דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מחנה המעצר סרפנד – צריפין - לטרון

 

בתקופת המרד הערבי כנגד השלטון הבריטי בארץ ישראל,במחצית שנת 1936,החליטו שלטונות המנדט,על הקמת מחנה המעצר לערבים בסמוך למחנה הצבאי הבריטי בסרפנד ובית החולים הצבאי ,שהוקמו במקום מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, המחנה הצבאי נקרא בשמו של הכפר הערבי הסמוך צרפנד אל-עמאר . למחנה המעצר הראשון שהוקם בשנות השלושים בצריפין, צמח וגדל  והשתרע על פני מאות דונמים כולל   מחנה לטרון

אפיזודה משעשעת ארעה ,כאשר בחודש יולי 1939 ,החליט הנציב הבריטי לסייר בבתי הסוהר (ששם לא ראה אפילו אסיר אחד) , לסיום ביקר במחנה המעצר סרפנד,שם נאם בפני האסירים הערביים.

שם ציין הנציב הבריטי, כי נוצר הצורך לכלוא מתפרעים,(המרד הערבי),אך הוא הבטיח שיעשה ככול שבידו,לספק לעצורים תנאים להמעטת אי הנוחיות שבמעצר, בהספקת עיתונים,בחופש מעבר בתוככי מחנה המעצר,באפשרות להזמין אוכל מתושבי הסביבה לטעמם ועוד,בעקבות דברים אלו ,העלו מספר חברים בבית הנבחרים הבריטי,אוהבי הערביים (מה התחדש מאז) שאלות למצבם ולתנאי הכליאה במחנה המעצר סרפנד .

המשך הסיפור המשעשע ,היה שבעת ביקורו התמרדו כשבעים עצורים,וסרבו לעמוד לכבודו או לברכו לשלום ,כאשר דיבר באוזניהם,העצירים מחאו על תנאי השינה על הרצפה,ועל תנאי המעצר,חלקם אף התעמתו כנגד השומרים ובמקום פרצה קטטה,בעקבות זאת פוצל המחנה לשני חלקים.

בשלב הראשון תוכנן מקום למאתיים עצורים,במהרה הוכפלה כמות העצורים ל 400 במחצית שנת 1939 החליטו השלטונות המנדטורים לשנות את אופי המחנה ולהפכו למחנה מעצר לעולים בלתי לגאליים שנתפסו באוניות המעפילים או בקבוצות שהוברחו בדרכי היבשה לארץ ישראל טרם ובזמן מלחמת העולם השנייה.

במחצית אוגוסט 1939 החלו הבריטים לשחרר כעשרים וחמשה ,ממנהיגי הערביים ועיתונאים ערביים ממחנה המעצר,חלקם שוחררו ונאסרו שוב משחזרו למעשי הסתה,או כאשר הבינו שמשוחררים אלו מהווים סכנה מוחשית כנגדם.

האגדות מספרות כי שחרורים אלו נועדו לרצות את מנהיגי הערביים כצעדי אמון להלטת שקט באזורים הערביים, אלא שהציבור היהודי החל במסע התנגדות למהלך כיוון שהערבים המשיכו לרצוח יהודים ברחבי ארץ ישראל.

בתשיעי בנובמבר שנת 1938 שוחררו כול האסירים הערביים שנעצרו בפרעות 1929 ו 36,בית המעצר המשיך לשמש בתפקידו כנגד מתפרעים ערביים ושודדים,בחלק אחד של המחנה ביולי 1939 הועברו העצורים הערביים פרט לשש עשר למחנות מעצר וכלא באזור חיפה ועכו.

בראשון לספטמבר 1939 ,(היום שבו פלשו הגרמניה לפולין),העלו מעפילי האוניה טייגר הייל את האוניה על שרטון בחוף גורדון של היום,שם המתינו צעירים מההגנה ותושבי שכונת מלול (חוף גורדון של היום, מיהרו להוריד את העולים ולהבריחם לבתיהם ולתוככי המדינה,עד שהגיעו הבריטים ופיזרו את המתקהלים ,נותרו על האוניה המקרים הקשים של החולים התשושים ,מטפליהם והעולים שלא הספיקו לברוח, עולים אלו הועברו למחנה סרפנד.      

 

על מנת לעזור לשחררם מהמחנה,בתחילת אפריל 1940 ,פרסמה בעיתונים התאחדות עולי צ'כיה בארץ ישראל,בקשה לחבריה,לפנות ולמסור את כתובתם המדויקת ושמות קרוביהם מבין העצורים,על מנת שההתאחדות תוכל לפנות לשלטונות המנדטוריים,לקבל בעבור העולים העצורים בני צ'כיה ,רישיונות כניסה ושהייה בארץ ישראל כדין איחוד משפחות ,על חשבון המכסה לכניסת יהודים למדינה שבדרך.

 

במחצית נובמבר 1939 התקרבה אוניית מפרש בשם רודניטש'ר מצפון לחופי תל אביב ,שם העמיסה כחמש מאות עולים בלתי לגאלים על ארבעת רפסודות ונמלטה,הפליטים נסחפו לחוף תל אביב ,הרפסודות הוחרמו והעולים נעצרו והובאו למחנה המעצר סרפנד.

העולים הבלתי לגאליים שנתפסו,שהו במחנה לתקופות קצרות יחסית ,עד אשר שוחררו כשהוכנסו לרשימת המכסה,והסדרת רישיונות העלייה לכניסת עולים,שקבעו השלטונות המנדטורים (סרטיפיקאטים).

מכסת כמות העולים היהודים המורשים להיכנס למדינת ישראל ,נקבעה לאחר פרסום הספר הלבן במחצית שנת 1939,נקבע שלתקופה של חמש שנים ,מפרסום הספר הלבן,יורשו להיכנס 75.000 עולים חדשים,בשלב הראשון כ 25.000 עולים חדשים ,שכבר עלו או שנתפסו ,ששהו על אדמת ארץ ישראל,והיתרה מכסה של כעשרת אלפים ,יהודים עולים חדשים יורשו להיכנס עם רישיונות עלייה חוקיים.

לכן במחצית 1939 ,הוקם גם מחנה עתלית, על מנת לקלוט את זרם העולים, שזרמו באוניות מעפילים ,בתקופת המלחמה ולאחריה ,בעת שהשלטון המנדטורי ,המשיך להתקיים ,עד שהבריטים, פינו את ארץ ישראל ,על פי החלטת האו"ם להקמת מדינת ישראל, יהודים שנעצרו ונכלאו, בתקופת העלייה בעתלית,שוחררו בהדרגה ,בהכללתם במכסה השנתית שנקבעה.  

על פי הנתונים שקיימים כיום,בתקופה שבין ספטמבר 1939-1944 (תקופת המלחמה) הפליגו 34 אוניות מעפילים מהים השחור, בדרכם לארץ ישראל,על סיפוניהם הצטופפו כשמונה עשר אלף וחמש מאות עולים,כעשרה אחוז מעולים אלו ,לא זכו לראות את המולדת,בעיקר ממקרי טביעה ומחלות שהשתוללו על האוניות הצפופות ,מבין העולים שהגיעו באוניות הללו,האגדות מספרות כי קרוב לשבע עשר אלף עולים שהו בעתלית.  

במחנה לטרון נכלאו ,גם מנהיגי האומה וארגוני המחתרות שנתפסו,למעשה במחנה שהיה פתוח יחסית, ניתן היה להבריח החוצה אנשים וחברי מחתרת כמו דוד רזיאל, עד שחוקקו חוקי החרום והיחס הבריטי השתנה והתקשח ,בעקבות רציחתו של הבריטי קרנס והגברת ההתנגדות המזוינת של ארגוני המחתרת.

מחנה המעצר לטרון הוקם והורחב בשנים 1940-2 ,במסגרת הרחבת מחנות המעצר שהחל באזור הבסיס הצבאי שבסרפנד ,

בסך הכול הוקמו כארבעה מחנות שבויים משנה במחנה ב' לסוגי השבויים הבאים באזור לטרון :

מחנה שהתווסף לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה כמחנה מעצר ב' בלטרון, על מנת שהבריטים יוכלו לאכלס בו שבויים איטלקיים ,שנפלו בשבי בקרבות באפריקה באזור  קירנה שבלוב .      

מחנה מעצר ג' ,לנושאי דרכונים של מדינות שלחמו בבריטים שנתפסו בארץ ישראל ובאפריקה, ותושבי ארץ ישראל שנחשדו לקשרים עם מדינות שלחמו כנגדם.

מחנה משנה ד' לחברי כנופיות הערביות שנתפסו בעת המרד הערבי כנגד הבריטים, שהוחלף ברובו לעולים בלתי לגאליים שנתפסו באוניות,

מחנה א' לחברי המחתרות, ומנהיגים יהודים של תנועות פוליטיות וראשי ערים בארץ ישראל.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור