דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

סיפור יק"א ורכישת יבול הענבים לייצור היין

 

חברת יק"א שתמכה והחזיקה חלק גדול ממושבות היהודים בארץ ישראל, החליטה בתחילת המאה העשרים , להוריד את המחיר שתשלם לתנובת הכורמים,בהתעלמה מהוצאות האיכר שכללו: 17% מיבולו משלם האיכר (מעשר) בעבור חכירת השטח ליק"א,מס לצבא העותומאני עסקאריא,תשלום לשלטון העותומני "החלף" , מס על הקרקע הנקרא ווערקא,מס תיקון הדרכים הנקרא "טראקייאה",סך הכול כעשרים וחמישה פרנק מיסים ובנוסף כשלושים פרנק הוצאות חודשיות על החזקת מוסדות ציבוריים של חינוך ורפואה .

המחיר שנקבע בידי יק"א לתשלום היה עשרים פרנק לזנים הפשוטים   ,ארבעים פרנק לזנים משובחים לדונם יבול ,חברת יק"א החליטה להנמיך את המחיר לחמש עשר פרנק,בצר להם החלו האיכרים למכור ב 24 פרנק (לאשכנזים) בני המושבה שרונה,אלא שגם אלו לא יכלו לרכוש יותר ממה שנדרש להם .

המחסור בשטחי כרמים ליין ,הביאה את אנשי שרונה לרכוש חלקת אדמה גדולה ליד המושבה פתח תקווה,למרות שהאיכרים בפתח תקווה התחננו לאנשי יק"א שירכשו חלקה זאת על מנת למנוע את כניסת הטמפלרים לאזור,אך סחיבת הרגלים של אנשי יק"א גרמה להחמצת ההזדמנות לרכישת הקרקע.

האיכרים היהודים אינם עוסקים בגידול ירקות וגידול לולים לבשר וביצים ובכך מחטיאים את הרווחיות בהיותם נסמכים על המושבות הטמפלריות ,ברכישת מוצרי מזון במקום לגדלם אצלם במושבות לעומתם הטמפלרים רק במושבות וילהלמה ושרונה מרוויחים כמאה אלף פראנק בשנה רק ממכירת חלב ומוצרי גבינה.

האיכרים היהודים הבינו את רעיון הדישון לחלקות החקלאיות,אלא שאין הם מייצרים מספיק דשן מהמשקים שלהם   במטרה להיטיב את אדמתם,לכן נאלצים האיכרים היהודים לשלם ממון רב לפלאחים הערביים בעבור רכישת זבל לדישון,לעומתם הטמפלרים שעובדים במשק מעורב סגור מספקים לעצמם את הדשן בלא להשקיע פרנק אחד .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור