דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

הבקעה מנזר יוחנן המטביל המכונה קאסר אל יהוד מצודת היהודים

 

דרך עפר היוצאת ימינה ,ממש לפני החניה של אתר הטבילה לכוון דרום ,מוליכה למנזרים הסמוכים למנזר יוחנן המטביל בקאסר אל יהוד , לאחר נסיעה קצרה דרומה נגיע למקבץ של ארבעה מנזרים  .

המנזר הממוקם בכביש הכניסה לאתר הטבילה ,שזכה גם לכינויים קצר אל יהוד או ארמון היהודים משום היותו מפואר וגדול , מכיוון שעל פי המסורת היהודית בנקודה זאת עבר ארון הברית בדרכו לבית אל בכיבוש הארץ, המנזר נבנה כך משערים במאה החמישית לספירה בתקופה הביזנטית בידי הקיסר אנסטאסיוס הראשון, בתקופת ימיו של הנזיר סבאס ,אך לא בידיו כמנזר הראשון שנבנה ליד אתר הטבילה ,ששימש למגורים גם את הצליינים שהגיעו לאזור.  

  יש הטוענים כי שמו של המנזר, כמנזר יוחנן המטביל ניתן לו ,גם בזכות ההטבלה לטוהרה והחזרה בתשובה בנהר הירדן, של מאמיניו בישו ובתורה הנוצרית ,על פי המסורת הטבלה כזאת, עבר ישו עצמו בידיו של יוחנן , ולכן קבל יוחנן את השם המטביל.  

תוך הידוק אמונתו של יוחנן בתורתו של ישו, קבל יוחנן החלטה, כי המקבל את התורה הנוצרית, צריך להיטבל בטקס הטהרות וחזרה בתשובה במימי נהר הירדן , ובכך החל טקס ההטבלה במסורת הנוצרית כהגשמת קבלתה של הדת החדשה , נקודת ההטבלה שבה החל מנהג הטבילה בצפון ים המלח ,הפכה לנקודת הקדושה השלישית החשובה לנוצרים ברחבי העולם. 

מנזר יוחנן המטביל עבר מספר תקופות של הרס בחייו, כולל רעידות האדמה במחצית המאה השלוש עשר ובמחצית המאה העשרים, הותירו ממצאים ארכיאולוגים, שנתגלו בחפירות במאה הקודמת המתארים שרידי מנזר מפואר מוקף חומה, שרידי קשתות לאולם תפילה ואבסיס בחלקו המזרחי, כמו כן נתגלתה שרידיה של באר מים. 

המנזר שימש את הצליינים שהגיעו לביקור באתר הטבילה בחלקו המערבי של נהר הירדן, אוסף הממצאים הארכיאולוגיים (חרסים מהתקופה הביזנטית ואמת המים) מעידים כי על שרידי המבנה הקודם שעלייהם הוקם המבנה החדש במאה השתיים עשר ,בעזרתו של הקיסר מנואל קוממנוס  מבנה המבצר שניתן למנזר ,נבנה בידי אבירי הטמפלרים בארץ ישראל, השרידים קיימים באתר, המבנה החדש שניצב כיום ,נבנה בשנות החמישים במאה העשרים ,בידי הכנסייה היוונית האורתודוכסית.    

למעשה בשנת 1968 נסגרו מנזרי ארץ המנזרים ,בעקבות רציחתו של אב המנזר בידי מחבלים ,השטח בוצר מוקש כנגד חדירות והוקמו בו מוצבים של צהל להגנת האזור כנגד חדירות מחבלים בדרכם לשטחי יהודה ושומרון. 

בשנות השמונים חודשו טקסי הטבילה בידי הפטריארכיה היוונית (הנוצרים האורתודוכסים משתתפים במידה פחותה בטקסים) ,ואליה התווספו עדות נוצריות נוספות ,החוגגים את חג ההתגלות (האפיפניה ),חג שבו על פי המסורת מתגלה אלוהים בצורת בן אנוש בצורתו של ישו, יום החל ביום השמונה עשר והתשע עשר לחודש ינואר בכול שנה, שאז נחלקים הזרמים לטקסיהם, טקס נוסף מתקיים כמה ימים לפני חג הפסחא .

חג ההתגלות (האפיפניה מהשפה היוונית – לטינית ) נחגג בכול שנה בתאריך השמונה עשר בינואר על פי הלוח הנוצרי ואילו לפי לוח השנה היוליאני הנהוג בכנסייה האורתודוקסית, התאריך הוא שישי בינואר , בטקס הטבילה נחגגים שלושה אירועים ,ביקור שלושת המלכים האמגושים בעלי הסמכויות ,בבית לחם ואשרור ההתגלות התינוק ישו כקדוש, הטבלת ישו במימי הירדן בידי יוחנן המטביל, וההתגלות של נס כפר כנה בגליל שבו ישו הפך מים ליין קדוש. .

חג ההתגלות בפסחא מציין את תאריך צליבתו של ישו ביום השלישי, שלאחריו נקבר בירושלים ( החג שנחגג בכול זרמי האמונה הנוצרית) , אלא שכול עדה קבעה לעצמה תאריך שונה מהתאריך של העדה היוונית האורתודוכסית.

בזרמי העדות של כנסיות המזרח והאורתודוכסית מבחינים בחג ההתגלות כזמן טבילתו של ישו , בשל זיהויו באמונה הנוצרית ,כמקום שבו הטביל יוחנן המטביל את ישוע ,לכן נוהגים בני העדות הנוצריות לערוך במקום טקסי טבילה.

לעומתם בכנסיות המערביות נחגגת התגלותו ישו האלוהי כבן אנוש בפני שלושה שליחים האמגושים בעלי הסמכויות (שלושת חכמי הדת הקדומים) ,יש שמכנים אותם שלושת המלכים , על פי האמונה הם שהכירו בהתגלותו של המשיח ,על פי הלוח היוליאני נחגג החג בשישי בינואר ,כשנים עשר יום אחרי חג המולד ,המאמינים מכנים גם את יום חגם כחג ביקור המלכים (האמגושים)

חג ההתגלות נחגג תמיד ביום ראשון ,בשבוע הקדוש שבתום 40 ימי צום שלפני חג הפסחא, המתחיל ביום הראשון של הדקלים ,או יום ראשון של כפות התמרים ,לציון כניסתו האחרונה של ישו לירושלים ומסתיים לאחר ארבעים יום שבהם חל איסור לאכול בשר.

מאכל לנוצרים בים המלח ,בתקופת הצום והאיסור על אכילת הבשר במשך 40 שלפני חג הפסחא   ,מהיום הראשון של הדקלים ,במקומו נהגו הנוצרים באזור יריחו ,לאכול את   הצמח הקוצני העכוב בערבית ,שאנו קוראים לו גדילן, שבראשו גדל הפרי הקוצני עם התפרחת, הדומה לארטישוק (חרשוף)   הערבים נהגו לקצץ ראשו ולאחר מכן את את קוצי הפרי, לקשור בחוט את עלי הפרי ולמכור לנוצרים .

הנוצרים לקחו את את פרי הגדילן שהוכן ללא קוציו, שולקים אותו במים רותחים, מגלגלים אותו בקמח עם מלח וכורכום ומטגנים בשמן שהופק מגלעיני זיתים בוסר, ביחד עם דג ואוכלים .

ביום ההתגלות מתקבצים אלפי נוצרים צליינים אורתודוכסים אל אתר הטבילה ,בתהלוכה רגלית מרשימה וססגונית של בגדי העדות השונות ושל תרבויות ושפות שונים לנקודת ההטבלה כשש מאות מטר מכנסיית יוחנן הקדוש , שבה התגלה והוכרז ישוע כנביא, מרגע הטבילה שלו במימי הירדן בידי יוחנן המטביל.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור