דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

שרונה המושבה הטמפלרית – הקריה בתל אביב

 

תודה לעיתונאי חביב כנען ז"ל ,לשי פרקש יו"ר הועדה לשימור ציורי קיר בישראל ואנשיו , למתכננים והאדריכלים ומשמרי הבתים בשרונה,לזאב גרליץ שהשקיע מזמנו וממונו בפרויקט ובלחימה ברעים,לגנזך העיר תל אביב, לזקני תל אביב וצאצאי הטמפלרים שאני פוגש ,לעזרה בכתיבת המאמרים .

בשנת 1871 החליטו ראשי הטמפלרים בארץ ישראל כי הגיע הזמן להמשיך ולהקים את מושבותיהם בארץ ישראל, ראשי ההנהגה הטמפלרית פנו לראשי הפטריארכיה היוונית ביפו ורכשו שטח של כחמש מאות דונם על מנת להקים מושבה חקלאית,שמיקומה היה כחמישה קילומטר צפונית מזרחית לעיר יפו.

המשך הגעתם של טמפלרים חדשים מגרמניה ,יצר לחץ של חוסר מקום לאנשים אלו במיוחד במושבה הגרמנית ביפו שנרכשה מאנשי המושבה האמריקאנית שנתחסלה,על מנת לאפשר לטמפלרים להקים חוות חקלאיות בדגם של החוות במדינת וויטנברג ,שמהם הגיעו לארץ.

         



כעשרים טמפלרים הגיעו להגרלת השטחים והחלקות במושבה החדשה שנקראה שרונה,על שם הפסוק מספר ישעיהו " והיה השרון לנוח צאן" ,חלקה ממוצעת למתיישב הייתה בגודל של כשנים וחצי דונם,הורשו להשתתף בהגרלה רק מתיישבים טמפלרים ,שהיה בכיסם סכום כסף לרכישת ציוד,להקים בית ולשלם בעבור החלקה ובעיקר דמי מחייה לשנתיים לאחר הקנייה . 
 
 על תכנון המושבת השרון ניצח האדריכל תיאודור זנדל , מהמושבה הגרמנית בירושלים,כמו ביתר המושבות תוכנן רחוב ראשי והסתעפויות היוצאות ממנו המזכיר את הצלב הטמפלרי, דרך הים רחובה הראשי של המושבה שרונה שהוליך ממזרח למערב (כיום רחוב קפלן ) מוקם ניצב לרחוב רחוב כריסטוף הופמן שקבל את שמו של ראש הטמפלרים בארץ ישראל, (כיום רחוב דוד אלעזר) בחלק המערבי של נחל אילון.

לאחר הגרלת שטחי מגרשי החוואים במושבה שרונה,בד בבד עם שריון חלק מהשטחים שיועדו למבני שימוש הציבור ,השטחים הציבוריים כללו : נקודות חפירת בורות המים וטחנות רוח להעלאת המים,מבני ציבור ,כבישים,אזורים ירוקים כגינות ושדרות עצים לנוי.

אנשי המושבה הראשונים ,סבלו מתנאי החיים הקשים והמחלות ,שלא פסחו גם עליהם בארץ ישראל,במיוחד בשנה השנייה לעלייה על הקרקע,מחלות שנגרמו מביצות ודי מוצררה והירקון,התמותה ממחלות הייתה בעיה קשה שבה מתו קרוב לשליש מהתושבים,אך הסובלים העיקריים היו ילדי משפחות הטמפלרים ובמיוחד בגל התמותה של שנת 1875 כתוצאה מחורף קשה.

למרות זאת המשיכו אנשי המושבה שרונה ברכישת אדמות על מנת לצרף משפחות חדשות ולהרחבת המושבה באלף דונם נוספים ,בפועל המשך רכישת הקרקעות הסמוכות ,עד תחילת מלחמת העולם הראשונה, יצרה משבצת של למעלה מחמשת אלפים דונם ואדמות חקלאיות.  

לקראת סוף המאה התשע עשר היו במושבה שרונה,מעל לחמישים חוות משפחתיות ועליהם מעל לארבעים בתים ומעל לשלושים מבנים (רפתות,יקב,לולים,מתבנים,בתי מלאכה,בית העם,אולם תפילה ועוד)ששימשו את כלל הציבור.

מתוך כלל אנשי המושבה הראשונים רק כשלושים עבדו ממש כחקלאים,שאר המתיישבים הקימו משקי עזר ובתי מלאכה קטנים וחלקם פנו למסחר, על השטחים החקלאיים שהיו מעל לשבעת אלפים דונם,ניטעו כמחצית פרדסי הדרים,כשלוש מאות דונם כרניםם ועל כחמישים דונם ניטעו עצי בננות ופירות,ומעט כרמי עצי זית, לצד עצי הפרי הוקמה תעשיית עיבוד הפרי ,הוקם בית אריזה גדול לפרי ההדר וכמובן יקב ליצור יין מיבול הכרמים.

האבסורד שבהתרחבות בשטחים של מושבת שרונה ,לבין מספרם של התושבים ,בסוף המאה התשע עשר עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה,שמספרם של הטמפלרים במושבה לא גדל ,מכיוון שהייתה תמותה גדולה ,עקב מחלות של תושבים ובעיקר ילדים,סיבה שנייה הייתה התגייסות הצעירים לצבא הקיסרי (לאחר ביקור הקיסר בארץ ישראל) , הסיבה השלישית הייתה עזיבה של עולים טמפלרים, עקב חוסר יכולתם לעמוד בקשיים הכלכליים האקלימיים והמחלות בארץ ישראל.



 
 
 
בניית אתרים - שרקור