דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

בהאיים התיישבות הבהאית בעמק הירדן בין השנים 1882-1952

 

הבהאיים שקבלו רשות מהשלטון העותומאני לרכוש אדמות בגליל ובעמק הירדן לאחר שחרור מנהיגם בהא אללה מירזא חוסיין-עלי בשנת 1878 מהמעצר בעיר עכו  רכשו 4 חוות חקלאיות ושטחים בחלק המזרחי של נהר הירדן בשנת 1882 ,על אדמות אלו קמו והתגוררו בהאים בין השנים 1882-1952.

חלקת האדמה הראשונה שנרכשה מהעשיר הערבי עבאס אפנדי תושב לבנון, חווה ששכנה באזור הכפר הערבי סמרה בגדה המזרחית של אגם הכנרת לשיפולי ההרים, אדמה שנרכשה מתרומות של חברי הכת הבהאית, בידי מנהיג הכת בהא אללה מירזא חוסיין-עלי, שמסר את ניהול השטחים שניקנו באזור הירדן, לאחיו הצעיר מירזא מוחמד-קולי לנהלם.
 
בחווה שעל שיטחה היו כארבעים בקתות שבהם גרו הפלאחים האריסים שעבדו את הקרקע החקלאית בהנהגת כ 4-5 מבני כת הבהאיים ,שטחי האדמה חולקו בין הנביא ואחיו, כבר בשנת 1942 ,החל משא ומתן בין הבהאים לבין אנשי הקק"ל ,לרכישת שטח הכפר סמרה על מנת ליצור רצף טריטוריאלי יהודי וגישה יבשתית ,בין עין גב המרוחקת והישובים היהודיים , כיוון שהגישה לעין גב , הייתה רק דרך הים באותה תקופה .

לאחר מלחמת העצמאות נכלל השטח של הכפר סמרה לאחר סימון הגבולות בשטחי ארץ ישראל, המשא ומתן לרכישת השטח המשיך לאחר המלחמה, אך קיבל תוקף כאשר בשנת 1951 נערכה התקפה בשטח הכפר על שוטרים ישראלים , מארב שבו נהרגו 7 שוטרים.

ספור תקרית אל-חמה 5.4.1951

בעקבות התוקפנות הסורית ,מדינת ישראל הגיבה למחרת בהפצצת אווירית את השטח , לטענת הסורים נהרגו בהפצצה שבעה חקלאים שלווים מהכפר, כתוצאה מהפגזה זאת נמלטו הכפריים מאל חמה ומהכפר סמרה (עליו הוקם בהמשך קבוץ האון) לעיירה תאופיק שטחם של הבהאים באזור הכפר חמרה הועבר לידי ישראל , והבהאים קבלו בתמורה שטחים באזור עכו, מהרכוש הנטוש שבידי האפוטרופוס הישראלי.

החווה החקלאית הבהאית בכפר הערבי נוקייב

תודה לעלי קדם ופוגל לעזרה בכתיבת המאמר

שטחי האדמה השניים שנרכשו הם שטחים בכפר נוקייב שעליו יישבו כחמשה בתי פלחים, אלא שאדמה זאת היוותה סלע מחלוקת בין הבהאים לבין היהודים ,שישבו בהתיישבות בני יהודה קבוצת חלוצים שהגיעו מהעיר צפת להקמת היישוב, על אדמות הכפר הערבי ביר א-שגום , שרצו לרכוש את שטח האדמה הנוסף .

כיוון שהייתה מחלוקת והחלוצים סרבו להתקרבות של השכן הבהאי החדש לשטחם ,פנו החלוצים למוסדות המיישבים ולגופים הציוניים, על   לקבל כסף נוסף להצעתם על מנת שיוכלו לרכוש את השטח הנוסף, לאחר שהשיגו החלוצים את סכום הכסף הנוסף, פנו אל החוק העותומאני והשתמשו בחוק המצרנות, שבו הייתה להם זכות קדימה לשטח בזכות הוותק לעומת האדם החדש ,חוק יהודי ששולב בחוק העותומאני, שני גורמים אלו אפשרו להם לרכוש את השטח הנוסף.

למרות זאת הצליחו הבהאים בשנת 1882, לרכוש חלקה אחרת מאדמותיו של עבאס אפנדי שבנוקייב, לאחר מכן הוקמה בידי הבהאים חווה חקלאית, שאותה ניהל גם האח הצעיר מירזא מוחמד קולי אחיו הצעיר של הנביא בהא אללה מירזא חוסיין-עלי , שבנה בשטח החווה שתי בקתות ומחסן ושתל בוסתני עצי פרי גן ירק וגידולי חיטה ומספוא.

זקני העמק מספרים על משלוחי הפירות והירקות בטרם העונה של החוואים הבהאים , ברכבת מתחנת צמח לחיפה ומשם לשווקי ביירות ודמשק ומכיוון שמכרו את התוצרת בהקדימם את העונה מכרו במחירים נאים .

אגדת המוכתר טדי קולק

בשטחי הכפר נוקייב הערבי נותרו פלאחים ביתרת השטח שלא נמכר לבהאים, האגדה מספרת כי באחד הימים נגנב כסף מקופת הקבוץ עין גב שטדי היה ממייסדיו, התחקו הקיבוצניקים וגילו שהעקבות הוליכו לכפר נוקייב,טדי וחבר הגיעו למוכתר הכפר וסיפרו לו על מעשה הגניבה.

בתחילה הכחיש המוכתר את האשמה, אך הבטיח לבדוק האשמה, לאחר זמן מה הגיע המוכתר ובידו סכום הכסף שנגנב, טדי ביקש מהמוכתר להתלוות אליו ,הוא נכנס למימי הכנרת ביחד עם המוכתר פזר את הכסף במים, וסח למוכתר כי הידידות והשכנות הטובה בינם שווה יותר מהכסף, ברור שהדבר הרשים את המוכתר שהפך לידידו.

המשך סיפור החווה בנוקייב

אחיו הצעיר של הנביא בהא אללה הבהאי ,מירזא מוחמד קולי ,נפטר בשנת 1910 ונקבר בבית קברות קטן שהוקם בקצה חוותו החקלאית בכפר נוקייב, בבית קברות זה נקברו חלק מבני משפחתו וחברים בכת שעיבדו וחיו בארבעת החוות הבהאיות שבאזור .

כאשר נפטר הנביא בהא אללה מירזא חוסיין-עלי שחיי בחווה שליד חיפה ,נתמנה כיורשו בנו עבדול בהא בנו של הנביא,המשיך יורשו טפח ולהרחיב את ארבעת החוות החקלאיות שבחלקה המזרחי של הכנרת.

כאשר החליטה הכשרת הישוב לרכוש בשנת 1936 כתשעת אלפים וחמש מאות דונם להקמת הישוב עין גב בשנת 1837 לאחר המאורעות וישובים אחרים ,חלקת האדמה שנרכשה ,כללה גם חלק משטחם של הבהאים ,החלק הנותר בידי הבהאים היה בתוך שדות הקבוץ, יחסי חברות וגומלין היו בין חברי הקבוץ לבין הבהאים.

מתי מעט הבהאים שגרו ועבדו את חלקתם, נטשו את המקום ערב מלחמת השחרור ועברו למרכזם בחיפה, בהותירם את בית הקברות הקטן שלהם בשטחי הקיבוץ, שהועבר לאחר החלפת השטחים למקומו החדש בשנת 1985 למרגלות הר הסוסיתא, בתי הבהאים שנותרו בשטח לאחר מלחמת העצמאות ,נהרסו לאורך השנים ומהם נותר מבנה אחד המשמש כמחסן לעובדי ענף הבננות של הקבוץ.

אחרית דבר לתקופת מלחמת העצמאות, ששטח החווה הבהאית נדרשו כנקודת הגנה לחלקה הדרומי של הקבוץ עין גב מפני התקפות הצבא הסורי והלגיון הערבי, הבהאים שעיבדו שטחים אלו נתבקשו על ידי ההגנה לפנותם ולעבור לטבריה ובהמשך עברו הבהאים למרכזם בחיפה.

מבני החווה שפונו שימשו כעמדות הגנה לכוח הגנה שנשלח למקום ,כאשר הסתיימה המלחמה וחלקים מהאזור הפכו בחלקם לשטחים מפורזים ,על מנת לקבוע עובדות בשטח פנתה הצמרת הביטחונית לבן גוריון לקבלת תקציב חריג על מנת לרכוש את השטח מידי הבהאים בידי הקק"ל ,המשא ומתן לרכישת השטח הסתיים בשנת 1952.

זכות הקשרים הטובים שהיו בין אנשי עין גב לאנשי החווה הבהאית בתקופה שלפני מלחמת השחרור ולאחריה ומכיוון שהיה צריך להציב לסורים עובדות בשטח המפורז שהיה בשדות עין גב, פנו אנשי משרד הביטחון לטדי ולעוד חברים בעזרה במשא ומתן עם הבהאים   לרכישת אדמות אלו מידיהם,

אפיזודה אגדתית מספרת כי המתווך הבהאי שעזר בהסכם העברה התנה את הסיכום בקבלת דירה בחיפה עבורו, כאשר פנו המתווכים היהודים לראש העיר חיפה על מנת לקבל אחת מהדירות הנטושות, הוברר כי הן הועברו לידי אנשי חיל הים למגורי אנשי החיל, נערכה פגישה עם מפקד חיל הים ואחת הדירות הועברה למתווך הבהאי, על מנת שהעסקה לקבלת שטחי הבהאים בעמק הירדן תצא אל הפועל.

החווה החקלאית הבהאית באדמות הכפר הערבי אום ג'וני

האדמות חקלאיות שנרכשו בידי הבהאים בין השנים 1882-88,שימשו לגידולי דגנים כמו חיטה ושעורה, באדמות שהיו על גדת הירדן גידלו בוסתני עצי פרי וערוגות ירקות בהשקיה ממימי נהר הירדן ,שטחי האדמה הללו נחלקו בין ניהולו של מירזא מוחמד קולי אחיו הצעיר של הנביא ,לבין אחיו הנביא, כאשר כול אחד עיבד בנפרד את שטחי האדמה בידי עריסים פלאחים משלו.

כאשר נפטר האח הצעיר מירזא מוחמד קולי ירש את האדמה בנו מג'יד אל-דין וכאשר נפטר הנביא בהא אללה ירש את חלקתו הבן עבדול בהא , עקב מלחמות ירושה על ההנהגה לא הצליחו היריבים לגשר על המחלוקות והיורש מג'יד אל-דין , מכר בשנים 1903-4 את חלקו בשטח שכלל 3.200 דונם באום ג'וני, לידי הקק"ל והכשרת הישוב שטחים שעלייהם קם בהמשך הקבוץ דגניה א'.

חלק מחלקתו שבו התגורר והבוסתן שעיבד ממש על גדת הכנרת שימש אותו עד מותו, לאחר מלחמת העולם הראשונה נמכרה יתרת השטח באום ג'וני מידיו של עבדול בהא לידי הקק"ל ,ששימשו להקמת דגניה ב', בית זרע ואפיקים .

החווה החקלאית הבהאית עדסייה

שטחי האדמה של החווה החקלאית ממוקמים במפגש הנחלים ירדן ונחל הירמוך, בתחום הממלכה האשמית (ירדן), נקודת היישוב שימשה אלפי שנים כשטחי חקלאות שניזונו ממימי הנחלים להשקיה, את השטח האדמה רכש הנביא עבדול בהא בתחילת המאה העשרים, מידי השייח פאיד שמידאן, מטרת הרכישה של האדמות, הייתה להגדיל את שטחי גידול הירקות והפירות כמקור אספקה לבני משפחתו הבהאית.

הצורך בשטחים אלו הגיעו מאחר ושטחיו באיזור אום ג'וני נמכרו על ידו לקק"ל, את הבעלות לשטח ,קבע הנביא עבדול בהא ,שיהיו רק בידי משפחתו ולא כרכוש בעדה הבהאית, כיוון שלאחר מלחמת העצמאות נותרו שטחים אלו בעבר הירדן הירדני, עזבו בני העדה את רכושם ואת אדמתם, שעברו בהמשך לידי פלאחים ירדניים המעבדים אותם גם כיום.

האגדות של זקני הכת הבהאית, מספרות כי השטח שנקנה בעדסיה נדרש להכנה מצמחיית פרא ומאבנים ולעיבודו כשטחים לחקלאות, בתחילה נשלחו בהאים מעטים לפקח על הכנת החלקות בעזרת אריסים פלאחים, אך כמו במחוזות הללו,(תשאלו את זקני דגניה וכנרת) סבלו הבהאים מהתנכלויות של שבטים בדויים סמוכים ששדדו וגזלו את רכושם והתוצרת החקלאית שגידלו.

שטחי האדמה והיישוב של הבאים, ננטשו לאחר שלוש שנים והשטח הוחכר ,אלא שחוכר נטש גם הוא את המקום לאחר שנשדד ונבזז גם הוא, כיוון שהשטח היה בבעלותו הישירה של הנביא עבדול בהא , החליט לפנות לבני מעדתו בפרס בשנת 1907,על מנת שילחו חקלאים לעבד את אדמתו בעדסיה.

לחיזוק בקשתו תיאר הנביא עבדול בהא למאמיניו בפרס, את השטח דרך משקפים ורודים, הוא גם עודד מאמינים שהגיעו למרכז הבהאי בחיפה ,להגיע לחווה החקלאית ולהתנדב לעזור בגידולים החקלאיים,.

ערמות של קשיים נערמו בפתחם של המתיישבים החדשים בעדסיה ,מכת בצורת, שוד וגזל, מיסוי עותומאני בלתי נסבל, ובעיקר אי ידיעת לשון המקום שגרם לחיכוכים ומריבות עם השכנים הפלאחים.

מצב זה השתפר לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה ,שגילו סלחנות ורצון לעזור לבני העדה הבהאית בחוות החקלאיות שעיבדו, הנביא עבדול בהא ערך ביקורים ומסעות הגברת האמונה לחקלאים בני הכת שעיבדו את השטחים בעזרת אריסים ערביים במיוחד בתקופת הזריעה השתילה והקטיף.

בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ביקר עבדול בהא בחוות עדסייה וביקש לשלוח את יבולם לעזרת אחיהם שגוועו מחוסר מזון בחיפה ועכו, החקלאים בני העדה אף רכשו מידי שכניהם את יבולם והוסיפו את היבול לשיירת הגמלים והחמורים ,שנשלחה לעזר האחים הבהאים בצפון.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור