דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

זכרון יעקב סיפורה של מושבה 1

 

תודה לצאצאי משפחות מייסדי המושבה,למספרי הסיפורים,לזקני המושבה ובמיוחד לחיליק לייטנר שממנו למדתי הרבה.

סיפור הקמת המושבה מתחיל בשנת 1882,בעקבות התחלת ההתעוררות של יהודי אירופה עקב עליית זרם הפוגרומים ,שנעשו מספר שנים קודם לכן ,חלקם של המהגרים היהודים היגר לאמריקה,אך חלקם החליטו כי הם עולים לארץ ישראל, על מנת להתיישב בה ולהתפרנס מעבודת האדמה ,למטרה זאת ,יש להוסיף את ההתעוררות הדתית והכמיהה לחזור לארץ אבות.

שנה לפני עלייתם לארץ של יהודים מרומניה,ברוח מפלגת חובבי ציון במדינה,החלו להיערך אסיפות ,שבהם נאמו אישים מפורסמים לעליה לארץ ישראל,באספות ניתנו תיאורים דמיוניים של ארץ זבת חלב,שכאשר עומדים מתחת לעץ הפרי ,הפרי נושר לידיו של העומד,במטרה לשלוח את נציגי ומרגלי העדה, לתור את הארץ המובטחת, נאספו כספים מקהל המאזינים באספות, על מנת לשלחם ובעתיד לעזור לעולים החדשים (קולניליסטים) בקליטתם בארץ המובטחת.

נוצרו קבוצת תומכים בערי רומניה ,שהבטיחו לשגר כספים ככול שיידרש ,על מנת לתמוך בחבלי הקליטה, של העולים שכונו " אמיגרנטים",בתחילה נשלחו שלושה נציגים ,לתור את הארץ ארץ,כאשר חזרו מרגלים אלו לקהילות ברומניה,הם הפליגו בסיפורי מעשיות על הדבש הנמצא על האדמה ,כאשר הפעולה הנדרשת היא, להתכופף ולאספו.

בעקבות סיפורי המרגלים, יצאו מרומניה שלוש משלחות, שמנו כמאה משפחות וכעשרים רווקים ,הם יצאו בהפלגות ובמסעות ברגל ,על מנת להגיע לארץ ישראל,חלקם נדדו עד שמצאו את איש הבקשיש העותומאני,שאפשר את כניסתם לארץ,כאשר מטרתם הסופית בארץ ישראל ,הייתה העיר חיפה ,שמשם המשיכו לאדמתם שרכשו עוד בתקופת ההתארגנות ברומניה,האדמות שהוצעו לחברי הקבוצה לרכישה,היו באדמות הכפר הערבי זמרין בהרי הכרמל,אדמות אשר רכש פרנסיס ג'רמן הסוחר והקונסול הצרפתי בארץ ישראל לפניהם.

לאחר שנרכשה האדמה מפרנסיס ג'רמן, אדמה שכללה את ביתו של פרנסיס ג'רמן ומספר חושות ,שבהן גרו הבדואים שעיבדו את האדמה בעבורו כצמיתים,כתוצאה מחוסר ידיעתם לטיבה של האדמה בארץ,רכשו החברי הקבוצה בחנויות חיפה ומידי הטמפלרים סוגי  מחרשות,עגלות,כלי עבודה וציוד שלדעתם יתאים לעיבוד האדמה ,כפי שעיבדו אותה בכפריהם ברומניה.

מובן שחוסר הידיעה לטיב הקרקע,לתנאי העיבוד,לאבנים הרבות שנחבאו באדמות שרכשו גרמו להם מפח נפש ,כיוון שהמחרשות הברזל שרכשו ,לא התאימו לאדמה הסלעית והן נשברו במהרה,העבודה הפיזית בסיקול באדמות גרמו להם לעבודה קשה נוספת, בסיקול הרב, גרמה לאיכרים להספיק מעט חלקות קטנות ומעטות, על מנת שיוכלו להכשירן לזריעה.

על פי ניסיונם החקלאי מרומניה של האמיגרנטים,לאחר הזריעה יש להמתין לגשמי החורף,אלא שבארץ ישראל ישנם עונות שחונות,כמו זאת שעברה עליהם בשנתם הראשונה על הקרקע, כאשר בשלה החיטה המעטה, החלה ההתלבטות הנוראה, האם לשמור את מעט הגרגרים ,שצמחו לעונת הזריעה החדשה או להשתמש בהם לאחר טחינתם להכנת מזון מהם.

כיוון שכספם של אנשי העלייה,לא הספיק להם לבניית בתיהם,נאלצו המתיישבים החדשים בחלקת זמרין ,לנסות לקבל לידם את החושות ,שניצבו על אדמתם שרכשו,אלה שהפלחים שגרו בהם ,טענו כי האדמה שנרכשה על ידם כללה גם אותם,בקיצור שישו ושימחו עד שנפטרו מהם כמובן בתשלום נוסף.

לאחר פינוי הפלחים ,נכנסו המתיישבים לחושות ,שנבנו מבוץ אדמה ושגגם היה ענפי שיחים ועצים,בנוסף למתנות הטבע הפוגעניות,החליטו התושבים הפלאחים מכפרי הסביבה כי רכושם של היהודים הפקר והחלו מעשי הביזה והשוד ,הן של הציוד,האינוונטר החקלאי,היבול ומה לא, האגדות המקומיות מוסיפות ,את ספר התירוצים והסעיפים השונים של אנשי השלטון העותומאני, לקבלת דמי בקשיש ,התווספו לקשיים היום יומיים.

כרגיל הבטחות אינן מתקיימות ,כספי תמיכה של הקהילות ברומניה פסקו עקב מחסור ,וחברי העלייה נכנסו למצבי לחץ נוראיים,בשלב הזה הופיע נציגו של הברון הירש,ובפיו הצעה לנתינת כרטיסי חינם לרוצים לשוב לרומניה,אנשי העלייה הרומנית האידיאליסטיים ,סרבו להצעה זאת בנימוס.

אנשי המושבה נעזרו במשכילים שביניהם, ונתנו להם מטלה נוספת ,שכללה שיגור מכתבי שנורר לאישים ויהודים בעלי ממון וכיסים רחבים,אלא שגם פעולה זאת לא הועילה במיוחד,כתוצאה מכך החלו לצוץ הבעיות האמיתיות שכללו רעב,מחלות ושאר בישין,גורמים אלו גרמו לתמותה גדולה ורבה ,בקרב המתיישבים ובמיוחד בין ילדי העולים.

כמובן שחילוקי דעות ולא חשובה מה הסיבה ,הן גדולתם של היהודים ,בבחינת שני יהודים נפגשים במקרה הרע רק שלוש מפלגות קמות,חילוקי דעות אלו,הלחץ הכלכלי והפיזי הקיומי,גרמו לחלק מהעולים הרהורי נטישה .

לאחר שנציגו של הברון הירש חזר לצרפת,הוא החליט לעשות מעשה ופנה לברון רוטשילד שירים את כפפת העזרה ליהודים, למתיישבים היהודים במושבות בארץ ישראל,האגדות מלחשות שחלק מרצונו של הבנקאי רוטשילד לעזור ,נבע מהחלטה עסקית טהורה.

במרכזה של המחשבה הייתה התבוננות במושבות של המעצמות מעבר לים, שהכניסו הון עתק למדינות השליטות, ובמוחו חשב הברון רוטשילד מדוע לא יעשה מעשה דומה עם המתיישבים הראשונים במושבות בארץ ישראל, ובעזרתם ובזכות גידולי החקלאות ,שהוא יקבע את מהותם, יקים ממלכה עסקית מכניסה.

כיוון שפיתוח המושבה זמרין ,שאת שמה שינה לשמו של אביו זכרון יעקב, היה חשוב לו גם בהנצחת והענקת שמות של בני משפחה נוספים,רוטשילד החל את ממשלו במושבה בעזרת פקידיו עושי דברו ,במיוחד הפקיד הראשי וורמאסר,שפעלו על פי הבנתם וגחמותיהם ,ראשית דבר ,החתימו פקידיו את האיכרים,על מסמך חוקים דרקוני ומסמך העברת בעלות הקרקעות לידיו,בתמורה להלוואות ואספקת החומרים הנדרשים לגידולם של גידולים ,שהוא קבע את מהותם, ושנקנו או סופקו דרך חנותו במושבה.

אנשי השלטון העותומאניים הושיטו יד וקבלו שלמונים הן מפקידי הברון והן מהאיכרים,פקידי הברון קבעו איזה מחיר ישולם ליבול ,איזה מחיר יקבע לחומרים שנרכשו בעבור הגידולים,הם גם קבעו לאיכרים את הרשות לצאת מהמושבה און את הזכות לארח בבתיהם חברים או בני משפחה .

מאידך גיסא נוספו בהמשך המושבה ובתיה ,המושבה עצמה נבנתה ,על פי תוכניות אדריכליות מפורטות וקבועות,שבהן נקבעו הרחובות שרוחבם נקבע על פי יכולתם של הסוסים ועגלות הבציר או היין יוכלו להסתובב ברווחה לאחור,נקבעו בה גם מספר הרחובות ומספר החצרות ,בהמשך הוקמו מדרכות ,המרוחקות מהבתים במרווח אחיד ,שביניהן לבין הבתים הוקמה גינה , הבתים חופו בגגות רעפי מרסיי.

זכרון יעקב ספור המגורים בקצרה

לאחר העלייה על הקרקע, השאירו האיכרים את המשפחות לגור בדירות ששכרו בחיפה,הגברים עצמם התגוררו בחושות של הערבים ובמבנה האבן ששימש את פרנסיס ג'רמן הקונסול הצרפתי , האיש שמכר את האדמה לאיכרי המושבה,

לאחר בקשת האיכרים העובדים במושבה,לאליהו שייד בשנת 1884,החליט שייד לנסוע  לביקור ב קונסטנטינופול בירת השלטון העותומאני,על מנת לקבל אישור מהשלטונות לבניית בתי אבן לאיכרי זכרון יעקב ,כאשר השלטונות העותומאניים סרבו לבקשה,המשיך אליהו שייד לרומניה .

ברומניה רכש אליהו שייד, כשישים צריפים שנרכשו ועל שטרי המשלוח נכתב כי ,אלו הם גזרי עץ המיועדים לרפתות בעבור האיכרים, לאחר שהובאו בשנת 1884, כשישים צריפים לנמל טנטורה ,משם הועברו גזרי העץ ,בעזרת עגלות ופרדות למושבה שם נבנו הרפתות שנהפכו ביד נעלמה לבתים.

בערב פסח 1885, יצאו איכרי המושבה לחגוג עם משפחותיהם בבתיהם ששכרו בחיפה,מיד לאחר החג ,החלו בני משפחות האיכרים להגיע למושבה זכרון יעקב ,למגורים בצריפי העץ שהוכנו בעבורם במושבה, שכללה כשבעים מבנים למגורים,על מספר זה יש להוסיף את בתיהם של הפקידים היועצים ובעלי המקצוע שעבדו במושבה ,מספרם של התושבים לאחר מעבר המשפחות מנה מעל לשלוש מאות ושמונים תושבים.

עוד נבנו במושבה כמבני אבן : בית הכנסת ,בית הספר,בית הפקידות,ביתו של הפקיד יהודה וורמסר,שבו בקומת הקרקע נבנה בית המרקחת,מולו בית היועץ והגנן דיגור,לידו בית הרופא,בית מרחץ מאבן ומסביב מוסדות אלו נבנו, 54 צריפי מגורים וארבעה בתי אבן של איכרים.

כול צריף הועמד על משטח בטון ,גגו חופה ברעפים אדומות מתוצרת מרסיי,כול צריף כלל שני חדרים,מאחורי הצריפים נבנה מבנה מאבן ששימש כמטבח,לידו בחצר נבנתה הרפת והאורווה שתוכל להכיל מספר פרות ועיזים,ובפאתי החלקה נבנה תא העץ לחדר הכבוד,מסביב לבית הוקמה גינה במיוחד בחזית שרוחבה הייתה חמשה מטר ממדרכת הרחוב,הרחוב עצמו היה ברוחב של כעשרה מטר,(כמרחק שפרדה ועגלה יכלו לסוב לאחור בסיבוב אחד, המרחק בין בתי הנחלות נקבע לשמונה מטר,אורכה של  החקורה (החצר האחורית) היה כמאה ושלושים מטר .

בהמשך הוקמו מבני ציבור במושבה,כמו בית הפקידות המפואר,בית החולים ,בית המרקחת החינמי,אורוות סוסים ,בריכת המים,בית כנסת,בית ספר וגינה נוי (לא עצי פרי) במרכזה שתדמה לגינה בעיר פריז ,שיועדה בתחילה לפקידי הברון ונשותיהם,אז גם הודבק הכינוי למושבה פריז הקטנה.

פקידי הברון החלו גם ברכישת אדמות נוספות מסביב למושבת זכרון יעקב,על מנת להגדיל את שטחי הכרמים,מטעי השקדים וכרמי הזיתים,בנוסף נרכשו אדמות נוספות מעשירים ערביים כמו אדמות וואדי שפייה,אום אל תות ואדמות נזלה, על חלק מאדמות אלו התיישבו המושבות שנקראו בת שלמה ושפייה.

דבר אחד ומהותי העיק על האיכרים התושבים ,עול הפקידים שמשלו ובעיקר הפקיד וורמסאר בשנים 1893-99 חלקם פעלו מחוסר ניסיון הן בניהול והן ביחסי אנוש,האגדות מספרות כי מתחילת דרכו של וורמסאר,הוא דאג לסלק מהמושבה את האיכרים בעלי ההשכלה ,הממשל הפקידותי של אנשי הברון,מנעו יוזמות אישיות והעיקו על האיכרים הן בחיים האישיים בכבודם והן בחיי העבודה ופיתוח הנחלות.

ניסיון הכפייה הדתית וצורת התפילות בבית הכנסת,בנוסף לעונות שחונות,גניבות שכניהם הערביים,קביעת מחיר היבול בלא לאפשר מכירה שלהם במקומות אחרים במחיר גבוה יותר קנסות וחרמות, שהוטלו על מתמרדים מקרב האיכרים (כמו מרד הארבעים),ממש דגם ממשל של חצי עבדות ועריצות.

לאחר המרד סולק הפקיד וורמסאר, שהוחלף בפקיד נוח יותר מבחינה אישית,אבל עננת חוקי הברון המשיכו, האדמה המשיכה להיות בבעלות הברון,השכר שהתקבל למשפחות האיכרים בעבור עבודת העריסות ,נקבעה על פי גודלה של המשפחה,בקיצור אורך החיים וההתנהלות המושבה,יצרה מחלוקת בהנהגה היהודית בארץ ישראל ,האם זאת הגשמת החלום הציוני ליישוב ארץ ישראל כמודל בידי היהודים.

הביקורות וזרם הכסף שהוצע מכיסו ,והכישלון בהקמת מושבות רווחיות ,כישלונות היוזמות העסקיות בהקמת ענף יין שיתפוס מקום מכובד בעולם,כישלון יצור ענף חוטי המשי,כישלון מפעל בקבוקי היין והשבר הכלכלי כבור שאין לו תחתית (בניגוד לחלומו להתעשר ,כדוגמת המושבות המכניסות של המדינות ) .

בתוספת יחסיהם העכורים של האיכרים לפקידיו  של רוטשילד וניהולם הכושל מחוסר ידע,גרמו לברון הפסדים ורצון להתנתק ולכן בשנת 1900 הסיר את שלטונו ותמיכתו מהמושבה ,דבר שגרם לברון שבר בחזונו ולהסתלק מהרעיון ,של הקמות מושבות ומפעלים בארץ ישראל על פי החוקים הישנים שקבע ,את מוסד הניהול של פקידי הברון רוטשילד, החליפה יק"א חברת הפקידות של יורשי הברון מוריס הירש החדשה.

תחשיב רכישת משק חקלאי שנערך בסוף המאה תשע עשר

לאחר קריאת שורות אלו יבין הקורא מה פרוש המשפט " על חשבון הברון " ומדוע ברח הברון רוטשילד,לאחר שנים ספורות, מאימוץ המושבות והעבירם לידי הברון הירש וארגון יק"א .

לצורך רכישת משק חקלאי במושבות נדרשו כעשרים אלף פרנק במזומן ,האיכרות חישבה   חשב את הוצאותיו כך : על מנת להקים כרם שיספק פרנסה למשפחה בת חמש נפשות נדרש לו שטח של 55 דונם (חמישה הקטר) מחיר הדונם כ 240 פרנק .

הקמת בית בן שני חדרי שנה ומטבח יעלה כשלושת אלפים פרנק, בניית רפת ומתבן יעלו כאלף חמש מאות פרנק ,סוס עגלתו והרתמות מחירו כשלוש מאות פרנק,פרה מחירה כשמונים פרנק,מחרשה מחירה כארבעים פרנק,כחמש מאות פרנק מחירם של הדישון והולכת הענבים ליקב .
 

להוצאות הללו יש להשקיע עוד כעשרים אלף פרנק לנטיעת הכרם ,ולתקופה של ארבע שנים עבודה ,השקיה והמתנה עד שיניבו אשכולות הענבים,מחיר שיקבל האיכר בעבור יבול הענבים, תלוי בבחירת סוג הגפנים וטיב הקרקע ,הערכה הייתה שרווחו של האיכר יהיה בין אלפים לשלושת אלפים פראנק בעבור היבול.

לא הזכרנו את שכרו החודשי של האיכר,שקיבל   12 פראנק לבוגר במשפחה וששה פראנק לילד במשפחה, ערכו חשבון שנתי תכפילו במספר המשפחות במושבה ותבינו .

לאחר שחוקי הברון שוחררו מעט ,כיוון שהאגרונומים של הברון הבינו כי הם נזקקים לכמויות מים מרובות בעבור גידול כרמי הענבים, הם החלו בעקירת כרמי היין והחלו בנטיעה והרחבת שטחי הפרדסים על חשבון הכרמים .

 

 
 
 
בניית אתרים - שרקור