דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

לטרון מנזר השתקנים אגדות ומחקר 2

 

תהליך הקמת מתחם מנזר השתקנים

בפועל מלאכת הקמת המנזר החלה לפני שהמלון מכבים נרכש, הנזיר לואי וילה וחבריו הנזירים ממסדרו שהגיעו מצרפת, גרו באותה תקופה במלון המכבים, הנזירים קיבלו שטחי חקלאות מסביב למתחם והחלו להכשירם. הם נטעו בה עצי זית, כרמים, שדות דגנים וגינת ירקות, ובשטחים שלא שהוכשרו לחקלאות ניטעו עצי אורן וברוש במשעול הכניסה ובין החלקות .

 

בתחילה נתקלו הנזירים ,בבעיה קשה של מחסור במים ונאלצו בנוסף ,להתמודד עם יחס עוין מצד ערביי הכפרים הסמוכים, היחסים בין כפרי הערבים והמנזר השתפר עם הזמן, בין היתר, בזכות מרפאה שהקימו הנזירים במנזר שבה העניקו טיפול רפואי חינם הנזירים לפלאחים ולילדיהם.

 

בהמשך תרם הפטריארך הלטיני של ירושלים , למנזר את אוסף ספריו, ששימש בסיס לספריית המנזר ,שמונה כיום כשישים וחמש אלף ספרים העוסקים בדת ,בשלושים וארבע שפות ,בינם ספרי תנ"ך מהמאה השש עשר.

הסיור במנזר השתקנים

 

גן האחווה

 

בעליה בכביש הכניסה למנזר בצד ימין,ממוקם גן הנקרא גן האחווה ,שהוקם בשנת 1997 במרכזו עומד עמוד אובליסק ,המוקדש לשלושת הדתות : היהודית הנוצרית והמוסלמית,הדמויות שנבחרו לייצוגם הם : היהודי ופרשן התורה רש"י,הנוצרי בראנד דה קלברו שסיסמתו הייתה כי מי שיפגע ביהודי,הדבר משול כאילו פגע בעינו של ישו,והמנהיג והכובש המוסלמי צאלח א-דין ,נציגי הדתות הללו נתפסו בידי נזירי מנזר לטרון, כדוגמא לסובלנות דתית כלפי דתות אחרות ,על האובליסק מגולפת הכתובת איש באמונתו יחיה , על פי מחשבתו של האב פול , כי האובליסק במשולש הדתות, מדגיש את האמונה באל ולא חשוב מוצאו.

 

מתחם מנזר לטרון מוקף בגדר אבן ותיל ,ומסביבו כרמי הזיתים והיין ,שטחים חקלאיים מעובדים והמכוורות ,בתוך המתחם המוקף בגדר ,ממוקמים מספר מבנים ומבנה המנזר עצמו ,הכולל את שתי הכנסיות ומגורי הנזירים,הספרייה ,למעשה רק במבנה זה ניתן לסייר בסיור מודרך בשעות מתואמות.

 

תחילת הסיור במנזר השתקנים


כאשר חונים בחלקו החיצוני של הנזר,נכנסים מבעד לשער ומנהרת צינור חצי עגולה שבדופנותיה ממוקמות חנות היין ,השמן,הדבש,החומץ וקיוסק הארטיקים והנשנושים משני צדדי השער מבנים .

 

כאשר חולפים על פני הכניסה מקדמת כיכר ובה צמחיה משם ממשיכים בשורת המדרגות מימין המוליכה למרפסת המנוחה המקורה ,שממוקמת מימין למבנה המנזר ,לאורך טרסת המרפסת נאספו מוצגים ארכיאולוגיים הכוללים פריטים מאזור לטרון, בין הפריטים באוסף גלוסקמות, שברי עמודים מעוטרים וכתובת רומית על אבן של הלגיון החמישי הרומאי.

 

הערה : בעת הביקור נפגשים עם נציגי המנזר המורשים לדבר ולהדריך במתחם המנזר,נהוג שאין שואלים אותם על חייהם בעבר,או שאלות אישיות ,המדריכים מסבירים את האיסור כרצינות תהומית ,כי בשאלות האישיות כמו :היכן נולדת,מתי נולדת ואז אולי השאלה מדוע נולדת ,שזאת שאלה גשמית הקשורה לחייהם בשאלות ההגשמה של היקום האונברסלי .

 

הכנסייה הגדולה במנזר השתקנים

לאחר הכניסה לאולם התפילה בכנסייה ניתן להבחין בעוגב בצידו הימני של האולם בקרבה לכניסה ,העוגב נבנה בשנת 1904 בידי בונה העוגבים האנגלי תומאס קסוון,בעבור כנסיית וולינגטון ,בשנת 2001 ביקר בונה העוגבים הישראלי גדעון שמיר בבריטניה , בעת הביקור שמע מאנשי הכנסייה שברצונם להיפרד מעוגב זה .

 

גדעון שמיר קיבל לידיו את העוגב הקטן העשוי מעץ אלון,העבירו ושיפצו והציבו על רצפת כנסיית בגומחה קשתית במנזר השתקנים,לאחר עבודה מאומצת הופעל מחדש העוגב בשנת 2002,כיום משמש העוגב לקונצרטים הנערכים באולם הכנסייה ,הידועה בזכות האקוסטיקה המשובחת שבה.

 

כאשר מביטים על רצפת הכנסייה ,מבחינים בין אריחי השיש שעליהם חקוקים צלבים,בריבועים ירוקים שמעליהם רשת,ריבועים אלו משמשים כפתחי אוורור, להחדרת חימום וקירור לחלל הכנסייה בעת השימוש בה, פריט נוסף ומעניין הם טבעות זכוכית המשובצות ברצפה,שמטרתם להחדיר אור יום או ממנורות ,מהכנסייה הקטנה שמתחת לכנסייה הגדולה על מנת להחדיר אור לאפלוליות הכנסייה הגדולה.

 

בעת הביקור כדאי לשים לב לויטראז’ים המיוחדים בחלונות הקשתיים בקירות הכנסייה הגבוהה ,שמעליהם חלונות רוזטות עגולים שגם בהם זכוכיות ויטראז',כדאי להציץ באבסיס התפילה ומזבח התפילה,הכנסייה איננה רחבה במיוחד,אך היא גבוהה,תקרתה קשתית הנתמכת בעמודים, שעליהם תבליטים בנקודת החיבור של קו המחצית בגובה הקירות, הישיבה בכנסייה על ספסלי עץ פשוטים.

 

עוד כדאי להתבונן ,בכנסיה הגדולה ,בספרי התנ"ך הישנים והכבדים, המונחים על המדפים,על הקיר תלויות תמונות ,המתארות בסדר כרונולוגי את מסלול הויה דה לרוזה,בפסלים של ישו בעת צליבתו,באש התמיד ממנורה חשמלית מאירה,הממוקמת  מתחת לתמונה הגדולה של מריה.

 

הירידה לכנסייה הקטנה

 

אל הכנסייה הקטנה הנמצאת מתחת לכנסיה הגדולה , מתחילים בירידה בגרם מדרגות אבן דרך פתח הממוקם ,במחצית הכנסייה הגדולה מצד ימין,יורדים כשלוש קומות,כאשר לאורכן משתלשלים שני חבלי הפעמון ,שבהם מכריזים לנזירים את הזמנים לתפילות ,הארוחות והפסקת העבודה בשטחים ,(שני נזירים אחראים על הצלצולים וליד עמדת משיכת החבלים נמצאת גומחת תפילה .

 

בכנסייה הקטנה מוצב מזבח תפילה ,ולפניו באולם הקטן שתי שורות של ספסלים כבדים בשני צדדי הכנסייה עם מושבים וגבים , כאשר מביטים לתקרה, רואים את עיגולי הזכוכית המספקים את תאורת הרצפה, בכנסייה הגדולה שמעלינו.

 

בקיר שממול לדלת הכניסה לכנסייה הקטנה,מבחינים בדלת שמאחוריה מנהרה ארוכה שאורכה כארבע מאות מטר,שממנה נכנסים הנזירים לעבודה ביקב המנזר,לאחר הצצה סובבים לאחור ויוצאים בפרוזדור היציאה והכניסה לחצר המנזר.

 

ספור מצחיק מספרים הנזירים כי בשנת 1967 גילו הישראלים את יקב מנזר השתקנים ,אז החל מסע מטורף לרכישת בקבוקי היין,שנה לאחר מכן התברר לנזירי המנזר כי תוצרתם אינה עומדת בביקוש.

 

חשבו הנזירים על פתרון מקורי, ושלחו משלחת מטעמם ליקבי זיכרון יעקוב ,שם רכשו כמות גדולה של יין שאותו פיקקו במנזרם , על הבקבוקים הוסיפו את תוויתם והרי לכם יין קדוש וכשר שנמכר באותה שנה ,עד שהנזירים התחילו ליצר בכמויות גדולות יותר ,על מנת שתהיה להם מספיק סחורה ליהודים הצמאים.

 

חיי הנזירים ומעט על סדר יומם

 

במנזר השתקנים מתגוררים כיום ,במחצית 2015 כחמישים ושבעה נזירים ,ביולי 2017 ירד מספרם ל17, משום שראשי המסדר באירופה אינם שולחים נזירים חדשים במקום אלו שנפטרו או עזבו, נזירים אלו המחויבים לנדר השתיקה, השתיקה מתבצעת לאורך כול שעות היום והלילה,הן בחיי היום יום,בעבודה ובתפילה כאשר כול נזיר מתפלל בשפתו,למרות שרובם שולטים בשפות ,עברית ערבית,צרפתית ועוד,רק אב הבית ראשי לדבר ולייצג את נזירי המסדר בפני השלטונות.

 

בסדר יומם של הנזירים שלושה עיקרים בעת ההתייחדות עם עבודת האל: ניסיון להתאחד עם ישו בעת התפילה,עבודה תיאולוגית במחשבה פנימית לעומקם של חיי הנזיר,ותפילות אישיות בתאי סיגוף קטנים.

 

בנוסף לאורך היום נפגשים הנזירים לשבע תפילות על פי הפסוק מספר תהילים "שבע ביום היללתיך,כאשר ההשכמה לתפילות מתחילה בשעה שלוש בבוקר,למיסה של השחרית של הקרבת הקורבן הקדוש,לאחר התפילות הנוספות וארוחת הבוקר ,יוצאים הנזירים לעבודה עבודה במשק הבית ,בשדות,בכרמי הזיתים ,בכרמי היין,ביקב,במכוורת ובבית הבד ליצור השמן .

 

כתחליף לשתיקה (השקט הירוק), יצרו נזירי המנזר שפת סימנים הכוללת 350 מילים בתנועות ידיים ואצבעות,כאשר חושבים על ארוחת הנזירים מסביב לשולחן האוכל, ואין אפשרות לומר לשכנך הנזיר, נא להעביר לי לחם,מלח או יין ,כאן נכנסת שיטת הסימנים

 

לדוגמא הסימן לקבלת ייין, היא נגיעה באף באצבע האמה (מסימן הריח הטמון ביין), תנועה נוספת היא : קבוץ אצבעות ,כמו בתנועה של אכילת אורז בידיים אצל הבדויים מתוך צלחת ההגשה הכללית, הסימן הוא : קבוץ כול האצבעות כלפי מעלה בכף היד ,שפרושה הב לי מים ועוד ועוד דוגמאות.

 

צלצולי הפעמון לאורך היום הם הקובעים לנזירים את סדר היום ,על השמעת הצלצולים אחראים שני נזירים,כאשר מודיעים למשל :בצלצול של 12 בצהרים, המסמן את הפסקת העבודה והזמנה לארוחה ותפילה,צלצולים נוספים קובעים את זמני התפילה המשותפת שלוש פעמים ביום ,צלצולים נוספים מספקים את זמני היקיצה זמני הארוחות ועוד.

 

סידור העבודה נקבע בידי אב המנזר, הנעזר בנזיר ותיק, כמו אב בית שעבר מתפקיד רוחני לתפקיד מנהלתי,תפקיד נוסף לאב המנזר, ללמד את החדשים את אורחות העבודה,התפילה והחיים היום יומיים במנזר השתקנים.

 

חוקי קבלת הנזירים החדשים עובדים על פי חוקים קבועים שהראשון בהם הוא :שאין לקבל נזיר חדש בטרם מלאו לו עשרים ואחת שנה,המתלמד שוהה כשבע שנים, תחת השגחתו של אב המנזר או כומר מלווה עד שהוא יכול להגיש בקשת קבלה לקבלת הנדרים ,אך בקשת הקבלה, מותנת גם בהסכמת הנזירים הוותיקים.

 

בתקופת הלימודים עד שהמתלמד מצטרף למסדר ומקבל את הסמכתו ניתנת למתלמד האפשרות לעזוב ,עוד ניתנת האפשרות לנזירים ותיקים לפרוש מחיי הנזירות,על פי הסברו של האב פול רק נזיר אחד ניצל זכות זאת .

 

יקב מנזר השתקנים

 

תחילתו של היקב בשנת 1895 ,היקב משתרע על שטח חפור של 4000 מטר מרובע, שהחל כמנהרה טבעית בחלל החפור בצלע ההר ,כושר יצורו של היקב הוא כמיליון בקבוקי יין,אך בפועל עקב המשבר בהגעת צליינים מרוסיה וממזרח אירופה, מייצרים כיום בין 150-180 אלף בקבוקי שתייה,הנמכרים בעיקר בחנות המנזר בכניסה.

 
בעבר הועסקו סיטונאים בעלי זיכיון למכירת היין אחרי מלחמת ששת הימים ,כמו מזכירות קבוץ נחשון , אלא שמהר מאוד התברר לנזירים כי החנות במנזר מוכרת את רוב הסחורה במחיר יחסית גבוהה ,כתוצאה משמה הטוב של התוצרת שנמכרת בחנות המנזר, הכוללת : שמן, ליקר, ריבות, זיתים, דבש וחלות, מזכרות ,בנוסף לשווק הסחורה בחו"ל ,יצרו מצב שהמנזר ויתרו על הצורך בסוכנים. 

 

עבודת הכרם ששטחו כארבע מאות דונם והפקת היין לאחר הבשלת אשכולות הענבים נעשית בידי הנזירים עצמם, כיום עקב התמעטות מספר הנזירים ,הוכנסה מכונת בציר וקטיף אוטומטית החוסכת זמן ועבודה לנזירים לאחר הבציר, מועמסים האשכולות על עגלות הממהרות לשפוך את התוצרת לתוך מיכל איסוף, משם מוזרמים הענבים למכלים דרך מסננים ללכלוך ולעלים  ,למכלי התססה שלשם מוכנסים שמרים על מנת לגרום לייצור ההתססה .

 
במכלים אלו שוהים הענבים והקליפות למשך שבוע ומשם עוברים למכלי היין לתקופה שבין 8 שנים לשנים עשר,על מנת בעת הפקת היין הוא מוכנס למכלי נירוסטה ענקיים וחביות עץ שהגדול בהם מכיל כ 4300 ליטר ,חלקם 2000 ליטר והשאר בחביות קטנות יותר, שם הם תוססים ומועברים לאחר שנים לבקבוקים,ומשם למכירה בחנויות.

 

הכרם מכיל זני ענבים צרפתיים כמו :קרנה סובניון,מוסקט,מרלה,טוקאי,שרדונה ועוד, ביקור בחנות היקב ,מהווה אחת האטרקציות בביקור,החנויות ממוקמות, במנהרת הכניסה  מיד מצד ימין לשער הכניסה,החנות מוכרת : יינות,ליקרים,שמנים,חומץ, מתנות לתשמישי ומזכרות למאמינים נוצריים, ניתן לערוך מדגם טעימות ליינות המופקים במקום,ניתן לרכוש יינות המיוצרים במקום .

 

הכניסה ליקב החצוב של המנזר ,מתחילה מהכנסייה התחתונה במנהרה ארוכה שאורוכה 400 מטר ,עד שמגיעים ליקב מנזר השתקנים, שם קיימת יציאה נוספת למתחם ,והכניסה מתוך היקב למנהרה מאולמות האכסון ,בעת שנחפרה המנהרה ששימשה בעת מלחמה כמקלט לנזירים ולתושבי הסביבה הערביים ,כוסה גג המנהרה בפח גלי  ומעליו הוערמה אדמה .

 
אחרי עשרות שנים  הרקיב פח הגג ודלף, והנזירים החליפו את הגג באריחים שהוזמנו בבתי חרושת בחו"ל ,לצורך כיסוי הגג נדרשו 27.000 אריחים שהובאו והונחו בצורת גג קעור ,במנהרה שאורכה כשלוש מאות וחמישים מטר, נקבעו פתחים עגולים מבטון עם זכוכית ,המשמשים לכניסת אור לתוך אפלולית המנהרה .

 

רק לאחר מלחמת ששת הימים ,נפל המתחם והאזור לידי ישראל, בזכות ירי מרגמה 120 מילימטר שנשלחה לטווח סוללה לירי על עמדות הבא הירדני במקום טרם ההתקפה ,המרגמה שירתה פגז ראשון קבלה תיקון לקצר את הטווח ,ירתה פגז שני ופגעה במקרה בבונקר התחמושת הראשי של המתחם המבוצר, דבר שהוציא את הרוח ממפרשי המגנים הירדנים והם ותושבי הכפרים הערביים שמסביב ,החלו במנוסה ,בחלל הזה של הבריחה ,החליט המח"ט להתקיף מיד ,ולכבוש את האזור והמנזר למרות הפחד ממשקעי העבר ממלחמת השחרור ,שמספר התקפות וניסיונות לכבשו עלו לחטיבת עציוני  ואלכסנדרוני קורבנות רבים.

 
מיד לאחר הכיבוש נסלל הכביש המהיר לירושלים כיום ,הכוח הצבאי הירדני אשר ישבו בשטח המצודה והמנזר ,חפרו בהם תעלות הגנה ומצדיות,כיום מחוץ לתעלות ,נותרו שרידי חומת המצודה הצלבנית,שרידי מגדלים,אולמות מרשימים, הנוף הנשקף ממרומי גבעת המצודה גם הוא יפה.

עדר הפרות לחלב במנזר לטרון

מנזר השתקנים ,הידוע בשמו הצרפתי מנזר של גברתנו שבעת הכאבים, ששימש כמנזר לנזירים גברים , על פי הידוע הוקם המנזר בשנת 1890,כאשר האדמות החקלאיות נרכשו בידי נזירות מידי הכפר הערבי אמאוס השכן ,בהמשך נרכש גם השטח לבניית המנזר, נזירי מנזר השתקנים הקימו רפת לחלב ,העדר מנה כחמישים פרות ,הרפת נבנתה במבנה מודרני לאותה העת.

משק פרות החליבה,נוצר מעירוב והשבחת עדר הפרות ויצירת זן חדש שנקרא "הזן הלטרוני" פרות אלו שעברו השבחה, נתנו חלב בכמויות גדולות יותר מהמקובל בארץ, בנוסף לאיכות החלב התווספו ערכי שומן גבוהים יותר, אחת הפרות נתנה תנובה של 49 ליטר חלב ליום (כך סיפר לי האב פול שחי במקום משנת 1925).

כיוון שהעדר החולבות,נתן חלב שמעל לתצרוכת נזירי המנזר,הקימו הנזירים בלטרון ,מכון ליצור גבינות משובחות עתירות שומן בסגנון צרפתי, גבינות אלו נחטפו בידי תושבי ארץ ישראל ,כיוון שסוד השבחת הפרות  ויצור הגבינות המשובחות היה סודי ,הנזירים לא אפשרו כמעט לאנשים ,לבקר ברפת ובמחלבה על מנת שלא יזלגו הסודות או יועתקו תהליכי הייצור.

הפרות ניזונו בחודשי האביב והקיץ ממראה טבעי בשדות הסמוכים למנזר,בנוסף גידלו הנזירים גידולי פלחה, בעבור המזון לעדר הפרות בעונות הגשומות ,שבהם הפרות נשארו סגורות ברפת.

תקופת מלחמת העולם הראשונה במנזר השתקנים

הצבא העותומאני החליט להקים קו הגנה כנגד צבאו של הגנרל אלנבי במתחם מנזר השתקנים ,בעת שעצר כחצי שנה לתכנון המשך לחימתו בחוות שפון (רונית של היום ) בעת שנכנס הצבא העותומאני למתחם המנזר,הוא גרש מיד נזירים שהיו בעלי דרכונים ממדינות הברית שלחמו כנגדם כמו נזירים ממוצא צרפתי,נזירים אחרים שאזרחותם ממדינות הציר הוכרחו לחזור לארצם על מנת להתגייס לארצם .

בהמשך שלטונם במנזר ובאין מפריע,החלו החיילים לבזוז את רכוש המנזר ,הרסו את תשמישי הדת הנוצרית ,בזזו את יבולי המקום ,אכלו את חיות המשק אך בעיקר עמדו והתחממו בתקופת החורף ובשימוש תנורי הבישול ,בחומר הבערה הרב שהיה במקום ספרי התנ"ך שהיו בספרית המנזר.

  קרב בן נון מאי 1947 (קרבות לכיבוש מתחם מצודת לטרון והשטחים הסמוכים)

הקדמה

הלגיון הערבי והכנופיות הערביות,ניצלו את הטעות האדירה שנעשתה בידי היהודים באי כיבוש צומת הכביש לרמאללה ,מצב זה אפשר להם להזרים כוחות לעמדות קדמיות שהקימו כאשר השתלטו במהירות ,על חלק הגבוה של המתחם,ובנו בהם עמדות ,ששלטו ממרומי הגבעות ,של מצודת לטרון ומנזר השתקנים , בזרועה השנייה של תנועת המלקחיים שעיקרה חסימת הדרך לירושלים, הלגיון והכנופיות ,שלחו כוחות לכוון אזור מעלה החמישה ,בידו והקסטל.

מבצע בן נון

בתאריך 14.5.1947 הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל,מיד בתחילת מלחמת השחרור ,הבין בן גוריון ,בצורך בשמירה על דרך פתוחה לירושלים ,כיוון שכוחות לגיון ירדני החלו לתפוס עמדות לביצוע החסימה בהשתלטות על מצודת לטרון הבריטית, ושטחים נוספים לאחר הכרזת המדינה,ניתנה הפקודה לצבא שבדרך,לנסות ולפתוח את צוואר הבקבוק וצינור החמצן ,של אספקת המזון לירושלים הנצורה.

המשימה הוטלה על חטיבה 7 ,שהוקמה בחופזה כחודש לפני ההכרזה , בתוספת גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני,שצורף יום לפני ההתקפה לכיבוש מתחם לטרון,הגדוד הגיע בחוסרים רבים כולל נשק מסייע של מרגמות ומקלעים.

על פי תוכנית הקרב הישראלית ,התאריך שנקבע להתקפה היה 25,5,47 בשעה עשר בלילה, תוכנית הקרב כללה כיבוש המנזר המבצר ומצודת לטרון הבריטית,אלא שכוחות האויב של הלגיון הירדני היה מחופר היטב מסביב למתחם לטרון,ונהנה ממטריית סוללות תותחים , סוללות התותחים וחיילי האויב, ששהו במחפורות הגנה ממוגנות,החלו להמטיר אש תופת על הכוח הישראלי, שיצא להתקפה במקום בלילה רק באור היום,ובכך נחשף לאור יום וניתפס לאש הלגיון ללא יכול לזוז או לנוע בשטח הקרב.

פלוגה ב' מגדוד 32,שהחלה את דרכה לכבוש המנזר אף הגיעה לכביש שלמרגלותיו של מתחם המנזר ,ספגה אבדות קשות, הן מירי המגנים הירדנים והן מפגזי סוללות התותחים שלהם ,אך מעבר לזה, החיילים הישראלים שחפרו בציפורנים למחסה כול שהוא,נלחמו גם במחוסר במים בעת שהייתם מתחת לחמה היוקדת ,כאשר התגוננו באין ספור התקפות נגד של חיילי הלגיון.

למזלם של פלוגה ב',חבריהם בפלוגה א' ,שהשתלטה על גבעת הישוב נווה שלום (כיום) הצליחה להדוף התקפות נגד של הלגיון ,וסייעו לחבריהם הנותרים מפלוגה ב' ,לסגת תחת אש חיפוי,ובהמשך לאספם אליהם לנקודת איסוף ,הפלוגות לחמו בחירוף נפש ,תוך גילויי מעשי גבורה ובשמירה על הקיים ,בקרב נפלו כחמישים וארבע מחבריהם בקרב, בסיכומו של דבר מתחם לטרון הירדני לא נפל לידי התקפת החטיבה ,אך ירושלים ניצלה בזכות גילוי ופתיחת דרך בורמה לשיירות המזון לירושלים.

לאחר הכישלון לכיבוש משטרת לטרון ומתחם מנזר השתקנים ועד מציאת דרך בורמה,עלו חלק מהשיירות האספקה לירושלים, בתוקף הסכמי ההפוגה ובחסות כוחות האו"ם,בדרכם חלפו על פני שיפולי החורשה ,שמתחת למנזר השתקנים ,שם יכלו הנמצאים בשיירת המזון לראות את חיילי הלגיון על נשקם מביטים בהם,בעמדות התותחים שמוקמו בגינות המנזר, למרגלות החורשה ניצב מחסום של הלגיון, קצין לגיון הדובר אנגלית,היה תופס את מקומו בראש השיירה בדרכה למחסום האו"ם שבתחילת שער הגיא.

בנקודה זאת (תחנת הדלק של היום) עברה השיירה לרשות כוחות האו"ם,בפי כוחות הפלמ"ח כונתה הנקודה לייק סאקסס ,בנקודה ישבו נציגי הצבא הישראלי,נציגי צבא הליגיון,משקיפים מאמריקה,צרפת וכולם תחת פיקוד הקולונל מבלגיה.

אלא שבנקודה הזאת ,החלו הויכוחים בין נציגי הלגיון ,הישראלים ואנשי האו"ם לקבלת הרשאה למעבר הסחורות שעל המשאיות,שעות של שעות של ויכוחים,לדוגמא: שורת משאיות שהייתה עמוסה בחבילות קש ,שהיו מיועדות לפרות ברפתות בירושלים ,לא הורשו לעלות לירושלים ,כיוון שלא הוגדרו כסיוע הומניטארי ,למרות שהנציגים הישראלים הסבירו כי הן מיועדות כמזון לפרות,משאיות אלו הוכרחו לחזור על עקבותיהם.

המשך סיפור המנזר בין השנים 1947-67

פרט מעניין משנת 1948 לאחר מלחמת השחרור,נוצר כשהקונסול הצרפתי ,לחץ על הכוחות היהודים, לסגת ממנזר נוטר דאם ממול לחומות העיר העתיקה ומהמנזר באבו גוא'ש שכבשו במהלך הקרבות ,אך סרב ללחוץ לפינוי כוחות הלגיון הערבי ,מעמדותיהם במתחם מנזר לטרון ,כולם רכוש מדינת צרפת באמצעות אזרחיה (המסדרים הצרפתיים) .

בעקבות לחץ בלתי פוסק של הישראלים לפינוי מנזר השתקנים שבידי הלגיון, פונה הקונסול הצרפתי בשנת 1949 ,למפקדת האו"ם בירושלים בשאלה : האם מנזר לטרון הוא בשטח המפורז או בשטח ריבוני ירדני,כיוון שהנושא נעשה כלאחר יד ישבו הכוחות הירדני במתחם הצרפתי עד מלחמת ששת הימים.

חכירת שטחי מנזר השתקנים לעיבוד בידי קבוץ נחשון

בשטח המפורז באזור לטרון, נותרו כשלושים אלף דונם של אדמה ,שמחציתו התאימה לגידולים כמו: פלחה וענפי חקלאות אחרים,לא ברור עד היום מדוע לנזירים במנזר היה רצון להעביר בחכירה שנתית ,את שטחי האדמה שברשותם לעיבוד חקלאי בידי אנשי קבוץ נחשון ומדוע הקיבוצניקים מנחשון שפנו בבקשה לעבד את האדמה ,רצו לעבד רק את החלקות של המנזר מתוך כול השטח המפורז.

בשנת 1951 נתקבלה החלטה בועדת הסכמי הנשק,(הסכם בלעדי מקומי ,לכול הסכמי הנשק עם מדינות אויב) כי אדמות מנזר השתקנים בשטח המפורז 600 דונם ,יועבדו בידי אנשי קבוץ הראל, ובתמורה אנשי הקבוץ, יעבירו שליש מהתוצרת לידי נזירי מנזר השתקנים,על בטחון חקלאי הקבוץ יהיו אחראים אנשי הצבא מישראל ומירדן.

בכול שנה ,היה יוצא מרסל אב הבית האדמיניסטרטיבי ושר החוץ של המנזר ,לפגישה בשער מנדלבאום בחדר וועדת הנשק הירדנית ישראלית,שם היה פוגש את זאב בלוך (זבן ), איש קבוץ נחשון ,לדיון בחידוש חוזה החכירה של 600 הדונם השייכים למנזר שהיו בתוככי השטח המפורז, תמורת חכירה זאת, הסכים איש קבוץ נחשון, להעביר לידי נזירי מנזר השתקנים ,כשש טונות גרעיני שעורה וקש להאכלת משק החיי של המנזר והפלחים שהתגוררו לידם.

אלא שבשנות בצורת כאשר היבול היה דל, השלימה המדינה באמצעות משרד האוצר,את המכסה למנזר השתקנים שאיתו נחתם ההסכם,הממשלה אף עודדה את הקבוץ ,לחדש את ההסכם השנתי לעיבוד הקרקע עם המנזר,תחת קביעת עובדות מדיניות בשטח ,ובהדרגה נגסו החקלאים מהקבוץ בעת הכשרת החלקות לזריעה, בשטחים נוספים משטח אדמת השטח המפורז, בשיטת הפיחות הזוחל כלפי מעלה ,מתחת לחוטמם של הירדנים.

במהרה הצטרפו חברי קיבוצים שכנים ,לנגיסת הקרקע בשטח המפורז שהיה ללא שימוש תחת מטריית קבוץ נחשון ,אלא שגם חקלאים מהעבר הירדני ,תפסו את הפטנט ,החלו גם הם בעיבוד חקלאי בשטח המפורז ,באישור השלטון הירדני,הוויכוח שהתעורר היה בדרישתם של החקלאים הירדנים לחלוקה שוויונית של השטח המעובד בשטח המפורז.

כתוצאה מנגיסות קרקע הדדיות אלו בשטח המפורז,מכך נפגשו נציגים שאינם רשמיים על מנת לקבוע את קו הגבול לשטחים שיעובדו בידי החקלאים משני הצדדים,בפגישה נציג החקלאים הירדנים, הציג את עצמו כמוכתר הכפר הסמוך (קצין צבא ירדני ששכח להחליף את גרביו הצבאיות ) כיוון שכך, הציג עצמו הנציג הישראלי ,כמוכתר הכפר שעלבים.

אלא שלאחר שנקבע ההסכם וקביעת קו הגבול העיבוד החדש, בהתעלמות רשמית לפריצת הסכמי שביתת הנשק משנת 1948 ,החליטו הישראלים, לרכז כמות גדולה של טרקטורים על מנת לקבוע עובדות חדשות בשטח, ביום בו נקבע כמועד תחילת החריש,כאן הבינו הירדנים את המהלך הישראלי ,ולכן החלו תקריות אש וירי על הטרקטורים והחורשים, הבינו הישראלים ,שמתחו את החבל במידה מוגזמת וחזרו בהם לגבולות שנקבעו.

אפיזודה מפורסמת הייתה ,כאשר בשנים הראשונות הועברו שקי הגרעינים והקש שבהסכם בין מנזר השתקנים לקבוץ נחשון ,לקו מחצית הדרך, שם נמסרו השקים לידי הנזירים,אך לאחר שנים רגועות ,החלו הקיבוצניקים להעביר ישירות את התמורה לשער המנזר, אז נמסרו לידיהם חריצי גבינה בשקים הריקים לשימוש אישי .

לאחר מלחמת ששת הימים התרחבו הקשרים בין המנזר לחברי הקיבוץ שקבלו עליהם את זכויות השווק של היינות והשמן ברחבי ארץ ישראל,למשך תקופת מה.

אגדת המושמד אברהם שאולוב (שמואלוף)

סיפור פיקנטי, הקשור ליהודי אברהם שאולוב בן העדה הבוכרית,שהתנצר ועבר לגור במנזר השתקנים ,לאחר שהיה מנהל חברת הנפט סקוני וואקום בירושלים , בתום חמש שנים של מגורים במנזר, נודע לאברהם שאולוב, כי אביו האמיד מת והוריש לו את רכושו ,בתנאי שיחזור לחיק היהדות,ובכן נכון המשפט, כי כסף יעוור עיניי אנשים (ואפילו נזירים) .

כשנודע לאח אברהם, על הירושה ביקש לחזור לחיק היהדות ולמשפחתו ולחיות בישראל, לבקשה זאת נענו הירדנים ובסיוע הצלב האדום, האח אברהם שאולוף הוחזר לירושלים לאחר שהות קצרה בדרכו, במנזר בהר הזיתים .

הגרסה השנייה לחייו של אברהם שמואלוף (שתי יהודים נפגשים שלוש מפלגות קמות) מובאת בגרסת הנכדה ( אורה גדות) של אחות המומר ,שהובאה במאמר בידי ידידי מורה הדרך יואב אבניון והרי הקישור המצורף : http://www.yoaview.com/Yoaview/SITE/?action=showobject&sn=2_741
 

בהערת ביניים : בין נזירי המנזר היה היהודי המומר הנזיר ג'וזף ,ששימש שנים רבות כנזיר מדריך בסיורים .

אגדת ספל התה המוחמץ

סיפור ספל התה שהוחמץ,קשור לתולעת תוואי התהלוכה, שפגעה ביערות האורנים באזור משני צדדי הגבול, התכנסו נציגי משרד החקלאות הישראלים והירדנים,בחסות ארגון האו"ם לביקורת ובדיקה ביערות שבצד הירדני ,בדרכם חלפו על פני מנזר השתקנים ,מטעמי נימוס הציעו נציגי החקלאות הירדנים, לעלות למנזר לשתיית תה,נעמד על רגליו נציג הלגיון בוועדת שביתת הנשק ומנע מחווה של נימוס זאת.

לימים סיפר לי אב מנזר לטרון פול ששרת כשלושים שנה כאב הבית הרוחני וכיום משמש כאב בית אדמיניסטרטיבי,כי החיים בתקופת השלטון הירדני לא היו קלים,ראשית התנועה בלילה הייתה אסורה לחלוטין,לכול יציאה ממתחם המנזר נדרש אישור מיוחד,זמני העבודה בשטחי החקלאות והמטעים של המנזר ,הוגבלו לשעות מסוימות בלבד בשעות היום,והחיים מעבר לחיים שתחת נדרי השתיקה והנצרות היו פשוט תנאי של מחנה מעצר .

אגדת התינוקת שהוזנחה

אגדה אורבנית ישראלית ,נוצרה בעת מלחמת ששת הימים ,כאשר הכוחות הישראלים הגיעו לחושות של הפלאחים בחלק שמתחת למוצב הלגיון הנטושים במנזר השתקנים, החושות שתושביהם ביחד עם חייל הלגיון נסו ממנו ,שמעו החיילים בעת הסריקה קול יבבת תינוק חלושה,כאשר נכנסו לחושה מצאו בפינת החדר תינוקת בת שלושה חודשים שכולה עור ועצמות מכוסה בשרידי סחבות לבוש .

הרים אחד החיילים את העוללה בידיו ,ומאחר שלא ידעו מה לעשות עמה והאם להשקותה מים,ביקש אותו חייל הפסקה מתודית ממפקדו,אחז בילדה ורץ למנזר דפק על דלתות המנזר כאשר ראה אב המנזר את התינוקת הוא הסביר לחייל, שמעולם הוא או נזיריו לא טיפלו בתינוקות,אב המנזר צייד את החייל בפתק,שיועד לאם המנזר בטרה סנטה בעיר רמלה בפתק כתב לאם הבית את השתלשלות המקרה ,ולדעתו אם מנזר הנשים הנזירות ,ייטיבו לטפל בעוללה .

עלו החייל וחבריו לרכב הצבאי ויצא בדהרה לכוון העיר רמלה,שם מסרו את התינוקת לאם המנזר והסבירו שהם חייבים לחזור מיד ליחידתם ,מרוב תדהמתה ,שכחה אם מנזר טרה סנטה ברמלה ,לשאול לשמם של החיילים וכך נשארה אם המנזר ,עם הפתק של אב הבית ממנזר לטרון והתינוקת השדופה בידיה עד שהוזעק לתינוקת רופא ילדים לבדקה .

האגדה ממשיכה ומספרת ,כי תסבוכת חדשה נוצרה ,כיוון שהתינוקת נמצאת בשטח ישראלי על כן ,יש לרשמה במנהל האוכלוסין ברמלה,באישור משרד הפנים ברמלה, נרשמה התינוקת בשם אנטואנט ,כיוון שנולדה ,על פי החישוב הנוצרי בחודש הנקרא אנטון הקדוש,לסיום האגדה הועברה התינוקת ,לכנסיית סנט וינסט דה פול בירושלים שטיפלו בתינוקות עזובים .

אגדת תיבת הדואר של מנזר השתקנים

עד מלחמת ששת הימים קיבלו נזירי מנזר השתקנים ,את הדואר בעבורם בתיבת דואר שמוקמה בעיר רמאללה , מיד לאחר מלחמת ששת הימים בקשו הנזירים לקבל תיבת דואר למכתבים בדואר שבעיר רמלה ,כיוון שלטענתם תיבת הדור של המנזר שכנה בעיר רמלה עד מלחמת השחרור,בקשתם אושרה וכיום מגיע הדואר מתיבת הדואר החדשה .

הסיבות הנוספות לבקשת התיבה החדשה ברמלה,נעוצות במרחק שבין רמלה כשלוש עשר קילומטר לבין רמאללה כשלושים ושלושה קילומטר,סיבה נוספת שהעלו הנזירים כי שבעה חודשים לא הגיעו דברי הדואר מתיבתם ברמאללה למנזר,והסיבה העיקרית כי לאחר מלחמת ששת הימים המנזר קשור למשרדי הממשלה והמכס בירושלים ,בקבלת רישיונות לכלי הרכב ולרישיונות היבוא והייצוא והתשלום של המכסים למוצרים שיוצרו במתחם המנזר.

אגדת באר המים ביר אל חילוב

מים שנתגלו בשטח מנזר השתקנים ,מעבר לכביש ירושלים תל אביב ,במעין ביר אל חילוב שבו השתמשו אנשי המנזר והכפריים הערביים במימי הבאר להשקייה הן של השדות והן של עדרי הצאן ,אלא שבמחצית 1986,החליטה המדינה,כי על אנשי המנזר לעזוב את השטח בכדי שמדינת ישראל תוכל לנצל את המים לצרכיה,בשטחו של הבאר ,הקימה המדינה מאגר מים מלאכותי ,המשמש להשקיית השדות של החקלאים בישובים הישראליים בתקופת האביב והקיץ.

החכרת אדמות של מנזר השתקנים לנווה שלום.

אחרי מלחמת ששת הימים,כאשר אלי קורובואזיה יליד בלגיה, שימש כאב מנזר השתקנים כתוצאה מפגישה בשנת 1969 עם האב ברונו הוסר ,החליט להשכיר למאה שנים, חלקת אדמה בת 400 דונם ,שברשות מנזר השתקנים שלא הייתה מעובדת,בשכר סמלי של מאה שקלים לשנה.

הקמת הכפר נווה שלום שהוקם בזכות האב ברונו הוסר ,נזיר מומר דומיניקאני שבזכות קשריו על אב מנזר השתקנים הצליח להגשים רעיון מטורף שקינן בראשו ,להקמת נקודת ישוב ליד ירושלים ,על מנת ליצור יחסי שלום בין יהודים,מוסלמים ונוצרים ,שמו של ישוב נקבע על פי הפסוק : וישב עמי בנווה שלום.

שטח האדמה שהושכר להקמת הישוב נווה שלום, לא עובד עוד מימי הביזנטיים ,בתחילה הכשירו המייסדים את הקרקע ונטעו עלייה עצים,אלא שהבדואים השתמשו בעצים אלו כמזון במרעה של עדריהם.

הבירוקרטיה אכלה את התקוות לבניית ישוב הקבע,התחכמו המקימים ובעתה של מוח יהודי,העלו ארבעת המייסדים אוטובוס וקבעו אותו כבית נייד,על פי החור הישראלי מבנה על גלגלים אינו נחשב לבית,לאחר מכן הגיע שלב האוהלים ,שהוחלפו בצריפים שנבנו יש מאין.

כאשר מפקחי המנהל הגיעו להתיישבות החדשה ,הם הסירו את התנגדותם להריסת הצריפים ,כאשר הוצגה בפניהם תוכנית האב של הישוב,החיסרון במי שתייה הביא את המנזר לשגר טרקטור ועוקב בצורה מסודרת , שפתרו חלקית את בעיית המים להתיישבות.

בתחילה הגיעו פריקים תימהונים להתיישבות ,אך זאת לא הייתה כוונת היזמים לצורת ואורך החיים שרצו המייסדים להגשים,זוג מחנכים שהגיעו מבן שמן הפיחו את הרוח הנכונה לתמהיל המתיישבים הרצוי.

שמו של הכפר החל להתפרסם,תודבי חוץ נוצריים החלו להזרים כסף להקמה,הגיעה גם קבוצה קתולית גרמנית והחלו לעסוק בתוכנית הכפר ובניית בתיו למתיישבים,בסיכומו של עניין השלטונות המיישבים בארץ ישראל ,אינם מוכנים להכיר בישוב ואינם מוכנים לתמוך בישוב הן כספית והן בצורה ממשלתית.

סוכן היין ג'וזף פסקל אלבינה (יוסף פ. אלבינה)

ג'וזף פסקל אלבינה היה בן למשפחה ערבית נוצרית שגרה בקטמון הערבית הוא עצמו גר במבנה בפינת רחוב הנגיד ונרקיס ,בקרבה לבית הספר בצלאל,,בשנת1899 החל לעבוד כעמיל מכס בעבור מוסדות וסוחרים נוצרים.

בין היתר שימש כסוכן חברת הויסקי ג'וני ווקר,חברת המים הצרפתית פרייה,וחברת המים ויטל ,בנוסף קיבל את הייצוג והסוכנות של יינות מנזר לטרון .

בשנת 1933 היה איש העסקים היהודי מנשה אלישר השתתף ברכישת כ  600 דונם באזור גבעת יערים ליד אבו גוש, יחד עם סגן הקונסול הגרמני בירושלים ואיש הנדל"ן ג'וזף פסקל אלבינה .

שלטונות המנדט סרבו לרשום את האדמה על שמו של מנשה אלישר,אך בשנת 1938 הצליח במאבקו בבירוקרטיה והקרקע נרשמה כחברת קריית יערים בע"מ, מטרת הרכישה הייתה להקים על הקרקע עיר גנים בתכנונו של האדריכל ריכרד קאופמן ,כיוון שהמרד הערבי פרץ בשנת 1939 ,נפלה תוכנית הבניה לטימיון.

רק בשנת 1975 הצליחה משפחת אליישר למכור את החלקה לדתיים שהקימו עלייה קרייה לדתיים בשם קריית טלז סטון.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור