דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ילדי טהרן ספור משפחת קיפניס המאמצים בדגניה

 

משה קיפניס חי בשנים 1891-1999 נפטר בגיל 108 בקיבוצו דגניה,בצעירותו למד משה בחדר ולמד אך עברית ,שאותה החל ללמד ילדים יהודיים על מנת לעזור לפרנסת משפחתו,כאשר נחשף משה לספרות ציונית וברוח הקדמה והתנועה הציונית  שהחלה לנשב ברוסיה עזב את ערכי הדת והתמסר לרעיונות החדשים.

כמו כול הצעירים ברוסיה הוכרח להתגייס לצבא הקיסרי של הצאר ניקולאי,אך מאס בחיי הצבא וברח למדינה סמוכה שממנה החל את מסעו כחלוץ בעלייה השנייה ועלה בשנת 1913 לארץ ישראל,לאחר תקופה קצרה הצטרף כתלמיד לבית הספר למורים של דוד ילין בירושלים משם גויס בכוח לצבא התורכי כמרבית הצעירים בארץ ישראל בכדי להלחם בצבאם במלחמת העולם הראשונה.

בתקופת המלחמה סיים בית ספר לקצינים ושרת כקצין בצבא התורכי,כאשר הסתיימה המלחמה חזר לספסל הלימודים בדוד ילין וסיים את לימודיו,לאחר שסיים מספרות האגדות כי משה נתבקש על ידי רחל כצנלסון (רעיית ברל כצנלסון) שיעבור ללמד עברית את ילדי העובדים בביתניה בערבים לימד בבית הספר בדגניה א'.

כיוון שאנשי הקבוצה בדגניה הכירו בכישרונו כמורה ,נתבקש על ידם להצטרף כמורה וחבר לקבוצה,כיוון שרעיון החדשני של חיי קבוצת כנרת התאימה לדעותיו הוא עבר לגור בקבוצה,כיוון שנערת חלומותיו פנינה נותרה ברוסיה ,בתחילת הפרק של החלוציות בארץ ישראל ובמלחמה ,אסף משה את כספי משכורתו ושיגר לפנינה על מנת שתרכוש כרטיס לאוניה ותצטרף אליו לביתו בדגניה.

פנינה רכשה את הכרטיס להפלגה והצטרפה למשה בדגניה בשנת 1922 ונישאה והשתכנה בביתם,שם נולדו להם ילדיהם : ריבה, תניק ואסף ,בשנת 1943 שימשה המשפחה כמשפחה מאמצת לאורי בר שהגיע עם קבוצת ילדי טהרן לקיבוץ .

בנוסף לעבודתו כמורה ,עבד משה כגזבר ומזכיר הקבוצה עד שנת 1948 ,משה האמין באמונה שלמה ברעיון שהביאו להקמת קבוצת דגניה ולכן המשיך לגור בה עד יומו האחרון,בין פעולותיו הראשונות כגזבר הביא לביטול הקופה הפרטית של החברים והכנסת הכספים והרכוש לזכות הקופה הכללית ,שמשם ימשוך האדם על פי צרכיו ותקנון הקבוצה.  

משה הפסיק לעבוד כאשר הגיע לגיל 90 והמשיך את חיו בקרואת ספרים ,ובהתאמת חיו לחיים החדשים ולחוקים החדשים שחברי המשק התאימו לתקופה החדשה.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור