דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

משפחת וילנד הטמפלית כיצד נולד סיפור

 

בתחילת נובמבר 2011 עברתי על פני בית הקברות הטמפלרי בירושלים , בדרכי לביתי מהשלמת איסוף לחומר הכתיבה לאסופת מאמרי על רחביה הלא היא גרגוניה .

 

כאשר ראיתי את שער בית הקברות הטמפלרי פתוח, הצצתי וראיתי משפחה ממוצא גרמני המשפצים וצובעים גדר מתכת המקיפה מספר קברים בבית הקברות ביחד עם גננים שעבדו בניכוש וטיפוח הצמחייה.

 

ובכן מה עושה סקרן ,נכנס מתיידד עם האנשים ,מלהגים עמם מעט על הטמפלרים, משוחחים מעט על מבני השכונה הטמפלרית וכך נוצר קשר הפריה הדדי .

 

לשאלותיי ,סיפרה לי אם המשפחה, ששהתה במקום ביחד עם בת נוספת ,נכדה ובעלה שהיא מצאצאי משפחת ווילנד כי הגיעו לביקור שורשים, הם החליטו לתת יד ולשפץ קמעה בבית הקברות, בנוסף סיפרה לי גברת ווילנד כי אמה סופי ומספר מאחיה קבורים בבית הקברות, מיד בכניסה מימין מאחורי משפחות מנהיגי כת הטמפלרים הקבורים אף הם בבית הקברות,המשפחה מנתה שנים עשר נפשות,  ברגע שהוזכר שם המשפחה נזכרתי במי מדובר והרי לכם הסיפור.


סיפורו של הוגו ויילנד הסוחר והיצרן הטמפלרי הידוע ,מתחיל בעת שנולד בגרמניה בשנת 1853,הוגו התייתם בגיל צעיר ולמעשה רק כשהיה בגיל 18 בשנת 1871 היגר עם משפחתו לארץ ישראל בתקופה שבה הוקמה המושבה שרונה.

 

בתחילה התגוררה משפחת ווילד בביתו של קונסול גרמניה בארץ ישראל במושבה הגרמנית ביפו,משם המשיכה המשפחה למושבה הגרמנית בירושלים,הבן הוגו נישא בשנת 1878 בגיל 25 בירושלים לטמפלרית קתרין וולר , מנישואים אלו נולדו להם תשעה ילדים ,עשרים שנה לאחר מכן בשנת 1898 נפטרה רעייתו קתרין ונקברה בבית הקברות הטמפלרי במושבה הגרמנית בירושלים.

 

שנה לאחר מכן נישא הוגו ווילנד לרעייתו השנייה מריה קמפף ,מנישואים אלו נולד ילדם העשירי , לאחר לידת בנם עזבו בני משפחת ווילנד את המושבה הגרמנית בירושלים ועברו להתגורר במושבה וולהלמה שנוסדה בשנת 1902,בבית שבנה במושבה.

 

באותה שנה גם הקים הוגו ווילנד במתחם תחנת הרכבת ביפו ,את מפעל בית חרושת למוצרי בנייה מבנה בן שתי קומות מלט ,רעפים, ברזל מגובלן,מעקים , מדרגות, אביזרי חקלאות כמו צינורות ומרצפות צבעוניות ומעוטרות ,כול זאת על מנת לספק פרנסה למשפחתו, בשטח תחנת הרכבת של יפו,מעל לאחד המבנים בנה את הווילה (כינוי זקני תל אביב לביתו) ולמבנה הזה עברה להתגורר המשפחה.

 

את בית החרושת במתחם הרכבת הקים הוגו ביחד עם שני בניו, ליד שכונת וילאהלמה השכנה, כול זאת על מנת להוביל את הסחורה שיצר לבתים הנבנים בירושלים ובשאר המושבות ובעיקר על מנת להסיע את הסחורה לנמל יפו על מנת לייצאה לאירופה בעיקר.

 

את תוצרת המפעל יצר הוגו וילנד תוך שימוש, ביבוא מלט מגרמניה ובערבובו עם חול ים מחוף תל אביב (הזיפזיף שהובל בשיירות חמורים וגמלים מהחוף למפעל בתחנת הרכבת ביפו), על מנת ליצר את יציקות האלמנטים לבנייה ,יצר הוגו תבניות יציקה שבהם יצק את המלט המעורב.

 

האלמנטים שיצר כללו : משקופי חלונות ודלתות,מדרגות,עמודים,מעקים,תשתית תמיכה לבסיס מרפסות,מרצפות,צינורות בטון להולכת מים להשקיה ומי שופכין,תהליך מתועש זה הביא חידוש לענף הבנייה בארץ ישראל.

 

הגדיל הוגו לעשות ובנה את ביתו ליד בית החרושת בתחנה, תחילה כמבנה בן קומה אחת שחובר למבנה עותומאני במקום ובשנת 1906 הפך המבנה למבנה בן שתי קומות, את הקומות הקיפה הגזוזטרה,שנתמכה בעמודי תמיכה מבטון  התושבים הצמידו את הכינוי הווילה למבנה , קירות המבנה עוטרו בציורי קיר שונים.

 

בחלק התחתון של המבנה מיד לאחר חדר המבואה נכנסו לחדר האורחים שעל פי התאורים היה גדול ומרשים , שלושה חלקים היו בקומת הקרקע ,את מרצפות הבית עיטרו מרצפות בית החרושת שלהם,החלק העליון שימש כחדרי שינה למשפחה, בחזית המבנה הייתה גינה שהפרידה בין המפעל לבית המגורים .

 

חצר המפעל שימשה גם כשטח אכסון לסחורה המוגמרת שנשלחה בתובלת הרכבת ללקוחות בארץ ולאוניות למשלוח הסחורה לאירופה, מהמסילה הראשית של התחנה יצאה שלוחה לחצר המפעל ששם הועמסו הסחורות .

 

לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה,גורשה המשפחה כיתר בני הכת הטמפלרית למצרים,מצבו הרפואי של הוגו ווילנד במחנה המעצר הדרדר ולאחר שחרורם ממחנה המעצר בשנת 1920 ,חזר הוגו ווילנד לגרמניה עם אחד מבניו ושם בשנת 1922 נפטר ונקבר בעיר טיפינגן ,

 

טרם שהוגלו למצרים במלחמת העולם הראשונה ,חזרו שני בניו של הוגו ווילנד ,הבן הוגו שנולד בשנת 1880 ובנו וולטר קדיסטוף והתגייסו לצבא הגרמני והוצבו כיועצים בצבא העותומאני ,הבן הוגו נהרג בלחימה בצפון ונקבר בעיירה בעל בק ואילו בנו וולטר ,שרת כטייס בחיל האוויר הגרמני שהוצב בארץ ישראל ,עד שנהרג בלחימה ונקבר בתום המלחמה ,בבית הקברות הטמפלרי במושבה הגרמנית בירושלים.

 

רכושם של משפחת ווילנד בתחנת הרכבת ביפו חזר לידיהם , בשנת 1920-22 כאשר הורשו הטמפלרים לחזור למושבות בארץ ישראל,בנו הבכור של הוגו קארל ובנו הרביעי רודולף ,שיקמו את מתחם המסחר והיצור בתחנת הרכבת ביפו,אך הבן רודולף,החליט לעזוב את חיי המסחר ולחזור למקורות הרעיון הטמפלרי להתיישבות חקלאית בארץ ישראל,ביחד עם מספר מאמינים טמפלרים שעברו וייצרו חווה חקלאית בעמק בית שאן.

 

ניסיון הקמת החווה בעמק בית שאן התקיימה בסביבות השנים 1920-22 ,לאחר חזרתם מהגרוש בימי מלחמת העולם השנייה של הטמפלרים, על האדמות שרכשו בין טירת צבי למושב שדה אליהו   הקימו חווה .          

בין מקימי בתי החווה ,היה בנו רודולף ווילנד ,בנו השלישי מאשתו הראשונה ,של היצרן והיבואן הוגו ווילנד מתחנת הרכבת ביפו, נבנו שלושה בתים עם לבני בוץ כמו הבנייה הערבית, על גג ביתו של הבן רודולף ,הונחו רעפים אדומות שהובאו מרעפי מרסיי,לכן כונה ביתו של רודולף "הבית האדום", שדרת עצי הוושינגטוניות שנמצאת בטירת צבי ,נטעו בידי יושבי החווה הטמפלרים בניסיון ההתנחלות.      

בעקבות התנכלויות השכנים הבדויים והחום המעיק ,נטשו הטמפלרים את החווה,בעת עליית הישוב שדה אליהו על הקרקע ,פורקו שלושת הבתים ומרעפי ביתו של רודולף השתמשו התושבים החדשים מטירת צבי וחיפו את גג בית הכנסת בישוב.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה בשנים 1917-22 הוגלתה המשפחה בידי השלטון הבריטי למצרים , לאחר שהותר להם לחזור ,חזרו חלק מבני המשפחה וגרו בביתם והפעילו את בית החרושת ואף פתחו חנות לממכר ותצוגה של הסחורה שיוצרה , כשנתיים לאחר שחזרו מהגלות, החנות הוקמה בחצר המפעל בין המפעל לבית המגורים, ,בני המשפחה המשיכו במגורים וביצור במפעל עד שנת 1941 , אז נעצרה המשפחה הטמפלרית והוגלתה לאוסטרליה .

 

לשטח שפונה במתחם הרכבת ביפו,נכנסו כוחות בריטיים של חיל ההספקה שהוסיף מבני מקלחות ושירותיים למקום , לאחר מכן עבר השטח לידי צה"ל, שפתח במבנה המפעל מתפרה,גם האגודה למען החייל השתמשה בחלק מהמבנים כמחסן עד שננטש את המקום בהמשך, כיום לאחר השיפוץ יפתח המקום כחנות או בית קפה ובקומה השנייה נפתחה גלריה.

 

כאשר שיפצו את 16 מבני התחנה ותחנת הרכבת הישנה ביפו, על מנת להפכם לפנינה תיירותית ,שופץ גם בית המשפחה עד כמה שאפשר, לאחר שכוחות הזמן וטבע עשו את עבודתם , נעלמו הגזוזטראות מהעץ , המבנה חופה בטיח ונתווסף למבנה המגורים גרם מדרגות חיצוני.

 

ספור נוסף הקשור למשפחת ווילנד

 

בנם של בני הזוג וילהלמינה ואנדריאס שמידט ,ונכדו של קרל וילנד היצרן (שהיה בנו הבכור של הוגו ווילנד),דוקטור קרל היינר שמידט ,בעקבות ביקור שערך בישראל בשנת 2007 ,תרם את הכסף לשיפוץ שעון בית הקהילה,בעת שערך סיור במושבה שרונה המשוחזרת ,בעת הביקור ,הוצגו בפניו מסמכים מקוריים של משפחתו הטמפלרית, כולל חותם המשפחה ומסמכים הקשורים לביתם במתחם הרכבת ביפו,לאחר שעיין במסמכים,שאל דוקטור קרל היינר שמידט,במה יוכל לעזור לשיקום שרונה,וכך נולד התקציב לשיקום השעון של בית העם.

ספור שעון בית העם בקצרה

שעון בית העם שנתגלה ארוז בארגז עץ ,הוביל את הרצון לשקמו ולתלות אותו מחדש על המבנה ,את מלאכת השיפוץ לקח על עצמו שי פרקש ,בעת ששופץ המבנה , אלא שלאחר שנתגלו יצרני השעון בגרמניה ,בדקו צאצאיהם של יצרני השעון הגרמנים את השעון והחליטו כי השעון במצב קשה והציעו שעון עם מנגנון דיגיטאלי במקומו.

אלא שלפתרון זה סרבו המשפצים,לאחר חיפוש נוסף נתגלה בארץ משפץ שעונים עתיקים שהסכים לקחת על כתפיו את מלאכת השיפוץ,לאחר עבודה קשה ומייגעת בשיפוץ ושיקום השעון ,הציג המשפץ מרדכי גבע את התוצאה המרהיבה שהוצבה מחדש על גג המבנה.

 גם פעמוני מגדל הפעמונים בבית העם, שנעלמו ונתגלו בחצר גינתו של משה דיין בביתו לשעבר בצהלה,הוחזרו לאחר משא ומתן עם הבעלים החדשים של הבית, ונתלו מחדש לאחר כבוד למגדל.

כיום במקום פועלת מסעדת וילהלמינה  .

 

אגדת הצנחנים הטמפלרים באדמת ארץ ישראל במלחמת העולם השנייה  (מבצע אטלס)  
 
בעת עליית התנועה הנאצית לשלטון בגרמניה נמצאו למעלה משלוש מאות תומכים פעילים בסניפי התנועה הנאצית שהוקמו במושבות הטמפלריות בארץ ישראל ,חלק גדול מאוכלוסיית הטמפלרים הוותיקים היו רשומים גם כן במשרדי המפלגה הנאצית הארץ ישראלית .
 

חלק מצעירי הטמפלרים בארץ ישראל, חזרו לגרמניה והצטרפו כחיילים,לצבא הגרמני כחובתם למורשת מדינת הלאום הגרמנית,חלקם אף למחלקה היהודית באס אס,התגובה הבריטית לפעילויות אלו של בני האויב לבריטים ,היו מעצרם במחנות תחת שמירה,חלקם בעיקר הסוחרים הגדולים והיצרנים ,יצאו מהמחנות כמו אסירי יום לעבודתם בליווי משמר בריטי ,וחזרו למחנה בסוף יום העבודה.

מבין 275 הצעירים הטמפלרים ,שהגיעו לגרמניה מהמושבות בארץ ישראל, בשלהי מלחמת העולם השנייה חלקם בשנת 1936 בתהליך של כמה משלוחים,חלקם גויס לצבא הרגיל וחלקם גויס   למחלקת היהודית ומחלקת הביון הגרמני ,מבינם נבחרו למבצע אטלס באוקטובר 1944 החיילים הבאים :


כמפקד נבחר רב סרן קורט וילנד,בנו של רודולף וילנד , מהמושבה שרונה ,שהיה אחראי על הקטיף והמשלוח של תפוזי הפרדסים של הטמפלרים , לאחר גיוסו למודיעין הגרמני שרת בהמשך ,ביחידת הקומנדו של סא"ל אוטו סקורצני (שחילץ את מוסליני מכילאו),הצנחן קורט וילנד לאחר צניחתו הסתתר במערה באזור ואדי קלט ונתפס במרדף ישב כשלוש שנים בכלא במצרים ,גורש לאוסטרליה ובערוב ימיו חזר לעיר שטוטגרד, ושם נפטר בקרב שארית הקהילה הטמפלרית ,שהתקבצה שם לאחר המלחמה.

ורנר פראנק מהמושבה הטמפלרית בחיפה , שאביו עבד בסוכנות העיתונים בירושלים,פראנק למד בבית הספר הטמפלרי בירושלים ,לאחר סיום לימודיו בשנת 1936 יצא לגרמניה ושרת לאחר גיוסו בצבא הגרמני, לאחר צניחתו הסתתר במערה באזור ואדי קלט ונתפס במרדף ישב כשלוש שנים בכלא במצרים

פרידריך דיינגר שאפר יליד המושבה אלוני אבא , פרידריך למד בבית הספר הטמפלרי במושבה הגרמנית בירושלים,סיים את לימודיו ובשנת 1936 עבר לגרמניה והתגייס לחיל האוויר הגרמני,לאחר הצניחה נמלט והסתתר עד שנתפס ונכלא.

תחילת המבצע בהגעתו של המופתי הירושלמי אל חוסייני ,לאחר שגורש מארץ ישראל לגרמניה,ביחד עם עבדול לטיף וחסן סלאמה ,שעמדו בראש המרד הערבי בפרעות 1929 יחד הציעו את התוכנית להנהגה הנאצית ,לשגר צנחנים ילידי ישראל ,על מנת שיחדרו ויקימו תאי מחתרת בארץ ישראל.

בגרמניה התארגנה הקבוצה לחבורה ,שהוצנחה בתחילת אוקטובר 1944,בחלק הצפוני מזרחי של העיר יריחו ,האגדות והמחקרים נטו בתחילה ,לספר כי מבצעם נועד לפזר רעל במקורות המים בראש העין, על מנת להרעילם ולגרום למות , לתושבים שילגמו מהם כתוצאה מהרעלה.

אגדה זאת נוצרה כתוצאה מפזור אבקה לבנה בעת שנמלטו מרודפיהם הבריטים לאחר שנתגלו,ראש הקבוצה בחקירתו ועשרות שנים לאחר מכן טען שהאבקה שהיתה ברשותם יועדה כמו פלפל לבלבל את חוש הריח של הכלבים בעת מרדף באם יתגלו ולא רעל.

מעדויות בכתב של הצנחנים הטמפלים שאומתו בחקירות,בהצלבה מחומרים מודיעינים שנתגלו בארכיונים של הצבא הגרמני המובס ,ישנם עדויות רבות כיום המאוששות אגדה זאת,נוטים כיום ההיסטוריונים לאושש כי מטרת הצונחים ,במיוחד השילוב בהקמת הקבוצה של טמפלרים ילידי המושבות, עם הערבים חסן סלמה ועבדול לטיף מנהיגי המרד הערבי הייתה להקים תאי ריגול והתססת בקרב הציבור שאינו יהודי בארץ ישראל כנגד הבריטים.

עלילת האגדה של מבצע אטלס,מספרת כי במטוס הגרמני שיצא מיוון לנקודת ההצנחה נשאו עמם חברי ההצנחה ,נשק קל,מכשירי קשר,מפות ,את האבקה הלבנה ,והמרכיב המפורסם ביותר מטען של עשרת אלפים מטבעות זהב למימון פעולותיהם בארץ ישראל.

סיפורם של הקבוצה הצונחת של אנשים שלא היו מאומנים מספיק בצניחה לילית ,נחל כישלון בפועל היה פיזור רב בשטח ההצנחה של הצנחנים,אובדן חלק גדול מציודם בהצנחה ואובדן החלק הגדול ממטבעות הזהב.

מטבעות אלו שנמצאו בידי ילדים רועי צאן באזור ההצנחה והועברו למוכתר השבט שהחל להשתמש בהם בעיר יריחו ,כאשר נתגלו מטבעות אלו ,הם נתנו את קצה המידע לצבא והמודיעין הבריטי להתחיל בחיפוש למציאתם של הצונחים עד שנתפסו ,פרט לחסן סלאמה שנפצע בצניחה ונמלט לכפרו ליד ראש העין,שם קיבל טיפול בפציעתו ,ולאחריה נמלט לבירות וחזר בעת פריצת מלחמת השחרור לאזור לוד ,שם הקים את מפקדתו עד שנהרג.

   
 

           



 
 
 
בניית אתרים - שרקור