דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

רמת הגולן מג'דל שאמס - מגדל השמש

 

הישוב הדרוזי מג'דל שאמס המתנשא לגובה ממוצע של 1230 מטר ומעלה מעל לגובה פני הים, נחשב לישוב הגבוה בשטחה של מדינת ישראל, מיקומו בצפון רמת הגולן במורדותיו הדרומיים מזרחיים של הרכס החרמון הישראלי, הישוב מג'דל שאמס שמספר תושביו כשמונת אלפים תושבים, מרוחק רק כמה מאות מטרים ממערב גדר המערכת לגבולנו עם סוריה.

שני כבישים מוליכים למג'דל שאמס ,הראשון כביש 98 מהכפרים הדרוזיים מסעדה וברכת רם והכביש השני 989 מגיע מכוון הישובים נווה אטיב  ונמרוד, המשך הדרך מהיישוב מוליכה צפונה לאתר הסקי בחרמון הישראלי.

מעט על היישוב מג'דל שאמס

בתחילת התיישבותם בישוב ,התגוררו בו גם נוצרים ובני העדה העלוואית ,אך הם אינם עוד גרים בכפר, את שמו קיבל הישוב ,משמקבל את קרני השמש הראשונות בזריחה עקב גובהו, בשנת 1974 הוכרז הישוב כמועצה מקומית בישראל ומונו לו 13 חברי מועצה בידי ישראל בראשות סולטאן הייל אבו סאלח שהיה קצין גבוה בצבא הסורי, נחשד בריגול ושישב 23 שנים בכלא הסורי בעוון ריגול לישראל.

הארכאולוגים טוענים כי חלקו הצפוני של היישוב הדרוזי , הוקם בידי תושביו הדרוזים שהגיעו לאזור במאות הארבע עשר והחמש עשר  

הישוב החדש הוקם על שרידי ישוב מהתקופה הרומאית מהמאות השנייה והשלישית ,בתי המגורים נבנו על שרידי מבנים ומערות ובית הקברות של היישוב הקדום, שהדרוזים נתנו להם את השם מקברת אל יהוד (קברי היהודים) .

בשנת 1968 בעת פריצת דרך בחלקו הצפון מערבי של הישוב מג'דל שאמס ,נתגלו במערה אחת שלדים ,שעל פי האגדות הדרוזיות שייכים ליהודים שהתגוררו באזור והובאו למערות הקבורה, אלא שבניגוד למערות הקבורה מהמאות השנייה והשלישית לספירה ,במערות אלו נקברו  יהודים שנטבחו בעת הסכסוך שבין הדרוזים למוסלמים בתחילת המאה העשרים, אז גם נטפלו ליהודים תושבי האזור היהודים וטבחו גם הם ,חלקם הספיקו להימלט לישובים יהודיים בצפון המדינה.

התיישבותם של הדרוזים ברמת הגולן ,החלה מאחר וספגו רדיפות של מאמיני הדת המוסלמית בארצם לכן נדדו בני העדה הדרוזית והתנחלו בנקודות גבוהות ומבודדות, כאשר כבישי הגישה ליישובם אינם נוחים.
 

בידודם זה, גרם לדרוזים לחיות על פי קצב חייהם הכפרי החקלאי ,מצאת החמה עד צאת הנשמה, לעומת התושבים האחרים שהחלו להסתגל לעולם העירוני המתפתח ,בעולם שמחוץ לכפרים, במיקומם בצפון הגולן מונים כיום ארבעה ישובים , מג'דל שמס ,  מסעדה , בוקעתא   ועין קיניא ,ישוב נוסף קלעת ג'נדל,נהרס לאחר מלחמת ששת הימים ,משום היותו בעייתי מבחינה צבאית, היישוב מגדל שאמס חובר לרשת החשמל בשנת 1969,באותה שנה הוקם הסניף של התנועה הדרוזית הציונית .

חלקם של התושבים במיוחד המשכילים ,שחזרו מדמשק ומרחבי העולם עם הדיפלומות ביד עובדים בישראל ,חלקם עובדי אדמה כאבותיהם וחלקם החל לפתח את נושא התיירות והמסעדנות בכפריהם.

הסיבות למרד כנגד השלטון הצרפתי

עקשנות ומרדנות כלפי השלטון המרכזי הצרפתי ,גרם לבני מג'דל שאמס למרוד במחצית שנת  1925 בשלטון הצרפתי, שקבל את שטחים בסוריה ורמת הגולן לאחר ההסכם לחלוקת השטח בין הצרפתים לאנגלים בצפון מדינת ישראל.

יש הטוענים כי בכדי לחפש את הסיבה למרד כדאי להתבונן בהתחלת אבדן השליטה של מנהיגי העדה ששלטו בחמולות על פי חוקים נוקשים של פאודלים בעלי נחלות שקטעו כול סממן לרצון להדמות לשכניהם העירוניים שהקדמה חלחלה לאורך חייהם ,בתוספת הרצון לשמר את מעמדם כמנהיגים וברצונם של מנהיגי הדת הדרוזית שלחמו ברצונות הצעירים להתבולל.

מגמות אלו של מרדנות ומאבק דעות בקרב המשפחה הסגורה ,הופיעו גם במבנה החמולה המשפחתית וגרמו לקרעים וחילוקי דעות בן בני המשפחה, עד אז כוחם של העדה הדרוזים באיחודם למרות המבנה השבטי ,בבדלנותם , אומץ לבם כלוחמים, וסתגלנותם לסביבה השלטונית, למרות  היותם עקשנים בני עקשנים.

כבר מתחילת שלטונם של הצרפתים ,הם הבינו כי דרך ניהולם והשפעתם על השטח ,בשיטת הפרד ומשול ותחילת הבקיעים בין מנהיגי השבטים הדרוזיים ,לנושא המנהיגות תואמת את רצונם ,והניחו למנהיגי הדרוזים להרחיב את הסדקים בריבים הפנימיים שלהם.

השבט החזק של משפחת אל אטרש והשולט ,התפצל ונחלק למנהיג סלים אל אטרש ובן דודו סולטן אל אטרש ,שאף הצטרף למנהיגים הערביים בראשות של המלך פייסל בדרכו לכבוש את דמשק עם הגנרל אלנבי בימי מלחמת העולם הראשונה, בני העדה הדרוזית על פי עקרונות ההסתגלות השלטונית קבלו בתחילה בשקט את שלטונם של הצרפתים והבריטים.

השלטון השבטי הדרוזי בחר בחלקו ,לחיות תחת הממשל הצרפתי בדרום סוריה וברמת הגולן , בראשותו של סלים כמושל ממונה, אך בפועל שלטו על העדה כוהני הדת , גורם נוסף המשיך להתנגד למנהיגותו של סלים אל אטרש , הריב והסכסוך לובן בידי בן הדוד סולטן אל אטרש, מכוון שסלים אל אטרש לא העניק משרות וכבוד מספק לפלג משפחת סולטן אל אטרש בעת שלטונו .

סכסוכים אל התגברו לאחר מותו של סלים אל אטרש בשנת 1921 ,ומאחר ולא נמצא יורש למושל בקרב העדה הדרוזית ,מונה מושל צרפתי לאזור בשנת 1924, שכבר מתחילת דרכו הכריז על רפורמות חדשות ופיתוח מסיבי של האזור, מאחר ולא היה כסף בקופתו להגשמת התוכניות ,החליט המושל הצרפתי על עבודות כפייה להגשמת הפרויקט.

במלחמתם במנהיגי העדה הדרוזית, החלו הצרפתים לאסרם ואף להגלותם מארצם , הצרפתים הכריזו על מצב חרום צבאי, מינו שופטים צרפתיים ,והדירו את מערכת השיפוט השבטית הדרוזית ,בתוספת בשבירת המגמות הפוליטיות של ההנהגה הדרוזית, גרמו לכעס והאיבה של כול העדה ,כולל האנשים הפשוטים ,עקב נאמנותם השבטית לראשי השבט גרמה כאחת להתפרצות המרד בראשות מנהיגי העדה לאחר איחודם והתלכדותם כנגד השלטון הצרפתי.

שלב ההתארגנות השבטית לקראת המרד התרחש בין השנים 1921-24 , לאחר פרוץ המרד הגיעו כוחות צבא צרפתי לאזור ובמלחמה שנמשכה בין השנים 1925-7 הצליחו הצרפתים למגר את המרד ,לאחר שנחלו מספר תבוסות בקרבות עם הלוחמים הנועזים של הדרוזים, הצרפתים נעזרו ביחידות פרשים של העדה הצ'רקסית ובכוח לגיון הזרים הצרפתי שגויסו למלחמה ,ובסיוע מסיבי של תותחים שהפגיזו את הלוחמים הדרוזים ואת כפריהם ,ולאחר כיבושם החלו להחריב את הכפרים גורל זה עבר גם על מג'דל שאמס שנהרסה.

הכפר מג'דל שאמס בתקופת המרד הצרפתי

שבטי הדרוזים החליטו לשכוח מהסכסוכים העדתיים והשבטיים והתאחדו מחדש תחת שרביטו של סולטאן זייד אל-אטרש שהיה בעברו קצין בצבא העותומאני, על מנת למרוד בשלטון הצרפתי ומטרותיו ,שיועדו לקרקר את חוקיהם ודרך חייהם בעדה הסגורה בעלת הדת הייחודית שלהם, למגר את שלטון הנכבדים ואנשי הדת ,תוך עקיפתם ופנייה ישירה לאנשים ועובדי האדמה שבעדה הדרוזית, כשמטרתם לתקוע יתד בכפרים שלמרגלות החרמון הסורי ,מג'דל שאמס והכפר קלעת ג'נדל, להקמת בסיס יציאה למלחמתם בדרוזים בלבנון .

למרות מספרם הנחות וכלי הנשק הישן שבידיהם ,נתגלו המורדים הדרוזים כלוחמים ללא חת ,עקשנים ואמיצים שהצליחו לפגוע בלוחמים הצרפתים בשתי התקפות שערכו על היישוב רק בפעם השלישית בשנת 1926 ,בעזרת תגבורת משמעותית, הצליח הצבא הצרפתי לכבוש את היישוב, להרסו ולספח את שטחיו למרות שלטונו.

אלא שהכוח הדרוזי בראש ובראשונה החל את המרד בכפרים הדרוזים שלמרגלות הר החרמון הסורי ,והחל לחדור מבעד לקווים הצרפתים והחל בפעולות קומדו זעירות כנגד הצבא הצרפתי ומסילות הרכבת ולהסתנן לשאר המובלעת הדרוזית בגולן ,שם החלו לכבוש בחזרה אזורים דרוזיים שבשליטת הצרפתיים ,לנוכח התקפות אלו ,החלו הכוחות הצרפתים בנסיגה ,שנמשכה עד שהגיעה תגבורת לכוח הצרפתי שבכפר ראשייה ,ומשם החל הקרב להבסת המורדים הדרוזים ,ההיסטוריונים טוענים שאם הדרוזים היו מצליחים לכבוש את ראשייה המהלך היה גורם לשינוי מהותי בקרבות ובשליטה .

הופעת כוח התגבורת הצרפתי בסיוע תותחים ,שהגיע ממושבות הצרפתיות שמעבר לים כמו סנגל ולגיון הזרים ,גרמה לשינוי מחשבתם של שאר התושבים באזור להצטרף למרד, ולאחר הגעתם של התגבורות ,החלו הצרפתים דוחקים את המורדים בחזרה לכוון מג'דל שאמס שאותה כבשו בניסיונם השלישי ,ולאות נקם הרסו את היישוב .

הישוב הדרוזי מג'דל שאמס לאחר מלחמת ששת הימים

בסוף ספטמבר 1967 הוחלט להשביע את טירוני החיילים הדרוזיים בכפר מסעדה שלרגלי החרמון במקום בקבר יתרו שמעל טבריה המקום המסורתי של ההשבעה, מטרת שינוי הטקס הייתה להראות את האחווה שבין הדרוזים שבישראל לבין הדרוזים שברמה .

למרות הסכמי הפסקת האש בסוף שנת 1968,התנהלו פרצי תקריות באזור מגדל שאמס כאשר עמדות סוריות נהגו לפתוח באש מקלעים לכוון הכפר וכוחות צהל שסיירו על קו המערכת, במיוחד בשטח המפורז ,הפעילות הסורית גברה שצהל למניעת הסתננות לשטחנו החל להקים את דרך הפטרולים שלאורך קו המערכת.
 
אנשי המדידה הישראלים נתקלו בחלק מסימוניי היתדות שהושארו בלילה ,בשינויים של הזזת היתדות למחרת, כאשר הבינו שאין זאת טעות במדידה, ושהחיילים הסורים מזיזים את הסימונים, טמן צהל מארבים במקום והרגו חמשה חיילים סורים שחדרו לערוך שינויים ,חיילים אלו הושארו בשטח ליממה עד שהאו"ם נתבקש להחזירם.
 
בשנת 1969 פרצה הקק"ל את הדרך החדשה הסלולה לעבר הר החרמון הישראלי שתחילתה בשולי הכפר מג'דל שאמס , לצורך פריצת הדרך דרך הסלעים ,השתמשו אנשי המקצוע בשישים אלף טונות של חומר נפץ ,לאחר הכנת הכביש הוא זופת ומאפשר מעבר לכול כלי הרכב.
 
מחבלים מארגון הפתח בסוף 1969 ,החלו להתבסס באזור הרמה הצפונית באזור הכפר מנשיה הנטוש ,והחלו לתקוף מוצבים של צהל באזור הרמה הסורית, מחבלי הפתח ניסו להתנכל לסיור הגבול המערכת ושילמו בחייהם על ניסיונות אלו, לאחר ארבעה התקפות וירי ,צהל החל לתקוף את נקודות ההתבססות במטוסים וגרם נזקים לאנשי הארגון.
 

למרות הניסיונות של השבטים הדרוזיים להתאחד לגוף אחד בין הדרוזים בישראל לבין הדרוזים ברמת הגולן ,החלו לבצבץ סדקים גדולים בשנות השבעים ,בחיבור המאולץ הזה, צעירים בעלי השכלה הנאמנים לשלטון הבעת הסורי ,מהכפרים הדרוזיים ברמת הגולן החלו בטיפוח ההתבדלות , ששיאם הגיעו בראשון לספטמבר 1970 כאשר ארגנו תהלוכת אבל יש האומרים הפגנה ,למותו של נשיא מצרים עבדל נאסר .

צעירי העדה הדרוזית הפעילו את תלמידי בתי הספר בכפרים הדרוזים ברמה ,לקיים את תהלוכת האבל כאקט של התרסה ,לריסוק המרקם העדין שבין השלטון הדרוזי ,לבין השלטון הישראלי ,סיור של צהל שחלף במקום נטל מידי התלמידים שתי תמונות של נאסר והמשיך בדרכו.

אלא שצעירי מג'דל שאמס שלחו טנדרים והעמיסו את התלמידים והוליכו אותם לכפרם תוך השמעת צעקות לתמיכה בנאסר, תלמידים אלו ורבים מאנשי הכפר דחפו את קצין החינוך הצהלי וחדרו לתחומי בתי הספר ביישוב והוצאת התלמידים מהכיתות ולהפגנה גדולה אחת.

כוח צהל הוזעק ופיזר את ההפגנה לאחר מספר שעות, בעת פיזור ההפגנה התפזרו הצעירים בין בתי הכפר וגרמו לנזקים ופגעו בסמלי שלטון ודגלי ישראל, לאחר האירוע כינס המושל הצבאי את אנשי מערכות החינוך הדרוזיות בגולן והעמידם על חומרת המקרה, ששה  מורים ומחנכים שיזמו והשתתפו בארגון ובהפגנה פוטרו לאלתר.

כשנשאלו תושבים דרוזים האם היו עורכים תהלוכת אבל למנהיג ישראלי שנפטר, השיבו שהיו נשארים אדישים לאירוע ,אך באם הייתה נערכת הפגנת תמיכה בישראלי תחת השלטון הסורי ,היו אלו מעמידים מקלעים וקוצרים את משתתפי ההפגנה.

משלחות פיוס מהכפרים הדרוזים ,שהגיעו לממשל הצבאי בעקבות האירוע , להביע את התנגדותם להפגנה סיפרו כי הממשל הדמוקרטי הישראלי טוב אלא שהם רגילים לשלטון דיכוי סורי ויעבור זמן רב עד שיקבלו את השינוי אם בכלל, כמובן שהסכסוך והיריבות המתמשכת בין החמולות השולטות סאפאדי (צפדי)  אל מול משפחת קנג'י מחמולת סאלח,החמולה המשכילה ובעלת הכוח ,יוצר אף הוא מתחים על הזכות לשלוט ,כאשר כול אחת מאשימה את השנייה בשיתוף פעולה עם השלטון הישראלי.

הרווחה הכלכלית שנפלה על תושבי היישוב הדרוזי מג'דל שאמס ,וממול העויינות שלהם כלפי הממשל הישראלי , גורמים לנסות לשנות את הלך החיים החופשי ,שהוענקו לדרוזים של הרמה ומחשבות להתחיל להצר את צעדיהם כנגד החופש שנוצל לרעה בידם.

בשנת 1971 נעצר השייך כמאל קנג'י ,ראש אחת חמולת השולטות ובעלות הכוח ברמת הגולן ,שהיה בעברו חבר הפרלמנט הסורי בימי רע"מ העליזים, בעוון ריגול ושיתוף פעולה עם הממשל הסורי, מעצרו זה הביא את ישראל לחשב מחדש את דרכה בהעניקה חופש והעלתה את רווחתם הכלכלית של תושבי מג'דל שאמס .

בפועל הכנסתם של תושבי הישוב מג'דל שאמס ,עלתה פי ארבע בהכנסתם השנתית בשנת 1970, מספר כלי הרכב ביישוב צמח לממדים ענקיים, הקלות במיסוי ,שליש מבתי הכפר נבנו חדשים כשהתחרות של מי המבנה המפואר יותר נראית בשטח ,תמותת התינוקות הצטמצמה מהכנסת שרות רפואי מתקדם ליישוב, משרות שהוצעו לצעירי הכפר בתקופת השלטון הסורי ,כך מספרים זקני הכפר ,על כול משרה קפצו עשרה מתחרים ואילו כיום בקושי מתייצב עובד מבקש עבודה למשרות המוצעות.

קו המחשבה לדאגה לשלום ובטחון ישראל הנהוג בידי הדרוזים בישראל ,אינו נהוג בכפרי הדרוזים בצפון הגולן, יש המייחסים זאת לפחדם מהשלטון הסורי אם יחזור לשלוט בשטח, משפחת כאמל קנג'י שהחליט להתמסד בשלטון הישראלי , בפעולה זאת הצליח להחזיר לידיו שטחי אדמה ואף קבל פיצויים על נזקי המלחמה .

כאמל קנג'י קווה אפילו להיבחר לכנסת ,אך כאמל קנג'י נפגע מיחסה של המדינה ושינה את כוון מחשבתם של בני חמולתו בחזרה לקו הפרו סורי, דבר שהביא בסופו של דבר למעצרו מעשה זה הביא לקרע עמוק ביחסים שבין הדרוזים בישראל לבין הדרוזים בצפון הגולן ,שאף הביא את הדרוזים בישראל להכריז עליהם ככפוי טובה ובוגדים.

בשנת 1974 בעקבות תיקוני גבול באזור המפורז הוחזרו כפרים במובלעות לידי הסורים, כשלושים מתושבי המובלעות ביקשו להישאר במסגרת איחוד משפחות ,בתחום היישוב מג'דל שאמס הדרוזי שבשטחי ישראל ברמה, בהמשך מסירת המובלעות בקשו הסורים היתר מישראל לפנות את שדות המוקשים שבתוכם, אך ישראל סירבה עד שיפנו הסורים את המרגמות שהוכנסו בידי הצבא הסורי לשטח המפורז.

הישוב הדרוזי מג'דל שאמס בשנת 2016  

 לאחר מלחמת ששת הימים החליט השלטון הסורי לשמר את נאמנותם וזיקתם לסוריה של הכפרים הדרוזים שבתחום רמת הגולן הישראלי ובמיוחד לאחר החלת החוק הישראלי בשנת 1981 על רמת הגולן, תוך הסכמה שבשתיקה של מדינת ישראל ,שרצו לשמר את הדרוזים בשקט יחסי בכפריהם .
 

השלטונות הסורים לצעירי הכפרים הדרוזים שברמת הגולן את האפשרות ללמוד במוסדות השכלה הגבוהה ברחבי סוריה ובעולם הרחב על חשבונה , בהתניה אחת שעל הסטודנטים לסיים בציונים גבוהים.     

ממשלת סוריה התחייבה לרכוש את תוצרת הפירות של חקלאי הכפרים הדרוזים ברמת הגולן הישראלי ,כאשר הסורים רוכשים במרוכז  את התוצרת החקלאית ,במחיר שלפעמים שילש את מחיר הרכישה לעומת השווקים בישראל, כמו כן אפשרו השלטונות בסוריה ובישראל ,לאפשר העברת כלות דרוזיות לנישואים לדרוזים ישראלים ,מנהג שנגמר לפני שש שנים ,כאשר הכלה האחרונה שהגיעה ,נשארה מספר חודשים וחזרה לסוריה ,יחסים אלו נפגעו מעט בשלב זה של הלחימה בסוריה בשנת 2012.     

החיים במג'דל שאמס כיום 2016        

היישוב מג'דל שאמס ,כתוצאה מהאפשרות שניתנה לצעירים ,ללמוד באוניברסיטאות טובות בסוריה ולחזור עם דיפלומות ביד ,הפכה להיות מקום שאחוז האקדמיים שבו גבוהה אף יחסית לעולם הרחב, במשכילים : רופאים, עורכי דין, כלכלנים , מנהלי עסקים, אומנים ,אנשי הוראה ועוד ,צעירים אלו עברו את הגבול במעבר למדו ובסוף השנה ,חזרו לחופשת הקיץ וחזרו שוב ללימודים.

כיום קבוצה של צעירים בשנות השלושים לחייהם ,מובילה במג'דל שאמס מהפכה בתרבות הפנאי בכפר הדרוזי מג'דל שמס, כור ההיתוך הזה של התרבויות השונות שהובאו מרחבי העולם שבו למדו וחיו , יחד עם תרבות ההשכלה המפותחת שנרכשה, בתוספת למצב הכלכלי הטוב של הכפר, כאשר מצד אחד ידועים זקני הדרוזים בשמרנותם ובאורח החיים המסוגר ומצד שני אפשרו התנאים תחת השלטון הישראלי לצעירי העדה, הרבה יותר מאשר לצעירי העדות האחרות, לבוא במגע עם העולם הישראלי ודרכי חיו המערביות.

קדמה מערבית זאת המפעפעת בקרב הצעירים המשכילים ,גורמת לבקיעים בדרך המסורתית שעלייה התקיימה העדה הדרוזית, ארג החיים הישן שלאורך ציר הזמן התנהלו בו מאבקים בין כבוד בחמולות ודעות שונות, מפעפע גם כיום למרקם החיים הנוכחי ,תהליך זה גורם עדיין למתיחות עדתית בקרבם.

ביישוב נפתחו מספר מסעדות בעלי גוון חדשני, בתי קפה החליפו בתפקידם ונפתחו בארים המזכירים את הסאגה הלילית התל אביבית ,בכוללת שתיית בירה ויינות וערבי שירה ואומנות כולל תמונות ופסלים של בוגרי מגמות האומנות שלמדו בסורי וברחבי העולם המוצגים לראווה ותלויים על הקירות.

למרות שכלפי חוץ מציגים בני העדה, את ייחודם המסורתית ודתם כחומר המלכד ,בידי נכבדי החמולות ,שומרים על חגיהם : עיד אל-פיטר, וחג הקורבן המוסלמיים ,השליטה הדתית של כוהני הדת הן על קביעת אורח החיים השמרני בכול והשליטה הדתית בכפר, מתמוססת בחלקה עקב רצונם של הצעירים לחיות תחת חיי החברה והקדמה להשפעות של הארצות שבהם למדו והתחנכו ,גורמות לשינוי איטי בקו המחשבה של זקני העדה וכוהניה.

היחסים שהיו טובים יחסית במרקם שבין מדינת ישראל והדרוזים ברמת הגולן ,נסדק וחזר לאחור עקב חוק סיפוח הגולן ,והחזרת ושריפת תעודות הזהות הכחולות, גרם לחלקם של התושבים לדרוש את חזרתם אל מתחת לכנפיה של מולדתם סוריה, ולא מן הפחד מפני השלטון הסורי שיראה בהם בוגדים ויפגע בקרוביהם שבסוריה כעת, או במידה ומדינת ישראל תחזיר את שטחי הגולן לסוריה ומשום ההיבט הכלכלי שקיים כיום ,לרכישת התוצרת החקלאית והלימודים בסוריה.

לעומתם הדרוזים המתנגדים לחזרת השלטון הסורי לרמת הגולן , טוענים כי על פי המסורת נאמנותם של הדרוזים היא כלפי השלטון העכשווי הקיים באזור ומרצונם לקבל את התנאים והזכויות של הדרוזים האחרים הגרים בישראל ,חלקם הקטן של הדרוזים מרמת הגולן אינם רוצים לעסוק בסוגיה , אך חילוקי הדעות בנושא ,גורמים לחילוקי דעות כולל פרוק משפחות וחמולות דרוזיות ברמת הגולן.

כיום רק כעשרה אחוז מתושביה הדרוזים ברמת הגולן בעלי תעודות זהות ישראליות, השאר נושאים תעודות תושב זמניות, המשמשים כתחליף לדרכון  שעליהם כתוב בסעיף הלאום – בלתי מוגדרים, תעודות אלו אינם מקנות זכויות לבחירות, וכאשר בעלי תעודות אלו רוצים לצאת לביקור בחו"ל ,מותנה הדבר בבקשות שלהם לקבלת תעודת מסע (ויזה) מהמדינות שאליהם הם רוצים לבקר, וישנם מקרים שהמדינות מסרבות להעניק להם ויזות.

אומנות ופסלים בכיכרות היישוב מג'דל שאמס

בשתי כיכרות העיירה המרכזיות ,מוצגים פסלים פרי עבודתו של האמן הדרוזי המקומי חסן חאטר ,שאוהב ליצור פסלים של אישים וגיבורים במסורת הדרוזית ברמת הגולן , למרות הנוהגים הדרוזים של צנעה והאיסור הדתי להצבת פסל ומסכה ,נתקבלו פסליו של האמן עקב היותם עוסקים בגיבורים לאומיים בשתיקה ובעצימת עין.

אלא שהצבת הפסל הראשון של גיבור המרד הדרוזי בצבא הצרפתי לא עברה בנקל, שבוע לאחר הצבתו הניחו המתנגדים חומר נפץ במטרה לפוצצו ,אך הפיצוץ גרם לנזקים בבתים הסמוכים ופחות נזק לפסל, הפסל נרתם למשימת ההצלה ושיקם את הפסל,על בסיס הפסל אמרתו המפורסמת של מנהיג המרד " הדת לאלוהים והאדמה שייכת לכולנו " שמפרשים אותה שאין צורך להילחם או לריב על העקרונות הללו.

בנוסף לדמותו של הגיבור האוחז בחרב שלופה, מקיפים אותו דמות אישה דרוזית שורשית הכבולה לאדמה, אדם משכיל האוחז בספר, חלל הנישא על כתפי חבריו לזכר חללי המרד, ודמויות של ילדים המסמלים את עתיד האומה הדרוזית.

דמות פסל גיבור נוספת מהמרד בצרפתים ,ממוקמת בדרך אל החרמון של הגיבור הדרוזי אסאד קנז' אבו סאלח הרוכב ,על סוס המניף בידו רובה, לצדו עומדים ארבעת חבריו הלוחמים מהחמולות השונות הדרוזיות , על לוחות האבן השחורות המקיפות את הפסל חרוטים שמות מאה ושמונים החללים הדרוזים בקרבות לכיבוש היישוב.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור