלה משלוש שנים ויותר, שעדיין לא קבלו את הודעת השחרור כפי שכונתה ( פראדז) ,

העצירות היהודיות במחנה לטרון ב', ביניהן שלוש נערות בנות 15-16 שנה, זכו לאחר מחאה לביקור סדיר של רופאת הנשים דוקטור קפלן קצנלסון מהדסה בירושלים, שהביאה עמה אספקה רפואית וסדינים מקופת חולים הכללית בירושלים , העצירות דרשו גם ביקור רופא שינים במחנה שלהן, בעת שהועברו עצירים ממחנה לטרון למחנה רפיח נותרו כתשע עשר עצירות במחנה ב'.

במחנות המעצר בלטרון נכלאו אנשים רבים שנעצרו בעקבות הלשנות כנגד ארגונים ומוסדות שונים ,מעצרים שבהם שהו שנים בכליאה ללא העמדה לדין ,בין העצורים אנשים שנחטפו למעצר ואנשים שנעצרו ונחקרו בידי הבולשת הבריטית ,עד שהועברו לאחר החקירה למעצר ארוך ללא יכולת להתגונן בדרכם לזכות בשחרור .

בין העצורים נערכו שיחות ,במטרה לגבש אותם למרות חילוקי הדעות ,תחת ייצוג אחד של כלל האסירים , זאת לאחר שהתגלו מריבות שהגיעו גם להרמת ידיים וחילופי מהלומות בין הניצים על רקע אידאולוגי ומפלגתי.

כשלוש מאות מהעצורים נכלאו במחנות לטרון בלא אפשרות ליצור קשר עם משפחותיהן ובלא אישור לקבלת ביקורים , נשללה זכות הביקור גם ממשפחות שקבלו אישור ביקור מהשלטונות האזרחיים ,אך אלו בוטלו בידי הממשל הצבאי ללא הסבר.

בחודש פברואר 1947 נמנו כארבע מאות עשרים ואחד עצורים ללא משפט ,במחנה א' בלטרון ואילו במחנה ב' נמנו כשישים וחמישה עצורים , אך הוא החל להתרוקן ונותרו בו בסוף חודש פברואר כעשרה עצורים .

מנהג משלוח החבילות לעצורים נתקל לפעמים במפח נפש, לאחר שהמשפחות קבלו הודעה לבוא ולקחת את החבילה בחזרה ,כיוון שבן משפחתם העצור ,הועבר לכלא חדש ולא נמסרה הודעה למשפחה לאן העציר הועבר.

בסוף חודש יולי 1946 הועברו 127 העצורים שנעצרו בגל הראשון שבשבת השחורה ממחנה המעצר לטרון למחנה המעצר שברפיח ,בין אלו שהועברו היו עצורים שנתפסו בקיבוצים נען, רמת רחל, בית הערבה (בעקבות פיצוץ גשר עבדאללה),באותו יום שוחררו 77 עצורים ממחנה רפיח לביתם וקבוצה נוספת בת 150 עצורים בעיקר בני משקים שוחררו בחודש אוגוסט , אך במחנה המעצר רפיח נותרו כאלף שש מאות עצורים יהודיים.

בחודש נובמבר 1947 החליטו הבריטים לפנות את מחנה המעצר ב' ואסיריו האחרונים הועברו למחנה א' ,בהסבירם כי ברצונם למסור ללינה את צריפי המחנה ,לשוטרים בריטיים שפעלו באזור .

בסוף שנת 1947 החלה להיווצר בעיה לשלטונות המנדט במחנה לטרון שנותר בלב שטח ערבי וחלק מהשוטרים ששמרו על העצורים היהודים היו ממוצא ערבי, הורי וקרובי העצורים היהודיים ומנהיגי העם החלו במסע לחצים לשלטונות הבריטיים שיעבירו את העצורים היהודיים לאזור שבשליטת יהודית, או שישחררו את העצורים מידית .

למסע זה הצטרפו ארבע מאות מהעצורים בלטרון ,שהחלו ללחוץ על מנהלת מחנה המעצר  הבריטי ,שיטפלו בבעיה בטרם יגרם אסון, למרות זאת האריכו הבריטים בשנת מאסר נוספת לחלק מהעצורים במחנה, מצב המזון במחנה הורע והוקטן, העצורים דרשו גם תשובה לפינויים מהמחנה והאם היא משולבת בתוכנית הפינוי של השלטון הבריטי מארץ ישראל.

כתוצאה מהלחץ של הערבים על סביבת המחנה וחסימת עורקי התחבורה למחנה ,חבילות המזון מהמשפחות והעיתונים בוששו להגיע לידי העצורים, אנשי הכנופיות אף אזרו אומץ ונכנסו למתקן המים של מחנה ב' ופרקו ושדדו את נשקם של השומרים הערביים, יש לזכור כי חלק מהשומרים הערביים מגיעים מכפרים המקיפים את שטח המחנה או מקרבתם.

כתוצאה מהלחצים והסכנה הועברו 38 מהעצורים ממחנה ב' למחנה א' , אך במקום נותרו עדיין 26 עצורים, אסירי המחנה היהודים העבירו במחצית ינואר 1948 ,אולטימטום לשלטון הבריטי שאם לא יועברו מהמחנה לאזור יהודי בתוך שבוע ,יאלצו לנקוט בצעדים קיצוניים לאבטחת חייהם, עוד הודיעו העצורים כי ינתקו קשר עם השלטונות במחנה , בגין אי התייחסות הבריטים לפינוי.

האבסורד מצד הבריטים בינואר 1948 היה בהמשך שליחת עצורים למחנה בלטרון למאסר מנהלתי, בגין הפצת כרוזים או חשד להשתייכות למחתרות , בד בבד החלו הבריטים בהכנת מחנה העצורים בעתלית לקליטת העצורים מלטרון , רב סרן שמועתי המשיך לבחוש בקלחת והעיתונות ניזונה מרחשי ליבם של מפיצי הכזבים.

בתחילת פברואר 1948 הועברו 320 מארבע מאות עצורי לטרון למחנה העצורים בעתלית ושכנו בקרבת למעפילים העצורים במחנה, יתרתם הועברו מספר ימים לאחר מכן, גם העצורות היהודיות מלטרון הועברו למחנה עתלית למחנה שנקרא עצורות עתלית, גם בעבור העצורים בבתי הכלא בירושלים ובבית לחם נבנה אגף מעצר חדש במחנה עתלית .

אפיזודה משעשעת ומעניינת ארעה בטרם העברה ,כאשר נפוצה שמועה בין העצורים שהם יועברו לקניה ולא למחנה עתלית, כתגובה החלו העצורים להשחית צריפים ומערכות חשמל ומים, דרישה נוספת של הבריטים לכבילת ידי העצורים במסע נדחתה על הסף בידי העצורים כאשר שוכנעו לבסוף כי אכן העברה תבוצע לעתלית, בניגוד לשמועה ,הסכימו העצורים לעלות על המשאיות והחלו במסעם למחנה עתלית.

כאשר הועברו העצורים באחת המושבות ,קפץ אחד העצורים מהמשאית ,פתח בריצה מטורפת ונעלם לבריטים,

השלטונות הבריטים החליטו להשמיש את מחנה לטרון בעבור העצורים הערביים שנעצרו ונעצרו בקישלה בירושלים, בתקופת המרד הערבי ומבין חברי הכנופיות שנתפסו בתקופה האחרונה, לאחר הפינוי החלו מעשי הביזה של ערביי האזור במחנה ב' בלטרון ,כתוצאה מכך פתחו החיילים הבריטים באש ופצעו מספר אזרחים נשים וגברים.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור