דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

הנצרות והנזירות בארץ ישראל

 

מעט על הנצרות והנזירות  

המחלוקת הנוצרית

המחלוקת בדת הנוצרים יצרה פילוג כבר במאה הרביעית לספירה ,כאשר החכם הנוצרי ביחד עם אנשי הפטריארכיה מקונסטנטינופוליס טען כי אמו של ישו מרים, ילדה את המשיח ולא את האלוהות , כיוון שבעת הצליבה והעינויים סבלה רק הישות האנושית ולא נפגעה הישות האלוהית, למרות שהתאחדו ללישות אחת בגוף אחד .

בניגוד לדעת אנשי הפטריארכיה מאלכסנדריה ,שטענה כי לידת ישו יצרה שני טבעים הכלולים באדם אחד ,את הטבע האלוהי ואת הטבע האנושי שאינם התמזגו, אלא התקיימו כשני ישויות בנפרד בגוף אחד.

מכוון שכך נוצרה מחלוקת שאותה ניסו לפתור בשתי פגישות מכריעות במאה הרביעית שבסופם של הפגישות ,הוחלט לגרש את הנוצרים המאמינים בגישה של שישנן שתי ישויות משולבות של ישו בגוף אחד ,אז גם נקבע כי הגוף הנוצרי השליט היא הכנסייה היוונית האורתודוכסית (המערבית), אל מול המאמינים בני הכתות השונות הנחשבים לכנסייה המזרחית.

מעט על תופעת הנזירות הנוצרית

המודל לחיי נזירות פרישות וסגפנות , מוצאה בדרכם של חלק מתלמידיו של ישו, שהחלו בדרך עבודת האל הזאת של בוויתור על תשוקותיהם , רכושם, מנעמי החיים, חלק מיישום תהליך זה התרחש ברמה בודדת אישית וחלקה בשיתוף של מספר מאמינים שחיפשו את הפן הרוחני הגשמי על פי תורתו ומשנתו של ישו.

 

חלק מהנזירות הסגפנית ,התנזרה מהתעסקות בחיי מין, מכיוון שחשבו כי חטא קדמוני זה (ספור אדם וחווה) מפריע לעבודתם הגשמית, אורח החיים הקשה שהתבססה על משמעת אישית במסגרות המחיה היום יומיים, מטלות רוחניות נוספות שהטילו על עצמם המאמינים הללו חיזקו את אמונתם בדרכם לגילוי ספרות רוחניות נעלות בדרכם לאלוהות של ישו.

דרכם של חברי המנזרים לנזירות ,שזורה בהליך ארוך של בחינה אישית לדרכם של פרחי הכמורה ולהתאמתם לאורך החיים הנזירי השיתופי (כהחלטה לכול החיים) ,בנצרות מבחינים בשלושה סוגים של עבודת הקודש, אחת היא הנזיר המקבל על עצמו חיי פרישות ועבודת האל בנדרי נזירות אל פני האלוהות והאל.

הנזירים המתבודדים מכונים הרמיטים (נזירי המדבר) או אבות המדבר המדבריים , שהחלו בתהליך זה החל מהמאה הרביעית לספירה, תופעה שהחלה בצורך להזדהות עם דרכו ופועלו של ישו, כדרך להגשמת הנצרות הטהורה והארה העצמית .

נזירים אלו במכוון הטילו על עצמם סיגופים, בדידות ופרישות, צום, צמצום שעות השינה, דרכם זאת במעלה הרוחניות הדתית, גרמו למאמינים הרגילים ,לראות בהם מתווכים בינם לבין האלוהות וכאנשים היוצרים ניסים.

נזירים אלו חיים ולאורות (תאים לסיגוף ותפילה) שנחצבו בקרבה למקורות מים בקירות נחלים ,או שחיו בסוכות במעלה גבעות רחוקים מעין אנוש, בדרך כלל שוהים המתבודדים בלאורות כששה ימים וביום השביעי (ראשון) התכנסו לארוחה משותפת, על מנת שלא יאבדו צלם אנוש או את שפיותם ,ביום הזה גם דאגו לעצמם למוצרי מזון ,לזרעים וחומרים על מנת לספק את צרכיהם ומזונם בעצמם.

השם לאורה מגיע מפרוש המילה בשפה היוונית שפרושו שביל, ולמעשה היה השביל המוליך למחילתו ,בהסבר הרוחני כשביל המוליך מעולמו האישי אל חיי העולם הבא, הנזירות שהתחילה במצרים ,שינתה כוון במאה החמישית ועברה ברובה למדבריות ארץ ישראל .

מרכז הכובד להקמת מנזרים במדבר יהודה, בחלקים הצחיחים שליד ירושלים ובבקעת הירדן הצמיח כשישים וחמישה מנזרים שנבנו בתקופה הביזנטית במאה הרביעית והחמישית בדרך כלל בסמיכות למקורות מים .

בשנות השמונים חודשו טקסי הטבילה בידי הפטריארכיה היוונית (הנוצרים האורתודוכסים משתתפים במידה פחותה בטקסים) ,ואליה התווספו עדות נוצריות נוספות ,החוגגים את חג ההתגלות (האפיפניה ),חג שבו על פי המסורת מתגלה אלוהים בצורת בן אנוש בצורתו של ישו, יום החל ביום השמונה עשר והתשע עשר לחודש ינואר בכול שנה, שאז נחלקים הזרמים לטקסיהם, טקס נוסף מתקיים כמה ימים לפני חג הפסחא .

חג ההתגלות (האפיפניה מהשפה היוונית ) נחגג בכול שנה בתאריך השמונה עשר בינואר על פי הלוח הנוצרי ואילו לפי לוח השנה היוליאני הנהוג בכנסייה האורתודוקסית, התאריך הוא שישי בינואר .

חג ההתגלות בפסחא מציין את תאריך צליבתו של ישו ביום השלישי, שלאחריו נקבר בירושלים ( החג שנחגג בכול זרמי האמונה הנוצרית) , אלא שכול עדה קבעה לעצמה תאריך שונה מהתאריך של העדה היוונית האורתודוכסית.

בזרמי העדות של כנסיות המזרח והאורתודוכסית מבחינים בחג ההתגלות כזמן טבילתו של ישו , בשל זיהויו באמונה הנוצרית ,כמקום שבו הטביל יוחנן המטביל את ישוע ,לכן נוהגים בני העדות הנוצריות לערוך במקום טקסי טבילה.

לעומתם בכנסיות המערביות נחגגת התגלותו ישו האלוהי כבן אנוש בפני שלושה שליחים האמגושים בעלי הסמכויות (שלושת חכמי הדת הקדומים) ,יש שמכנים אותם שלושת המלכים , על פי האמונה הם שהכירו בהתגלותו של המשיח ,על פי הלוח היוליאני נחגג החג בשישי בינואר ,כשנים עשר יום אחרי חג המולד ,המאמינים מכנים גם את יום חגם כחג ביקור המלכים (האמגושים)

חג ההתגלות נחגג תמיד ביום ראשון ,בשבוע הקדוש שבתום 40 ימי צום המתחיל ביום הראשון של הדקלים או יום ראשון של כפות התמרים ,לציון כניסתו האחרונה של ישו לירושלים ומסתיים לאחר ארבעים יום שבהם חל איסור לאכול בשר.

ביום ההתגלות מתקבצים אלפי נוצרים צליינים אורתודוכסים אל אתר הטבילה ,בתהלוכה רגלית מרשימה וססגונית של בגדי העדות השונות ושל תרבויות ושפות שונים לנקודת ההטבלה כשש מאות מטר מכנסיית יוחנן הקדוש , שבה התגלה והוכרז ישוע כנביא, מרגע הטבילה שלו במימי הירדן בידי יוחנן המטביל.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור