דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

יפו המושבה האמריקאנית

 

יש הקוראים לשכונה השכונה האמריקאנית – הטמפלרית גרמנית – ואלהלה שהגיעה מהמלה הנורדית שפרושה היכל המתים הגיבורים – ממקום שבו מתכנסים וחוגגים.

השכונה ממוקמת בין שכונת פלורנטין של היום לבין העיר יפו , שני רחובות ראשיים בשכונה והם : רחוב אורבך ורחוב בר הופמן הקטן יותר והאנכי והיוצר את סימן הצלב .

קדמה להתיישבות האמריקאנית הזאת ביפו ,

ההתיישבות המיסיונרית החקלאית אמריקאנית חקלאית ,הקשורה למושבה החקלאית של קלורינדה מינור האמריקאנית ,שעמדה בראש קבוצה פרוטסטנטית מהעיר פילדלפיה ,שראו בהגשמת המשיחות נוצרית לגאולת הארץ ולעבדה תחת הנצרות,בנוסף האמינו בני הקבוצה כי יש לכבד את יום השבת למנוחה .


הגעתה לארץ קשורה למנהיג וילאם מילר שחזה כי העולם ייחרב עוד בשנת 1844, כיוון שבחלוף תאריך זה ,לא התגשמה אמונתו ,התפוררה עדת מאמיניו לאור האכזבה,אך אצל קלורינדה מיינר כישלון זה הנבואי חיזק את אמונתה, למציאת מקום להנחלת הרעיון הנוצרי בארץ ישראל. 

לאחר שבאו לארץ דרך הנמל ביפו , החליטו הקבוצה מפילדלפיה ,להתיישב בישוב הערבי ארטס באזור בית לחם , רעיונה הייה ללמד חקלאות את תושביה היהודיים של הארץ ,על מנת להנחיל להם את השיבה לעבודת האדמה ולעבודה יצרנית על מנת שלא יתרגלו לחיות מכספי תרומות – כפי שאנו קוראים כספי החלוקה של יהודי הגולה לתמיכה לקיום ליהודים שגרו בישראל ובירושלים ,צפת וטבריה בפרט.
 

בזכות אמונתה זאת התיישבה בכפר הערבי ארטס ,תוך חבירה ליהודי המומר יוחנן משולם להקמת התיישבות חקלאית שתשמש כדוגמא לחוות חקלאיות נוספות, חיבור זה ליהודי המומר לא צלח והשותפות התפרקה, ולכן עברו בני הקבוצה בראשות קלורינדה מיינור לעיר יפו .

את הקבוצה הוליכה האמריקאנית קלורינדה מינור בראש קבוצה ,אשר הגיעו עמה באוניה בשנת 1852לנמל יפו , חברו לרעיון הקמת החווה קבוצה שהגיעה מגרמניה בעיקר בני משפחת סטייבק שהגיעו בשנת 1849 , הקהילה הגרמנית של סטייבק  ,התחילה את דרכה בעיר ירושלים ,לאחר עלייתם לארץ ועברה בשנת 1851  לעיר יפו.

שתי קבוצות הנוצרים הפרוטסטנטיים האמינו כי בזכות התיישבותם בארץ הם יקרבו את הגאולה,למעשה רק בשנת 1855 הצליחה לרכוש את האדמות בדרום תל אביב, על אדמה זאת הוקמה חוות הר התקווה.

כרגיל תושביה הערביים של סביבתם, בעיקר מהכפר סלמה,( מוכר ממלחמת השחרור),לא קבלו אותם ברצון והחלו להתנכל להם ,נוספו לבני הקבוצה, המחלות שגופם לא חושל כנגדם כמו המלריה ובסוף 1855 בעת שמייסדת החווה והעלייה קלורינדה נפטרה ,נטשו רובם את הארץ וחזרו לאמריקה.

בשטח החווה נותרו שלוש משפחות שהורכבו מנישואים שנעשו בין שתי הקבוצות של משפחת סטיינבק ומשפחת הכומר דיקסון מהקבוצה האמריקאנית ובני משפחת הכומר דיקסון, בשנת 1858 התנפלו השכנים הערבים על החווה , שדדו ,אנסו ורצחו , בנקודה הזאת לחצה הקונסוליה האמריקאנית על השלטון התורכי , כתוצאה מלחץ זה נעצרו מספר ערבים ונידונו למאסר.

מעשה ההתנפלות והרצח בחוות הר האושר ,גרמו לנשארים בחווה לארוז את מיטלטליהן ולחזור לאמריקה ובזאת נגוז החלום הראשון להתיישבות אמריקאנית באזור, השטח ננטש ובשנת 1942 הוקם על שרידי החווה בית הספר לילדי תושבי שכונת התקווה בתל אביב, שריד אחד נותר בחצר בית הספר עץ שקמים , יש הטוענים כי שמה של שכונת התקווה ניתן לה משמה של ההתיישבות הר התקווה.

ניסיון אנגלי לחווה חקלאית מיסיונרית

היה בהקמת חווה חקלאית לדוגמא בשנת 1865 ,של אייזקס הנוצרי שהיה שליח המיסיון מאנגליה, שנקראה חוות מודל פארם ,מטרת הקמת החווה החקלאית הייתה להעסיק תושבים יהודיים ולשכנע אותם להמיר את דתם ,כיוון שהיהודים לא הגיעו ,נכשל הרעיון והחווה ננטשה , כיום שוחזרה מבנה החווה החקלאית בידי חברת חשמל שחצר משרדיה בתל אביב.



 
 
 
בניית אתרים - שרקור