דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

החלוץ יוסף ברץ

 

ילדותו של יוסף ברץ החלה ברוסיה ,למשפחה יהודית דתית בעל חנות מכולת ומשקאות,אכסניה לתלמידי ישיבה,אביו אף שימש כגבאי בבית מדרשו של האדמו"ר מראשקוב.

יוסף ברץ עזב את ביתו ברוסיה בגיל 16 כשהגיע כחלוץ לארץ ישראל , תחנתו הראשונה הייתה המושבה רחובות שם עבד עבודת כפיים בפרדסו של הסופר משה סמילמסקי שכונה חוואג'ה מוסא בפי פועליו ,סמילנסקי היה מהבודדים מאיכרי רחובות שהסכימו לתת לחלוצים עבודה,אך מנגד דרש מהם עבודה רבה וקשה .

לאחר תקופה זמן,עזב יוסף את הפרדסים בלחץ תנועת הפועל הצעיר שבה היה חבר,ועלה רגלית לירושלים ,על מנת ללמוד את עבודת הבניין ובעיקר סתתות אבן,במטרה לכבוש את הענף שהיה תחת שליטה של העובדים הערביים,את מלאכת הסיתות למד מיהודי ממוצא תימני בירושלים.


בעת עבודתו כסתת עבד בבניית בתים וכנסיות בירושלים,להשלמת משכורתו עבד כדוגמן לפיסול אצל המורה לפיסול בבצלאל שמואל הירשנברג , לאחר תקופת הבנייה בירושלים עבר יוסף ברץ (לפני תקופת דגניה) והיה מבוני העיר הראשונים של תל אביב,ביחד עם אחיה אהרון אוסטרובסקי של רעייתו מרים לעתיד .

אהרון ויוסף נתקבלו לעבוד כסתתים בידי היהודי האמיד שלוש,בהקמת בית הספר הרצליה,בנוסף לבית הספר לבנות בנווה צדק ליד יפו,בהמשך דרכו הגיע כסתת בהתחלת בניית עתלית שם חלה ומרפאה בזיכרון שם אושפז בעקבות מחלת השחפת פגש את רעייתו מרים לעתיד שאושפזה גם כן מאותה סיבה .

בשנת 1908 עבד יוסף עם חבריו בקומונת רומני בחוות כנרת,חזר עמם לחדרה לאחר שעזבו,חזר ביחד עמם לעבד את אדמות אום ג'וני והיה ממייסדי קבוצת דגניה , בתקופה זאת של חיו , חשב יוסף שמחובתו לשרת בצבא הרוסי ,חזר יוסף לרוסיה והתגייס,לאחר שגמר לשרת על פי דעתו ,את תקופת השרות נמלט מרוסיה וחזר לחברתו מרים , חברי הקומונה החלו להקים את בתי הקבוצה על האדמה וביום מסירת הבית הראשון לידי יוסף ומרים בשנת 1912 ,היה יום חג כפול כיוון שהם נישאו בדגניה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה יצא בשליחות תנועת הפועל הצעיר  לרוסיה ,לעודד עלייה לארץ ישראל,בקרב תנועות חובבי ציון וצעירי ציון,לאחר שובו ובעת הקמת ההגנה הצטרף לארגון ביחד עם חבריו : אליהו גולומב, ישראל שוחט, יצחק שדה (לנדוברג) ורוזה כהן.

בהמשך נסע כחמש פעמים לאמריקה בשליחויות שונות,של ההסתדרות הציונית,שליחות נוספת הייתה בדרום אפריקה שם שימש כשליח,נשלח גם לקהילות ציוניות ברחבי העולם ולבסוף בתקופת מלחמת העולם השנייה היה איש הקשר לחיילי הבריגאדה היהודית ואף נשלח לאיטליה בעת שרותם שם.

תקופת שרותו של יוסף ברץ למען רווחת חיילי צהל בתקופת מלחמת השחרור ולאחריה

עבד לאורך שנים כבולדוזר למען האגודה בוועד למען החייל בתל אביב ,מסע שהיה עורך בכול יום ראשון בתפיסת האוטובוס הראשון שעבר מטבריה לתל אביב ,נאלץ היה להשכים ותפוס את ה אוטובוס בתחנת אפיקים על מנת שיוכל לשבת בדרך הארוכה,בחדרו הקטן במשרדי האגודה ,הניח מיטה צרה ואת מזונו בישל בכירה קטנה בחדרו ממזון שהביא מקיבוצו ,כך נהג לעבוד וללון בחדרו הקטן עד יום חמישי שאז היה עולה שוב על האוטובוס לעמק וחוזר לביתו בדגניה.

האגדה מספרת כי כאשר נשאל מדוע אינו נוסע בטקסי שרות בנסיעותיו לעבודה ,היה משיב בצניעות (זכר לימים עברו) כי בכיסו כרטיס נסיעה חינם בקווי האוטובוס, מימי שרותו בכנסת הראשונה כחבר כנסת , ומדוע להעמיס הוצאות על כיס האגודה.

לימי חברותו בכנסת הראשונה ,מספרי זקני העמק כי יוסף ברץ לא הבין איך הגיע למעמד הזה שהיה רחוק מהשקפתו האישית הצנועה,באותה נשימה מספרים הזקנים כי הוצע ליוסף מקום שמור ברשימת הנבחרים אך הוא סרב לקבל מחווה זאת,מכול מקום כהונה אחת הספיקה ליוסף די והותר, במיוחד לאחר שראה את הויכוחים הפרלמנטרים בנושאים פוליטיים ומפלגתיות שהתנהלו מעל ספסלי הכנסת,שהיו לו לזרא.

יוסף ברץ היה חלוץ ציוני אידיאליסט טהור , מימיו כחלוץ באדמות אום ג'וני (כנרת) מימי המלחמות בביצות ומימיו במייסדי אם הקבוצות דגניה,האגדות מספרות כי במלחת השחרור נקרא יום אחד לבן גוריון ,שאמר לו כי הלוחמים בחזית לא יכשלו מהלחימה אלא מתנאי לבוש לא עמידים לקור ושעל יוסף לפתור סוגיה זאת,הלך יוסף לרדיו,נשא נאות שבו יעץ לתלמידים שהיו בחופשה לאסוף בגדים חומים ומצעים ולשלוח אותם לחיילים על מנת להלחם בכפור.

לאחר מכן עבר לטפל בהקמת מועדונים לחיילים ולרווחתם,ארגן את מפעל משלוח חבילות השי לחייל,יצר תחרות אישית בין מנהיגי האומה ,למי שישלח ויעזור לרווחת החיילים במידה רבה יותר,גם תורמים יהודיים בגולה ובעת ביקורם שנפלו לידיו לא יכלו למשאת נפשו הצבא יהודים אלו שלפו את פנקסי השקים ותרמו בהשפעתו הלחצנית והבלתי מתפשרת .

זקני דגניה מספרים כי באחד ממסעות המגבית לצה"ל,ביקר בבית משפחת חררי שהיה יהודי עשיר, והפליג בסיפורי החלוציות בכנרת ודגניה ,מרים חררי אשתו של היהודי העשיר שעסקה בהוצאת ספרים והייתה ממוצא רוסי כמוהו שכנעה אותו לספר את סיפורו בעת ביקורו ובביקורים שערכה בארץ להתרשמות ,הוציאה בהמשך את הספר "כפר ליד הירדן" המספר את סיפורה של דגניה, אנשי העלייה השנייה והחיים באותה תקופה.



 
 
 
בניית אתרים - שרקור