דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ספור אום ג'וני (דגניה)

 

תחילת המידע על הכפר והאדמה מתואר החל מהמאה החמישית לספירה ,אך עיקרו והקשר להתיישבות היהודית קשור לרכישת שלושת אלפי הדונם מ אדמת אום ג'וני מעבר לירדן המזרחי בשנת 1904, מידיו של האפנדי מג'יד-א-דין , בידי האגרונום חיים מרגליות קלווריסקי בהיותו הממונה מטעם חברת יק"א לרכישת האדמות והקמת המושבות בגליל שרכש את אדמות דלייקה ואדמות אום ג'וני .

חיים מרגליות קברסקי החליט לרכוש את אדמות דלייקה ,כאשר ניתנה לו ההזדמנות בשנים 1904 אדמות שעלייהם ניצב מבנה חאן הדרכים של דלייאקה , ממש במקום שהוקמה בהמשך חוות כנרת, כיוון שניכרה לו ההזדמנות לרכוש שטח שגודלו מעל לשנים עשר דונם הזדרז ורכש את החלקה בשלמו מכיסו את התשלום הראשון .

חוסר ההתייעצות של חיים מרגליות קווריסקי, עם חברת יק"א מעבידתו,ברעיון רכישת הקרקע ,הניב סירוב של יק"א מפעיליו ,לשלם ולרכוש את השטח שהתחייב עליו, אי לכך פנה חיים קלווריסקי לקק"ל ולחברת הכשרת הישוב ,שמצאו את הכסף לרכישה מתרומות של יהודים אמידים בחול, חלקם מבנק אפ"ק .


כאשר נרכשה אדמת דלייקה מידי הערבים,במוצאו הדרומי של אגם כנרת , השתרע השטח בין הגבעה שעלייה הוקמה חוות כנרת, לבין תל ירח הקדום ,צפונית מעט למיקום בית ירח של היום – בשמה הערבי תל קרק , בהמשך שונתה נקודת היציאה לכוון מזרח .

האדמה כללה אלף דונם אדמה מישורית ואלפים דונם מדרונות הגבעות מסביב,וכתשעת אלפים דונם לגדות נהר הירדן והכנרת, אדמות אלו נמסרו בחכירה לידי חברת הכשרת היישוב, שבראשה עמד רופין כמנהל המשרד הארץ ישראלי (הכשרת הישוב), על אדמות דלייקה הקימה את חוות (חצר) כנרת ,בפיקוח מנהל העבודה ברמן אבונים איש שהגיע מרוסיה שם גידל תבואה .

בשנת 1907 רכשה הקק"ל גוש אדמה מאדמות דלייקה ואת האדמות של אום ג'וני ממזרח לירדן,בפועל רק בשנת 1908 החלו ההכשרה של שטחי האדמה באום ג'וני ,כאשר פועלים מחוות כנרת שנקראו קבוצת הכיבוש ,נשלחו להכנת השטחים ולחרוש את האדמה,על מנת למנוע מהשלטון העותומאני להשתלט על השטח על פי חוקי הגיפטליק.

בראשונה הוזמנה קבוצת הכיבוש ,שעליה נמנו חלוצים מאנשי חוות כנרת ,על מנת לסקל את האדמה ולהכשירה על מנת לגדל עליה גידולי חקלאות , בידי חברי הקומונה הראשונה שהגיעו מחוות כנרת,החלוצים שעבדו את האדמות גרו בחושות שעל האדמות,עבדו לאורך השבוע וחזרו לשבת לחוות כנרת.

ספור הקבוצה החדרתית (קומונת רומני)

לאחר המרד כנגד ברמן מנהל האגרונום מנהל חוות כנרת בשנת 1909 ,בעקבות מותו של מאיר אינגרבמן,והתנאים הקשים ברודנות של ברמן,הם עזבו וחזרו לחדרה , במקום הגיעה לחווה באוקטובר 1910 חברי הקבוצה החדשה מחדרה שכללה חלק מקומונת רומאני , חברי קבוצה זאת שכונו הקומונה החדרתית .

קישור קבוצת רומני

בעקבות המרד האחרון בברמן מנהל חוות כנרת,ולאחר חזרתם, חתמו חברי הקבוצה החדרתית על חוזה קבלנות לעיבוד הקרקע באום ג'וני ובהמשך להתיישבות באדמות אום ג'וני ותפסו את מקומם של( קבוצת הכיבוש) העובדים שהכשירו את הקרקע שנה לפני בואם של הקבוצה החדרתית ונטשו את המקום, ההתיישבות התקיימה סביב מבני החושות וצריף המגורים והשמירה שהוזמן ונבנה מעבר לירדן.

אנשי קבוצת חדרה שוכנעו בידי רופין וחזרו לעבוד בחוות כנרת, (לאחר התיישבותם בת שנה בכפר אוריה ) את הלחץ הגדול לחזרה לחוות כנרת ,הפעיל חברם ישראל בלנק,שעבד בקבוצה הראשונה בהכשרת אדמות אום ג'וני, להקמת התיישבות החדשה שתיקרא קבוצה דגניה (הקבוצה הראשונה שנוצרה בארץ ישראל),חברי הקומונה עברו לשטחי האדמה של אום ג'וני ותפסו את מקומם של קבוצת הכיבוש, שהכשירו את הקרקע ,שנה לפני בואם ונטשו את המקום.

הרעיון הקולקטיבי לעיבוד קרקע

רעיון שהועלה בידי הקבוצה השנייה (הקבוצה החדרתית ) לרופין ,הייתה לקבל את שטח האדמה באום ג'וני בשכירות כקולקטיב,על מנת שיעבדו אותה ויגדלו עליה גידולם כפי שעשו בכפר אוריה בישובי ההר,כיוון שהביאו עמם ניסיון מוכח, החליט רופין לחתום עמם הסכם שכירות על אדמות אום ג'וני .

כשלושת אלפים דונם ויותר מאדמות אום ג'וני נמסרו לחברי קבוצת הכיבוש בשנת 1910, אנשי הקבוצה עבדו מצאת החמה עד צאת הנשמה,עזרו להם גשמי הברכה ומסירותם לרעיונם ,על מנת ליצור יבול נאה ששכרו בצידו,הרעיון לשכירות קולקטיבית הוכיח את עצמו לדרכם העצמאית בהמשך.

חברי הקבוצה הקולקטיבית (החדרתיים), מנו עשרה חברים ושתי חברות :יוסף בוסל,אהרון דוד גורדון , יוסף ברץ ,אליעזר שוחט,ד. בדר,משה קרינסר,ישראל בלוך, חיים צימרמן שפרה שטורמן ,מרים ברץ,תנחום (טנפילד) ועוד.

בתחילה גרו חברי הקבוצה ,בחושות של האריסים הערביים ,שנותרו במקום לאחר עזיבתם,על מנת להקל על החלוצים החדשים שמנו עשרה חברים ושתי חברות,נבנה צריף בידי הנגר הטמפלרי במושבה הגרמנית בחיפה ,בסיום בנייתו הועלו חלקי הצריף על רכבת העמק והובל לנקודת ההתיישבות,הצריף שימש כמחסן כלים,מטבח ולינה לחברי הקבוצה בהמשך הפך הצריף לסמלה של דגניה בראשית דרכה (הצריף עבר שיפוץ בתקופה האחרונה).

באום ג'וני התגבשו ונקבעו חוקי התנועה הקולקטיבית,של אם הקבוצות דגניה,דרכי העבודה ובעיקר המאבק למעמדה של החלוצה בעבודות המשק בשוויון בעבודה ובחובות בין גברים לנשים,

בתחילת יוני 1912 עברה קומונת העבודה החדרתית, לנקודת הקבע החדשה שעליו הוקמה קבוצת דגניה בבאב אל אלתום (שער ההר) בנקודה המוצא של נהר הירדן מאגם כנרת ,אשר קיימת עד היום בשנת 1913 הצטרפו לקבוצה חברים נוספים שבסופה מנו כשלושים וחמישה חברים וחברות ,לאחר המעבר לנקודה החדשה ,החלה בניית בתי הקבע .

חושות העפר הנטושות של אום ג'וני נותרו עד שנת 1926 ,כאשר התגוררו בהם אנשי ההכשרה שיועדו להקמת קבוץ בית זרע , אלא שבשנת 1927 ,עבר על האזור רעידת אדמה שהחריבה את החושות הערביות והותירו את חברי ההכשרה ללא קורת גג.

אום ג'וני כיום

בשנת 2010 חברו חברי הקבוצה והקק"ל והקימו מחדש את צריף המגורים של אום ג'וני,אגדה אורבנית של קבוצת דגניה קשורה לחגיגות דגניה כאשר מלאו לה שלושים שנות להקמתה בשנת 1940, ולזכר הנקודה הישנה החליטו חברי הקבוצה להקים גלעד אבנים ועליו טבלת זיכרון עם כיתוב, ובכול שנה לאחרי הוסיפו חברי הקבוצה מעגל חדש על הגלעד.

בחגיגות החמישים הקימו חברי דגניה קיר ועליו לוחות שעליהם חקוקים שמות הקבוצים שהוקמו לפי הסדר על פי הרעיון ההקמה של דגניה (אם הקבוצות) בחגיגות שנות השבעים שופצה נקודת העלייה באום ג'וני,לסיום בחגיגות המאה בשנת 2010 כאמור שופץ ןהןקם הצריף.



 
 
 
בניית אתרים - שרקור