דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

התפוז אגדת תפוח הזהב

 

האגדות על עליית ההדרים (התפוזים לארץ ישראל, שאינם נמנים על שבעת המינים שגדלו בארץ ישראל,מתחילות במאה השמונה עשר ,בניגוד לבני מינם הלימונים,האתרוגים שהובאו לארץ עוד בימי הביניים ,בידי סוחרים ערביים שסחרו עם עמים במזרח הרחוק,יש הטוענים כי שתילי התפוזים הובאו לארץ מפורטוגל, ונקראו בערבית בורדואן (בורדוגן) על שם ארץ המוצא,כמו שהם נקראים כיום בידי המוסלמים,שאינם מבטאים את האות פיי.

מובן שלתפוזים נוספה המלה שמוטי שמקורה בערבית ,הוא פחית המאור ,בצורתה הסגלגלה ששימשה את תושבי הארץ ,בטרם הגיעו מנורות הלוקס והחשמל לתאורה,בתוך הפחית שנקראה בערבית שמוט טמנו פתיל ומסביבו שמן,ומכיוון שצורתו דמתה לצורת התפוז נדבק הכינוי שמוט לתפוז.

הכנת החלקה לנטיעת פרדסים ,הייתה עבודה מייגעת ,כיוון שלאחר סיקול השטח, נאלצו לחרוש אותו על מנת לעקור את שרשי הצמחים ,על מנת שלא יתחרו על אספקת המים לעצי הפרדס,עקירת שורשים אלו אינה דבר מה בכך,שורשי היבלית או הטיון הדביק מגיעים לעומק רב ,לכן מקובל היה להגיע לעומק של לפחות מטר בעקירת השורשים.

בתחילה עבדו במחרשה ערבית העשויה מעץ ,או במעדר וטוריה אלא שאלו הן עבודות מפרכות ואיטיות,כאשר הבינו האיכרים במושבות שהשיטה אינה מתאימה לחקלאות מודרנית הם רכשו מחרשות ברזל כבדות בעלי להב גדול ,רתמו את המחרשה הגדולה לשישה ויותר שוורים או פרדות ,והחלו לפלח את החלקה שנועדה לנטיעה לאחר הסיקול ,בחריש העמוק הפכו את רגבי האדמה וחשפו אותם לשמש, שייבשה את שורשי הצמחים הטפילים.

בפעולה שנייה לאחר שהשורשים התייבשו ,תיחחו את רגבי האדמה ופוררו אותם בעזרת מחרשת דיסקוס ,שפעולתה לחתוך את רגבי האדמה ולשטחם,כשהסתיימה העבודה החלקה הייתה מוכנה לקלוט את הנטיעות של ייחוריי צמחי הפרדס.

הכנת הייחורים לנטיעה בשיטה הערבית

את הידע להכנת ייחורים חדשים של תפוזי שמוטי,ניסו לשמור הערבים לעצמם ,מפחד התחרות של האיכרים היהודים החדשים שעלו לארץ ישראל,על פי שיטם בתחילה היו גודעים ענפים צעירים,קוצצים אותם ליחידות באורך של כעשרים סנטימטר,טומנים אותם באדמה להשרשה ,לאחר שייחורים אלו הצמיחו שורשים ועלים ,עקרו אותם ונטעו אותם בחלקת הפרדס המיועדת .

בחלקת הפרדס המתינו הערבים,כשנה עד שנתיים והרכיבו עליהם חתיכת ייחור של עץ שמוטי או לימון ,שרכב לאחר שנקבע בתוכו,על הבסיס גזע העץ שניטע בפרדס מההתחלה,בהרכבה זאת קבעו את סוג העץ שיניב,לאחר חמש עד שש שנים החל העץ להניב פירות.

הערבים גם נהגו לנטוע כמות כפולה של עצים בסמיכות בין העצים,כיוון שהסתמכו על עבודת העישוב וניכוש העשבים  בעזרת עבודה ידנית של טוריה ומעדר,על פי תפיסתם כיוון שהעצים סמוכים קל יותר לבצע קטיף,והסיבה השלישית הייתה כי כיוון שהעצים צפופים ,והתחרות בינם על יניקת המים גדולה ,העץ אינו מבזבז אנרגיה ומזון לגדילתו למרומים ונשאר נמוך ונוח לקטיף.

הכנת הייחורים לנטיעה בשיטה היהודית

כיוון שהברון העסיק יועצים חקלאיים ואגרונומים שלמדו את התורה מעבר לגבולות הארץ,הבינו אלו כי נדרש להפעיל מוח יהודי,למציאת פתרונות שונים שייעלו את נושא ההמתנה ליבול,שיטות ההרכבה של הייחורים ולמצוא דרך להתאמת שתילים,זנים וייחורים שהגיעו מארצות אחרות לשתילה או נטיעה בארץ ישראל.

כיוון שמספרם של האיכרים לא היה רב ,הבינו האגרונומים כי אין בידם כוח עבודה מספק לנושא ניכוש העשבים,ומכיוון שפניהם היית בחסכון בזמן ועמל בהתאם לשיטות החקלאיות המודרניות,לכן מכשור ומיכון חקלאי מתקדם ,יפתור את הבעיה המרכזית של עקירת העשבייה , נקטו בצמצום ובמרווח גדול יותר בין העצים,דבר שאפשר גם הנחת מסילות בין השורות ,שעליהן נעו רכבות קטנות שאספו את הפרי שנקטף בארגזים ,לנקודת המיון והאריזה בקצה הפרדס.

אגרונומים אלו הקימו משתלות ומנבטות לייחורים וצמחים לגידול,בתחילה פנו לזריעת חרצני פרי הלימון באדמה שדמתה לשיטת החממות של היום,כאשר הנביטו שתילים עצי לימון מן החרצנים , לאחר גדילתם נטעו עצים צעירים אלו בחלקות האדמה המיועדות .

בעצי ההדר (התפוזים) החליטו האגרונומים להנהיג את תהליך ההרכבה ,של הייחורים בגובה הידיים,הקל על מרכיבי הייחורים על הענפים , וקיצר את זמן ההרכבה,תהליך זה שנעשה בתקופה מאוחרת יותר של גדילת העץ,חסכה זמן של שנת המתנה שנגרעה ליבול התפוזים.

לצורך שווק הפרי לארצות הניכר,התאגדו מגדלי הפרדסים היהודים בשנת 1905 ,לאגודת הפרדס,האגודה בנתה מחסן לשווק גדול בנמל יפו ,עם התקן גשר ,שדרכו העבירו ישירות את תיבות הפרי ,לסירות שהועמסו והעבירו את התיבות לאוניות שהובילו אותם לשווקים.

ספור רכבת הטרזינה בעיר יפו – בלשון העם טארזינה



 
 
 
בניית אתרים - שרקור