דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ים המלח משלחות שחקרו מיפו וממדדו את מפלסו מהמאה ה 19

 

תופעת ים המלח סקרנה רבים מחוקרי העולם הישן, במאה התשע עשר והעשרים, שפע של תופעות גיאולוגיות ,אקלימיות ,כימיות ,משקעי מלחים ועוד ועוד , התופעות הללו , והרצון לחקור את ים המלח ,שנחשב כבר אז כמקום הכי נמוך בעולם , משך חוקרים שהותירו לעולם לאחר ביקורם בים המלח, את ממצאיהם במפות ומחקרים .

אלא שנגד המסיירים יש הטוענים כי מטרת חלק מהחוקרים ,הייתה לסייר תחת השפעה דתית מיסטית וסיפורי התנ"ך ללא כסות מדעית, עוד נטען כי זמן השהות של החוקרים באזור הייתה קצרה מדי למטרות מחקר מדעי ראוי לאזור, חוקרים אלו ,שרובם לא היו בעלי רקע מחקרי מקצועי ,הוזנו בידי מלוויהם המוסלמים או הנזירים באגדות, אמונות ומידע ,שלא היה בעיקרו מדעי.

חלקם כתבו את סיפוריהם וחוויותיהם כסיפורת ולא כמחקר ,חלקם אף עסקו בוויכוחים פילוסופיים בלהיטות יתר ,במקום לחקור בעובדות המדעיות היבשות, חלק מהמשלחות הראשונות אף יצרו מפות חד מישוריות ,שלא הראו התייחסות להבדלי הגובה ,בין אזור הכנרת בדרכו דרך נהר הירדן לים המלח הנמוך מגובה פני הים.

עוד טענות היו לגבי המיפוי ,שבו הוכנו המפות בשימוש בקנה מידה שאינו נכון, וחלקם של החוקרים התייחסו במפות לסימן אתרים היסטוריים מסיפורי התנ"ך ,בלא להכיר אותם בידע מקצועי , והתייחסותם למיפוי מודרני ונכון היה חסר.

למרות זאת כתוצאה מפרסום סיפורי החוקרים, החלה עלייה במספר הצליינים והתיירים שירדו לבקר באזור ים המלח ,בעקבות המיסטיקה של ישו שהופצה בידי המיסיונרים בתוספת לטבילה למאמינים באתר הטבילה בנהר הירדן.

מחקרי החוקרים האנגליים בשנות השלושים בתקופת המנדט, מראים כי אורכו של ים המלח היה מעט פחות משמונים קילומטר ורוחבו קרוב לשמונה עשר קילומטר , גו392 מטר מתחת לגובה פני הים ,אבל תוצאות אלו משתנו מעט ,עקב גלי מחזוריות של גאות ושפל תנודות של כדור הארץ ותנאי קלים משתנים בתקופות השנה.

החוקר הגרמני אולריך יאספר זֶטצן שנת 1807

אולריך יאספר זֶטצן שהיה רופא, מזרחן, מדען ממוצא גרמני, (יש הטוענים כי התאסלם) שקבל את השם שיח' אברהים אבן עבדאללה , זטצן נחשב לחוקר הראשון שחקר לבדו את אזור ים המלח בשנים 1806-7 ,בעת ביקורו הקיף החוקר את ים המלח מסביבו ,על פי האגדות כמעט שלוש פעמים .

את המפה הראשונה ששורטטה אי פעם לים המלח, מייחסים לחוקר זטצן , שאותה הכין בעת ביקורו ושאותה פרסם אז, במפתו ניתן להבחין בלשון ובמעבר היבשתי בין שתי הגדות שהורכבה בחלקה מערמות של סלעים ,לטענתו המעבר היבשתי ,שימש למעבר בני אדם ושיירות בעלי חיים ,שנשאו סחורה על גבם ,לאורך כול עונות השנה ,מהגדה המזרחית במעבר על הלשון ולאחר מכן ,מעבר במים הרדודים ומשם לגדה המערבית.

בעת הקפתו של ים המלח בעוברו לאורך הגדה המערבית ,להערכתו גילה את מיקומה של המצדה, לאחר שסיים את עבודתו באזור ,המשיך לחקור במדינות ערב ,שם נרצח בהרעלה בעת שביקר בתימן .

משלחתו של יוהאן לודוויג בורקהארדט בשנת 1812

המזרחן השווצרי והטייל יוהאן לודוויג בורקהארדט , הגיע לאזור בשנת 1812 במטרה לחשוף את מחדש את העיר הנבטית פטרה ,אומנם העיר נתגלתה מחדש קודם לכן בידי הרופא המזרחן אולריך יאספר זֶטצן בשנת 1807 .

לאחר ביקורו במקדשי פטרה המשיך בורקהארדט , לאזור הלשון בים המלח ,ומעדותו בכתביו ,טען כפי ששמע מפי תושבי האזור הערביים ,על מעבר יבשתי שבו השתמשו סוחרים, להעברת שיירות מסחר טעונות על גבי גמלים ,בדרך לשון ים המלח משום שלדבריהם, המרחק בין קצה הלשון במזרח ים המלח לגדה מערבית היה קצר ,לכן היה ניתן לחצות את הים במעבר יבשתי שמסע שנמשך כשלוש וחצי שעות.

משלחתם של הקצינים האנגלים אירבי ומנגלס שנת 1818      

בשנת 1818 ,יצאה משלחתם של האזרחים הבריטיים אירבי ההיסטוריון ומנגלס הבוטנאי במשלחת שחקרה והקיפה את ים המלח ,חברי המשלחת אישרו כי אכן קיים מעבר יבשתי בין הלשון המפורסמת של הים במזרח, דרך המים הרדודים לגדה המערבית ,לטענתם אף הביאו הצמד ,עדות חייה מתושבי האזור ,שתיארה מעבר שיירת גמלים מהגדה המזרחית לגדה המערבית, מסע חצייה שנמשך כחמש שעות, כארבע שנים לפני שהגיעו לאזור.

על פי עדותם שיירת הגמלים חצתה במעבר היבשתי ,ששימש למעבר בני אדם ושיירות בעלי חיים, שעל גבם נשאו סחורה , מעבר ששימש לאורך כול עונות השנה ,המעבר כלל מעבר על לשון בצד המזרחי ובהמשך מעבר במים רדודים עד הגדה המערבית ,אירבי אף ערך ושרטט מפה שבה כתב מים רדודים.

משלחתו של ויליאם גו'ן בנקס בשנת 1818

משלחת צבאית בריטית שיצאה ממצרים ,שכללה גם את הקצין ג'ימס מנגלס ותומס לג נשלחה לחקור את חלקו הדרומי של ים המלח ,בדרכה עברה במסע מסיני דרך נחל זוהר המשלחת הקיפה את חלקו הדרומי של ים המלח ,המשיכה ללשון הים, בצד המזרחי ומשם המשיכה את דרכה לפטרה ,במסעם התגלו לסיפורי המעבר הקרקעי שמוליך ללשון ומשם למים הרדודים בדרך לגדה המערבית .

משלחתו של הדוכס מרגוזה בשנת 1834

הדוכס מרגוזה הצרפתי נמנה על מפקדי הצבא של נפוליאון ,הוא הגיע לחלקו הצפוני של ים המלח עם ציוד מדעי למדידת ומחקר האזור, אי ידיעת אנשיו לשימוש הנכון בציוד המדעי שהביאו לגילוי לחץ ברומטרי ,מנעו ממנו להבין את הגובה הנמוך מתחת לפני הים של ים המלח.

משלחתו של כריסטופר קוסטיגן בשנת 1835

תודה לעיתונאי מיכאל אלמז לעזרתו בהכנת המאמר.

בשנת 1935 ירדו בנמל עכו , הצעיר כריסטופר קוסטיגן ביחד עם חברו הימאי האנגלי תומס אדוארד מוליניו ,מהאוניה סאפרטן שהביאה אותם לנמל עכו האגדות מספרות ,כי מהאונייה בעכו הורדו שתי סירות, שהועמסו על גמלים לטבריה ,אלא שסירה אחת נשברה בדרך והמשך המסע החל בסירה אחת בלבד.

בהגיע הצמד לטבריה ,התגבשה תוכניתם (בלא לדעת את הפרשי הגובה) , לערוך מעבר בשייט מהכנרת שגובהה מעל למאתיים מטר מעל לפני הים דרך נהר הירדן לים המלח שנמצא בגובה מתחת פני הים ,כמאתיים מטר מתחת לפני הים, מסע שאורכו עד ים המלח מעל למאה וארבעים קילומטר ,על מנת לבצע מדידות עומק ,סחף ומיפוי של הדרך .

לאחר שלושה ימי שיוט קשים על נהר הירדן, הגיע הצמד לאזור בית שאן ,שם החליטו לשלוף את הסירה מהמים, להעמיסה על גמל שוב ולהעבירה לאורך הבקעה עד לקצהו הצפוני של ים המלח, בתחילת אוגוסט החם החלו את מסעם בחתירה בסירת השייט ,לאורך הגדה המזרחית של ים המלח ,תוך מדידת עומקים ושרטוט של נתיבם .

לאחר שעברו במשך שמונה ימי המסע ,לאורכו של נהר הירדן, ושייטו כארבעים קילומטר לאורך הגדה המזרחית של ים המלח ,עד שהגיעו הגיע הצמד ללשון ים המלח , שם אפסו כוחותיו ,ולבסוף המחסור במים מתוקים, החום והרוח הנגדית והצמא גרמו לקוסטיגן לאבד את הכרתו.

חברו למסע הפנה את הסירה לצפון מערב וחזר לחוף הצפוני מערבי, של ים המלח שם עגן השאיר את חברו קוסטיגן ,ויצא להזעיק עזרה לחברו ביריחו, במקביל מצאו בדואיים נודדים את קוסטיגן החולה והמיובש ,והעבירוהו ליריחו לידי נזירים, אלו העמיסו אותו על בהמה והעלו אותו למרפאת בית החולים הפרנציסקנית בירושלים .

המאמצים להחיותו לא עזרו והוא נפטר, בטרם מותו בבית החולים הפרנסיסקאני בירושלים הזדמן לבית החולים, טייל ממוצא אמריקני ששמו ג'ון לויד סטיבנס ,ששמע את סיפורו על ערש דווי ,ספור שפרסם אותו כשנה לאחר מכן בזיכרונותיו בספרו על מסעותיו, לאחר מותו הועבר קוסטיגן, להיקבר בבית הקברות הקתולי בהר ציון , שם שלחה אמו כסף להצבת מצבה לזכרו עם הכיתוב .

אחרית דבר

כריסטופר קוסטיגן לא השאיר חומר כתוב על מדידותיו ומסעו ,כיוון שמת בטרם הושלמה המשימה ,חברו תומס אדוארד מוליניו שהיה קצין באונייה הבריטית סאפרטן , שפטרלה לאורך חוף הים שבין סוריה לחוף ארץ ישראל והצטרף אליו למסע ,נפטר אף הוא צעיר כבן 25 שנה.

החומר הראשוני הכתוב לספור המסע ,נתגלה בספריית הקרן לחקר ארץ ישראל בלונדון ביומן האגודה הירושלמית לספרות ומדע ,שיסד גיימס פיין הקונסול  הבריטי בארץ ישראל, ביומן כתב פין את קורות המסע ובעיקר את סיפורו של הקצין הבריטי מולניו.

חומר נוסף כתוב לתיאור המסע, מפיו של כריסטופר קוסטיגן ,על ערש הדווי במיטתו במיסיון הפרוטסטנטי הירושלמי , בעת שסיפר אותו למטייל גון לויד סטיבנס האמריקני ,ששהה ליד מיטתו והאזין לדבריו בטרם נפטר, את רשמיו מסיוריו וסיפורו של קוסטיגן על המסע לים המלח ,כתב בספר זיכרונותיו שהוציא בשנת 1836.

חוסר ידיעתם של השייטים כריסטופר קוסטיגן וחברו תומס אדוארד מוליניו על הפרשי הגובה בין הכנרת לים המלח בהפרש של כארבע מאות מטר ,נבעה ממחסור בחומר מדעי לסיורי הטיילים שחקרו את האזור לפניהם, הצמד סמך על מפות שטוחות ,שבו ציירו הכנרת נהר הירדן בקו מפלס אחד במפות הישנות .

גם חוסר התמצאותם במבנה האקלימי החם של האזור, במיוחד בחודשי הקיץ והחלטתם לבצע את המסע בחודש אוגוסט עמד בעוכריהם, גם חוסר ידיעתו על הסבך בנהר והאשדות שבדרכו שכמעט עלו להם בחייהם כבר בתחילת הדרך ביציאה מהכנרת בחלקה הדרומי.

כריסטופר קוסטיגן שהיה ללא השכלה וניסיון בימאות ,למד על תורת החתירה והשיוט על בשרו בימי המסע, מכיוון שהתנהלות הסירה בשייט עצמו בים המלח ,הייתה קשה מהתנגדות זרמי המים ותנאי המסע ,החליטו להקל על משקלה ובטיפשות שפכו חלק מהמים הטובים לשתייה לים.

מעשה זה שצמצם את כמות המים הנדרשת לגוף ,בתנאי החום הנוראיים בחודש אוגוסט, גרם לשייטים מחסור חמור שגרם להתייבשותם ולהיחלשותם, כצעד של ייאוש החליטו לשפוך מי ים המלח על בגדייהם, על מנת לקרר את גופם, מעשה שגרם להם סבל נוראי וצריבות לעורם .

את עיקרי עבודתו ומידותיו במסע , אין אפשרות לבדוק את ממצאיו ומחקרו, כיוון שלא הספיק לפרסמם ,ורשימותיו אבדו לאחר מותו, לזכרו החליט החוקר קפטן ויליאם פרנסיס לינץ ,שמשלחתו הגיעה אחריו ,לקבוע את שמו לחלק הכף הצפוני של הלשון בים המלח , ככף קוסטיגן.

משלחתו של החוקר הגרמני גוטפריד היינריך פון שוברט בשנת 1837

בתקופה שהחוקר גוטפריד היינריך פון שוברט ערך את מחקריו בחלק הצפוני של ים המלח בניסיון לקבוע את עומקו ומפלסו ביחס לגובה פני הים, המכשור הפרימיטיבי שהביא מד לחץ שניזון מכספית מגושם, שאמור היה למדוד את חום הים ,אל מול גובה פני הים, שלא סיפק נתוני אמת ,אך העיד כי חימום המים בגלל האקלים ,גרם לשינוי לחץ שאינו אטמוספרי ושונה שקבע את גובה פני הים.

תופעה נוספת שהבחין גוטפריד ,במיני קווי גובה מים שונים ,על שכבות המצוקים והסלעים שמסביב לאזור שחקר ,סימנים שנוצרו משינויים שחלו על המים בדרגות רתיחת המים מהחום בתקופות שונות, סימנים אלו בעקבות מדידותיו העלו את השערתו כי גובה מפלס המים בים המלח ,נע בסביבות 140 מטר מתחת לגובה פני הים.

כיוון שמחקרו נערך רק בחלק הצפוני של ים המלח ובתקופה יחסית קצרה ,לא היו אלו תוצאות אמיתיות לגובה המפלס ,אך זאת הפעם הראשונה שאכן נקבע כי הגובע של מפלס הים נמוך ממפלס גובה הים הירגיל.

משלחת מור ובק האנגלים בשנת 1837

בתחילת שנת 1937 ירדו לחקר גובה פני הים, הצמחייה והמיפוי של ים המלח והסביבה, צמד האנגלים מור ובק בלווית מורי דרך ערביים וכוח צבאי להגנה ,לצורך עבודתם העמיסו על גמלים סירה שהביאו מיפו לירושלים ,על מנת להורידה לצרכי עבודתם בים המלח , תחילה נערכה עבודתם בנושא מדידת השטח בשיטת המודדים הטיפוסית של טריאנגולציה http://www.malon.co.il/article.aspx?id=40555 .

בד בבד אספו מצמחיית האזור ומהמינרלים שבים וסביבתו, מחקרם נגדע במפתיע ובטרם זמן ,מחששם ופחדם של המלווים מפני שבטי הבדואיים שבאזור ,עד אשר שהתפנו שמו לב החוקרים לתגלית שגובה פני הים בים המלך נמוך מגובה פני הים .

אך גם בעיקר שלדעתם ,גובהו של הים משתנה מעת לעת, לא רק בעת שפל או גאות או אפילו סערות , אלא מהתחממות המים בים, בטמפרטורות גבוהות ביותר ,כתוצאה משינויים אקלימיים ,בעיקר של חימום יתר עד כדי הגעה לרתיחה ,של שכבת מים היוצרת תנודות של שכבת המים ,המפזרת אותה לכוון החוף מעל למפלסו הרגיל ובכך משנות את גובה פני הים.

אלא שחוק פיזיקאלי ידוע הוא ,שטמפרטורת הרתיחה משתנה בגבהים שונים, ועל נקודת הרתיחה מתווסף הלחץ האטמוספרי ,המשתנה לפי גובה פני הים, כאשר הלחץ גובר בנקודה נמוכה יותר , גובה פני הים הנמדדים נמוכים יותר .

העדר מכשיר ברומטר ללחץ אטמוספרי כפי שקיים בתקופתנו ,מנע קביעת גובה מדויקת ולכן נמדד במסגרת הציוד שבידיהם ,כי להערכתם גובה פני הים בים המלח ,הוא נמוך בכמאה וחמישים מטר ,את קביעתם זאת פרסמו בעיתונות המדעית בצנעה, כתוצאה מקביעות אלו שלא היו מוסמכות ,הכריזה הקרן למחקר ארץ ישראל על תחרות מדעית לקביעה מדויקת של גובה פני ים המלח.

משלחתו של החוקר והגאולוג האוסטרי יוזף פון רוסגר בשנת 1838.

מחקריו של יוזף פון רוסגר , עסקו יותר בחקר ריכוז המלח והסמיכות של המים שעליהם ניתן לצוף, במחקריו בדק מבחינה כימית את תכולתם וגילה שהם מכילים אשלגן, כלור, נתרן, ברום ועוד, עוד בדק את הצמחייה באזור והעיד כי במחקריו שערך באזורים צחיחים אחרים כי הם שוממים יותר מהמדבר שמסביב לים המלח.

עוד קבע יוזף פון רוסגר ,כי כמות האספלט הקיים בים המלח ובסביבתו אינה רבה, למרות שבתקופות שונות נאספו גושי אספלט לים המלח והועברו לנמלי הים התיכון לתעשיית השרף המכסה את הדופן החיצוני של הסירות, קביעתו זאת בניגוד לחוקרים אחרים ,די הוכחה בעת חיפושי הנפט באזור.

משלחתם של אדוארד רובינסון ועלי סמית בשנת 1838

צמד החוקרים רובינסון וסמית החלו את סיורם בתחילת שנת 1838 לגילוי מקומו של הר סיני משם המשיכו לכוון העיר עקבה ומשם עלו לכוון ים המלח ,לסיורם באזור ים המלח לאורך הגדה המזרחית ,בעת ביקורם באזור הם שרטטו מפה שבה צוין במפורש, כי בעדויות שגבו מתושבי האזור, לגבי המעבר היבשתי בתקופה שביקרו ,נשלל המעבר ייבשתי מלשון הים לכוון הגדה המערבית ,כיוון שגובה המפלס ים המלח עלה .תהליך שנמשך במאה התשע עשר.

הצמד רובינסון וסמית ,ערכו תיקונים למפת ירושלים משנת 1838 ,מפה ששורטטה בידי חברם היינריך קיפרט הקרטוגרף , על סמך מפות ישנות יותר של ירושלים והתוספות למפות של רובינסון וסמית ,קשת רובינסון והשילוח נתגלה בידיו ,לפני גילוין בידי צ'ארלס וורן.

משלחתם של מייג'ור סקוט ולוטננט סיימונדס הבריטיים בשנת 1841

תודה לספריית יד בן צבי לעזרה בכתיבת המאמר

משלחתם של המהנדסים בריטיים מייג'ור סקוט ולוטננט סיימונדס ש יצאה ממצרים הגיעה לים המלח דרך יפו , משם התחילה המשלחת במדידות בעזרת מכשיר תיאודוליט ונקודות טריאנגולציה , לקביעת גובה בין חופי הים התיכון לבין חופי ים המלח .

בהסבר פשוט: הטריאנגולציה היא נקודה בולטת בשטח ,שמקשרת בין המפה לשטח בזכות נקודות קישור, ביחס למיקומם המדויק והיחס לגובה פני הים ובמיקומם המדויק ברשת הקואורדינאטות העולמית, רק לאחר שקובעים בשטח את נקודות טריאנגולציה שממנה רואים לפחות עוד שתי נקודות טריאנגולציה וביחד השלושה יוצרות משולש על המפה ובשטח.

המדידה השיטתית שערכו בעזרת המכשיר ושיטת המדידה ,יצרו רצף ברור מדעי  במיוחד כשהחלו לרדת לכוון ים המלח, לאחר שסיימו את עבודתם קבעו כי הגובה ההפרש יורד בארבע מאות מטר, מדידה זאת מתאימה פחות או יותר לממצאי התקופה   העכשווית ,לפני המדידות האחרונות לאחר התייבשות חלק מהים ,לירידה של 430 מטר מגובה פני הים  

משלחת לויטננט ויליאם פרנסיס לינטש (לינץ ) שנת 1847

בצומת לידו ,בחיבור עם סוף כביש אחד לכביש 90 , הונחה אבן בצומת שנחרט עליה המספר 394 מטר ,שזהו המספר שנקבע בידי המשלחת האמריקאית שהגיעה לארץ ישראל בפועל המספר של גובה מפלס פני המים שנרשם, בעת שהונחה האבן היה כארבע מאות ועשרים מטר ,האבן הונחה מאחורי המשטרה המנדטורית ,כיום מרכז המידע גלילות לטיילים.

המשלחת שמנתה בתחילה ארבעה אנשים הגיעה לארץ ישראל בשנת 1847, בראשותו של קפטן ויליאם פרנסיס לינץ ,לבסוף לאחר התארגנות ,יצאה המשלחת על סירות ומנתה 16 אנשי צוות אמריקנים ושלושים סבלים ושייטים ערביים עבודת המשלחת התפרסה על שנת עבודה.

חלק מאנשי המשלחת פסעו על גדת הירדן ומדדו את אורכו ועומקו וכוח הזרימה לאורך הנתיב , לאחר שמונה ימים הגיעה המשלחת לים המלח ,שם שטו לאורך גדות האגם ,מדדו עומקים ורשמו רשימות ושרטטו מפות מסודרות לצורת ים המלח כולל הלשון המפורסמת, אך     עיקר הישגי המשלחת בראשותו של קפטן ויליאם פרנסיס לינץ היה במדידת העומק של ים המלח.  

בין חברי משלחתו נמנה הקצין תומס הווארד מולינה ,בעת סיור המשלחת בים המלח ,חלה מולינה ומת, לזכרו קרא ראש המשלחת פרנסיס לינץ את חלקה הדרומי מערבי של הלשון בים המלח בשם כף מולינה .

משלחתו של הקצין הצרפתי דה סוסי בשנים 1850-1

משלחתו של דה סוסי הצרפתי בשנים 1850-1 התמקדה בסיור באזור ים המלח ,חקירתו ושרטוט מפה ,את רשמיו ומחקריו פרסם דה סוסי בשנת 1853 ,בספר שהוציא בשם " מחקר ים המלח" .

בלהיטותו לגילוי מקומות עתיקים ניסה דה סוסי לאנוס חלק מממצאיו שגילה ,למקומות שהופיעו בתנך ,בהמשך המחקרים שערך התברר כי הזיהוי הכפוי שלו לגבי מיקום חלק מהאתרים, הסתיים בלהט הוויכוח שהתחולל בעיתונות העולמית והחוקרים האחרים, דה סוסי נהג לתקוף אותם אישית ולהתייחס אליהם בזלזול ,דבר שהביא ליחס בוז מצד החוקרים ולהמעטת הערך המדעי לעבודתו המדעית במסעותיו.

משלחת הכומר הנרי בייקר טריסטרם שנת 1864

ביקורו הראשון של הכומר הנרי בייקר טריסטרם בארץ ישראל ,התקיים בשנת 1863,הכומר טריסטרם ,היה צפר נלהב שאף הוציא בשנת 1884 ,ספר מגדיר לציפורים בארץ ישראל, טריסטרם היה גם ארכיאולוג, בוטנאי וחוקר גרמי השמיים ,בעת מסעו הראשון חקרו הכומר וחבריו למשלחת ,את החיי והצומח בארץ ישראל, לאחר ביקורו פרסם הכומר הנרי בייקר טריסטרם ,כי הוא מצא מעל לשלושת אלפים צמחים שונים בארץ ישראל. .

בתחילת שנת 1864 החליטו הכומר הנרי בייקר טריסטרם וחבריו ,לחקור את ים המלח והסביבה ,מאחר והאזור היה די בתולי מבחינת המחקר, הירידה למחקר ים המלח התרחשה לאחר ששילם דמי חסות לשני השבטים באזור, ואלו אפשרו לו לסייר בבטחה באזור ובלא מורא משוד של כנופיות באזור, למרות זאת הייתה למשלחת כוח של כשלושים שומרים להגנתם , את ממצאי המחקר פרסם בספר "מסע בארץ ישראל" בשנת 1886.

כאשר סיים את מחקריו כולל הצמחייה החיי והציפורים ,בין היתר מתאר מפגש עם נמר לאחר מכן החליטה משלחתו להמשיך צפונה, לאורך נהר הירדן לכוון ים הכנרת , במחקרו טריסטרם בדק את שפך הכניסה הצפוני, של נהר הירדן בעת כניסתו לים המלח, כאשר הוא מתאר סחף עצי דקל, שנעקרו והגיעו בזרימת הנהר החזקה לים המלח, ואת עליית מפלס גובה פני הים בעקבות זרימת מי הגשמים, עוד חקר הכומר טריסטרם ,את השפך בחלקה הדרומי של הכנרת .

מאמר מעניין לאחר ביקורו בים המלח ,פרסם הכומר טריסטרם בנושא התיישבות האדם והשליטה באזור, לטעמו השטח באזור ים המלח שפרח בעבר , בזכות שליטים ומנהיגים נאורים וחזקים ,שבנו ארמונות והקימו נקודות יישוב ופיתחו את החקלאות והמסחר, ולכן לדעתו שגשג האזור.

עיקר טיעונו להרס האזור והפיכתו למדבר שומם וצחיח ,יש לתלות באשמה התושבים הנוכחים הנודדים הבדואים ,שהחריבו את הערים שהיו לגדות ים המלח והאזור, השמידו את החקלאות , בזזו סחורות ושיירות מסחר עד שהאזור ירד מגדולתו, לדעתו לא ירחק היום שהאזור יחזור לפרוח ותעלם תופעת השליטה הבדואית הנודדת באזור .

משלחת הצרפתית בראשותו של הדוכס דה לינס שנת 1864

בראש המשלחת שנשלחה בשנת 1864 לחקור ולמפות את ים המלח, עמד הדוכס דה לינס בעבודתו השתמש בציוד מדידה חדש שבו נקבעו גם מרחקים גאוגרפיים לאתרים היסטוריים באזור, הדוכס דה לינס, ערך גם חקר גאולוגי, ארכאולוגי וגיאופיזי, בעזרת מחקרם והמדידות קבעו חברי המשלחת ,כי גובה מפלס ים המלח ,היה בגובה 392 מטר מתחת לגובה פני הים, חלק מהמדידות נערכו ביבשה וחלקה באמצעות שייט בסירה.

לאחר סיום תקופת המחקר בים המלח ,חזרה המשלחת לצרפת ושם נפטר ,לכן לא פורסמו תוצאות עבודתם ,אחד מנכדיו ,שקיבל על עצמו לסכם ולהעלות בכתב את הממצאים ,נהרג במלחמה ולכן ,רק לאחר שקיבל על עצמו החוקר דה ווגי את מלאכת הסיכום ,הודפס סיכום המסע ,במספר כרכים בין השנים 1876 - 1871 בתוספת אטלס מפות.

משלחות הקרן לחקר ארץ ישראל בשנים 1865-68 לים המלח

משלחת צ'ארלס וויליאם וילסון שנת 1865

כאשר הוקמה ,הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל בשנת 1865 ,צורף  ווילאם וילסון לקרן, הוא אף נבחר ,לעמוד בראש המשלחת הראשונה ,של הקרן לחקר ארץ ישראל PEF ,שחקרה את ים המלח, הקצין וילסון בהכשרתו היה מהנדס צבאי ,ארכאולוג ומודד.

וילסון נשלח לארץ ישראל בשנת 1864 על מנת למפות את אזור ים המלח , מדידותיו המדויקות יחסית להפרשי הגבהים הוכנסו למפות ששרטט והוסיפו ממד עמוק יותר בהבנת המפות  .

בין יתר עבודותיו במיפוי ארץ ישראל, החל וילסון להכין מפה טופוגרפית ועירונית מסודרת לירושלים, שבה השתמש בציוד חדש ובשיטות מיפוי חדישות ויצר מפה טובה יחסית לאותו הזמן.

המשלחת השנייה בראשות צ'ארלס וורן   בשנת 1867

בראש המשלחת השנייה, של הקרן לחקר ארץ ישראל PEF ,שחקרה את ים המלח בשנת 1867 ,התמנה הקצין הבריטי צ'ארלס וורן , בתום שירותו הצבאי בארץ ישראל ,התקדם צ'ארלס וורן בשרותו עד שקבל דרגת גנרל ,וורן בעבודתו חקר את אזור של בקעת הירדן בואך ים המלח, המשלחת שבפיקודו ,הכינה מפה מסודרת לשטח המזרחי ואזור ים המלח בעבודת מדידה מסודרת ,ששדרגה את המפה הקודמת.

בתקופת שהייתו בארץ  ישראל ,המשיך קפטן צ'רלס וורן בשנת 1867, לחקור ולשרטט מפה של אזור ירושלים העתיקה ,במיוחד באזור הר הבית בחלק הדרומי של ירושלים ,שם גילה את עיר דוד ומערכת המנהרות של מפעל המים במנהרות הגיחון.

המשלחת השלישית בראשות הקצין הבריטי ווילאם וילסון בשנת 1868

בראש המשלחת השלישית ,של הקרן לחקר ארץ ישראל PEF ,שחקרה את ים המלח בשנת 1868 ,התמנה שוב הקצין הבריטי ווילאם וילסון , בעבודתו זאת ,השלים מדידות וחקר ברדיוס גדול יותר ,את הסביבה הן מבחינה אזרחית והן מבחינה צבאית .

עד שנת 1913 ,שבה החלה מלחמת העולם הראשונה ,יצאו עוד מספר משלחות של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל , לחקור שטחים נוספים מארץ ישראל, בראשות קלאוד קונדר והרברט קיצ'נר .

משלחת הקצין הבריטי קלוד קונדר בשנים 1873 ובשנת 1882

שתי משלחות הוליך קלוד קונדר לחקר ים המלח, בשליחות הקרן לחקר ארץ ישראל PEF   שמטרתם הייתה ,למפות בצורה מדעית את מפות ארץ ישראל, המשלחת הראשונה שהוביל בשנת 1873 ,חנתה מספר חודשים באזור יריחו ,שם התרכזה במיפוי החלק הצפוני מערבי של ים המלח.

במשלחת השנייה בשנת 1882, קלוד קונדר חקר ומיפה את צדו המזרחי של ים המלח מחקרו כלל מדידות של השטח והעומק ,כסיים את מחקרו ומחקריו   ,כתב בספרו "ארץ ישראל המזרחית" , מחוץ למחקר ים המלח ,חקר קונדר גם את חורבות חמש הערים העתיקות שנחרבו באזור , כמו : גלגל ,עין פשחה (עמורה)   דמיה וצבועים שעל חופיו של ים המלח ,הוא גם ניסה לקבוע את מיקומה של העיר סדום העתיקה.

משלחת הגאולוג אדוארד האל והוריישו הרברט קיצ'נר בשנת 1884-5

בשנת 1883 נשלח הגיאולוג אדוארד האל האירי, לסקר ולמפות את ים המלח ובקעת הירדן את דרכו החל במצרים, משם המשיך במעבר בחצי האי סיני לכוון ים המלח , משלחתו בדקה את האזור מבחינה גאולוגית , המשלחת גם מדדה את הפרשי הגובה ושכבות המשקעים , המחצבים ותופעות גיאולוגיות ייחודיות האופייניות לאזור.

אדוארד האל הניח כי ים המלח ,היה בעברו ,חלק מהמים שכיסו את חלקו הגדול של כדור הארץ בתקופת היווצרו, לדעתו כתוצאה מפעילות טקטונית נסוג הים , היבשה שנותרה נוצרה לאחר נסיגת המים ופעילות וולקנית ,פעולות אלו יצרו את הנתק ואת השקע הייחודי בתבליט כדור הארץ , במה שאנו קוראים השבר הסורי אפריקאי .

חבר המשלחת לורד הוריישו הרברט קיצ'נר ,הצטרף לחייל ההנדסה הבריטי ונשלח כמודד לארץ ישראל בשנת 1874 ושרת בה עד שנת 1878,בתפקידו כמודד הכין מפות טופוגרפיות לאזורים שבהם הוא סייר, המפה המפורטת שהוריש לארץ ישראל מהצפון ועד באר שבע מפאת גודלה חולקה ל 26 חלקים .

אהבתו הייתה נושאים תנכיים ובכך הגשים את רצונו ,להגיע ולתעד את ההיסטוריה בארץ ישראל,  קיצ'נר אף אהב לצלם והותיר אחריו אלבום צילומים ,ממסעותיו בארץ ישראל בהמשך דרכו קיצ'נר נלחם בסודן ובמלחמת הבורים באפריקה ,במלחמת העולם הראשונה נתמנה כרמטכ"ל הצבא הבריטי.

משלחתו של מקס בלנקנהורן מגרמניה בין השנים 1894 ל-1908

מקס בלנקהורן הגרמני, הוזמן לחקור את אזור צפון ים המלח ,בעקבות רישום אזורי ים המלח ובקעת הירדן בשנת 1882, כרכושו הפרטי של השולטן עבד אל חמיד השני , הסולטאן ביקש לברר מבחינה מדעית וכלכלית את אזור ים המלח בעיקר לתועלתו.

בחקירותיו מצא החוקר מקס בלנקהורן כי האזור והים כוללים שכבות של פוספטים, אשלגן בעיקר בחלק המזרחי של ים המלח ,בין יתר חיפושיו היה חיפוש נפט שלא הניב ממצאים לאחר סיום המחקרים ,מסר הסולטן את זכויות הכרייה לידי בעלי חברת הרכבות החיג'אזית .

משלחתו של דוקטור מסטרמן הירושלמי בשנת 1900

דוקטור מסטרמן נשלח בידי הקרן לחקר ישראל בשנת 1900, על מנת לסמן את גובה המפלס של ים המלח, לצורך סימון זה הצטייד מסטרמן בסירה אתה הפליג מעט דרומית לעין פשחה , התקרב בסירתו למצוק וסימן בצבע את נקודת המפגש של הים עם הסלע ,על הסלע כתב מסטרמן את ראשי התיבות של הקרן  P.E.F , ומתחתם את הגובה שנמדד 392,91 מטר ,מתחת לגובה פני הים, מלאכת הסימון השנתית נמשכה בידי אנשי הקרן עד שנת 1913 פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

משלחת מיג'ור ברוק הגאולוג הקנדי בשנת 1918

הגיאולוג מיג'ור ברוק ששרת בצבא הבריטי במצרים ,יצא כעמיתו   אדוארד האל האירי הגיאולוג, שפעל באזור ים המלח בשנים 1884-5 במסגרת משלחת של הקרן לחקר ארץ ישראל , על מנת לעדכן ולהמשיך לחקור את ים המלח הן מבחינה מסחרית וצבאית , למדוד את שטחו של ים המלח וחישוב עומקו וכמות המים שאצר ים המלח בקרבו .

מבחינה גאולוגית בדר ברוק את מרבצי הסלעים, את הרכבם הכימי של המים והחומרים הניתנים להפקה ,את אחוזי המליחות ,שעלו ככול שעומקם של המים היה רב יותר, בממצאיו אלו ניסה לחשב ברוק את כמויות הברום, הנתרן האשלגן ושאר המחצבים הקיימים בים המלח.

 

משלחתם של אנשי המושבה האמריקנית בירושלים בסוף 1932

מסע שנערך בידי קבוצה מבני המושבה בראשות הכומר הפרנציסקני רוברט בוגיס האנגלי בן השבעים ושותפיו בני משפחת ספופורד ,האב ג'ון וייטינג ,אחיינו ג'ון וסטר והבן וייטינג ספופורד , שיצאו לשייט בשתי סירות קנו ,במסע בן 12 יום לאורך 144 קילומטר של נהר הירדן הפתלתל ובסיומו הגיעו לים המלח מסע שנערך בתחילת אוקטובר 1932 ושפורסם בירחונים גיאוגרפיים .

שתי סירות הקנו ששימשו לשייט ,נרכשו בגרמניה והיו מהסוג המתקפל ששקלו כעשרים קילו האחת, הסירות הגיעו לנמל חיפה והובאו לטבחה שבצפון הכנרת ,על הסירות העמיסו אוהלים, מזון וכלים, זמן השייט נקבע לתחילת הסתיו ,במחשבה שהמים בנהר הירדן   יהיו רדודים יחסית, אך בדרכם נתקלו בני המשפחה בקטעים קשים שבחלקם בנס יצאו ללא פגע. התמונה באדיבות ספריית הקונגרס האמריקאני .

לאורך המסע נוהל יומן ובו נרשמו המקומות שעברו תוך מתן אזכור ודגש למקומות בעלי אופי דתי המופיעים בתנך ובברית החדשה, כן סומנו ישובים יהודיים שעלו על הקרקע ומפעל החשמל של רוטנברג, ליומן התווספו צילומים רבים שצילמו חברי המשלחת בדרכם ,בהגיעם לים המלח נפגשו חברי המשלחת בבני המשפחה ובעיתונאים.

משלחתו של פרופסור דב אשבל

האגדות מספרות כי חידוש סימון גובה פני ים המלח ,שהופסק במלחמת העולם הראשונה חודש על פי בקשת המהנדס משה נובומייסקי ,שהקים עם שותפיו את מפעל המלח הצפוני , משה נובומייסקי הגיע בשנת 1925 לצפון ים המלח והחל את האפשרויות להפקת אשלג וברום מקרקעית ים המלח, עד שקיבל את הזיכיון לכרייה מהמנדט בשנת 1930.

האגדה ממשיכה ומספרת כי משה נובומייסקי ,פנה לפרופסור דב אשבל שהיה מומחה למטרולוגיה ,שחקר בזמן ההוא את אקלים ים המלח והאזור ,בבקשה שימצא את נקודת הסימון המקורית של דוקטור מסטרמן הירושלמי ,ומתחתיה להמשיך לסמן את גובה פני הים לים המלח.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור