דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

רחוב יפו 44 מסעדת החומוס של האחים באומגרטן (בוימגרטן)

 

סיפורם של האחים באומגרטן מתחיל, בעליית הסבא רבא אהרון משה בוימגרטן (קראזמיר) פרשבורגר,לארץ ישראל בשנת 1824 בגיל 22   מהונגריה, שם נחשב לאחד הנבונים שבתלמידי ישיבת אונגרין בחו"ל ,לאחר עלייתו לארץ , הצטרף להנהלת כולל בית אונגרין, בעת שניבנו בירושלים ,משה נמנה על מייסדי הישוב האשכנזי בירושלים (מאה שערים) ,יסד בירושלים את בית הכנסת "אוהל משה", על שם רבו ה"חתם סופר", והיה בין מקימי כולל "שומרי החומות" לעולים מהונגריה, משה נהג לתרום כספים לצדקה וגם לבית העיוורים בירושלים.

בירושלים גידל האב משה את בניו משה וניסן ,הבן משה עסק למחייתו גם בהשכרת דירות כפי שפרסם במודעה בעיתון החרות בירושלים בשנים 1912-13 ובנו השני ניסן היה בעל חנות חלפנות בשער יפו ,ולאחר הפרעות פתח מסעדה בשכונת מאה שערים .

פתיחת העסקים של האחים באומגרטן

תחילת דרכם של הנכדים האחים חיים דוד ונחום באומגרטן ,נעוץ בחנות הממתקים והפירות שניצבה ליד שער יפו (הרובע הארמני) שאותה פתח אביהם בבגרותו , בחנות זאת החלו את דרכם המסחרית, בחנות ניתן היה למצוא שוקולדים מיובאים תוצרת נסטלה, טובלראן, סוכריות קדבורי , פירות יבשים ופיצוחים ,פירות מאזור יריחו וממגדלים יהודים בארץ ישראל בני המשפחה הקפידו על סחורה כשרה ולכן נהנו מלקוחות יהודים וערבים כאחד שגרו בעיר העתיקה.

בספטמבר 1928 פרצה שרפה במחסן החנות ,אך היא כובתה מיד ונגרם לה נזק קטן ,זמן קצר לאחר מכן, בעת שההמון עמד וצפה במצעד של תזמורת המשטרה בשער יפו בחג הסוכות ,נוצרה מהומה כתוצאה מהצפיפות ,אחת הנשים התעלפה בחנות ושברה בנפילתה ארון עם דלתות זכוכית ,כתוצאה מכך נפלה הסחורה והתקלקלה.

בעת הפרעות של הערבים בספטמבר בשנת 1929בעיר העתיקה ,בעקבות ההסתות של המופתי , פורעים מוסלמים מוסתים התנפלו על חנותם של האחים, במעשה של גבורה האחים שלום ונחום  ואביהם הקשיש ,הצליחו להדוף ולהכות את הפורעים ,מעשה תקיפה זה גרם למשפחת באומגרטן לעזוב את חנותם שליד שער יפו ברובע הארמני והם עברו ופתחו חנות חדשה ברחוב יפו בקרבה לבניין העמודים.

שישים שנה של חיים ביחד של האב הקשיש ובניו עם שכניהם נמוגו ברגע בהתנפלות זאת, משפחה שדיברה בשפה הערבית ונהגה כבוד למנהגיהם ודתם, התקפה זאת ארעה למרות שבקצה הרחוב חנתה משאית צבאית ועליה חיילים בריטיים חמושים.

בחנותם הישנה פתחו האחים באומגרטן ,מפעל ליצור גלידה לצבור הערבי ,בית חרושת שנוהל ככיסוי בידי ערבי ממוצא סורי, שלמד את רזי המקצוע ומכר את סחורתו למוסלמים בעיר העתיקה, כיוון שהמצב לאחר המאורעות חזר לקדמותו בעיר העתיקה , חלק מהלקוחות חזרו לסעוד במסעדות בעיר העתיקה, זאת התקופה גם שאבי המשפחה נפטר והוריש את העסק לבניו  .

החנות החדשה שנפתחה ברחוב יפו פינת רחוב הרב קוק נוצרה בעיה , של חנות הגדולה לצרכי הביקוש של קהל היעד היהודי שאליהם היא כוונה, והקונים המוסלמים של החנות שנהגו לקנות בחנותם הישנה בעיר העתיקה, הדירו רגליהם מהחנות החדשה , גרם לבני המשפחה לשנות כוון ולפצל את חנותם לשני עסקים.

בחלק הקרוב לבית הקפה נאווה ,שבו פתחו מסעדה מזרחית להגשת אוכל מזרחי לבני המזרח בירושלים, מכוון שלמסעדה נדרש שטח קטן יותר נותרו בני המשפחה רק עם שני חללים למסעדה ומסרו את היתרה לעסק אחר.

כאשר נפתחה תחנת קו המוניות "חץ" ליד בית הקפה נאווה בשנת 1932 , נמכרו כרטיסי נסיעה בבית הקפה למוניות שנסעו בקו ירושלים תל אביב  .

מסעדת משפחת באומגרטן ברחוב יפו

מצדו של בית הקפה נאווה, עמדה מסעדת החומוס של האחים שלום ונחום באומגרטן , מסעדה מזרחית המנוהלת בידי אשכנזים ,שלא טרחו אפילו ללמוד עברית כיאות, מסעדה ותיקה שנפתחה בשנת 1931 ,בעלת אולם עם אריחי קרמיקה סדוקים בצבע לבן על הקירות כסאות ושולחנות שראו ימים טובים יותר, אבל החומס נישא בכול חייך של הסועדים הקבועים ברחובה של יפו ובהמשך את הנוסעים בתחנת אגד הסמוכה .

אלא שמאורעות 1936 החזירו שוב את הגלגל אחורה והיהודים שנמנעו לחזור לעיר העתיקה חזרו לאכול במסעדה המזרחית שברחוב יפו, והנה הגיעו תקופת מלחמת השחרור שבעקבותיה הגיעו אחים יהודיים מזרחיים לירושלים ,בגלי העלייה שאחרי המלחמה ממדינות ערב ומאפריקה  ,כך שנוצר ביקוש לאוכל הספרדי .

אלא שעוד יזמים קפצו על העגלה ,של האוכל המזרחי בירושלים המערבית ,בתי קפה ששויכו לזרם היקה של שנות השלושים ,החלו להסגר , חנויות בגדים רבות נפתחו לצד המסעדות המזרחיות שצמחו גם כן ,אלא שהאחים באומגרטן הדתיים וחובשי הכיפות למרות גילם הגבוה, המשיכו במסורת האוכל המזרחי , הגישו את משקאותיהם והגישו מנות חמות וקרות בסגנונם , את זה אני זוכר מצעירותי .

בשנת 1945 נפטר חיים דוד בגיל 46 לאחר מחלה קשה ,חיים היה בנו של ניסן בוימגרטן בן השבעים ובעל מסעדה במאה שערים ,אביו ניסן השתתף בלוויה וחזר לביתו שם צנח ומת ובאותו היום נערכה לוויה נוספת למשפחה.

בנו צבי  ז"ל של חיים דוד באומגרטן ,איש האצל לשעבר בטרם היה חייל בצה"ל, נהרג ממכת ברק בשנת 1948 ,בעת שהסתתר מאחורי עץ כמחסה, בעת לחימה כחייל במלחמת השחרור באזור מחסיה שבשיפולי ירושלים.

מעט על העיתונאי דוד באומגרטן (בוימגרטן)

דוד (באומגרטן)   בוימגרטן נולד לאביו אהרון משה בוימגרטן , בירושלים בשנת 1861 ,באחת החצרות העתיקות שעל יד החנויות במה שנקרא אז החצר שעל שם אביו חצר משה בוימגרטן או בשמה השני חצר משה פרשבורגר, בצעירותו חונך במוסדות תלמוד תורה ובישיבות ונמנה על כיתת הלימוד הותיקין שבניהול הרב הגאון שמואל סלנט, שבחורבה שעל שם יהודה החסיד.

דוד למרות שנמנה על אנשי כולל אונגרין שכונו שומרי החומות, שהתנגדו להשכלה והחרימו את המשכילים, נמנה על הכותבים הקבועים של עיתון המגיד והמליץ, בעת שהיה עולה לדבר בחורבה ,היה מוציא מכתבים שהיה מקבל ומספר לקהל המאזינים חדשות מהעולם ומארץ ישראל ואת השקפות המולים של העיתונים, את כתיבתו חתם הכותב :בפקודתו הרמה דוד בוימגרטן.

לדוד הייתה גם חנות מכולת ברחוב חברון בעיר העתיקה , האגדות מספרות כי השתמש לצורך כתיבתו לעיתונים כשולחן בחביות הפוכות בחנותו, דוד כתב במאמר בשנת 1885 בעיתון הצבי על ביקור הפחה התורכי הירושלמי בבית הספר כי"ח (שאיננו עמנו כיום) שברחוב יפו, הפחה ביקר בסדנאות ובכיתות הלימוד.

עוד כתב על המחלוקת של הרבנים למנהג לשלוח את הבנות ללמוד צרפתית ומלאכת יד בבית הספר כי"ח לבנות הסמוך ,דבר שגרם לרבנים להוציא פסק הלכה וחרומות, למי שישלח את בנותיו לבית ספר זה.

נושא חשוב שהרבה לכתוב העיתונאי דוד היה על נושא המים, ירידת הגשמים ונושא טיהור המים למניעת מחלות בירושלים, כמו כן כתב על הפעלת בריכות שלמה להזרמת מים בצינורות לירושלים.

אך הנושא שבער בעצמותיו ועליהם הרבה לכתוב היו חיבתו לארץ ישראל, וסיפורים על המושבות החדשות שהוקמו בארץ ישראל , במאמריו סיפר על המושבות אשר ביהודה או על המושבה שהתיישבה על אדמות דוראן הלא היא רחובות, על עמלם בבניית בתיהם ועבודתם בשדות , בדברי ההספד שנאמרו לאחר מותו בשנת 1895 כאיש צעיר בגיל 34 שנה ,שהיה איש אהוב וחביב לזולת, בניו של דוד היו חיים דוד ונחום ,דוד נקבר בהר הצופים .   

תודה לחיים מס על עזרתו בכתבה


 
 
 
בניית אתרים - שרקור