דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

הערבה כיכר סדום וספור נאות הכיכר

 

איך מגיעים ממלונות ים-המלח: נוסעים 22 קילומטר דרומה בכביש 90 לעבר צומת הערבה, עד השילוט לכניסה למושבים נאות הכיכר ועין-תמר משם נסיעה של כשבעה קילומטר על הכביש לישובים.

הקדמה

הרעיון להקמת חוות נאות הכיכר בע"מ,הממוקם כשלוש מאות ושישים מטר מתחת לגובה פני הים נבע מסיורים שערכו חברי הקבוצה בעת שהסתובבו בשטח ,בעת שראו משטחי גידול וצמיחה גדולים יחסית של הצמח קנה מצוי וסמר, דבר שנתן עבורם לאחר שנבחן במשרד החקלאות , את הרעיון לגידול בקר והאבסתו בקני הסוף הצומחים באזור.

כיום מושב הממוקם בצפון הערבה ,תחילתו ברצון בסוף שנות החמישים ,של שבעה צעירים וצעירה מבוגרי ההתיישבות בערבה ומדריכים חקלאיים לשעבר בסוכנות, להקים חוות בוקרים פרטית לבשר, בסגנון המערב הפרוע האמריקני ,חווה שתקום על חשבונם ומכספם (כשבעים אלף לירות) .

בחוות נאות הכיכר בע"מ (חברת בעלי מניות) ,הרשומה ברשם החברות ,שהוקמה בשנת 1959, היו בתחילה שבעה בעלי מניות : עמירם אוברוצקי הרוח החייה ומנהל החווה בהמשך, אפרים אליאש, משה סלע איש הצנחנים המכונה משה וחצי משום גובהו וחברו בנימין רוג'ר איש גידול הבקר , מרים סמילנסק ,יעקב סבירין וצבי חורש , לבעלי המניות צורפו עשרה מועמדים להצטרפות והשאר שכירים שעבדו בחווה, אנשי החווה גרו בקרוואנים, אוהלים וצריפים.

לאחר עלייתם לשטח בראו בתחילה את השטח למגורים ושרפו קנה מצוי ,גידרו שטח של 18 דונם בעבור עדר הבקר, בד בבד עם הרעיון לחווה חקלאית לגידול בקר, הובאו בתחילה כחמישים פרות מקומיות על מנת לאקלימם לתנאי האזור ובנוסף נרכש עדר מסוג אפריקנדר שמנה 120 עגלות וששה פרים מרודזיה, העדר שהתאים לתנאי האקלים בערבה ,הועמס על אונייה שעגנה באילת ומשם הובל העדר לחווה .

כחלק מתוכנית האבסתם ,התכוננו חברי הקבוצה להוליכם לשדות קנה מצוי והסמר  שצמחו במקום , לאחר זמן קצר כאשר בעיית המים החלה להיפתר ניתנה הלוואה ממשלתית לצורך הגדלת עדר הבקר בחווה.

למרות שהאזור בתחילה שרץ יתושים מסוג אנופלס ,שגרמו למחלת המלריה משלוליות של מי גשמים (הביצות) שלא חלחלו לתוך האדמה ולידם גדלו קנה מצוי וסמר, המתנגדים בשלטון חשבו, כי היתושים מעבירי המחלות, ימנעו את ההתיישבות עקב סכנת ההדבקות במחלות לחברי הקבוצה ,התבדו במהרה בעזרת התרופות והכדורים ,שקבלו חברי הקבוצה על מנת להתמודד עם בעיית היתושים.

לאחר מספר חודשים החליטו השלטון הישראלי, להרחיב את שטחה החקלאי של החווה שישב בשפכי נחל צין, נחל הערבה ונחל אמציה ,השטח הוגדל משטח של אלפים דונם לשטח של ארבעת אלפים דונם ,נפרצו דרכים בידי הקק"ל לישוב ולקידוחים ולשטחי המרעה על השטח הוקמו צריפי קבע למגורים ,בהמשך הוחלט על הקמת מבני קבע חובר חשמל לחווה והחלו בקידוחים למציאת מים ,וחוברה צנרת למעיינות עין תמר על מנת לפתור את בעיית המים.

על מנת לעזור בפרנסת החווה נטעו הצעירים, חלקת מטע תמרים על שטח של מאתים וחמישים דונם ,שהושקע במי תהום מליחים למחצה שהובאו בתחילה ממעיינות סדום, כמו כן נטע כרם ענבים ,תוך שימוש במידע על גידולי כרמי יין בידי הנבטים הקדמונים ,ואפילו בחסות האוניברסיטה נעשה ניסיון לנטיעת עצי הדר.

שנתיים לאחר עלייתם הוקם בחווה מתקן להתפלת מים ממעיינות עין תמר ומקידוחים מים ממעיינות תת קרקעיים, מחיר המים היקרים המתוקים שהובלו לחווה מסדום ,ירד עקב התפלתו מחמש עשר לירות לקוב לחצי לירה לקוב ,כול תהליך ההתפלה , נעשה בידי המהנדס ראובן מץ ,שפיתח לאחר שלוש שנות מחקר ,והפך שיטה תאורטית למעשית כאשר הקים מתקן קטן שהתפיל כאלף ליטר מים מתוקים ביממה , מתקן בגודל של מקרר קטן ובמשקל 50 קילו.

תהליך שקיצר את הליך השקיית הגידולים החקלאיים הנוספים, לצורך גידולי החקלאות הוקצעו 400 דונם לענף הפרחים כמו סייפנים לעגבניות ,מלפפונים, חצילים ועוד, בתהליך הכשרת הקרקע לגידולים חקלאיים, נשטפו חלק מהחלקות במים פחות מליחים שהורידו את כמות מליחות הקרקע בתהליך של המסת המלחים .

קוריוז מאותם ימים ,היו ביקוריו של בן גוריון בחוות נאות הכיכר ,שם היה מתיישב ומשוחח עם המייסדים ,מעביר את משנתו הצרופה לפיתוח הנגב וההתיישבות, מאזין לאנשים ובסופו היה מקנח במשפט : חשבתי שאנשי שדה בוקר משוגעים, ופה התברר לי כי השיגעון גדול יותר.

קוריוז נוסף משנת 1964 מספר על פנייתו של מנחם בגין לחברת התיירות של נאות הכיכר בבקשה לספק שלושה קומנדקרים בעבור טקס העברת עצמותיהם בארונות בעת ההלוויה של זאב ויהנה ז'בוטינסקי ,בעת שהועלו עצמותיהם וניתנה הרשות לקברם בהר הרצל, שני הקומנדקרים יועדו לארונות והשלישי כרזרבה לעת תקלה, הקומנדקרים נצבעו ושופצו לטקס ההלוויה.

עוד לצרכי פרנסה, הוקמה בשנת 1961 חברת נאות הכיכר לטיולים מדבריים , בעידוד משרד התיירות , חברה שערכה טיולים מדבריים באזור ים המלח ,הערבה ובהרי אילת באותה תקופה הצטרפו עוד חברים כעובדים לחווה ואז הוחלט להפוך את החווה ליישוב מן המניין ,במקום תוכנן להקים ישוב שימנה כחמישים עד שבעים משקים חקלאיים למשפחות.

בשתי בריכות הדגים שנחפרו בשנת 1962 בידי הקק"ל ,שגודלם קרוב לשמונה דונם האחת, לאחר מכן בעקבות ההצלחה בגידול האמנונים , גדלו שטחי הבריכות לשטח של ארבעים דונם ,בבריכות גודלו בתחילה דגי אמנון ובמהרה צורפו אליהם דגי קרפיון ובורים ,הדגים אקלמו לתנאי החום והמליחות והתפתחו יפה ,לצורך הבאת המים מהקידוחים בסביבה נחפרה תעלת הולכה שמילאה את שתי הבריכות במים.

בהמשך החלו אנשי החווה, למכור דגיגים לבריכות הדגים של משקי הצפון ששם ההשרצות החלו באוקטובר ,ומכיוון שההשרצה וההטלה בדרום החלה בחודש פבואר ,דבר שהאריך את תקופת אספקת הדגים הטריים בארץ ,גם בעונות אחרות של השנה, וגם אפשר להגדיל את נפח כמויות הגידול שנמכרו בארץ.

לצערם של בעלי חוות הבקר וחזונם שלשמו הוקמה חוות הבקר, התברר לאחר מספר שנים לגידול עדר הבקר לבשר מסוג אפריקנדר שהובא מרודזיה ,שהעדר לא התאקלם טוב ולא התפתח וגדל כמצופה, והמחסור בכמויות קני הסוף והסמר בעבור העדר ,אל מול כמויות הצמחים שנדרשו להאבסת העדר, ובהשוואת כוח העבודה הנדרש לגידול אל מול הרווח הסופי יצרו את הדרך למכירת העדר וגניזת חזונם לחוות גידול בקר.

לצרות של החווה מגידול הבקר, נוספו בעיות של מימי השיטפונות שגרמו לנזקים במיוחד בשנת 1965 שבו נסחפו לים המלח כול גן הירקות כולל ארבעים דונם של עגבניות בשלות לשווק, ציוד רב חומרים ודשנים ,נפגעו שטחים חדשים שהוכנו ושטייבו לחקלאות נפגעו גם הם, בסך הכול נזק של רבע מיליון לירות .

לאחר מכירת עדר הבקר ונזקי השיטפונות וההבנה שאין אפשרות להתפרנס רק מחקלאות, לאחר תקופה של פחות מעשר שנים ,להיווסד החווה החקלאית ובהמשך הקמת יישוב הקבע עזבו חלק מהוותיקים בעלי חזון חוות הבוקרים, לאחר שעדר הבקר נמכר, כתחליף לצרכי פרנסה הוגדלו בריכות הדגים ,ולרעיון הטיולים המדבריים נוספו חדרים ללינה כבסיס לטיולים באזור כתיירות מדברית , דבר שהפך אז את הפרנסה ללהיט מניב הכנסות .

מכיוון שהחווה החקלאית מעצם היותה בתחילה חווה פרטית, לא יכלו בעלי החווה לקבל סיוע ממשלתי, כדין ישובים חקלאים מהמוסדות להתיישבות הממשלתיים, למרות מלחמתם לקבל סיוע כזה, רק בשנת 1965 כשבע שנים לאחר הקמת החווה, הצטרף היישוב לאיחוד החקלאי .

בהצטרפותם לאיחוד החקלאי החלו לזרום תקציבים למקום, תרומה של מאה אלף לירות סטרלינג, מתושביה היהודים של העיר ויקטוריה מאוסטרליה ,הוקצו בידי הקק"ל   כתוצאה מכך נבנו 17 בתי קבע ביישוב, מכבסה ,שירותים ,חדר אוכל ומשרדים , כמו שנאמר העקשנות מנצחת לבסוף והחווה החקלאית הפכה ליישוב מן המניין במדינת ישראל.

אגדת שביתת הרעב

מאגדות הישוב מספרות כי ,בשנת 1966 פרצה שביתת רעב ,של יצחק מזיג ויצחק בן עמי שני מועמדים שחיו בנאות הכיכר ועבדו כשכירים אחד כמנהל ענף הדגים והשני כמנהל ענף הבקר במשך 4 שנים ,השביתה פרצה לטענתם ובהגשת כתב תביעה משפטית, בגין חובות כספיים של הנהלת חברת נאות הכיכר כלפיהם, ובעיקר אי כיבוד הבטחות שניתנו להם להתקבל כחברים בחברה ובזכותם להיכלל ברשימת בעלי המניות, לעומתם טענו בעלי המניות המייסדים כי הם עבדו כשכירים עם מעמד של שכירים.

בין הצדדים החל משא ומתן ,כאשר ההנהלה הציעה בוררות לסיום המחלוקת, אלא שהשובתים דרשו בורר מטעם האיחוד החקלאי , לאחר שבוע של שביתת רעב ואשפוז בבית חולים מתשישות ,החליטו השנים להפסיק את השביתה בהתערבות גורמים מהסוכנות היהודית ,שטענו כי השביתה השיגה את מטרתה משום שעוררה את תשומת ליבם.

הצעירים טענו כי ההבטחות ניתנו להם, מידי שני מייסדים של החברה שבינתיים ,עזבו ולקחו עמם דמי פיצויים מהחברה , מזכיר חברת נאות הכיכר רוג'ר בינימין ,העמיד לטענתם שתי אפשרויות לחיות במקום, אחת להשתכר כשכיר בשכר של 700 שקל בחודש, והשנייה לקבל משכורת חודשית של שלוש מאות לירות לחודש ולהירשם כמועמד לחברות בהמשך .

אחרי שהחליטו להישאר במעמד של מועמדים לחברות ,ובתום תקופת זמן ,הודיע רוג'ר בנימין שהתקבלו לחברות ,אלא שהכרזה זאת לא לוותה בגיבוי של מסמך כול שהוא ,ולאחר עזיבתו של רוג'ר בינימין ובעת שדרשו את זכויותיהם ,החל הסכסוך בינם לבים יתרת בעלי החברה.

בעת הדיון בבית המשפט נקבע פשרה זמנית, שעל פיה ימחקו התובעים את ההתדיינות המשפטית ודרישתם לפרוק החברה ,תמורת פיצוי כספי של 8,000 לירות לכול תובע ,עוד הציעו בעלי המניות לשלם סכום כסף גדול בכדי שהשניים יעזבו את נאות הכיכר,תנאי שהשנים סרבו והודיעו שהם נשארים עד שיוכרז על המקום כישוב קבע שבו יקבלו הם זכויות נחלה במקום.

המשך ספור נאות הכיכר

בשנת 1966 עדיין נשארה חברת נאות כיכר בע"מ בבעלות פרטית ,בראשות שלושת בעלי המניות שנותרו : אברהם אוברוצקי, יעקוב סבירין ומיכה הילר ,מכוון שהישוב נאות הכיכר בבדידותו משך אליו אנשים לתקופות זמן קצרות שברחו מסביבתם הטבעית, ביטניקים וכדומה שהיו מוכנים להתגורר במקום תמורת דמי כיס, מזון ומקום לינה ,כשבעלי החברה דרשו מהם רק שיעבדו תמורת מה שקיבלו .

שלושת בעלי החברה טענו כי אין הם עושים רווחים מהמקום,  כיוון שעל המקום רובץ חוב בגין השיטפון של שנת 1965 שגרם נזק עצום למקום, סוד גלוי היה הסכסוך בין חברי החברה לבין הנהלת הסוכנות היהודית ,והמחלקה להתיישבות יהודית בנגב ,שרצו לפרק את החברה הפרטית ,היושבת על קרקע לאום ולהפוך את השטח לאגודה שיתופית.

בכדי להילחם ברוע הגזירה ,החליטו חברי הנהלת חוות נאות הכיכר להצטרף לאיחוד החקלאי ,שינו את תקנון החברה לפי דרישות הסוכנות, אלא שגם זה לא הספיק למחלקה להתיישבות שדרשה לקחת לידיה את מטע התרים בטענה שאינו מועבד כראוי.

המוסדות המיישבים אפילו לא רצו לתקן את מערכת ההשקיה והולכת המים מהבאר למטע התמרים ,מנהלי האגודה הסכימו לבסוף להקמת האגודה השיתופית ,בתנאי שיקבלו את השקעותיהם האישיות בציוד ובשטח מזמן הקמת החברה בעת שהתיישבה במקום, הסוכנות הסכימה להסדר ,ותמורת לתשלום כספים, נתבקשו שלושת המנהלים לחתום על שטר ערבות בסך 100,000 שקל, החברים חתמו אך הכסף מהסוכנות בושש להגיע.

אנשי הסוכנות טענו ,כי בכדי לקיים את המקום בעתיד ועל מנת להכין את התשתית והמגורים ,להגדלת ההתיישבות נדרש סכום כסף גדול מהם ,לפרויקט האגודה השיתופית   בנאות הכיכר ,ובעיקר לפתח את ענף התיירות במקום לצרכי פרנסת המתיישבים .

בשנת 1967 החלו הדיונים הרציניים בגופים המיישבים ,להפיכת המקום לישוב קבע מוסדר, אלא שמתיישבים חדשים נמנעו להגיע למקום עד שיוסדרו תנאי מגוריהם וחלקות המשק שיינתנו להם כולל מערכת השקיה והכנת הקרקע לגידולים חקלאיים.

בשנות סוף שנות השבעים ,התגברו פעולות וניסיונות המחבלים להתגנב באזור גבול הירדני מהדרום לצפון ,בעיקר באזור הבקעה ואזור הערבה ,לתחומי הגדה ולהיטמע בהם במטרה לבצע פעילות חבלה והרג באזרחי מדינת ישראל .

חלק גדול מניסיונות אלו בוצעו בגבול שלנו עם ירדן בערבה, מתוך מחנותיהם בצד המזרחי של נהר הירדן ,בנוסף החלו חוליות של מחבלים לירות על עובדי אדמה חקלאיים וטיילים ופצצות מרגמות וקטיושות על ישובים בערבה ובמיוחד על נאות הכיכר , דרכי עפר חקלאיות וצבאיות מוקשו והחיים נעשו יותר קשים בנוסף לתנאי האקלים הקשים.

בתגובה הפעיל צה"ל מטוסי קרב שהפציצו מתחמי מחבלים מעבר לגבול הירדני, הלחימה נמשכה עוד מספר חודשים ונחלשה כאשר המחבלים הבינו כי השטח שמור ומספר אבדותיהם נמצאו בגרף עולה.

במחצית שנות 1970 ,עלה סוף סוף גרעין מתיישבים מהאיחוד החקלאי, שכלל משפחות ורווקים, בכדי ליצור את מושב הקבע נאות הכיכר ,כול זאת התאפשר לאחר ששלושת בעלי חברת נאות הכיכר בע"מ ,העבירו את זכויותיהם לידי חברת ההתיישבות של הסוכנות, בתמורה כספית בעבור השקעותיהם מכיסם הפרטי להקמת החברה על השטח ,משנת 1959 עד זמן העברת הזכויות, בכך עברה החווה הפרטית נאות הכיכר שוב לידיים ציבוריות.

בתחילה הוחלט ,כי כלכלת מתיישבי האגודה הקואופרטיבית החדשה בנאות כיכר ,תבסס על מטע התמרים הקיים וגידולי חורף של ירקות לייצוא, כמו כן הוחלט להקים לולים לגידול עופות ותרנגולי הודו לבשר, המתיישבים החדשים החליטו, כי לא תהייה התערבות פוליטית או דתית בחיי היום יום, או ההחלטה האישית של התושבים האם לסעוד בחדר האוכל הציבורי או בביתם.

לטובת גידול הילדים, שהחלו את דרכם ביישוב עם הוריהם ואלו שנולדו במקום, הוקם בעזרת ארגון ויצ"ו גן ילדים, שאף צויד בציוד המתאים לגן ,ויצ"ו אף שלחה למקום מדריכות שילמדו את ההורים הצעירים, את מקצוע ההורות והאכלה של הילדים הרכים, ויצ"ו אף  תרמה כסף להקמת מועדון חברים למתיישבים בנאות הכיכר.

ספור אסון צניחת המצוק

לצרכי הגנת ההתיישבות המחודשת הקרובה לגבול הירדני ,הופקד כוח של הנח"ל שהתגורר בשטח היישוב, עקב החורף וסחף הגשמים ,התמוטט חלק מהמצוק שניצב מעל לחדר האוכל הישן של חברת נאות הכיכר, המצוק שכלל שלושה גושי סלע ענקיים, התמוטט וצנח על חדר האוכל הצהלי בעת ארוחת הצהריים.

התמוטטות שלושת הסלעים על צריף האוכל של חיילי הנח"ל ,ארעה בסוף שנת 1970 ,בעת שקברו תחתיהם, כשלושים וחמישה חיילים בעת ארוחת הצהרים, בהתמוטטות המצוק נהרגו 20 חיילים ואזרח ורבים נפצעו.

ההסבר המדעי שסיפקו הגיאולוגים שהגיעו לאחר האסון ליישוב , טמון בהרכב הגאולוגי המתקרא חוור הלשון ,שכבת סלעית שגובהה מספר מטרים, המורכבת מחרסית ומסלע גיר ,החרסית הינה חומר היכול לספוג מים במידה מסוימת, שלאחריה חלה פעולת ניפוח של החרסית, כתוצאה מהניפוח השכבות שמעל לחרסית מתחילות לנוע בחפשם מקום חדש, הסלעים שניצבו מעל לבסיס השכבות שזזו ,אחיזתם התרופפה בשכבה שמתחתיהם והם נותקו וצנחו למטה על גג הצריף.

סברה שנייה שבחנו הגאולוגים טענה ,שלאחר ייבושה חזרה החרסית למקומה והותירה חלל במקום שהתנפחה מספיגת המים, כתוצאה מכך התרופפה אחיזת הסלעים בבסיסם והתוצאה הסופית הייתה ההידרדרות.

קוריוז בחירות משנת 1974 ,כארבע שנים לאחר חידוש אכלוס היישוב, המעיד על בדידותו של המקום ,כאשר התברר לוועדת הבחירות ,כי ביישוב ישנם רק כשלושים בעלי זכות בחירה אף מפלגה לא רצתה לשלוח נציגים לפתיחת הקלפי לבחירות ביישוב, לבסוף נמצא צדיק בודד שפתח את הקלפי בשעות הצהרים על מנת לאפשר את התהליך הדמוקרטי להצבעת החברים.

נאות הכיכר בשנות השמונים והתשעים

במחצית שנות השמונים והתשעים עדיין המשיך היישוב בבידודו ,להמחשת הספור ניתן לומר כי רופא ביקר ביישוב פעם בשבוע, נסיעה באוטובוס לבאר שבע ובהחלפת האוטובוס בדימונה התקיימה שלוש פעמים בשבוע, ביקור אצל רופא השיניים ובעיות קלות נעשו בעיר הקרובה דימונה כחמישים קילומטר מהבית, וביקור רציני אצל רופא התבצע בבאר שבע .

אגדה לנושא לידת אחת מבנות היישוב ,מספרת על עמידה על כביש הערבה של יולדת מהישוב ,ליד צומת סדום ותפיסת האוטובוס הישיר לאילת ,למורת רוחם של הנוסעים על שהאוטובוס הישיר עצר באמצע הדרך לאסוף את היולדת בדרכה לבית החולים באילת.

מספר הילדים באותם שנים כבר  עבר את המאה וחמישים ילדים ,שהתחלקו לחמישים ושבע משפחות שישבו על הקרקע ביישוב, הסכנה הגדולה ביותר למתיישבים באותה העת ,היו המוקשים שנסחפו בשיטפונות והגיעו למקומות ודרכי מעבר לשטחי העיבוד, האגדות מספרות כי ילדי נאות הכיכר ,למדו לזהות מוקשים עוד בטרם למדו ללכת.

בתקופת 1980-90 בעזרת המחלקה המיישבת והקק"ל ,נפרצו דרכים חדשות לשדות ,נבנו סכרים להטיית שיטפונות נחל הערבה ניטעו עצי תמר חדשים במטע חדש ,טוייבו ממלחים חלקות חדשות לגידולים חקלאיים ועוד.

כישלון יוזמת השוק הסיטונאי והיישוב נאות הכיכר

בסוף שנת 1982 החליטו בישוב נאות הכיכר ,לרכוש חנות בשוק הסיטונאי בתל אביב ביחד עם שותף מהשוק ,על מנת להגדיל את התמורה ולהגדיל את המכירות של גידולי החקלאות ביישוב, לצערם של בני היישוב לאחר שנתיים של מסחר בשוק הסיטונאי ,נרצח השותף בשנת 1984 והחנות נסגרה ,לאחר שצברה חוב של למעלה ממיליון דולרים.

הרעיון שהסתתר מאחורי יוזמת השוק הסיטונאי בישוב נאות הכיכר ,היה להגדיל את סכומי הכסף המתקבלים ממכירת ירקות שגודלו שלא בעונה אלא בעונת החורף בכסף רב ,ובכך לחסוך את דמי התיווך של הסיטונאים והתשלום הנמוך ששילמו הסיטונאים לחקלאים גם לסחורת החורף , ושמכרו את הסחורה ברווח נאה רק על התיווך.

חלק מהמתיישבים חששו מהחיבור לשוק ,אבל הרווחים שהיו אמורים לקבל בעבור יבולם ועבודתם היה אמור להיות גבוהה ,לאחר התייעצות עם גורמים כלכליים החליטו להצטרף לרעיון רכישת החנות ,בתנאי שיהיו בעלי מניות השליטה על השותפות שנקראה יבולי הכיכר בע"מ.

אלא שהיהודים בנאות הכיכר כמו היהודים ,זלזלו בייעוץ בהסתתרם מאחורי המילה "סמוך" וחתמו במחצית 1983, על חוזה עם יאיר בן ישעיהו בעל חנויות בשוק הסיטונאי, שחילק את המניות חצי בחצי .

רצח השותף הגביר את חילוקי הדעות, בין חברי המושב שהתנגדו לבין השאר, המתנגדים אף הוסיפו כי המחיר ששולם בפועל לאחר הסכם השותפות ,עדיין היה נמוך לרווח הצפוי שהובטח ולכן גם הצטבר החוב הגדול .

התושבים שתמכו במהלך הכניסה לשוק הסיטונאי , טענו לעומתם שרווחי החנות היו טובים , למרות שהם היו טירונים בנבכי חוקי השוק, אך שותפם המנוסה היה אמור להעלותם על דרך המלך ,אלא שהוא נרצח והשותפות ירדה לטמיון .

לבסוף התברר בברור של הנהלת המושב, שסחורתם של חמישים ושלוש המשפחות המשווקות מנאות הכיכר ,ששוקו את סחורתם הן דרך רשת תנובה ובדרך השנייה נמכרו כשבעים אחוז מהסחורה דרך החנות בשוק, בתום הבדיקה הסתבר שהמחיר שנתקבל מחנות לסחורת החורף היה נמוך ,בכעשרים אחוז ממחירים שנתקבלו מהמתחרים.

הפרש זה מהחנות ,גרם לחברי הישוב הפסד כספי ישיר של למעלה משש מאות אלף דולר הפסד כספי זה נמשך גם בשנה השנייה של השיווק לחנות ,ובסך הכול עד הירצחו של השותף הפסידו המגדלים מהיישוב קרוב למיליון דולר.

בעקבות הממצאים החליטו חברי המושב לסגור את החנות בשוק הסיטונאי , ולא להמשיך לשווק, אלא במכירות ישירות לספקים כאשר ינהלו משא ומתן לקבלת מחיר יותר גבוה לסחורת החורף שלהם (בקיצור סוחרים הם לא היו).

החובות הכספיים שצמחו ביישוב נאות הכיכר

סוף שנת 1985 הסבה צרות רבים לחברי המושב ולאגודה , חלק גדול מחברי האגודה צברו חובות כלפי האגודה ,הפסדי החנות בשוק הסיטונאי, בתוספת פגעי טבע שפגעו בגידולים, וחובות בעבור הלוואות מהמוסדות המיישבים ,יש להוסיף את הריבית הרצחנית להלוואות שנלקחו על ידי התושבים ,לרכישת זרעים וחומרי דישון לשתילה החדשה ,יצרו אצל קברניטי היישוב, הרהורים ומחשבות לחיסול המושב והעברתו לידי כונס נכסים באם לא תתגייס הממשלה ותעביר סכומי כסף כסיוע מיוחד להקלת החוב האדיר שצברו חברי היישוב עקב עיסוקם בחקלאות.

בעייתם של תושבי נאות הכיכר בשלב הזה הייתה המחסור הכספי של ארגון האיחוד החקלאי, שמונה כיום מעל לשישים ישובים בארץ ,נקלע לחובות מצטברים של מספר יישובים כאשר החברים בכמה ישובים בו ,צברו חובות בסכומים גדולים והריבית ששולמה לבנקים נכפילה את החוב במהירות ,לכן פנייה אל הארגון לא הועילה, כאשר פנו חברי הישוב לסוכנותו ממשלתיים נתקבלה ההודעה שארגון האיחוד החקלאי אינו שייך אליהם ולכן לא יוכלו לעזור בפתרון הבעיה.

לאחר מתן סיוע ,תשלום חלק מהחובות ,קבלת הלוואות חדשות בתנאים נוחים יותר ,התגבר היישוב על הבעיה ,עד שקמה המדינה הנאורה שלנו, ושמה גזרי עץ בגלגלי החקלאות בערבה שגרמה לחקלאי האזור לחדול מלגדל גידולים חקלאיים שכללו : פלפלים, חצילים, צמחי תבלין, עגבניות, מלונים ותמרים ,ולהתרכז בהישרדות באמצעות הקמת בתי מלאכה זעירה ובתי קייט לטיילים המחפשים את השקט והרוגע

כיום בישוב נאות הכיכר ,מתגוררות עשרות משפחות המונות כארבע מאות תושבים ועובדי חקלאות תאילנדיים שכירים ,בישוב כיום יש בריכה, בית ספר, מגרשי ספורט ,צרכניה, קופת חולים ומועדון לרווחת המתיישבים.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור