דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ממשית כורנוב בימי המנדט הבריטי

 

תודה לספריית מעריב בעבור המפה.

בימי המקרא ,האגדות מספרות כי ברחבי הנגב ,היו כעשרים וארבע ישובים ,לחיזוק טענה זאת ,כדאי לעיין בספר התנ"ך בספר יהושוע ובספרי התלמוד והמשנה המחזקים אגדות אלו, חלקם הגדול של ערים אלו נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, למרות שהיו הרבה ויכוחים של חוקרים לגבי מיקומם ,חלק מהחוקרים אנסו את המפות לשרידי הערים על פי בית מדרשם של מספרי הסיפורים הבדואיים .
 

לחיזוק טענות הערים והחקלאות המשגשגת בנגב ,במיוחד הערים הנבטיות כדאי לעיין בתרגומים של כתבים בארמית בסיפורי התורה, בסיפורים אלו מסופר על מפעלי המים הנבטיים שבעזרתם הצמיחו גידולים חקלאיים והפכו שממה לנווה פורח , עד היום אנו מוצאים שרידי של גידולים כשורשי גפנים ולידם גתות יין, בורות לאכסון תבואה ועוד ועוד.

כמויות הגשמים היורדים הם הקובעים את כמות היבול לדונם ,בשנים גשומות בשנות השלושים ,כמות התבואה לדונם מגיעה עד 120-150 קילוגרם לדונם, לדוגמא בשנת 1947 נמדדו באזור ממשית 30 מ"מ .

בשלטון המנדטורי הבינו כי מי ששולט בממשית שולט על הדרך לאילת ,כפי שהבינו הנבטים בשעה שהקימו את העיר ,כי הדרך החופשית העוברת בממשית פתוחה לדרכי המסחר עם המזרח הרחוק והקרוב ,ללא תשלומי מיסי מעבר ופיקוח .

זאת הסיבה, ששלטונות המנדט מנעו התיישבות יהודית בנגב ,באזור ים המלח ובדרך הערבה ,על מנת למנוע הקמת ישובים ,שיאפשרו בעתיד דרישות טריטוריאליות של היהודים   על השטח ,בדרך זאת קיוו הבריטים מניעת רצף של התיישבות יהודית, בין הים התיכון לנהר הירדן וים המלח .

סיבה נוספת היא הסיבה הכלכלית ,בזכות הידע שנצבר מחוקרים ששוטטו באזור בעבר לאפשרות למציאת מחצבים ,נפט ,ברזל, נחושת ועוד, בנוסף למחצבים והאשלג של ים המלח וסביבתו .

הסיבה השלישית היא הסיבה הפוליטית הטהורה ,שנועדה למנוע בפגיעה ביחסיהם ובכלכלה הבריטית ,עם הערבים בארץ ישראל ובשלטונות הערביים במדינות הסובבות אותה, מנהיגי מדינת ישראל שבדרך, הבינו כי שליטה יהודית בנגב ,מונעת את האיום הביטחוני הישיר על מרכז הארץ.

הראייה לכך כי לאחר תקופת המנדט יהודים ישבו בעשרים וחמש נקודות ברחבי הנגב ושלטו על שטח שמנה כמאה אלף דונם מתוך שנים עשר וחצי מיליון דונם , אומנם במפת החלוקה בכ"ט בנובמבר ,ניתנו כארבע עשר וחצי מיליון דונם לצורך הקמת המדינה כארבע וחצי מיליון בצפון ובמרכז הארץ ,אלא שחצי מיליון דונם, מתוכם שייכים לכפרים ערביים הנמצאים על השטח.

עשרה מיליון דונם ניתנו משטחו של הדרום, כאשר מתוך שטח זה למעלה מחמישה מיליון דונם אינם ניתנים לעיבוד ,ועדיין לא הזכרנו את בעיית המים בנגב הצחיח, בלית ברירה נאלצה המנהיגות היהודית להורות על תיקוני גבול זוחלים ,בעזרת כיבושם של שטחים כמו באזור הגליל, אזור לוד, אזור פלוג'ה ועוד ,תיקונים שלדעתם תיקנו במעט את תוכנית החלוקה של האו"ם.

תיקוני גבול אלו נועדו הן לרצף טריטוריאלי יהודי, למניעת מעבר והתיישבות של ערביים ממדינות ערב הסמוכות על אדמות ואזורים אלו ,הגדלת שטחה של המדינה ,יצרה בעיה ביטחונית קשה ,בהגנה על המרחב הגדול שקם ,אל מול מספרם הקטן של היהודים בארץ ישראל והפיתוח האדיר לאזורים שדרש השקעות כספיות שחסרו למדינה שבדרך.

גם ועידת השבעה (וועדת באנץ - באנטש ) שהתכנסה לקביעת גבולות מוסכמים לאחר מפת החלוקה ,דרשה מהיהודים לסגת מהשטחים שנוספו בתיקוני הגבול שעשו היהודים ,בלחימה וכיבוש שטחים נוספים אלו במיוחד בנגב ,בעת שהמצרים דרשו שליטה על ממשית המבוצרת ולאורך קו הרוחב 31, בניסיון לחסום את הדרך בערבה לאילת ולסדום .

האגדות מספרות כי הדרישה לנסיגה מהעיר ממשית מקורה בסברות הקשורות לכלכלה , הטוענות מסביבה של כרנוב – ממשית קיימים מאגרי נפט ופוספטים הנדרשים לתעשייה והרי ברור לכול בר דעת המתבונן במפת האזור, כי אין שום סיבה אחרת לרצון לקבל שליטה על אזור צחיח הרחוק אפילו ממרכז הנגב , אלא מסיבה שלדעת ישראל אינה מוסרית או חוקית ,פרט לרצון להסתתר מאחורי דגלו של האו"ם למטרה זאת.

השלטון היהודי דחה את הרצון המצרי לקבל לידיו את ממשית (כרנוב) ,בטענה כי הצבא המצרי אינו באזור ואין לו מה לחפש שם ,במיוחד לאחר בלימתו וסילוקו מהנגב בקרבות בעת מלחמת השחרור ,הממשל היהודי הבהיר לכולם ,כי בנקודות שהצבא נמצא פיזית ישמשו כגבולות העתידיים של ארץ ישראל.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור