דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

משפחת וילנד הטמפלית ממושבת יפו כיצד נולד סיפור

 

משפחת וילנד הטמפלית כיצד נולד סיפור

בתחילת נובמבר 2011 עברתי על פני בית הקברות הטמפלרי בירושלים , בדרכי לביתי מהשלמת איסוף לחומר הכתיבה לאסופת מאמרי על רחביה הלא היא גרגוניה .

 

כאשר ראיתי את שער בית הקברות הטמפלרי פתוח, הצצתי וראיתי משפחה ממוצא גרמני המשפצים וצובעים גדר מתכת המקיפה מספר קברים בבית הקברות ביחד עם גגנים שעבדו בניכוש וטיפוח הצמחייה.

 

ובכן מה עושה סקרן ,נכנס מתיידד עם האנשים ,מלהגים עמם מעט על הטמפלרים, משוחחים מעט על מבני השכונה הטמפלרית וכך נוצר קשר הפריה הדדי .


לשאלותיי ,סיפרה לי אם המשפחה, ששהתה במקום ביחד עם בת נוספת ,נכדה ובעלה שהיא מצאצאי משפחת וילנד כי הגיעו לביקור שורשים, הם החליטו לתת יד ולשפץ קמעה בבית הקברות, בנוסף סיפרה לי גברת וילנד כי אמה סופי ומספר מאחיה קבורים בבית הקברות מיד בכניסה מימין מאחורי משפחות מנהיגי כת הטמפלרים הקבורים אף הם בבית הקברות,המשפחה מנתה שנים עשר נפשות,  ברגע שהוזכר שם המשפחה נזכרתי במי מדובר והרי לכם הסיפור.

 

אבי המשפחה הוגו וילנד ואשתו סופי עלו לישראל בשנת 1900 , הם התיישבו במושבה יפו שכונת מנשיה של היום ,בשנת 1902  אבי המשפחה הקים בית חרושת למוצרי בנייה מבנה בן שתי קומות מלט ,רעפים, ברזל מגוולן,מעקים , מדרגות , אביזרי חקלאות כמו צינורות ומרצפות צבעוניות ומעוטרות ,כול זאת על מנת לספק פרנסה למשפחתו.

 

את בית החרושת ביחד עם שני בניו, הקים בשטח תחנת הרכבת ביפו ליד שכונת וילאהלמה השכנה , כול זאת על מנת להוביל את הסחורה שיצר לבתים הנבנים בירושלים ובשאר המושבות ובעיקר על מנת להסיע את הסחורה לנמל יפו על מנת לייצאה לאירופה בעיקר.

 

הגדיל הוגו לעשות ובנה את ביתו ליד בית החרושת בתחנה, תחילה כמבנה בן קומה אחת שחובר למבנה עותומאני במקום ובשנת 1906 הפך המבנה למבנה בן שתי קומות, את הקומות הקיפה הגזוזטרה,שנתמכה בעמודי תמיכה מבטון  התושבים הצמידו את הכינוי הווילה למבנה , קירות המבנה עוטרו בציורי קיר שונים.

 

כאשר שיפצו את 16 מבני התחנה ותחנת הרכבת הישנה , בשנה האחרונה על מנת להפכם לפנינה תיירותית ,שופץ גם בית המשפחה עד כמה שאפשר , לאחר שכוחות הזמן וטבע עשו את עבודתם , נעלמו הגזוזטראות מהעץ , המבנה חופה בטיח ונתווסף למבנה המגורים גרם מדרגות חיצוני.

 

בחלק התחתון של המבנה מיד לאחר חדר המבואה נכנסו לחדר האורחים שעל פי תיאוריה היה גדול ומרשים , שלושה חלקים היו בקומת הקרקע ,את מרצפות הבית עיטרו מרצפות בית החרושת שלהם,החלק העליון שימש כחדרי שינה למשפחה, בחזית המבנה הייתה גינה שהפרידה בין המפעל לבית המגורים .

חצר המפעל שימשה גם כשטח אכסון לסחורה המוגמרת שנשלחה בתובלת הרכבת ללקוחות בארץ ולאוניות למשלוח הסחורה לאירופה, מהמסילה הראשית של התחנה יצאה שלוחה לחצר המפעל ששם הועמסו הסחורות .

 

בתקופת מלחמת העולם הראשונה בשנים 1917-22 הוגלתה המשפחה בידי השלטון הבריטי למצרים , לאחר שהותר להם לחזור ,חזרו חלק מבני המשפחה וגרו בביתם והפעילו את בית החרושת ואף פתחו חנות לממכר ותצוגה של הסחורה שיוצרה , כשנתיים לאחר שחזרו מהגלות.

 

החנות הוקמה בחצר המפעל בין המפעל לבית המגורים, ,בני המשפחה המשיכו במגורים וביצור במפעל עד שנת 1941 , אז נעצרה המשפחה הטמפלרית והוגלתה לאוסטרליה .

 

לשטח שפונה נכנסו כוחות בריטיים של חיל ההספקה שהוסיף מבני מקלחות ושירותיים למקום , לאחר מכן עבר לידי הצבא שפתח במבנה המפעל מתפרה והאגודה למען החייל השתמשה בחלק מהמבנים כמחסן כאשר ננטש את המקום בהמשך , כיום לאחר השיפוץ יפתח המקום כחנות או בית קפה

 

תודה לענת סקילי בתמונות ומצורף הבלוג שלה שפורסם בשנת 2007 .

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryid=1131723



 
 
 
בניית אתרים - שרקור