דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

זכרון יעקב סיפורה של מושבה 2

 

הקדמה

חברת יק"א שפרוש שמה הוא, החברה היהודית להתיישבות,הוקמה בידי הברון מוריס הירש בשנת 1891,כאשר מטרתה העיקרית ליישב את פליטי הפרעות היהודים מרוסיה ,תוך הכשרתם לעבודה חקלאית,ביבשות שאליהם נשלחו אמריקה וארגנטינה 

למרות שאגודת חובבי ציון ,ניסתה לשנות את דעתו ולאפשר הגירה של יהודים אלו לארץ ישראל,אך הקשיים והשלמונים שנדרשו להגשמת מטרה זאת ,בידי השלטון העותומאני היו רבים ומסובכים,הם שגרמו לו להעדיף את הרעיון ההתיישבותי באמריקה וארגנטינה.

מהפך משמעותי חל לטובת התמיכה בהתיישבות של יהודים בארץ ישראל ,התרחש בשנת 1896, כאשר הברון מוריס הירש ,הלך לעולמו וכספו עבר לידי רעייתו,שהחליטה בהשפעת יועציה היהודים ,לתמוך בתחילה במושבות חדרה,משמר הירדן ונס ציונה.

כאשר החליט הברון רוטשילד ,לעזוב את רעיונו בהקמת המושבות בארץ ישראל ,בשנים 1899-1900,הוא פנה לאלמנתו של הברון מוריס הירש,בבקשה שיק"א תקבל עליה, את מפעל התמיכה וההתיישבות במושבות אשר הקים בארץ ישראל ,בשנים 1893-1890,לאחר משא ומתן ,מסר הברון רוטשילד את רכושו וניהול מפעליו בארץ ישראל , ביטל את שלטון פקידיו במושבות,ההסכם שנחתם עם הברון ,כלל גם הקמת גוף ניהול חדש שלבסיסו העביר הברון רוטשילד, כחמש עשר מיליון פראנקים מוזהבים.

הרעיון הכלכלי של ניהול יק"א, הועבר למרכז הבימה ,בלא להתייחס לרעיון הציוני של ההתיישבות שנקבע בראשית הדרך,על פי תפיסתה של יק"א,כל מושבה ובעיקר האיכרים שבה ,נבחנו מבחינה יצרנית כלכלית והפוטנציאל הטמון בו,איכרים מבטיחים קבלו הלוואות לזמן ארוך ובריבית נמוכה ,על מנת שיתבססו כלכלית ובהמשך לא ידרשו לחסות תחת סינורה של יק"א,שיטתו הקודמת של הברון רוטשילד ,שבמרכזה הענקת סיוע משפחתי על פי גודל בני המשפחה ,ללא קשר עם כושרה לייצר ולהרוויח ,הושלכה הצידה והעסק עבר לפסים כלכליים גרידא.

האיכרים שלא עמדו בנטל במודל הכלכלי החדש, נתבקשו (סולקו לאחר לחץ כבד) לעזוב לאחר שקבלו בתמורה כרטיסי הפלגה לחזרה לארצותיהם, בשנת 1923 החליטה יק"א לשנות את שמה לפיק"א על מנת להמשיך בתמיכה באנשי העלייה הישנים והחדשים.

תקופת שלטון פקידי יק"א במושבה זכרון יעקב

כיוון שהרעיון והמוטיב המרכזי של יק"א , בניהול המושבה בשנים 1890-4 ,דגל בהגשמה פרטנית משקית כלכלית טהורה,החליטו פקידי קרן יק"א במושבה זכרון יעקב, לצמצם את מספרם של האיכרים ,המעבדים את הקרקע במושבה,כיוון שחלק ממשפחות האיכרים לדעתם ,היו בעל יכולות יצרניות דלות, שאינם מסוגלות לעמוד בסרגל התפיסה הכלכלית ,של יחידה חקלאית עצמאית, המפרנסת את האיכר ובני משפחתו בכבוד. 

פקידי יק"א במושבה החלו במערכת לחצים כלכלים,על חלק מהאיכרים שכללה הפסקת התמיכה החומרית ,אל מול האפשרות להעניק סכומי כסף וכרטיסים למשפחות שיעזבו ויחזרו למדינת המוצא.

הגרוש הכלכלי במושבה,יצר קרעים בקרב המשפחות ודורות ההמשך, חלק מהנלחצים העדיפו להפסיק להתמודד בחיים הקשים ובאובדן המניע האידיאולוגי,לקחו את הכסף וכרטיסי האוניה ועזבו .

לעומתם, נעמדו משפחות שלא איבדו את המניע האידיאולוגי ,ליישב ולעבוד בארץ ישראל, דחו את רעיון העזיבה,משפחות איכרים אלו העדיפו לצמצם את יכולתם הכלכלית, להימנע מחיים תחת פקידים אלו ,בוותרן על עתיד של חסות נוספת ועמדו במלחמה כנגד רעיון הגרוש השרירותי ,על פי קביעתם של פקידי יק"א במושבה.

בתגובה ,הפעילו פקידי יק"א במושבה צעדי מנע כנגד המתנגדים ושללו מהם את מתן השירותים הציבוריים למשפחות ,כמו שלילת העזרה הכספית,הרפואית וחינוך ילדיהם במושבה , מאבק זה הביא את האיכרים במושבה להתאחד כיחידה שיתופית כלכלית הן בעיבוד החלקות,הן במכירת היבולים,ובעיקר בחלוקת ההכנסות והמשאבים לכלל האיכרים על פי מפתח שהתחשב במספר בני המשפחה.

מצב מרד זה ,לאחר הקמת המסגרת השיתופית השוויונית ,הביא את האיכרים במושבה להבנה בשותפות הגורל ,מצב שהביא בתחילה להורדת היכולות הכלכליות המשפחתיות במושבה,אך האיחוד יצר כוח להתמודד ,ברצונם השרירותי של פקידי יק"א במושבה,מאבק מלוכד זה נמשך מספר שנים,לצורך הקלת המאבק,הוקמו  בידי מנהיגי המרד ,מוסדות כלכליים ומבני אחסנה, שאפשרו לקבל הלוואות ,לקבל ציוד גרעינים לזריעה וחומרים ממחסן מרכזי משלהם ,במחירים נמוכים יותר מהמקובל.

כיוון שפסקה ההגבלה וההכוונה לסוגי הגידולים החקלאיים שעל האיכר לגדל,נטשו חלקם של האיכרים גידולים שנכפו עליהם בעבר ,שהניבו והכניסו כספים רק לאחר שנים של המתנה,האיכרים החלו לגדל גידולים רב שנתיים ,שהניבו הכנסות במהלך השנה ואפילו מספר פעמים במשך השנה.

האחדות והשיתוף שנוצרה במושבה החזיקה אף שנים לאחר סיום המרד ביק"א,המאבק בגזרת סילוקם של חלק מהאיכרים מהמושבה, על פי תפיסתם של הפקידים ,פסקה בסוף שנת 1893,על פי האגדה בהוראת הברון רוטשילד ,פקידי יק"א החלו לרכוש אדמות נוספות מסביב למושבה זכרון יעקב ואפשרו לבני איכרי המושבה להתיישב עליהם בהעניקם להם הלוואות לזמנים ארוכים ובריבית נמוכה יותר על מנת שיתפתחו וישגשגו.

חלקם של האיכרים שמזלם והכנסותיהם עלו ,פנו ליק"א בבקשה לרכוש את נחלתם מידיהם ואף להרחיבם בחלקות נוספות חדשות,הרעיון של מכירת המשקים והאדמה לידי האיכרים, החל לטפטף למוחם של פקידי יק"א בגוף הניהול.

מצבה הכלכלי של המושבה השתפר,הכנסות זרמו לקופת הוועד המנהל של המועצה ,כספים אלו שהגיעו ממיסים מפעילות של פתיחת עסקים ובתי מלון הביאו להטיית כספים אלו להקמת מוסדות ציבוריים ומפעלים, לרווחת תושבי המושבה , סלילת כביש גישה נוח מהדרך שבין יפו לחיפה,ודרך נוספת ,לאדמות החדשות שנרכשו החל משנת 1893 ,הרחבת טחנת הקמח,החלפת מנועי משאבות המים ועוד גם גרמו לרווחת התושבים.

מפעל שאיבת המים מהמעיינות,והובלתם בצינורות מתחת לפני הקרקע ,התרחב על מנת לספק כמות מים גדולה יותר ,להשקיית הגידולים החקלאים שגדלו והתרחבו,אנשי זכרון העסיקו את בני העלייה החדשים ,בסלילת הכבישים החדשים ביחד עם עולי תימן שהתיישבו במושבה זכרון יעקב.

הפיתוח המואץ ושיפור הכבישים המוליכות למושבה,הביא תיירות והמושבה שימשה כמקום מנוחה ועצירה לנוסעים בדרכם לחיפה ולצפון,בעלי מקצוע החלו לפתוח חנויות ברחובה הראשי של המושבה,דבר שגרם לתושבים מקומיים ומסביבת המושבה כולל מהכפרים הערביים להגיע ולהשתמש בשירותיהם ,בנוסף החלו חיי תרבות ומופעים להתרחב במקומות שונים במושבה.

יקב זכרון כרמל החל לשגשג וכמויות יין נשלחו מעבר לים וזכו להכרה בשל טיבם,כרמי הזית שנטעו מסביב למושבה ובאדמות החדשות בוואדי ערה,החלו להניב כמויות של זיתים שמהם הופקו כמויות של שמן בבתי הבד שהורחבו ,שמן זה נשלח לקהילות היהודיות שמעבר לים ושווק בהצלחה,לאור ההצלחה והפיתוח של המושבה ,הועברו חלק מפקידי יק"א לעיר חיפה על מנת לנהל מקומות אחרים על פי הדגם של המושבה זכרון יעקב.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור