דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ממשית העיר הנבטית שליד דימונה

 

תודה לארכאולוג פרופסור אברהם נגב לעזרתו בהכנת המאמר.

בעת הסיור ניתן לבקר : בחורבות העיר ממשית, בחוות הגמלים, במסעדה והמזנון, בחנות המזכרות ובשוק הבדואי הנערך בחגים, כמו כן ניתן לערוך לינת שטח באתר. 

ממשית נודעה בשמה הערבי כורנוב (כרנב) שפרושו משקה החלב המעורב בדבש וסילן תמרים, גודלה של העיר אינו מרשים בסך הכול כארבעים דונמים, אך ממשית קבלה את מעמד העיר, בזכות התפקידים שלשמה הוקמה העיר, כנתיב המסחרי החלופי ששימש את השיירות מהעיר פטרה ,עלה במעלה העקרבים ופנה לממשית .

שרידיה הנותרים של העיר הנבטית ממשית ,הנחשבת לקטנה בין ערי הנבטים ולמזרחית ביותר בנגב, מעידים שנבנו בעיקר בתקופת בית שני במחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה, ושהתקיימה עד סוף תקופת השלטון הביזנטי באזור, שרידים אלו נותרו מהתקופות השונות של שבטי הנבטים באזור.

מבחינת מערך הכלכלה הנבטית נחשבה ממשית לחלק החלש שבמערכת ,אומנם כלכלת העיר התבססה על אספקת שרותי אספקה, חניה ומסחר לשיירות, בעיר היו מספר אורוות לגידולי סוסים אציליים מהגזע הערבי הטהור

העיר שימשה חממה ובית ספר לאדריכלות שאדריכליה נקראו בשפה הנבטית בשם "בניה " או ביוונית אויקודומוס ,אדריכלים שהשתמשו בתורתם למעבר לעיר בנויה שבה בתים מפוארים, ששונה מסגנון חייהם כשבט שוכן אוהלים נודד ,אדריכלים אלו יצרו שימוש בסגנון הבניה ,המשלב את תרבות המזרח והסגנון הערבי תוך התאמתו לתנאי מחיה באזור החם תרבות שלדעת החוקרים הקדימה בהרבה תחומים את העולם העתיק.  

החלק המעניין שבעיר הנבטית לא נותרו כתובות בשפה הנבטית , את כוחה הכלכלי ועושרה צברה העיר החל ממחצית המאה הראשונה לאורך המאה השנייה, תחילת הירידה החלה במאה השלישית ואילך, יש לזכור כי העיר לא ניצבה במסלול הקלסי של נתיב השיירות של דרך הבשמים ,אלא יותר כעיר מעבר מפטרה למסלול הרגיל , שמבחינה חקלאית צריך לציין את מפעל המים הייחודי שלה, שאפשר הן גידולים חקלאיים והן גידולי בעלי חיים ,ועל כך מעידים העצמות שנותרו בשרידי העיר.

בעקבות ירידת כוחה החליט הקיסר הרומאי דיוקלטיינוס לבצרה והקים סביבה חומה, אך בניגוד לערים נבטיות אחרות בעיר ממשית לא הוקמה מצודה להגנה ,בתקופת השלטון הביזנטי במאה הרביעית לספירה ,החלה לחדור הנצרות לאזור ,ובממשית החלו לבנות מוסדות דת כמו הכנסייה הגדולה כנסיית הקדושים המעונים בחלק המערבי והבזיליקה והכנסייה הקטנה נילוס הקדוש בחלק המזרחי.    

ירידת קרנה של העיר נבע מיחסו הרע של הקיסר לחייליו בסוף התקופה הביזנטית ,שהחלו לנטוש את השמירה על העיר והתרופפות השמירה בחומותיה, שאפשר את פלישת הבוזזים הבדואיים שחנו מסביב לעיר, דרך שער העיר ולהתחלת ההרס, עוד בטרם נחרבה בפלישה הערבית לארץ ישראל ,במחצית המאה השביעית ,כפי שמסופר בכתובות הערביות על קירות הכנסייה נילוס הקדוש בחלק המזרחי של העיר.

בעיר נמצאים שרידים מתקופת השלטון הרומאי ,בעיקר מגדלים בתים מוסדות ציבור וחומות בצורות ,מהתקופה הביזנטית נמצאו שרידי הכנסיות, עיקר ההרס בעיר שקידם את הארכאולוגיים, היו ההריסות של הקומות העליונות של הבתים, שקרסו עקב הזמן הרב שחלף מעזיבתה עד ימינו אנו.    

באתר החפירות נמצאו עצמות אדם אולי מפולחן נוצרי קדום, בית הפרסקו הכולל ציורי קיר ואחת מהאורוות שיועדו לגידול סוסים ולחניית בהמות משא, המכילה כעשרים עמדות ,  מצודת העיר עצמה נבנתה בחלק בגבוה של הגבעה, יש הטוענים כי העושר האדריכלי של העיר ,נבע גם מהיותה מקום ללימוד אורבני של תכנון אדריכלי לעיר .

על מנת לפתור את תעלומת בניית העיר דווקא במיקומה ,יש לחפש את עקבות המים, כיוון שבכול האזור שמסביבה אין מעין מים הטובים לשתייה, גודלה הקטן של העיר שמבחינה גיאוגרפית ,מנע את האפשרות ליצור מספיק בורות מים שיספיקו לשתייה וגידולים חקלאיים.

ההיסטוריונים טוענים כי קביעת מיקומה של ממשית, קשור לנחל ממשית והיובלים הממוקמים בדרום מערב העיר המספקים לו מי גשמים, אלו שימשו לאספקת המים לעיר ולשטחי החקלאות, על מנת להתקיים בתחילה זרימת הנחל היא בשפוע קטן אך בהמשך נופל זרם המים במפל מבין המצוקים ומשם לנתיב זרימה מהיר וחזק, בנקודה זאת בנו הנבטים מפעל מים שהורכב משלושה סכרים , לשלושה סכרים אלו ,הוסיפו הבריטים סכר רביעי התחתון ביותר שנהרס בשיטפון בעת שהקימו תחנת משטרת רוכבים בנקודה .    

במרווח שבין שלושת הסכרים נוצרי מאגרי מים, שהכילו קרוב לעשרת אלפים קוב של מימי הגשמים, בקטע שלפני הסכרים, חצבו הנבטים מדרגות להחלשת קצב המים לאחר הנפילה מהמפל,  על מנת לשלוט בקצב הזרימה ,בכדי שהסכרים יעמדו בלחץ הזרימה מהמפל.

מפעל המים של ממשית כלל גם ,הובלת המים מהמאגרים על גבי בעלי חיים, ומילוי בורות המים שבתוך חומות העיר ,על מנת להגן על מפעל המים ,שבלעדיה העיר הייתה נידונה לנטישה ,נבנו מגדלי שמירה להגנתם.

בעברה של העיר ,היא שימשה כנקודת מעבר ,חניה ומסחר על דרך הבשמים, וכאזור גידולים חקלאיים, בעיר שלטו הנבטים ולאחריהם הרומאים שביצרו אותה, והביזנטיים שאף בנו במקום כנסיות.

שרידי העיר ממשית אשר נחשפו בחפירות כוללים : מטמון מטבעות ענקי ואוסף פפירוסים הכתובים ביוונית ,המשוערכים לתקופת המאה השנייה של בתקופה הנבטית המאוחרת, ניתן להתבונן בחלקים מאבנים אשר בנו את מבניה והחומה, שנלקחו לבניית מבנה משטרה רכובה בזמן השלטון הבריטי.

שטחה של העיר מחולק לשני חלקים בידי ערוץ ,שבכל חלק מבחינים במבני ציבור  ומגורים אמו מבחינים שהחלק המערבי הקרוב יותר למפעל המים ,היה האמיד יותר ובו נבנה   הארמון של השליט, שרידיו מעידים כי הוא היה גדול והשתרע על שטח של דונם ,בניגוד לבתי אצילים במקומות אחרים שהשתרעו על שטח של חמישית מגודלו של הארמון .    

על פי הממצאים בעת שהוקמה העיר בימי בית שני, לא בוצרה העיר בחומה , ולכן נבנה בפתחו של הארמון חדר משמר והמבנה כלל פרוזדור ארוך לכוון מערב שמשני צדדיו ניצבו החדרים ,לעומתו האגף הצפוני היה קצר יותר ולידו גרם מדרגות שהוליך לקומה העליונה ולמרפסת שכללה מרווחי קשתות .    

בחלקו המערבי של הארמון ניתן לראות את שרידי המגדל השני ולידו שרידי מבנים נוספים מדרום להם נמצאה בזיליקה שבמרכזה אולם מקורה שתקרתו נסמכת בקשתות ולו שני אולמות כמו בשאר הכנסיות הביזנטיות ,מתחתיו מוקמה האורווה ושוקת המים לבעלי החיים.

כנסיית נילוס הקדוש בחלק המערבי של העיר, כוללת ריצפת פסיפס בדגמים גיאומטריים מסוגננים, עופות, סל פירות וחמש כתובות הקדשה בשפה היוונית, כנסיית הקדושים והמעונים אשר בה נמצאו בימת ההטפה, שניצבה על עמודי שיש קטנים, ששרידיהם נותרו באתר.
 

בחלקה המזרחי של העיר, תחת שקע שלתוכו קרסו אבני בתים, נתגלה בעת החפירות מבנה עם פרסקות על הקירות ובהמשך נתגלה בו, אוצר מטבעות ענק מכסף וזהב בבית משפחה אמידה ,שכלל אורוות סוסים משובחים, ופריט מעניין שכלל בית כבוד משוכלל .

מתחתיו ומתחת לשוק העיר ,נתגלתה בריכת מים ענקית, שהכילה כחמש מאות קוב מים, בריכת העיר הענקית שקירותיה טויחו ,כולל תא הכנסת המים עם לוח שיש שעליו נשפכו המים בעת ההכנסה למניעת נזק לקירות הטיח של הבריכה , הבריכה קורתה באמצעות גג שנתמך בידי ארבעה קשתות , בבריכה נמצאה כתובת הקדשה ,מהבריכה יצא מוביל מים שהזרים מים לסאונות בבריכות הרחצה שמוקמו בשלושת חלקיו של בית הרחצה שכלל גם בריכה קרה חמה ואדים.

העיר ממשית המהווה חלק מדרך הבשמים, הוכרה בידי אונסקו  בשנת 2005 ,כאתר מורשת עולמית.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור