דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

קבוץ צרעה מנזר רפאת (דיר רפאת) והיקב

 

ביקור ללא תשלום, טלפון לתאום 02-9917981, טלפון לתאום  052-2800750

 

מנזר דיר רפאת ממוקם 5 קילומטר מצפון-מערב לבית שמש,בגבעה שולטת מעל לקבוץ צרעה הכניסה מצומת שמשון לכוון בית גוברין,עוברים את בית שמש,נכנסים לכביש לקבוץ צרעה ,לא נכנסים לקבוץ ,אלא ממשיכים הלאה עד לשלט הכוונה ,בצידו השמאלי של הכביש למנזר בית ג'מאל ויקב מוני, המנזר פתוח בשבת, משעה 9:00 עד 12:00.לתיאום בימים אחרים

 

מנזר רפאת שהוקם בשנת 1927,ממוקם בקרבת הישוב צרעה המופיע בסיפורי התנ"ך,מולדתו של שמשון הגיבור על פי הפסוק ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה, מנזר מאבן המוקף בחומת אבן ובתוכו עצי פיקוס ,גינה ועצי בונגונביליה,המשקיף על עמק נחל שורק,כיום במנזר מעט נזירים בניגוד לעבר שבו אכלסו את המנזר נזירים רבים,המנזר נבנה על אדמות שנרכשו מערבים במאה התשע עשר, המנזר הכנסייה ואלפי הדונם של האדמה החקלאית שייכים לפטריארכיה הלטינית.

שמו של המנזר דיר רפאת נובע מתרגום הערבי מקום עתיק או משכן עצמות המתים,מהנוהג של הנזירים לשמר את עצמות הכמרים שמתו בכוכים,במנזר שרתו נזירים ונזירות ,בתקופת מלחמת העולם השנייה הושמו הנזירים במעצר בית ,כיוון שהיו שייכים מבחינת הלאומיות לאנשי אויב.

 

בשנת 1948 במהלך קרבות מלחמת השחרור, נותרו במנזר רק הנזירים,ומשפחות העובדים וילדיהם ,כמו כן תפסו כוחות צבא מצרי עמדות בקרבת מנזר רפאת בזכות מיקומו הרם מעל לעמק נחל שורק,רק במבצע ההר של הצבא הישראלי שבו תקפו הכוחות את משלטי הצבא המצרי ופתחו את הדרך לכוון בית גוברין ואזור נחושה וגרמו למנוסת הפלאחים הערביים מהכפרים בסביבה שבהם שלטו חברי הכנופיות הערביות.

 

לאחר מלחמת העצמאות ,המשיכו הנזירים בעזרת עובדיהם לטפל הן במשק החיי והן בשטחי הכרמים ליין,המטעים של עצי השקד והתאנים והפלחה,רפת המנזר כללה כמה עשרות פרות חולבות שתוצרתה העודפת לאחר שימוש עצמי ויצור החלק שווק לתנובה,בלולי המנזר גודלו אלפים תרנגולות להטלת ביצים ובשר.

 

כיום את המים למנזר ולשטחים החקלאיים מספקת חברת מקורות,יחסי הגומלין בין קבוץ צרעה ובינם טובים , הדרך למנזר רפאת ,חולפת בין גבעות מיוערות וכרמי ענבי יין,ממש לפני שמגיעים לכניסה למנזר וליקב מוני,עומד בית היתומים הישן , מבנה המכוסה בצמחיה ששימש כפנימייה לילדי בית הספר לחקלאות היתומים והעניים עד מלחמת השחרור שנאספו וקבלו את השכלתם ופת הלחם מידי הנזירים,מתקופת המלחמה ועד שנות החמישים שימש המבנה כמעון לנזירות המנזר.

 

מוסד לאנשים מבוגרים מפגרים גבעת שמש (האגודה למען המפגר)

 

לאחר שהנזירות עברו למבנה הראשי במנמזר רפאת  ,הוחכר בית היתומים לגוף שנקרא גבעת שמש, שהיה חלק ממשרד הרווחה והסעד ,גוף שהקים במבנה בשנת 1953-4 מוסד לארבעים מפגרים מבוגרים, מבנה מוקף חומת אבן גדולה ומסביבה חלקת אדמה בת 25 דונם לעבודה חקלאית, עוד במבנה שני אולמות גדולים שבו התכוננו להקים בתי מלאכה לעבודת החניכים, במיוחד בימי הגשם, שבהם לא התבצעה העבודה החקלאית בגינה ובמטעי התאנים וכרמי הגפנים .

 

במבנה שוכנו אנשים שהודחו מבתיהם בידי המשפחות בגילים שבין 16-30 שנה ,כפי שהגדירם אחד העיתונאים יצורים עלי אדמות שהגורל ואלוהים שכחו אותם,(המלה יצורים קוממה אותי וחשתי כלפיו דחייה),אנשים שהגורל התאכזר אליהם הן בשכל והן בגוף,אנשים מסכנים שנשלחו לשהות בין כתלי המבנה רחוק מהעין הציבורית.

 

המוסד סבל מחוסר תקציב,דרך גישה מעפר ,שהייתה נחסמת בעת החורף ,לפעמים לתקופות של שבוע עד שבועיים,מים שלא היו בנמצא והיה צורך להביאם משאיבה מבארות מים,חשמל שניזון מגנראטור שפעל לסירוגין, בתקופת הניתוק היה סבל נוסף מרעב ,כיוון שבמחסני המוסד היה אוכל לשבוע ימים בלבד.

 

מחצית מתקציב המוסד ניתן ממשרד הרווחה  ומחציתו מתשלום הורי המתאכסנים,אך הבעיות העיקריות של המוסד היו :מחסור בכוח עובדים,שמירה על הפרדה בין הנערים לנערות,עקב הבעיה המינית ומחוסר האפשרות לעקרם (אסוסציות מימי הנאצים) ומחוסר אישור בחוק הישראלי.

 

לפני כניסתם למוסד ,הוכנסו החוסים ליחידת אבחון במבנה, שקבעה לאחר תקופת אשפוז את כשירותם להתקבל למוסד,שבו יועדו להתגורר בלא לקבוע את מועד שחרורם מהמוסד,עקב מגבלתם הפיזיולוגית מוטורית ורמת מוחם .

 

הפתרון לבעיית הבעיה המינית,טופלה במתן עבודות מעייפות פיזיות לחוסים ,על מנת שיתעייפו וילכו לישון עייפים,המחסור במזומנים לתפעול המבנה גרם לראשי המוסד, להפעיל את החניכים בעבודות ניקיון,תחזוקה שוטפת,עבודה בגן הירק ובכרם,את בעיית שיפוץ המבנה והצביעה פתרו בהקמת כיתת צבעים שרכשו ניסיון ובקלות יכלו באם היו נורמאלים להשתלב בעבודה מחוץ לכותלי המוסד, הבנות שולבו בעבודת משק הבית,המטבח ובתפירה.

 

הכוונה בעבודת ההכוונה של החוסים ,להרגילם לסוג עבודה אחד שבו ישלוט החוסה ויתמיד בו לאורך זמן,ליצירת דפוס חיים קבוע פעלתני ,שיסיח את דעתו ממחלתו ,החיים התנהלו בדרך כלל בסדר,אלא שהתפרצות אחת של חוסה בעת התקף שיגעון ,היה ממוטט את חייהם של שאר החוסים ומטלטל אותם מחדש אחורה.

 

הורי החוסים התחייבו בתנאי קבלתם של ילדיהם למוסד,בביקור חובה של פעם בשבועיים במחסה ופעמיים בשנה התחייבו ההורים לקחתם לחופשה בחגים לביתם,אלא שהבאתם של בניהם החולים לביתם ,הייתה נעוצה בבושה מפני הכלל ובמיוחד בבעיה אל מול שאר בני המשפחה שחיו בבית.

 

כיום במבנה התמקם מוסד "רוטרנו" , המשמש לסדנאות רוחניות וגמילה מסמים, מוסד המטפל בנערים  דתיים שהידרדרו לסמים ולחיי פשע .

 

בחלקו האחורי של מוסד הגמילה רוטרנו ,נוכל לראות את שרידי הכפר הערבי דיר רפאת שתושביו נמלטו במלחמת השחרור ,כיוון שהמקום היה בסיס פעולה של הכנופיות הערביות במלחמתם בישראליים .

 

הסיור במנזר רפאת

 

כאשר נכנסים מבעד לשער העליון שדלתותיו ברזל,מתגלה פסלה של מריה על גג הרעפים המנזר, האגדה מספרת שפסלה של מריה המושיטה יד ,הניצבת על גג המנזר ,שנוצק מברונזה באיטליה ,הוכן על פי תמונה ענקית של מריה התלויה על קיר באגף מגורי הנזירות.

לאחר המעבר בשער המנזר העליון,חולפים על פני שדרת פיקוסים ,וגינה מטופחת לפני המבנה הראשי,שהוקם בשנת 1927 בידי הפטריארך הלטיני לואיג'י ברלסינה.

 

במנזר שרת האב גורלה אלבינו ,שהגיע כפרח כמורה מאיטליה לארץ ישראל בשנת 1920,לאחר סיום הכשרתו לכמורה בשנת 1929 ,הוא קבע את מקומו כאב המנזר ומנהלה הארגוני וכמנהל היקב,עוד שימש האב גורלה אלבינו כאב הרוחני של המקום.

 

בזכות שליטתו בשפה הערבית והעברית מחוץ ללטינית ,האיטלקית ועוד,יצר קשרים טובים ועסקיים עם קבוץ צרעה ,החכיר להם שטחי חקלאות ,ואנשים נוספים שאתם המנזר מעבד חלקות בשותפות.

 

הפטריארכיה הלטינית קבעה את שמו של המנזר(משום שהיה בית ספר ללימוד חקלאות) כחווה החקלאית הטכנית של הפטריארכיה הלטינית,לאחר שהאב גורלה אלבינו ,סיים את תפקידו כאב המנזר ,מונה בשנות החמישים האב דומיניק וואליו,יליד העיר טורינו באיטליה ועקב שהותו הארוכה בארץ ישראל שלט בשפה העברית.

 

כיום אב המנזר הוא דון לואיס שהגיע מהעיר וונציה באיטליה, הסיור חולף דרך חדרים ,שאת דלתותיהם פותח האב דון לואיס,בעזרת מפתחות התלויים על צרורו,קירות אולם האירוח הראשי של המנזר צבועים בגווני אדום והתקרה בצבע אפור,ובינם מסגרת ורודה מפרידה,במנזר נמצאות גם נזירות מארצות שונות,אך באופן כללי מספר הנזירים והנזירות נמוך ביותר.

 

כיום משמש אב המנזר האב (אבויה) גורג ,(שהחליף את אב המנזר אבונא אליאס) שהגיע לנהל את המנזר מירדן,שפתו היא ערבית,אנגלית ואיטלקית,עברית הוא לומד עדיין,המנזר משמש עדיין כבית ספר יסודי  לילדים נוצרים המגיעים מרמלה ,לוד וילדי האזור,על החינוך אחראיות ארבע נזירות מהמסדר האיטלקי דוריתא הקדושה, בעבר התחנכו במנזר גם ילדות פלסטינאיות ,אך הנוהג הזה הסתיים.

 

כיום במנזר בעת הסיור חולפים על פני חדרי האירוח ,שבאחד מהם ניתן לראות תמונת דיוקן של האב לואיג'י ברסלונה,ששימש כפטריארך הכנסייה הלטינית בירושלים ,שבזכותו הוקמה הכנסייה במנזר,לצד תמונתו תלויים שתי תעודות הצטיינות בעברית , שהוענקו למנזר בתערוכה חקלאית שנערכה ביפו בשנת 1926 , בעבור תצוגת פרי התאנה והתעודה השנייה על תצוגת צמח האפונה .

 

מי שחשקה נפשו לבקר בכנסייה,שנבנתה בשנת 1929, על חורבות של כנסייה מהתקופה הביזנטית, את הכנסייה הקים לואיג'י ,לאחר רעידת האדמה בארץ ישראל בשנת 1927 בכדי להיכנס לכנסיה יש לעקוף את המבנה הראשי ,ונכנסים לכנסיית שנקראה "רג'ינה פלסטינה לכבוד מריה הקדושה" , על מנת שתגרום לנס שלא תתחולל רעידת אדמה נוספת, הפטריאך האב לואיג'י ברסלונה,החליט לאחר בניית הכנסייה בשנת 1929,להשים את חזונו  לכתיבת המילים הראשונות ,שאיתם פנה המלאך גבריאל ,אל מרים אמו של ישו,"אווה מריה".

 

הפטריאך לואיג'י פנה לחבריו המשרתים בכנסיות ומנזרים ברחבי העולם,וקבל מהם למעלה מארבע מאות משפטים בשפות שונות של המשפט אווה מריה, בתחילה נכתבו על קירות הכנסייה הצבועים בצבע כחול, הכתובות נכתבו על סרטים הנושאים מלאכים שצויירו על קירות הכנסייה, (לא היה לי זמן לספור) ואפילו כתובת בשפה העברית או בכתב המצרי הקדום ההירוגליפי.

 

בתחילה צוירו קרוב לשלוש מאות כתובות ,אך בהמשך נוספו כתובות של אווה מריה וכיום יש על הקירות כשלוש מאות וחמישים כתובות.

 

מנזר רפאת (דיר רפאת) נזירות

במנזר משרתות 4 נזירות השייכות למסדר סנטה דורותי שהגיעו ממנזרים מאיטליה ,אך כיום יש נזירות גם משוויץ , נזירות אלו מפעילות את בית הארחה לצליינים במנזר,את בית הספר היסודי לילדים נוצרים ואת תחזוקת המבנה.

האגדה מספרת שפסלה של מריה המושיטה יד ,הניצבת על גג המנזר ,שנוצק מברונזה באיטליה ,הוכן על פי תמונה ענקית של מריה התלויה על קיר באגף מגורי הנזירות.

הקדושה המקומית רג'ינה פלסטינה,הקדושה המגנה מפני רעידות האדמה,נקבעה כקדושה בתאריך 25,10 ,לכן נקבע כי יום זה הוא יום חגה השנתי הנערך ביום ראשון הקרוב לתאריך הזה,ביום חגה של רגינה מוצא הפסל מהכנסיה ונערכת תהלוכה מסביב למנזר שבסימה נערכת מיסה חגיגית בהשתתפות נציגים בכירים של הפאטריכיה הלטינית, בסיום החגיגה נערכת ארוחה חגיגית למבקרים.

אפיזודה משנות השבעים

 

בשנת 1969 הוסרט בקרבת המנזר ובעין דקלים, הסרט בסגנון התנכי ששמו : "תמר אשת ער",בבימוי הבמאי האיטלקי ריקורדו פרדה ,שיצר את הסרטים:שמשון ודלילה,ספרטקוס עלובי החיים,רומאו ויוליה ועוד כחמישים סרטי עלילה .

 

יקב מנזר רפאת

 

כיום במנזר רפאת ניתן לרכוש רק יין כפרי שולחני בסגנון איטלקי,בקנקנים קטנים או בבקבוקים ,בעבר התגאה המנזר ברפת הפרות לחלב וגבינה ,במנזר יוצרו מספר סוגי גבינות אך המפורסמת שבהם הייתה הגבינה החצי רכה חבוצה בכיס בד שנתלה והמים ניגרו החוצה והותירו גבינה רכה בטעמים משגעים, עוד ניתן היה ללגום ליקר שקדים סמיך שיוצר בחווה שעובדה במשותף עם יזמים אחרים.

 

כיום הרפת התחסלה ונעלמו הגבינות,בעקבות הצמצום בעבודת החקלאות,חלק מאדמות המנזר הוחכרו לישובים מסביב ,כרמים ומטעים הושכרו ליזמים ,כמו יקב מוני ויקב  ולמיזמים משותפים עם זרים,ביקב רפאת מייצרים כיום שלושה סוגי יינות המיושנים במרתף היקב בחביות עץ.

 

כיום מי שמעוניין ברכישת יין שולחני כפרי,ייגש לחנות היקב שלצד המבנה המרכזי ,החנות שמעל למרתף ייצור היין,שבו מונחים חביות עץ אלון שבו מיישנים את היין, יינות ערטול היינות מתיישנים במעמקי מרתף מנזר דיר ראפאת ,כושרו של הייקב בייצור כשלושים אלף בקבוקי יין בשנה,לתצרוכת פנימית ולמכירה ,שם על מדפי החנות ימצא המבקר שלושה סוגי יינות שהיקב מייצר.

 

למרגלות מנזר  דיר ראפאת ממוקם  יקב מוני ,שם גדלים הענבים מהם מייצרים את יינות ערטול היינות מתיישנים במעמקי מרתף מנזר דיר ראפאת ,בעמק פרושים מטעי זיתים, אשר מהם מפיקים שמן זית איכותי .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור