דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ים המלח מנחת סדום במצור

 

תודה לבני גשור על עזרתו בכתיבת מאמר זה ולעודד כהנא לתמונת המנחת. 

ספור מנחת המטוסים שהוקם בשנת 1934 ,במפעל הדרומי של מפעלי ים המלח ביחד עם הקמת המפעל הדרומי ,הוקם בזכות הצעת העבודה לניהול המפעל הדרומי בסדום ,שהוגשה לאברהם שכטמן (שסיים גם קורס טיס כאיש האצל) במסווה של בית ספר אזרחי לטיסה בשדה התעופה לוד.

הצעת העבודה שהוגשה לשכטמן בידי המהנדס משה נובומייסקי מנהל מפעל ים המלח , נתקלה בהתניה לקבלת העבודה מצדו של שכטמן , בהבאת מטוס האצל לסדום, לשכירת טייס עבורו ולבניית מנחת וסככה למטוס.

התירוץ שנמסר למשה נובומייסקי היה בצורך להטסה אווירית של מזון וציוד בעת שיטפונות ולהבאת ציוד ומזון ולפינוי מהיר של פצועים לאחר פציעתם לטיפול בבתי חולים במרכז הארץ

חברו הטייס כהנא ,הטיס את המטוס למנחת שהכין במפעל בסדום ולסככה שהקים כהנא ביחד עם עובדי המקום , המטוס נרכש בידי האצ"ל במצרים, ועמד ללא שימוש בשדה התעופה בלוד עקב התנגדות ההגנה ,לפתיחת בית ספר לטיס של ארגון האצ"ל .

בעשרים למאי 1948 כאשר נסוגו כחמש מאות העובדים, חברי קבוץ בית הערבה ופלוגת הפלמ"ח לסדום ,שם ישבו בכיתור יבשתי במשך כחצי שנה בקיץ עד שכוחות הצבא חברו אליהם ברביעי לנובמבר 48 כאשר יחידה מסדום פגשה בראש זוהר ,יחידת סיור מגדוד 9 של חטיבת הנגב, שהגיעה לאחר כיבוש באר שבע ,עד אז הקשר הישיר לארץ ישראל התבצע אך ורק בהטסה אווירית .

עלינו לזכור כי חלק מהמתפנים למפעל הדרומי בים המלח ,היו עובדים אזרחיים ותושבי קבוץ בית הערבה ,שהשהות הקשה ,המורל ותנאי מזג האוויר החם במקום הנצור, נכפתה עליהם באין דרך ליציאה פרט להטסה ,גם אנשי פלוגת הפלמ"ח רטנו כיוון שרצו להשתתף בקרבות עם חבריהם בארץ .

כעשרים יום בתחילת יוני 48 לאחר המעבר לסדום ,הצליחו השלטונות בראשונה ,להניח ידם על מטוס ימי, שהצליח בשתי גיחות ,להוציא 28 קשישים ,נשים וחולים מסדום הנצורה, הקשר האווירי היה המפלט האחרון בין הנצורים לבין פנים הארץ.

התנאים הקשים במצור בסדום ,גרם למפקדים במקום להיות יצירתיים ,על מנת לשפר את חייהם ולו רק במעט ,המעשה הראשון שעשו היה לכבוש את השליטה על הגבעות שמסביב  מעיינות עין ערוס (מים חצי מלוחים) ,ולתקן את קו המים ומשאבות השאיבה להזרמת המים לסדום, אלא שלהשלמת משימת המים ,נשלחו סירות עם לוחמים וסחבנים לצדו המזרחי של ים המלח ולאזור יריחו על מנת לסחוב מים מתוקים מהמעיינות בעיקר באל סאפי ,על מנת למהול אותם במים שהוזרמו מעין עין ערוס .

יחדות של לוחמים מאנשי סדום החלו לבצע פעולות תקיפה זעירה על תחבורה מעברו המזרחי של ים המלח ובאזור יריחו, על תחנות המשטרה ועמדות של הלגיון הסמוכות על מנת שלא ירגישו בטוחים בעמדותיהם וכמובן פעולות של מיקוש בדרכים.

שלטונות הצבא וחיל האוויר הבינו שבכדי לקיים ולשמר את סדום כנקודה הדרום מזרחית האחרונה של המדינה על מנת שגבולות המדינה העתידית בדרום מזרח ,יקבעו בידי האו"ם בעזרת ישוב יהודי היושב פיזית על הקרקע ,מה עוד שבעצם ישיבת האנשים פיזית בסדום נפתחה הדרך ללחימת הצבא , בלי לחשוש מתגבורות ערביות ממזרח ,לכיבוש באר שבע הנגב והעיר אילת .

ספור גף 35 לאספקה אווירית

חיל האוויר הקים יחידת מטוסים מסודרת להטסת ציוד, שנקראה גף 35 בתחילת חודש אוגוסט 48 ,עד אז התקיימה ההטסה בצורה מאולתרת בשיטת הסמוך, גף 35 השתמש בשדה התעופה של עקרון כבסיסו .

התנאים של אנשי הצוות והטייסים בגף 35 היו קשים בתחילה, עקב מחסור במיטות, בבגדים ובציוד בסיסי אפילו מזון בתחילה קיבלו הטייסים בעת הנחיתה בסדום, מתוך האספקה שהועברה על ידם .

תפקידו היחיד בתחילה של גף 35 היה להטיס לסדום ולישובים מנותקים ,אספקה, דלק בחביות להפעלת הגנרטורים, מוצרי מזון ,מי שתייה ,תרופות, נשק ותחמושת, וכמובן חבילות ודואר, בדרכם חזרה המטוסים הטיסו אנשים לחופשות ופינו פצועים וחולים שנדרש להם טיפול בבתי חולים.

עיקר גף 35 כלל מטוסים מסוג נורסמן שניקנו במסווה ,ממחסני הצבא האמריקאי בתום מלחמת העולם השנייה, הטיסות התנהלו בעיקר בשעות החשיכה ,מהסיבות של הגנה מפני מטוסי הספיטפייר המצריים והירדנים שנהגו לטוס רק בשעות היום.

סיבה שנייה הייתה, החום שעבר את 40 המעלות ברוב עונות השנה בסדום ,דבר שהקשה על ההמראות כיוון שהמנוע של המטוסים התחמם מאוד, סיבה נוספת היו מערבולות אוויר כתוצאה מהאוויר החם העולה מהקרקע שנתקל בשכבות קור כאשר עלה כלפי מעלה, דבר שגרם לפעמים לחזרת המטוסים ,לאחר ניסיונות שכשלו לבצע נחיתה במנחת.

עד שנפתחה הדרך היבשתית שנפרצה מאזור דימונה לכוון ראש זוהר ולסדום לאחר כחמישה חודשי מצור, בוצעו בחודשים אוגוסט ספטמבר ,בין 200-240 טיסות יומיות מבסיסם בשדה התעופה בעקרון ,מספר הטיסות ירדו בהמשך לאיטן ,עקב מחסור במטוסים וקלקולים שנבעו ממחסור בחלפים חדשים, חלק מנתיבי הטיסה היה בשיוט בגובה למניעת צליפות ירי מהשטחים שבשליטת הכנופיות הערביות.

הנתיב לנחיתה במנחת סדום, החל בהנמכה הדרגתית עוד ממרחק רב באזור עין גדי ,על מנת לרדת מהמצוקים לכוון המנחת הנמוך ,תוך כדי כניסה למערבולות ומלחמה בחושך הסמיך ,אומנם בתחילה סומן מסלול הנחיתה באבוקות נפט ,אך בהמשך הוכנה מערכת תאורה חשמלית שהקלה על העובדים, שנאלצו לעבוד ביום במפעל ובשמירה ובלילה בקבלת המטוסים והדלקת האבוקות.

המרחק הקצר מכוחות הלגיון בסדום הנצורה, והניסיון למנוע ירי על המטוסים בנחיתה ,יצר מצב של הארת המסלול לזמן קצר, על מנת לחשוף רק לזמן קצר ,את תהליך הנחיתה או ההמראה ,אבל הבעיה העיקרית, הייתה מיסוך לרשת הקשר בסדום שנקראה בקוד טימבוקטו והצורך להודיע ולקבל אישור לנחיתה ושהות למדליקי המשואות להדליק אותם לנחיתה.

למרות המרחק הקצר בין הירדנים לנצורים ,לא השתמשו כמעט הירדנים בתותחיהם לירי על הנצורים אלא ירו בדרך כלל רק בנק"ל כנגד המטוסים ,רק תקיפה הפצצה אווירית של מטוסים ירדניים ,נרשמה בעת המצור שהחטיאה את סדום ופגעה רק בשולי המצוק שמסביב

מאחר והמנחת היה קצר יחסית והיה מיועד רק לנחיתות של מטוסים קלים, שכושר נשיאת המשאות הסתכמה בארבע מאות קילו של מטען, שלא הספיקה לכמויות המזון ,המים, הדלק ועוד שנדרשו לכמות ההאנשים שהיו במצור בסדום, לכן החליטו בתחילת יולי כחודש וחצי לאחר תחילת המצור במפקדה ,לסלול מנחת חדש על מנת לייעל את הקשר האווירי בין סדום לארץ .

הסיבות הנוספות לסלילת המסלול החדש, היו שעות הלילה הקצרות באזור, שהגבילו את הזמן לקשר האווירי שהתקיים בשעות הליל, מספרם של המטוסים שהתקלקלו לעיתים קרובות ,מעומס הטיסות שנדרשו עקב יכולתם הקטנה ,להטיס משקל רב יותר של מצרכים גם השימוש באבוקות ,במקום במערכת חשמלית להארת המסלול, גרמו לעיכובים בהמראות והנחיתות .

האבדות שבדרך

המטוסים מסוג הנורסמן של גף 35 נטו לפעמים להתהפך בעת הנחיתה כאשר נחתו ללא מטען ,פגר של מטוס כזה נשאר ליד המנחת בסדום והשני בעקרון, יש להוסיף לתאונות הנוספות שנגרמו למטוסים הייתה עייפות הטייסים שנאלצו לבצע מספר גיחות רצוף של אספקה בתנאים הקשים של הנחיתה במנחת סדום , פגרי מטוסים אלו לא הוסיפו מורל לטייסים.

בחודש יולי המריא בלילה משדה התעופה בסדום טיסה שכללה שמונה נוסעים ,בדרכה לאזור תל אביב כאשר התקרבו לנחיתה התקבלה התראת הפצצה ויירוט של מטוסי ספיטפייר והמטוס סב והחל מחפש אזור נחיתה חליפי ,אלא שבדרכו החלה תקלה במטוס והוא נחת נחיתת אונס באזור ערבי שליד נבי רובין.

שנים מהנוסעים נחלצו ויצאו להזעיק עזרה ,האקדח של הטייס ניתן להם למקרה של סכנה  הזמן הרב שלקח לשני הניצולים להביא עזרה יהודית לאנשים הנותרים ליד המטוס הפגוע הותיר לחברי כנופיות להגיע לאזור הנחיתה ולהרוג בסכינים ארבעה מהניצולים כולל הטיס הנוסע החמישי השים עצמו כמת וניצל .

הטיסות לסדום גבו גם את חייהם של הטסים והמטיסים, עקב תקלות ובעיות בנחיתה ,הן בסדום והן באזורי הנחיתה שהיו תחת התקפות של מטוסי אויב ,מקרה כזה התרחש בסוף חודש אוקטובר 48 ,בעת שזמן קצר ,אחרי המראה משדה עקרון לכוון סדום ,פרצה אש באחד המטוסים ,שהתלקח והתפוצץ וגרם למותם של הטייס והנוסעים .

מאגדות מנחת סדום

אחת מאגדות המנחת בסדום ,קשורה ליוחנן פלד ששימש כשנה כקצין הקשר בתחנת האלחוט של סדום והיה אחראי גם הקשר עם המטוסים הנוחתים והממריאים ,הוא גם שהה במקום ,לאחר שהחל מבצע יואב לכיבוש הנגב ,שפתח בעקבותיו את הדרך היבשתית לסדום דרך מעלה העקרבים ,לאחר כיבוש באר שבע, חלק מכוחות צהל בדרכם לדרך הערבה על מנת לכבוש את אילת ,עברו בכביש החדש דרך סדום .

האגדה ממשיכה את הסיפור ,בניסיונות של אנשי סדום למרות המצור והלחימה ,להגדיל את שטחי השליטה של הישראלים באזור ומיקוש בשטחים רחבים יותר ,מסביבם לסדום ובהקמת עמדות רחוקות יותר מהמפעל .

באחד מתקופות ההפוגה החליטו פקחי האו"ם שהם רוצים לסמן במפות את גבולות הגזרה על מנת להכריז על הבעלות על השטח ,בין היתר גם בסדום וגם בעין גדי , אי לכך הודיעו אנשי סדום כי הדרך לעין גדי אורכת בדרך הים כארבע שעות , בפרק הזמן הזה נמסר באלחוט לאנשי עין גדי להרכיב חוליה שעליה העמיסו אוהל ודגל ופקדו עלייהם להתרחק ככול שיוכלו צפונה שם עליהם להקים אוהל ולהניף דגל להוכחת הבעלות על השטח .

אנשי עין גדי התרחקו מספר קילומטר על גבי המצוק, האגדה קובעת כעשרה קילומטר   הקימו אוהל והניפו דגל ,והרי לכם גבול חדש למדינת ישראל, שקציני האו"ם סימנו וקבעו בשטח על גבי המפה, האגדה המשיכה והתגלגלה, כיוון שאנשי האו"ם התעצלו להגיע פיזית לנקודה החדשה בצפון עין גדי ,והיא נקבעה וסומנה בזכות השתמשותם במשקפתם של הפקחים ,לאמוד את המרחק בשטח.

אחרית דבר

בעשרים למאי 1948 כאשר נסוגו כחמש מאות העובדים, חברי קבוץ בית הערבה ופלוגת הפלמ"ח לסדום ,שם ישבו בכיתור יבשתי במשך כחצי שנה בקיץ ,עד שכוחות הצבא חברו אליהם ברביעי לנובמבר 48 ,כאשר יחידה מסדום פגשה בראש זוהר ,יחידת סיור מגדוד 9 של חטיבת הנגב, שהגיעה לאחר כיבוש באר שבע ,עד אז הקשר הישיר לארץ ישראל התבצע אך ורק בהטסה אווירית .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור