דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

רחובות סיפורה של המושבה

 

סיפורה של הקמת מושבת רחובות בשנת תר"ן 1890 נולד במוחו של אהרון אייזנברג שהתגורר בזמן ההוא בצריף ליד הישוב הערבי של וואדי חנין ,שעבד בסתתות אבנים לבניית בית הכנסת במושבה ראשון לציון בשנת 1889. 

בעת שעבד בסתתות   שח לחבריו , ש.כהן תושב ראשון לציון וחברו יהודה גרזובסקי המורה מהישוב עקרון (עקב) ,על רעיונו הציוני לגאולת אדמות דוראן (רחובות),עם רעיונם להקים מושבה ללא עזרתו וכספו של רוטשילד וחסדי פקידיו .  

אגדה נוספת קשורה לרעיון של גאולת אדמות דוראן ,ששלושת החברים היו נוהגים להיפגש בשבתות ,   יהודה גרזובסקי שהיה מורה בעקרון נהג לעבור דרך אדמות דוראן לפגישה, ובכול שבת היה חוטף מטר אבנים מילדי הערבים ,חברו אהרון אייזנברג היה נזעק לעזרתו , מכוון שרצו הידידים רצף שטח בין עקרון לוואדי חנין שבו התגורר אייזנברג הבשיל רעיון הרכישה במיוחד לאחר ששלושת הרעים עלו לצפות באדמה מהגבעה הנישאת שבאדמות דוראן.  

בעלי הרעיון פנו לרוכש האדמה חנקין ובסיוע אגודת מנוחה ונחלה שהחלה את דרכה בעיר וורשה ,בעל הדפוס לוין אפשטיין (בשנת 1937 הסתיימה בניית בית הדפוס לוין – אפשטיין בבית וגן במפעל הועסקו עשרות עובדים חלקם עולים חדשים שהמפעל השיג עבורם תעודות עולים משלטונות המנדט)    ורבי ז.גלוסקין, לאחר שנאספו הכספים פנו הם לבעליו של השטח הנוצרי הערבי אלפרד רוק צעיר משפחת רוק שישב בעיר יפו.  

האגדות מספרות כי אלברט רוק נאלץ לברוח מארץ ישראל ,12 שנה לאחר מכירת האדמה דוראן ליהודים,לאחר שירה ביעקב אברמוביץ תושב המושבה ראשון לציון,כיוון שרכב על סוס ועקף את עגלתו שבה ישב אלפרד עם ארוסתו והאבק הכתים את שמלתה,לאחר שברח אלפרד מהארץ הוא מצא מסתור במדינת הוותיקן .

משפחתו של אלפרד רוק ובמיוחד אחיו הבכור נכנסו למשא ומתן של סולחה שבו נקבע סכום כסף אדיר לסגירת פרשת הרצח, כיוון שהסכום שנקבע  היה גבוה נאלצה משפחת רוק למכור פרדסים שברשותה על מנת שתוכל לשלם את סכום הכופר .

לאחר משא ומתן למכירת אדמות דוראן ,נחתם החוזה ובתחילת חודש אדר הגיעו למושבו של השומר הערבי על הגבעה, חנקין ואייזנברג רכובים על סוסים והגישו לשומר את שטרי הרכישה של האדמה לאחר הרכישה וקבלת הזכות על האדמה, הגיעו 16 משפחות המייסדים הדתיים (העלייה הראשונה) התיישבו על הקרקע ,כול אחד מהמתיישבים הראשונים קבל את חלקתו על פי מפתח ההשקעה הכספית שהשקיעה ברכישת השטח שגודלו היה כתשעת אלפים ושש מאות דונם   .  

השטח שנרכש   חירבת דוראן    מידיו של הערבי נוצרי אלפרד רוק ,ישב על פי התלמוד והמשנה על חורבות הישוב היהודי החקלאי דורון שגידל על פי הממצאים הארכיאולוגיים כרמים ופרדסי אפרסקים ,ששת אלפים דונם נמכרו לאגודת מנוחה ונחלה ואילו יתרת השטח נמכר לרוכשים יהודים לאחר שידולם בידי חנקין לרכישת אדמת דוראן .  

בין רוכשי האדמה היה ר' שמואל בר ,שהאגדות מספרות שמצא ממון נפולאונים זהב ,לאחר שעבר על גשר באזור נמל בירות בדרכו לעלייה ,כה היה גדול השכנוע ש  ר' שמואל בר רכש שתי חלקות אחת בת 700 דונם והשנייה בעבור בנו מאיר כשלוש מאות וחמישים דונם, דונדיקנוב מהמייסדים רכש כאלף דונם .  

ר' שמואל בר שהגיע בגפו והתיישב במושבה רחובות הביא לאחר מכן את רעייתו וילדיו הקטנים ולאחר שהחל לפתח את החקלאות בנחלתו   הזמין את ילדיו הבוגרים להצטרף אליו לעבודה החקלאית והציבורית, לא כול ילדיו התמידו בחיי המושבה וחלקם עזבו ועברו לדרום אפריקה ולאוסטרליה.   

האגדות מספרות כי גודלו של השטח נקבע במבחן הצעקות (ראו את הפגנות החרדים במאה שערים) התרחקו חברי קבוצת הרוכשים והחלו לצעוק, כאשר נבלעה צעקתם ולא נשמעה יותר בידי חבריהם ,התקרבו עד למרחק שמיעה וכך נקבע השטח שנרכש. 

פרט פיקנטי היה שבקבוצה הזאת הגיעה גם אישה שעלתה לארץ בהותירה את משפחתה ברוסיה כיוון שלא רצו להצטרף לרעיון הציוני ולקום ולהתיישב בארץ ישראל, כיוון שהייתה הסכמה לנושא קבלה האישה הבודדת גם זכויות לבחור לוועד המתיישבים . 

שמה של המושבה נקבע לרחובות מהפסוק התנכי : כי הרחיב  ה' את גבולנו ופריינו בארץ, מיהרו המתיישבים הראשונים לבנות את 16 בתיהם הראשונים ומבנה הצריף הציבורי ששימש כבית העם, בית הכנסת, בית הספר לשלושה תלמידים תחת מורה מיפו, בית הפועלים ומטבח הפועלים שסיפק ארוחות לחלק מפועלי המושבה רחובות      .  

כיוון שהממשל התורכי סרב לתת רישיונות לבניית מבנים ,לתושבים שאינם מוסלמים על אדמת ארץ ישראל ,החוק התורכי גרם ליהודים להתחכם ולהקים מבנים חקלאיים כמו אורוות ורפתות במסווה לבתי המגורים, אך   החוק התורכי גם אסר להרוס מבנה שהוקם באישון לילה ועליו כסות גג, מובן שהדבר העיקרי הייתה כמות הבקשיש שסופק לבעלי השררה שהעלימו עין בעקבות התרומה החשובה לכיסם.   

אלא שמושל המחוז הממונה התורכי ניסה למנוע הרחבת הקמת הבתים ושלח שומרים למניעת שאיבת מים הדרושה להכנת מלט לבניית הבלוקים ,אלא שכאן התארגנו נשות המתיישבים והגיעו ודחפו את השומרים ללא תגובה ושאבו את המים הנדרשים לבנייה מכיוון שעל פי החוק התורכי נמנעו התורכים לפגוע בנשים. 

רק בשנת 1892 בעזרת תרומות נרחבות לכיסי הפקידות התורכית המתאימה ,החלו להגיע רישיונות בנייה לבתים במושבה, אלא שהרחבת והתבססות המושבה גרם להתחלת הסכסוכים עם כפרי הערבים שמסביב במיוחד עם הכפר זרנוקה (זרנוגה) על זכויות מרעה עבוד השטחים וגניבות היבול בשטחים של בעלי הנחלות היהודים בעיקר . 

ישיבה השנייה של חברי המושבה רחובות ,נערכה עשרה חודשים לאחר העלייה על הקרקע בקיץ, אז כבר עלה מספר משפחות המתיישבים לעשרים, הנושא העיקרי שבו דנו בישיבה היא הנושא של הצנע לכת והפשטות, חברי המושבה חתמו על סיכום הישיבה ונדרו לחיות חיים פשוטים כיוון שלדעתם ,חיי רווחה אוכלים את הגוף והנפש מבפנים, הנושא הופנם מאחר והנושא לא חזר באספות אחרות.  

מספר חודשים לאחר העלייה על הקרקע בשנת 1890, מנו תושבי המושבה קרוב לשלוש מאות תושבים מתוכם ששה ילדי בית ספר , בעיית לימוד הילדים הטריד כבר חמישה חודשים את ההורים לאחר העלייה על הקרקע, במיוחד את משפחת וולצ'ינסקי ,שהתנדבה ללמד את הילדים עד שיגיע מורה ,כיוון שהילדים הלכו בטל, בעקבות הפנייה החליט הוועד לאפשר לווילנצ'יק ללמד הוא זמני ואינו לצמיתות.   

בניגוד למקובל בנושא ההרשמה בטבו התורכי רשמו חברי המושבה את רכישת ומכירת קרקעותיהם בספר אגודת המתיישבים ברחובות שנוהל בידי הוועד שנבחר, וועד בעלי הנחלות והתושבים פעל במרץ ונחישות מתחילת הדרך במושבה העצמאית במימון מיסים של התושבים , הוכנה תוכנית התרחבות ופיתוח המושבה שכלל בניית רחובות ומדרכות . 

נבנו מוסדות ציבוריים כמו בית העם מתרומת יקב כרמל מזרחי בהנהלת גלוסקין   בית ספר ומרפאה בתחילה שימש החובש גרבובסקי שהיה גם ללא השכלה ,רופא, כללי, רופא שיניים מיילד ורוקח נבנה גם בית האיכר למוסדות החקלאיים שבו היה סניף של אגודת הפרדס שמספר חבריו מרחובות הגיע מעל למאה שמונים חברים.  

אגדות המושבה מספרות כי הרחוב הראשון שנפתח במושבה היה רחוב יעקב שקיבל את שמו של יעקב ברויידה שהיה ראש אגודת מנוחה ונחלה, רחוב שהחל בראש הגבעה שבה נבנה גם ביתו של בעל הנחלה דוניקוב   , ליד הבית ניצבה סוכת השומרים ולידה פעמון המושבה ששימש כשעון בעת שהקישו עליו ושימש גם כפעמון האזעקה בעת צרה, הסוכה שימשה גם כסניף הדואר של המושבה.  

ביתו של יעקב ברויידה שימש כמקום כינוס ואירוח נכבדים שהגיעו לביקור במושבה, בכספה של האגודה הוקמו בית המרחץ (המקווה) ישיבת תלמוד תורה ובית הכנסת הגדול, בביתו בקומה השנייה ,התגוררו רחל ואחיותיה כאשר עלו לארץ ישראל , עוד הוקמו ביתו של סלוצקין ובית הספר. 

נושא ההגנה על המושבה ויבולה הוכנס לחיי היום יום מתחילת הקמת המושבה באימונים של צעירי המושבה, נושא שעלה באסיפה השמינית של וועד המושבה ,בתחילה חויבו כל גברי המושבה ללמוד הגנה ולאחר מכן בלילות שמרו הגברים בצמדים בשטחי המושבה בשתי משמרות ,עד קבלו חסות של אנשי השומר ,על שטחי היבול והתושבים ובהמשך מונה קולונל מרגולין ממתנדבי הגדוד העברי ,שאסף את צעירי המושבה והפועלים החקלאיים ויצר מעטפת הגנה על המושבה.

המשך דרכה של המושבה  

כנגד כול האגדות והסיפורים הנחמדים ,בפועל המושבה די קפאה על שמריה לאחר הקמתה למרות מיקומה ומזג האוויר, חלק מהחקלאים במושבה מחוסר ממון המשיכו לנטוע גפנים על נחלתם בתקווה שמחיר הענבים יעלה, ואפילו אנשי היקבים הלוו להם כסף לגידול הענבים.     

אנשי העלייה הרביעית לא נמשכו למושבה ונתקעו בעיקר בעיר תל אביב, את גידולה יש לקשור להקמת תחנת הרכבת ולצמיחת ענף ההדרים שסיפקו כארבעים אחוז מיצוא פרי ההדר דרך נמל יפו לאירופה. 

החקלאים במושבה נחלקו לשלושה סוגים, אנשי המושבה שרכשו קרקע ונטעו עליהם בסבב החקלאות השני חלקות אדמה בנות 10-30 דונם של פרדסים,הסוג השני נמנה על בעלי ממון שהגיעו בגלי העלייה השלישית והרביעית שהגיעו בנו בתים ורכשו חלקות שנעו בין 150-300 דונם ,או שרכשו מטעי שקדים וכרמים ומיד עקרו אותם ונטעו במקומם פרדסי הדרים. 

הסוג השלישי היו בעלי הון יהודים מחו"ל ,שרכשו חלקות מניבות או שנטעו עליהם פרדסים ונשארו להתגורר במחוץ לארץ ישראל כעסק רגיל לכול דבר, הקימו עליהם מנהלים מקומיים שהיו נציגיהם בשטח, כמו חברת אנגליה פלשתינה קומפני שרכשה כשבע מאות חמישים דונם שנוהלה בידי הסופר סמילנסקי. 

  למעשה בסקר שנערך בשנות השלושים בפרדסנות של המושבה רחובות נתברר כי מסביב למושבה אחד עשר פרדסים בשטח של מעל לשבע מאות וחמישים דונם, ומעל לתשעים פרדסים נוספים בגדלים שונים, בפרדסים עבדו כשלוש מאות פועלים ועוד כמאה וחמישים פועלים ערביים.   

גם הקק"ל רכשה משבצת קרקע בת כאלפים ומאתים דונם באדמות דוראן ,שיועדה לפרדסנות וגידולי פלחה בקרבה למושבה, אדמה זאת חולקה בעיקר לבני העדה התימנית על מנת שיוכלו להתבסס בקבעה כלל שאדם שלא היה לו מאומה קבל קרוב לעשרים דונם ומי שהיה בידו מעט ממון קבל רק כעשרה דונם. 

חלק מהאדמה שרכשה הקק"ל ,יועד בעבור חלקת הניסיונות החקלאים שנקרא מכון זיו לחקר וניסיונות חקלאיים שבראשו עמד דוקטור וולקנסקי ודוקטור בלוך ,בשנת 1932 אוחדה תחנת הניסיונות שבתחום תל אביב והועברה ואוחדה עם מכון זיו, בשנות השישים הפך המכון לשלוחה של האוניברסיטה הירושלמית ללימוד ענף החקלאות. 

עוד נכנסו בני המושבה לעסקת קניית אדמות הכפר הערבי עקר (עקרון) ,ששטחם כאלפים דונם, הרכישה התנהלה בעצלתיים כארבע שנים עד שהושלמה ,ההתרחבות בעקבות פריחת ענף הפרדסנות ,הביא את וועד המושבה להזמין מהנדס לקביעת תוכנית אב שתוכל להכיל את ההתרחבות . 

האגדות של זקני העיר, מציינים כי בתוכנית הראשונית של אדמות דוראן שנרכשו ,הוקצה שטח של עשרה דונם לשוק המושבה ואפילו לא שטח לבניית מוסד דתי אחד ,למרות שהמתיישבים הראשונים היו מהמגזר הדתי , בהמשך מכיוון שניטעו עצים לצידי המדרכות ובגנים ,נקבעו חוקים חדשים שאין לקשור אליהם בעלי חיים, אסור לטפס עליהם ואסור לפגוע בהם . 

משה סמילנסקי הקים את בטאון האיכרים במושבה רחובות שנקרא בוסתנאי .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור