דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

עין חרוד מעט מסיפורי הפילוג

 

מעשי האיבה בין הפלגים הניצים מתוארים בדברי ימי קבוץ עין חרוד , מעט מסיפורים אלו ששמעתי מסופרים בידי זקני הקבוץ ,אלא שיש לבדוק לאיזה פלג שייך המספר ,כאשר חולק הרכוש והאדמות בין הפלגים ,נותרו מספר מפעלים ומוסדות ציבוריים בהנהלה משותפת אלא שהיצרים והדבקות באידאלים שהתפוגגו והצמדות לאידאות החדשות ,פתחו מדי פעם מחדש את פקק היצרים שהגיעו עד אלימות פיזית מחוץ להתלהמות המילולית.

פילוגים אלו שהתרחשו בקבוץ עין חרוד ,גלשו גם לישובים אחרים במיוחד בקבוץ הקבוץ המאוחד, כמו עזיבת 30 משפחות מהישוב מעוז חיים, למעלה משלושים אחוז מתושבי בית השיטה שעזבו את היישוב ועברו למקומות אחרים, חברי קיבוץ נוספים שמתייאשים מהצורה החדשה המנשבת בישובים החקלאיים ועברו לחיות בעיר , תוך התנתקות רעיונית ופיזית מהמקומות שהקימו בדמי חייהם.

לכול הדעות הוא ההרס הגדול התרחש בקבוץ עין חרוד ,במה ששימש כדוגמא הטובה ביותר להקמת המפעל הציוני בארץ ישראל, שבה קמו אחים וחברים ונלחמו זה בזה גם פיזית השמיצו וגרמו להרס ולפעמים גם כלכלי ,ממש מלחמת אחים שהשלכותיה היו בסופם הרס .

גם ההיסטוריה המשוכתבת של הפלגים ,נכתבה מנקודת ראות עיניהם להליכים המתרחשים והמשתנים לאורך הזמן, כול פלג לחם על ניהולו וזכותו על המשק , תוך ניהולו בעצמו את סידור העבודה הפלגי, כאשר כול פלג עובד ומעבד רק את חלקו הפיזי ,הן בענפים והן במפעלים.

ומאחר וכול פלג טוען לעליונותו המקצועית בענפי המשק , וממשיך כי בזכותו המשק ממשיך להתקיים ולהתפרנס ,מצב זה הביא את ההתנתקות הסופית בשנת 1935 ,כאשר וועדת הפילוג שמונתה ,ישבה על המדוכה ארבע שנים ,בתנאי שתקבל על עצמה זכות וטו וכפייה סופית לעבודתה, בהסכמת שני הפלגים.

כדוגמא אחת מספרים הוותיקים על ענף הרפת ,שבו ענף הפרות החולבות התנהל על ידי פלג מפ"ם ואילו רפת העגלות היה ברשות פלג מפא"י , האבסורד הוביל שעגלה שהמליטה לא נחלבה בידי אנשי מפ"ם ואף לא צורפה לעדר החולבות, כתוצאה מכך ענף הרפת נפגע כלכלית ולא היה יכול למלא את המכסה בפרות חדשות מבין העגלות.

האבסת הפרות גבלה בשערורייה כאשר המזון הובא פעמיים לרפת ,כול פלג דאג להאבסת פרותיו בלבד ולהוספת האיבה כול פלג סחב מהמתבן הכללי או משדות הפלחה ,מזון בעבור בהמותיו והותיר מחסור לרעהו, על זאת יש להוסיף שפיכת חלב בין הפלגים ומניעת הובלתו למחלבה הראשית על מנת שישלח לשוק ,כיוון שחלק מהחלב נחלב מהפרות (מפ"ם ) וחלק נחלב (מפא"י ) מהעגלות.

אפילו בשנת 1952 המשיכו הריבים ומעשי הפגיעה ברכוש שבין הפלגים, באחד הימים פגעו חברים מאנשי האיחוד במכון החליבה ברפת פלג המאוחד בקבוץ, כתוצאה מכך לא הצליחו הרפתנים לחלוב את מאה עשרים הפרות ,ועד שהשיגו חלפים למכונת החליבה ,זעקו הפרות מכאבים משום שלא נחלבו ברחבי הקבוץ.

בדיר הכבשים שנחלקו חצי בחצי ,הרועה נמנע על אנשי מפ"ם ולכן בעת הוצאת הכבשים למרעה ,לקח עמו הרועה רק ממחצית הכבשים והשאר נותרו בדיר, בל נשכח את ספור החליבה שגם כן נפגע מהבעיה מי יחלוב את הכבשים בדיר.

עונת קטיף הפרי בפרדסים היה חלק משיאי האבסורד, בית האריזה היה משותף ,אך כאשר הובל הפרי לאריזה ומשלוח לאחר הקטיף היומי ,תלוי לאיזה פלג היו שייכים אנשי הפרדס בסידור העבודה ,לכן נקטפה רק ממחצית המכה היומית ,ועל כן נשלחה רק חצי מכמות הארגזים היומית, תלוי מאיזה פלג היו האורזים, בסך הכול כמאתיים חמישים ארגזים במקום חמש מאות, הפרי הנותר היה מרקיב ונזרק ,מחצית מהיבול השנתי היה נזרק או משמש את הפרות כתחמיץ ,חבל לשאול לאיזה רפת .

אפילו בשנת 1952 לאחר הפילוג ,הגיעה קבוצת מפלג האיחוד ,לבית האריזה המשותף ועצרה בכוח את העבודה ,של אנשי הקבוץ המאוחד ,מכוון שלא הצליחו להפריש עובדים מקבוצתם לקטיף ,או אפילו להשוות במספר העובדים משלהם לעבודת האריזה.

כבר בתחילת העונה, פנו אנשי הקבוץ המאוחד לאנשי האיחוד (אנשי הרוב) ,להקים קבוצה משלהם לקטיף ולאריזה, על מנת ליצור עבודה משותפת וחלוקת הרווחים בצורה שווה בין שני הפלגים, אלא שחוסר היכולת של פלג האיחוד לבצע את העבודה עם צוות משלהם,   גרם להם לנסות להשבית את העבודה ,בבחינת לא לנו ולא לציירנו (אדמה חרוכה) .

הועלתה הצעה שאנשי האיחוד ימכרו את היבול על העצים לתנובה ,אלא שאנשי המאוחד הסכימו שרק חלק האיחוד ימכור את היבול ,ואילו הם מעוניינים להמשיך בקטיף ובאריזה של קבוצת הפרדס שלהם, ניסיון זה לא צלח וההכרעה הגיע מהמוסדות הארציים במדינה.

הסובלים העיקריים היו הילדים שסבלו ממחסור מטפלים כי בסדור העבודה נקבעו מטפלות על פי השתייכות הילדים לפלגים, ולכן קבוצת גיל שהיו יחסית יותר בקבוצת הילדים זכתה לטיפול יותר טוב ממספר מטפלות גדול יותר, מטפלות שהיו נערצות הפכו תוך יום למטפלות גרועות (תלוי לאיזה זרם השתייכו   .

הסיבה שבגינה הופסק השימוש בחדר האוכל המשותף ,החל באירוח כארבעים אנשי הקבוץ המאוחד הארצי בקיבוץ (סמינר שנתי קבוע בקבוץ) ואירוחם בידי פלג המיעוט בקבוץ, כולל ארוחות בחדר האוכל ,אנשי האיחוד התנגדו ופרצו למטבח חדר האוכל ,שם שפכו את דודיי וסירי המזון ,ובזאת תמה הכנת המזון המשותפת וכול פלג דאג להכנת מזון עצמאית לחבריו.

בשלב הזה אנשי האיחוד פתחו מטבח להכנת האוכל לחבריהם במכון הקיטור ואילו אנשי המאוחד נותרו עם המטבח הישן של חדר האוכל, כול צד דואג לחלוקתו בחלק המופרד של חדר האוכל המרכזי לאנשיו.

בהמשך נחצה חדר האוכל בקו לבן לאורכו לחלוקת שטח , אך הטבחים נחלקו לשני הפלגים בשתי משמרות ,שנאלצו להשתמש בכלי הבישול והתנורים המשותפים בעת ובעונה אחת דבר שלא עמד במבחן הזמנים.

גם מצרכי המזון חולקו לא באופן שוויוני מהמחסן וכול פלג מינף לעצמו מזון ופרודוקטים, לא לפי חלוקה לכמות הסועדים אלא לפי מפתח של כוח ומי היה ראשון במחסן המזון, בקיצור הבישול ההגשה והישיבה בחדר האוכל שינה את פניו ללא הכר.

אך פעולות האיבה בין הפלגים המשיכה גם בשנת 1952 ,כאשר אנשי פלג האיחוד ,פגעו במעלית המעבירה את המזון מהמטבח לחדר האוכל לחברי הקבוץ המאוחד ומנעו את חלוקתו בזמן הארוחה.

הנזק הכלכלי שנגרם לדפוס המשותף שהיה תפארת הקבוץ היה רב, אנשי פלג הקבוץ המאוחד ניסו פיזית להשתלט על המבנה והציוד, והדבר גרם למריבות שכללו הרמת ידיים והשחתת ציוד, בשלב הזה הוזעקה המשטרה על מנת להפסיק את התגרה ,שלאחריה כול פלג בקבוץ העמיד   משמרת ,בכדי למנוע השתלטות על הענף הכלכלי הרווחי, אנשי פלג מפ"ם ישבו על גג בית הדפוס ,ואנשי פלג מפא"י התבצרו בתוך המבנה .

אי לכך העבודה הושבתה וההזמנות הועברו לבתי דפוס אחרים בארץ, אז התכנסה הוועדה המרכזית של ההסתדרות , שקבעה כי בבית הדפוס יעבדו בשתי משמרות , כול פלג לקח משמרת שבראשה עמד מנהל עבודה מטעמו, כבר במשמרת הראשונה פרצה שוב תגרה והמקום נסגר לתקופת צינון שלאחריו נפתח שוב המפעל לאחר שנרגעו מעט הרוחות וחסרון הכיס הביא להגיון לשלוט .

בקצור קבוץ כלכלי משגשג ,נקלע לכאוס בלתי ניתן לפתרון ,לרוגז רב, כאשר ותיקי המשק רואים בעיניים כלות כיצד עמל של שנים יותר לטמיון בזכות האיבה האידאולוגית שצמחה ממריבה כבר לאחר השנה הראשונה שבאה מרקע כלכלי ולא אידאולוגי.

לסכסוך האידאולוגי נקלעו משפחות אורגניות ואחים , אבות לא דברו עם בניהם ולהפך, נשים לא החליפו מילה עם בני זוגם ,והסכסוך עבר את גבולות ההיגיון ופרק משפחות שבחלקם עזבו את הקבוץ בצר להם.

יש לזכור כי המיעוט של אנשי מפלגת מפ"ם העקשן ,דרש לחלק את הרכוש ולעזיבת הפלג השני מהשטח, אנשי הפלג השני מפא"י עומדים מנגד לסכל את המזימה ,ואנשי העמל מבין הוותיקים שלא רצו אלא לצאת לעבודה (גדוד העבודה) רק תהו מתי יניחו לנפשם ומדוע הגופים המיישבים אינם כופים בכוחם הסדר שימנע את החורבן .

אנשי מפ"ם הכריזו על משקם מוסקבה ולעומתם אנשי מפא"י ,הכריזו על משקם ירושלים ,בקוטביות מגוחכת בשם האידאל בשלב הזה קשה היה לחיות במשק המפולג והמסוכסך ונרשה הייתה התערבות ממלכתית לנסות ולפתור את המשבר הנוראי.

שנת 1928 תיזכר כשנה כלכלית גרוע למשק ,מכוון שיעדים ותחזיות ליבול וכמויות לא עמדו במבחן הזמן , שדות החיטה והמספוא לא הצליחו לספק יבול על פי התחזית בעקבות מחסור במי השקיה מהעדר מי גשמים, מטעי הפרי והכרם אבדו חלק מהפריחה בעקבות סופת רוחות ,אך עיקר הטענות היו כלפי המוסדות המיישבים של סיפקו פרות לחליבה לרפת הקבוץ על פי המפתח הארצי של שתי פרות למשק חקלאי, אי לכך ברפת היו רק כחמישים פרות  במקום 120 חולבות, דבר שגרע מהכנסות השנתיות של הקבוץ .

במחצית שנת 1931 נחתם החוזה עם הסוכנות היהודית להצטרפות הקבוץ לסוכנות, הסכם זה שנחתם לאחר שנים של מחלוקת לקביעת מספר החברים שיחשבו כבעלי זכויות לקבלת תקציב לפיתוח והרחבת הקבוץ מבחינה כלכלית ,רכישת ציוד והרחבת מבני המגורים ומבני הענפים החקלאיים של מטעים ובעלי החיים כמו רפת, לול .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור