דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ים המלח הסוד שמאחורי סלילת הכביש בין קלייה לסדום

 

עד מלחמת ששת הימים הכביש המוליך דרומה ,לאורך הגדה המערבית של ים המלח מצומת הלידו הגיע רק עד מעיינות עין פשחה, כיוון שהמים הגיעו עד מצוק העתקים ,נאלצו הולכי הרגל והטיילים לעלות על המצוק לעקוף את שפכי הנחלים ולהמשיך עליו בדרכם למצדה ועין גדי בואך סדום, רק בקטעים שהדרך אפשרה זאת, ניתן היה לעבור לאורך הגדה המערבית, דרך נוספת למעבר הייתה שייט בסירות .

בשנות החמישים סללה מדינת ישראל כביש, לחלקה הדרומי של ים המלח, דרך שירדה מדימונה – ערב וחיברה את מפעל סדום ועין גדי למדינת ישראל, עד מלחמת ששת הימים שבו השטח היה בשליטת הירדנים מנעו המצוקים, הנחלים והמפלים אפשרות לחצוב ולסלול את הדרך המערבית של ים המלח.

כאשר נפל האזור לידי מדינת ישראל ,חשבו אנשי הממשל כי סלילת הדרך יקרה ורבת מכשולים ,ואינה שווה את המאמץ, למרות הפיתוי הגדול , את סלילת הכביש אנו חייבים לדב אייזנברג מהנדס במע"ץ ,שחיבר את צפון המדינה לדרומה בגבולה המזרחי של מדינת ישראל ,במעשה פורץ דרך כחלוצים שלפני המחנה.

האתגר בסלילת הכביש באזור ים המלח ,משכה את המהנדס דב אייזנברג ,ששרת באותה התקופה כנציג מע"ץ ,בממשל הצבאי הישראלי באזור עזה ,שם ניסה הממשל לפתור את הצפיפות במחנות הפליטים ,לאחר מכן מונה להקים את נושא ההנדסה בכללותו באזור יהודה ושומרון, במסגרת הממשל הצבאי הישראלי.

הצורך לחבר את צפון הארץ לדרומה ולהילחם באתגרי הטבע שנצבו כאבן נגף לרעיון, לא נתנו מנוח למוחו, במחשבתו חבר לשר העבודה יגאל אלון ,שהיה אחד ממפקדי צה"ל במלחמת השחרור, שהבין שצריך לחבר את שני גדות ים המלח הצפוני והדרומי ,לאורך גבולה המזרחי של המדינה, הן מבחינה מדינית (בבחינת אנחנו פה על המפה)   עסקית מפעלי ים המלח בסדום והן לקדום הרעיון להקמת תשתית תיירותית לאורך הגדה המערבית.

כאשר הגיש יגאל אלון את נייר העבודה לממשלת ישראל ,קמו כנגדו שר האוצר ספיר ומשה דיין שר הביטחון ,התנגדות זאת גרמה להשהיית הביצוע, בד בבד החליטה הממשלה להשתמש בתושבי השטחים בעבודות יזומות כמו סלילת כבישים ושדרוגם בגדה ,על מנת לספק עבודה ופרנסה לתושבים .

התחלת עבודת פריצת כביש ים המלח מצפון לדרום

מאחר ותקציב לסלילת הכביש לא אושר בממשלה, עלה הרעיון לקחת תקציב שהוכן להעסקת תושבי השטחים בסלילת הכבישים בגדה ,ולהפנותו לתשלום לשכר העובדים, שיפרצו את הדרך לאורך הגדה המערבית של ים המלח.

שר העבודה יגאל אלון חברו לרעיון המהנדס דב אייזנברג האחראי על סלילת הכבישים והתשתיות בשטחי הגדה במנהל האזרחי ,החליטו להעסיק כאלף מתושבי השטחים ולהשתמש בתקציב לתעסוקה לפליטים הערביים שהקציבה המדינה, לצורך הקמת מאהל למגורי הפועלים ,הפנו היזמים בקשה לסוכנות הפליטים ומיד הגיעו האוהלים להקמת המחנה ליד מעיינות עין פשחה נקודת ההתחלה .

שתי פעולות נדרשו מידית בתקציב אפס ,המשימה הראשונה הייתה למדוד את התוואי ולסמן את תוואי הפריצה בעזרת חבריו ואנשיו במע"ץ ,מכיוון שלא היה תקציב מדינה לעבודה בכללותה רק לעבודת הפועלים, נאלץ דב אייזנברג והמודדים לעבור רגלית את הקטע שנמדד ושרטוט התוואי שבין עין פשחה לעין גדי ,שאורכו 32 קילומטר ,דרך רגלית זאת נעשתה מספר פעמים בזכות עקשנותו לרעיון הדרך.          

יש לזכור כי בידי המודדים ,לא היו תצלומי אוויר של התווי ,לכן נאלצו בדרכם הרגלית ,על מנת לעקוף את מכשולי הטבע ,להלך על גדות ים המלח ובקטעים החסומים, לטפס למצוק ועליו ולהמשיך לאורכו ,עד שיכלו לרדת מחדש לאחר המחסום הטבעי לגדה ,ומשם להמשיך את התווית הדרך ומדידתו וסימונו על המפה.    

המשימה השנייה להתחיל לעבוד ולפרוץ במקביל להכנת התוכניות והמדידות ,התחלת העבודה הקשה בעזרת הפועלים ובמחסור בחומרי נפץ לפיצוץ ובולדוזרים לפינוי הסלעים, עוד בשלב המדידות הבין המהנדס דב אייזנברג ,שהמשימה היא על גבול הבלתי אפשרי, מכלול אתגרי איתני הטבע שעמדו מולו והציוד הדל שברשותו ,היו אבן נגף שעליה היה צריכה ,עקשנותו של המהנדס דב להתגבר.

נושא נוסף שהטריד את מוחו של המהנדס דוב ,הייתה הכשרתם של הפועלים מהשטחים בעבודת סלילת כבישים והשטחת מצוקים ,בניית גשרים למעבר זרימת מים ועוד , מעבר לשכר העובדים ,לא היה בידו ציוד הנדסי כבד לעבודה המיוחדת והקשה הזאת.    

אנשי הגנת הטבע גם הם טמנו ידם בקלחת, והוסיפו מעמסה נוספת על העגלה ברצונם לשמור ולשמר את אוצרות הטבע לתושבי המדינה, והצעתם הייתה לסלול את הכביש על מרומי המצוק , אלא שהם שכחו שאין זה פרויקט ממשלתי במלא מובן המילה ואין בידו תקציב להיענות לדרישתם ,בקיצור מבוך שיש לגשר בין כול חלקיו בקלילות של פיל בחנות חרסינה.

לבסוף נמצאה הדרך לשילוב עבודת הסלילה, בשלוב עם רשות העתיקות ( שש ערים מצדיות ומעגנים נבנו לפני הספירה ,לאורך הגדה המערבית של ים המלח) ובשיתוף עם החברה להגנת הטבע ,כשנמצאה דרך הפשרה החלה העבודה לנוע קדימה עם פשרות שכפתה הדרך על הסוללים.

אומנם סלילת הדרך, פתחה את אוצרות ים המלח בפני הציבור הישראלי , לטבע הקדמוני הפראי והטבעי , בקטע הראשון מול עין פשחה ,דורדרו סלעים רופפים מהמצוק ונבנה שטח מוגבה שעליו נסלל הכביש ואפשר המשך מעבר מימי המעיינות בסדקים שבינם, בנקודת P.E.F , הסלע ,בידי משלחת הקרן הבריטית ,בראשותו של מסטרמן ,נעקף על מנת לא לפגוע בסימוני גובה המפלס שנערכו עד מלחמת השחרור .

לאחר הקטע הזה שהוזז ,נתקלו הסוללים בבעיה אמתית, של קטע דרומי יותר מעין פשחה שבו חלק מרכס העתקים יצא בשלוחה לתוך ים המלח, לצורך סילוקו מהדרך ,נדרשה פעולת חציבת בורות להנחת חומרי הנפץ, אלא שקומפרסורים לחציבה לא היו ברשותם ,כמו חומרי הנפץ שחסרו, בצר לו פנה המהנדס דוב למשרד הביטחון שישאילו לו ציוד מכני לחציבה שנפל לידיו במלחמת ששת הימים , ובמקביל פנה לחיל ההנדסה בצה"ל בבקשה שחייליו בקורסים יתרגלו על המצוק פיצוץ חומרי נפץ.    

לאחר שבמצוק נחצבו חורים רבים לצורך הפיצוץ ,פוצץ המצוק ברעש אדיר ובמעוף חלקי סלעים לכול עבר, אלא שלאחר הפיצוץ ,נדרשו בולדוזרים לפינוי הסלעים שנוצרו לאחר הפיצוץ, המהנדס דוב פנה שוב למשרד הביטחון, על מנת שישאילו כאלה משלל מלחמת ששת הימים, לרשותו הסוללים הועברו מספר מפלסות שלג שהותאמו כבולדוזרים ,אלא שלמפעילים הייתה בעיה כי מפלסות אלו היו מצוידות במערכות חימום לטובת המפעילים.

תארו לעצמכם את עבודת המפעילים בחום הנוראי באזור ים המלח מתפקדים עם מערכת חימום בעבודתם, בעיית האחזקה של הטרקטורים שלא תוחזקו לאחר שנפלו בשבי ,כלים שלא היו מותאמים לתנאי מדבר יהודה של עבודה בחום, כלים אלו התקלקלו לעיתים קרובות והמפעילים נאלצו להעביר חלקים בין הכלים על מנת שכמה כלים ימשיכו לפעול.    

כך בניסיונות של העובדים להילחם בקטע אחר קטע של איתני הטבע בדרכם לסלילת הכביש זחלו העובדים המותשים בכוחות אדירים של הגשמת הרעיון ,תוך לימוד את מלאכת הקמת גשרים ,מעל ערוצי הנחלים שירדו ממצוקי העתקים לים המלח ,במיוחד גשר ערוץ נחל סלוודורה ,שנעשה בידי הפועלים באמצעים דלים ,ובסיכון חיים .

נחלים ששכחו את נימוסיהם בדרכם אל הים ויצרו שיטפונות אדירים שסחפו עמם את כול הנקרה בדרכם, בדרך להילחם בהם ,נוצרו תורות עבודה חדשים להגנת הדרך מפני סחף השיטפונות ,כמו ההבנה שיש להגביה את הגשרים מעל לנחלי השיטפונות, על מנת שזרם השיטפון יעבור מתחת לגשרים שנבנו.   

       

   

בהמשך סלילת הכביש , נאלצו הסוללים להעלות את תוואי הכביש ולפלס דרך בראשי המצוק בקטע שאי אפשר היה לסלול אותו צמוד לקו החוף ,בעבודה של עקב בצד אגודל נגסו הסוללים מהמצוק ופלסו את דרכם בכביש הנסלל.

מעבר לבעיות הגיאולוגיות והתקציב שהגיע בשיטה הכאילו, התקבלה החלטה שהכביש יהיה ברוחב 6 מטר מחוץ לשולים ,ההחלטה החדשה עיכבה גם כן את סלילת הדרך כיוון שבחלקים שכבר כבשו את הדרך הלא סלולה , נאלצו לחזור לצורך ההרחבה.      


קביעת גובה הכביש מעל למפלס מי הים, גם כן השפיע על עלות הפרויקט, מכיוון שהחליטו לקחת את הסיכון ולקבוע בקטעים מסוימים ,כי גובה של שלושה מטר מעל למפלס מי הים הוא גובה סביר ,כי אם יתחילו לטפס הסוללים עוד קצת לכרסום מהמצוק ,ההוצאה תמריא מעבר ליכולות.

בשלב העבודה הזה החלה מכת בריחת עובדים שנשברו מהעבודה הקשה ,מחוסר תקציב פוטרו מנהלי עבודה ומהנדסים ,אבל התחילו להגיע בעקבות השמועות אישי ציבור ושרים לצילומים לצורך האדרת שמם , אלא שתקציב לא הגיע מצילומים אלו ,תקציב העסקת העובדים ממשרד העבודה החל להצטמק ,אי לכן ומהבנה שהתקציב אוזל ,העביר המהנדס דוב חל מאנשיו לאזור עין גדי שיפלסו ויסללו את הכביש במקביל מהמצד השני .    

רעיון זה של סלילה במקביל משני הצדדים ,היה אמור לקצר את זמן העבודה ,ואכן בשנת 1969 הייתה דרך העפר מוכנה לציפוי אספלט , אלא שבשלב זה קודם המהנדס דב אייזנברג ומונה למהנדס מחוז דרום של מע"ץ , כתוצאה מכך הועברה מלאכת הסיום לידיים אחרות דבר שגרם שרק בשנת 1971 זופת הכביש ונפתח לתנועה.

ים המלח סיפור הזיפות בכביש ים המלח מקלייה לסדום

סיפור זיפות הכביש בידי אנשי מע"ץ בראשותו של המהנדס חיים אורבך ושבעים פועליו הסתיימה בשנת 1971 ,תוך ניסיון לטפל ובנייה מחדש ,בקטע הבעייתי של ספור הסחף השנתי של הכביש בידי השיטפונות במיוחד באזור עין גדי ,שבו נסלל כביש חדש לישוב.

הנסיעה מעין גדי לסדום הי בעייתי גם לאחר הנחת הכביש החדש, בנסיעה בכביש הישן נהגו הנוסעים להתקשר בתחילה הנסיעה בטלפון, לסדום ומודיעים על יציאה או חזרה ,ועל הנהג היה להודיע כי הגיע, מחסור בהודעה כזאת של הנהג, גרם לשליחת משלחת חרום במכונית או טרקטור לבדוק שהכול בסדר ,או להגיש עזרה למכונית שנפגעה בעיקר בשיטפון.

הממצב היה בעייתי עד כדי כך שנשים הרות יצאו מהקיבוץ חודש לפני תאריך הלידה המתוכנן לחברים על מנת למנוע היתקעות בשיטפון בדרכם לחדר הלידה, בעייה נוספת הייתה נסיעת המאיות שהובילו את תוצרת הקבוץ לשווקים, משערים שאחרי סלילת קטע הכביש החדש לקבוץ יפתרו הבעיות בנסיעה, חברי הקבוץ שקלו בשנות החמישים לרכוש אוניה ,שעליה יעמיסו כלי רכב ומשאית מלאה סחורה ויפליגו על ים המלח דרומה לכוון ראש זוהר שם יעלו על הכביש העולה לדימונה והלאה .

על מנת להכין את תשתית האספלט ,חיפשו תחליף לחצץ ומצאו מרבץ בחלקה הצפוני של המצדה ,שם גם הקימו מפעל ליצור מלט ,לצרכי עבודת שדרוג הכביש וסלילת האספלט עליו, מחנה לעובדי מע"ץ הוקם למרגלות המצדה ,שהורכב מאוהלים ומאוטובוסים ישנים שהוכשרו כול אחד ללינת ששה עובדים .

לאחר מבצע זה שנבע מיוזמה בלתי מתפשרת של בודדים ,החליטה המדינה לשפר את הדרך המוליכה מיריחו לבית שאן במה שאנו מכנים כביש הבקעה .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור