דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

הנצרות החבשית האתיופית

 

חג הטימקאט, (הטבילה בנהר הירדן) משמש לבני העדה האתיופית כמקבלה לחג ההתגלות הנוצרי, חג הנחגג מדי שנה ב-19 בינואר ברחבי המדינה.  

הכנסייה החבשית הינה שונה במנהגיה מכנסיות אחרות ,במבנה שלהם ובמנהגיה המסורתיים ,ממנהגים הנהוגים בכנסיות נוצריות אחרות בעולם,   הסיבות ה עיקריות לשוני בין הדת הנוצרית החבשית לזרם הנוצרי האורתודוכסי המסורתי , נובעות משורשי המסורת היהודית העמוקה שהונחלה בעם החבשי מימי מלכת שבא והמלך שלמה ,באמצעות התושבים היהודים שהתיישבו בחבש, מסורות אלו ,לא אפשרו לקבל את הדת הנוצרית כלשונה ובעת הכנסת הנצרות לחבש ,התערבבו בה המסורות המושרשות הדתיות המסורתיות .       

לאמונות ומסורת זאת ,יש להוסיף את שנאת הנוצרים ליהדות והחיבור בין מסורות חבשיות והצידוד במנהגים יהודים ששולבו ביסודות הנצרות החבשית ומילים עבריות ששובשו לתוארי המנהיגים הדתיים ,גרמה לנצרות המסורתית להסתייג מהנצרות החבשית השונה. 

ספור המסורת החבשית ששאבה את מנהגיה מהיהדות       

בספר מלכים באחד הפרקים אין ציוני דרך ליחסים קרובים בינם, אלא שבפרק לאחר מכן מסופר על אהבתו של שלמה לנשים נוכריות, כמו שנאמר אלף נשים היו לשלמה, נהוג לחשוב כי פיקחותו של שלמה ,שולבה בקיום הסכמים ובריתות עם ממלכות שכנות ,בשילוב מעין חתונות עם נשות האצולה בממלכות הסמוכות לא כפעולה שובבנית ,אלא כמעשה שתחילתו במחשבה,כשם שאומות באירופה ,קשרו התאגדויות בנישואים בין חצרות המלוכה לבריתות שלום.      

במסורת החבשית – האתיופית, אכן נוצר מגע גופני בן שלמה ומלכת שבא ,שממנו נולד הצאצא שלימים נקרא המלך שלמה אביהו , בפי החבשיים המלך מנליק הראשון (משיבוש המילה העברית מלך )מייסד שושלת שלמה המלך, אמו מלכת שבא זכתה בכינוי הלוכדת של האריה משבט יהודה בעקבות לידה זאת, אחד מכינויו של המלך מלאניק הראשון ,אשר ייסד את השושלת הקיסרית האתיופית בחבש, כונה גם הוא הלוכד של האריה משבט יהודה  .  

למסורת החבשית של הוולדות הצאצא והקמת השושלת החדשה, אין הוכחות מדעיות כתובות ,אך המסורת הדמיון והאגדה הזאת ,משמשת את העם והמלוכה החבשית עד עצם היום הזה.

על כן עד היום על פי המסורת החבשית ,צאצאי החבשיים הם העם שנבחר ,כיורשי רוחם של בני ישראל ,שמוצא ממלכם מליאנק הראשון, שלטענתם הוא מזרע דוד , על פי האמונה החבשית ,הגיע מליאנק הראשון , לביקור חשאי בירושלים אצל אביו שלמה.

האגדה ממשיכה בסיפורה ,ומספרת כי לקראת סיום ביקורו החשאי בירושלים הוציא המלך מלניק הראשון את לוחות הברית וארון הקודש ( שעל פי המסורת החבשית ,הם ניתנו לו בידי המלאך מיכאל) מבית המקדש שבהם היו מונחים ונשאם לאתיופיה – חבש ,שם הציבם במבנה הכנסייה העיקרית החבשית של היום בכנסייה באכסום, על פי אמונתם של בני העדה החבשית ,אין רשות לאף אדם פרט לכוהני הדת הגדולים לראותם .

בנוסף על פי המסורת החבשית ,הביא מלאניק הראשון מביקורו בירושלים , אנשים יהודים משבטי ישראל שישמרו ויעבדו את השם, מלווים יהודים אלו על פי המסורת החבשית ,הם שלימדו והנחילו את התורה לנזירי העדה , על פי חיי ומנהגי המסורות העתיקות היהודיות והמנהגים היהודיים , הם נתנו לנזירים אלו את האדיקות המנהגים והאמונה בדתם, על פי המנהגים הקדמוניים בטרם עלות הנצרות כדת .

כאשר בוחנים כתובים חבשיים עתיקים, מבחינים בסיפורי האגדות של המסורת החבשית המעורבבים בקורות משפחות אתיופיות – חבשיות ובאילנות היוחסין שלהם עד תקופת המלך מלאניק הראשון.

אגדות ירושלים מראשית המאה התשע עשר ,טוענות כי הנזירים החבשיים שהגיעו לביקור בירושלים ובאזור בית המקדש החרב ( הר הבית) ,חלקם אינם אלא צאצאים ישירים של בית המלוכה החבשית המחופשים כנזירים, המנסים לחוש את אווירת מלכות שלמה בבית אביהם מולידם .

באותה תקופה על פי מסורת החבשית ,נכתבה החוקה העתיקה בשם סיראטה מינגהיסט שמתחילה בתיאור הקשר לארץ ישראל ,לאחר שחזר מאלניק הראשון לחבש ,הוא הנהיג מסורת של מינוי "הלויים " בעיר אכסום ,לשופטים ושומרי התיבה בבתי התפילה.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור