דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

זכרון יעקב פקיד הברון יהודה לייב וורמסר

 

בשנת 1883 החליט אליהו שייד הפקיד הראשי של הברון רוטשילד שמקום מושבו בלבנון למנות את הפקיד יעקב יהודה לייב וורמסר,כמפקח על המושבה זכרון יעקב,שהיה יהודי צרפתי מחבל אלזס כמותו, יעקב יהודה לייב וורמסר, היה איש קשה שהחליט להתייחס לתושבי המושבה בהתנשאות ,כאל איכרים בורים ,מיד בהגיעו הוא הנהיג שלטון של עריצות הכוללת חוקים נוקשים.

 

תקופת שלטונו שהחלה בשנת 1883 הסתיימה בשנת 1888,סיום שלטון העריצים שלו במושבה הסתיים בשמחה אדירה של איכרי המושבה ,שנחגגה בבית הכנסת בחג הסוכות,ולאחר מרד ארבעים האיכרים ,החתומים על מסמך הבקשה לסילוקו מתפקידו.

 

מתחילת ממשלו כפקיד הראשי של המושבה ,ממשל שהחל ברגל שמאל,וורמסר מירר את חיי האיכרים בחיי היום יום,התערב בכול דבר ,גם בענייני הדת וסדרי התפילה,בהחלטות שרירותיות שאינם על דעת האיכרים,איש קשה עורף שידו קלה בהענשת איכרי המושבה בכול עברה קלה או קשה על פי הבנתו הקלוקלת.

המתיישבים הראשונים בזכרון יעקב,היו אנשים דתיים מאוד,שהמניעים לבואם לארץ ישראל,נבע מהרצון ליישב את הארץ על פי הכתוב בספרי התנ"ך,מבחינתם התערבותו בחיי הקהילה הדתית ,בניסיון לשנות את סדרי התפילה והתכנים ,היוותה פגיעה שאין עלייה כפרה,במיוחד עלה זעמם של האיכרים בעת שנערכה חגיגת פתיחת בית הכנסת אוהל יעקב במוסרו את מפתח הדלת לפתיחה, לידיו של הטמפלרי החיפאי פרדריך פריץ קלר ,ראש המושבה כרמלהיים בחיפה, אקט שהיה אנטישמי בעבורם.

 

זעמם של האיכרים במושבה המשיך כאשר הפקיד וורמסר בשנת 1885 ,מסר את בניית צריפי המתיישבים ובניית המבנים הציבוריים לידי הבנאים הטמפלרים מבני המושבה הגרמנית בחיפה ולא לידים של בנאים יהודיים, גם מסירת שרות ההובלות בין חיפה למושבה זכרון נמסרה לידיהם של הטמפלרים,במעשיו הפגין וורמסר זלזול באיכרי המושבה ,בבחינת שלטון היחיד ללא בדיקת דעתם של האיכרים.

 

כאשר החלו איכרי המושבה להכין את חלקות האדמות תחת שלטון פקידי הברון במושבה, הוקצבה עגלה אחת לכול ארבעה איכרים,לאחר מכן נתווספו עגלות ושני איכרים התחלקו בעגלה ,אך משרבתה העבודה קמו האיכרים ורכשו עגלה לכול איכר,הברון החליט כי ירכוש פרה לכול משק,אלא שהפקיד וורמסר החליט שהתקציב לרכישה לא ימסר לידי האיכרים,אלא שעל האיכר לנהל את המשא ומתן עם המוכר ולאחר מכן יגיעו המוכר והאיכר אליו,ובמעמד זה ימסור וורמסר את הכסף למוכר,כמובן שהאיכרים נעלבו מחוסר אמונו בהם ורובם וויתרו על הכסף ולא רכשו פרה לנחלתם,אלא רכשו מכספם את הפרות.

 

בשנת 1888 נשלח בידי הברון למושבה הרופא גולדברג,שהיה גם בקי בערכי הדת היהודית ושימש גם כפרשן ונושא נאומים בבית הכנסת בענייני דת ותפילות,באותה שנה היכה ברד בבתי התושבים ושבר חלונות זכוכית בבתי המרחץ,בעקבות שבר החלונות פנה הרופא גולדברג לוורמסר בבקשה לתיקון החלונות,וורמסר נתקף זעם והחל לצעוק על הרופא שהעז לפנות אליו בבקשה זאת.

 

הרופא הנעלב,עמד וסיפר על התקרית לאחר תפילת השבת והעז לבקר את וורמסר על התנהגותו,אחד מהאיכרים בן ברית של וורמסר,יצא מבית הכנסת וסיפר את המעשה לוורמסר,שהגיע במרוצה לבית הכנסת ועלב ברופא המסכן,עד שהתעלף ומשם נשאו האיכרים אליו לביתו,הרופא אברלה הוזעק מהמושבה ראשון לציון לאחר שוורמסר נתן את הסכמתו לבדוק את הרופא גולדבר וקבע שאין נשקפת סכנה לחיו.

 

לאחר המעשה המסעיר,נתגלה לאיכרי המושבה כי וורממסר פנה לברון על מנת שיסלק את הרופא גולדברג מהמושבה,אי לכך התכנסו איכרי המושבה בבית הכנסת ,האיכר הרשקו עמד ליד דוכן התפילה, והפציר באיכרים להישבע על ספר התורה כי יכריזו מרד כנגד וורמסר,חלקם של האיכרים התחמק וארבעים מהם ,נשבעו לפנות במכתב לברון, שיסלק את וורמסר מניהול המושבה.

 

הברון הורה לאליהו שייד להגיע למושבה ולטפל בבעיה,שייד מעמדת כוח, הזמין ממושל חיפה העותומאני ,כוח צבאי על מנת שיסלק את הרופא מהמושבה,כאשר שמעו האיכרים על בואם של החיילים,יצאו כול נשות המושבה ועמדו והקיפו כחומה את ביתו של הרופא,החוק העותומאני מנע פגיעה בנשים,ולכן הכוח הצבאי נסוג.

 

לאחר שוורמסר בעידודו של אליהו שייד מירר את חיי האיכרים ללא נשוא ,סולק הרופא מן המושבה ושייד אץ לפריז לדווח לברון,כיוון שארבעים המורדים לא נכנעו נשלח מבירות אמיל פרנק מנאמני פקידיו של הברון מבירות ,לאחר שחקר ובדק והבין שהמורדים קצה נפשם משלטונו של וורמסר ,החליט ביחד עם הברון לסלקו מהמושבה בשנת 1888.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור