דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מנזר בית ג'מאל לנזירות

 

מסדר האש הקדושה של כנסיית הקבר, (האחיות מבית לחם).

כניסה בתאום טלפוני 

נזירות מנזר בית ג'מאל חיות כיום בחלקו השמאלי של מנזר בית ג'מאל לגברים ,בין שני האגפים ממוקם בית הספר החקלאי והפנימייה שהוקמו ופעלו עד שנות השמונים ,השטח למבנה מנזר הנשים נרכש בשנת 1869 בידי הנזיר האב אנטוניו בלוני מהזרם הלטיני,במימון אנשי אצולה אנגליים בראשם של הלורד דה בוט, המבנה עצמו שנבנה בתחילה על מנת שישמש כפנימייה ובית הספר החקלאי ליתומים וענייים, החל להבנות בשנת 1873.

בתחילה שימש המבנה כבית הספר אלא שעד מהרה נבנה בו עוד אגף שיועד לנזירות מורות  אב המנזר אנטוניו בלוני, החליט לשנות מסדרו ועבר למסדר הסלזיאני ,בהעבירו את הזכויות על המבנה לזרם החדש.

עד שנת 1969 המשיך המבנה לשרת את כפנימייה ובית ספר יסודי וחטיבת הביניים לילדי עניים ויתומים,כאשר נסגר בית הספר והילדים נשלחו ממנו הלאה ,עמד המבנה נטוש,עד שנת 1988,בעת שהוחלט שהמבנה ישמש כמנזר לארבעים נזירות מהמסדר הסלזיאני שנקראו "האחיות מבית לחם",שהגיעו בתחילה מצרפת ומאיטליה,וכיום מארצות שונות.

חיי הנזירות השתקניות

לבושן של הנזירות בגלימה לבנה עם ברדס המכסה את שביס הראש שצבעו אפור ,מעל לגלימה אבנט לבן,על מותניהם חגורה מעור ומחרוזת חרוזי עץ.

הנזירות במנזר הנשים השתקניות ,שהקדישו את חייהם לנדרי המנזר ,לפרישות ולהתבודדות בתפילה מוגברת,בסגפנות והתבודדות ,הן בתאיהם הקטנים והן באולם התפילה ובספריה בעונת האביב והקיץ אף בישיבה במעגל בגינת המנזר,שבה מפוזרים צלבים ממתכת ופסלי מריה וקדושים מאבן.

על זמני התפילה של הנזירות באולם התפילה אחראיות מספר אחיות המזמינות את המתפללות באמצעות פעמון הניצב על חצובה,לאחר ההשכמה המוקדמת,עושות הנזירות בתאיהם הקטנים בתפילה ובסגפנות עצמית,צוות של נזירות אחראיות על הכנת ארוחת הבוקר המחולקת ומונחת מחוץ לדלתם של התאים ,כול נזירה לוקחת את הארוחה לתוך תאה בזמנה החופשי.

לאחר התפילה והארוחה בחדרה מתפזרות הנזירות לעבודותיהם במנזר,חלקם עובדות במשק הבית,חלקם עובדות בגינה,חלקם במטבח וחלקם עורכות את הסיורים למבקרים,חלקם אף מטפל בדיר עדר הצאן ,חולב אותו ומכין גבינה מעודפי החלב.

לאולם התפילה של הנזירות מיוחד במראהו הסגפני ,כאשר לאורך קירות בית התפילה,מוצבים מחיצות הפתוחות כלפי האולם הראשי,המחיצה הראשונה הקרובה לבמה שייכת לאם המנזר ובה מוצב כסא עץ וכן תפילה על הברכיים,באחוריה של כול מחיצה  קיים מדף שמשמש כמושב ומקום הנחת ספרי התפילה.

בקצה אולם התפילה הסגפני במה שעולים אליה בכמה מדרגות,משני צדדי הבמה תלויות תמונות של ישו ומרים,הבמה עצמה גדולה ,סיומה באבסיס קעור ,במרכז הבימה מזבח תפילה שמעליו מבנה סוכה פתוח שמעליו כיפה.  

צורת התפילה במעין מעגל כאשר כול נזירה ניצבת או יושבת כורעת או משתחווה על ברכיה בתחום מחיצתה,שלוש הנזירות הבכירות הלבושות בגלימה שחורה ,בניגוד לשאר הנזירות הלבושות בלבן עם קפישון לבן המכסה את השערות מעל לשביס,הנזירות הבכירות בעת התפילה בוגרות את המעגל ללא מחיצה מאחוריהן.

חלק מהתפילה מתבצע בשירה,בסיום התפילה כול אחת מהנזירות סבה לאחור כלפי חברתה ומברכת אותה,לאחר מכן יוצאות הנזירות בשורה תוך שהן שרות, יש ולתפילה מצטרף נזיר מהמנזר הסמוך על מנת לנהלה,תפקידם של הנזירים לעודד ולהגביר את האמונה ,עוד עוסק הכומר בפעולת הווידוי של הנזירות בתא הוויידי.  

לעת ערב נערכת הסעודה הגדולה הנערכת בחדר האוכל המלבני תוך ישיבה לאורך שולחנות ארוכים,הארוחה מתחילה לאחר שאם הבית מברכת את חברותיה ,ומברכת את ברכת המזון.

סיפורה של הנזירה אנג'לינה

הנזירה אנג'לינה נולדה במשפחה נוצרית דתית באיטליה ,בגיל 18 חשה משיכה לחיי הנזירות והעבודה לרוחנית לישו,לכן בגיל 20 הצטרפה כפרח נזירות למנזר באיטליה ,כאשר מחשבתה הייתה בשאלה מה האל והאם הקדושה מריה רוצים ממנה מבחירה עצמית.

בעקבות קריאה פנימית ,החליטה למסור את נשמתה לעבודת האל,בזכות תחושת קטנות אל מול עוצמת האמונה הדתית נוצרית של האל,לדבריה החלטה זאת הביאה אותה לאושר ואין בה הרהורים שדרכה איננה נכונה,כאשר החליפה את הרצון למשפחה וילדים לחיי פרישות וסגפנות.  

על פי אמונתה הפנימית ,אלוהים נתן את עשרת הדברות לכול ילדי העולם ולא רק ליהודים במעמד הר סיני,בעת התפילה מתפללת כול נזירה בשפתה ,אך התפילה כוללת גם חלקים בשפה העברית הערבית ובצרפתית.

כיוון שהחיים האישיים מתרכזים בחדר ואין הן נוהגות לשוחח אחת עם רעותה,על פי האמונה שכאשר מדברים אין מאזינים או שומעים בחוש את האחר,לטענתה כול אחת מהן חשה את חברתן ובזכות זאת הן מצליחות לתקשר ולהבין אחת את השנייה ולחוש אפילו כאשר אחת מהן חולה.

עוד מוסיפה הנזירה אנג'לינה כי חלקים גדולים מהעולם שעזבו אינו מעניין אותן,והן מתמסרות באופן מוחלט לבדידות ,לפרישות ולהרהורי לבן בניסיון להגיע לספרות גבוהה של זיקוק הנשמה והאמונה,

הקשר עם המשפחה איננו נעשה בשיחות בטלפון ,אלא רק במכתבים שהן משגרות ומקבלות ממשפחתן,

סיור במנזר הנשים בבית ג'מאל    

אל מנזר הנשים נכנסים משער צדדי משמאל שער הכניסה,לאחר המעבר בדלתות העץ של הכניסה עוברים בפרוזדור לחדר ההקרנה ,מצידו הימני של הפרוזדור שלפני חדר ההקרנה ממוקם אולם האירוח (נחזור עליו בהמשך),נכנסים לחדר ההקרנה שעל קירותיו אוסף צילומים של צלמת שתיעדה את חיי הנזירות במנזר,מתיישבים ומקבלים סרטון קצר המתאר את חיי הנזירות בעבודתן היון יומית ובתפילה באולם התפילה.

לאחר שגומרים לראות את הסרט,חוזרים לאולם האירוח מתיישבים על כורסאות וספות נוחות ומתחיל הדו שיח בים הנזירה המלווה ,המספרת מעט על חייה והחיים במנזר הסגפני בסיום השיחה מתחילים לנוע בפרוזדור נוסף שתקרתו קשתית ,קירותיו מצופות עץ ,המוביל לנקודת השלום לשלושת הדתות.

הנקודה נבנתה על מנת לקרב את הלבבות בין מאמיני שלושת הדתות, את הדת הנוצרית רואים במייצג של בובות בכפר תנכי עתיק ומאורעות בהיסטוריה של היוצרות הנצרות בארץ ישראל,לידו ניצב החדר היהודי המעוצב כבית כנסת עם ספר תורה גדול,על כן תצוגה בחזית ומאחור דוכן תפילה שמשני צדדיו פמוט כמו בליל שבת,מעט מאחור חנוכייה בת שבעה קנים.  

בסיום הביקור בנקודת השלום לשלושת הדתות,עולים בגרם מדרגות של שלוש קומות למרפסת התצפית שעל גג המנזר שגובהה כשבע מאות מטר מעל פני הים ,מנקודה זאת ניתן לצפות בפנוראמה של 360 מעלות לעמק שמתחתינו ולמנזר הגברים שליד מנזר הנשים.  

בקצה המרפסת ניכנסים מבעד דלת לעזרת המבקרים,ממנה ניתן לראות את אולם התפילה (הכנסייה) של מנזר הנשים,כאשר הוא ריק ,אולם סגפני ומיד בולטות מחיצות התפילה בין המתפללות שאינן מאפשרות לעסוק בהבלי העולם ,אלא רק בהצמדות לדבקות בתפילה.

לאחר שסיימנו את קטע המציצנות ,יורדים לחנות המזכרות של עבודות היד המיוחדת של הנזירות בכלי הקרמיקה,הכלים מעוטרים על ידן בסגנון גיאומטרי בצבעי כחול על קרמיקה לבנה ,ציורי ציפורים ופרחים,עבודת הקישוט מזכירה את עבודות הארמניות שאנו נתקלים בהם בחנויות בעיר העתיקה,ענף נוסף הוא יצור איקונות שבהם מצוירים קדושים ומוטיבים הקשורים לדת הנוצרית.  

 

ענף חדש מתחיל לקרום עור וגידים הוא יצור שוקולד (טעים להפליא) במנזר הנשים בידי נזירה שוקולטרית ,בסיום ניתן לטעום ממפרי עבודתן ,המגיע בטעמים מגוונים והערבים לחך.  


 
 
 
בניית אתרים - שרקור