דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

טמפלרים כריסטוף הופמן התיאולוג וממנהיגי הטמפלרים 1815-1885

 

כריסטוף הופמן מנהיגם הרוחני של העדה הטמפלרית ,נחשף לדעותיו של מרתין לותר שיצר זרם הלותרנים החדש בדת הנוצרית,הרעיון הבסיסי שהלותרנים דגלו בו ,האפשרות לדו שיח בין האדם לבין אלוהיו ללא תיווך הכמרים ,במיוחד מאסו המאמינים החדשים בנוהג כתבי המחילה ,שבו מאמין נוצרי ניקה את מצפונו ומעשיו,בזכות תשלום לכנסיה , הגדילו הכמרים ואף מכרו כתבי מחילה לעתיד לבוא ,באפשרם להמשיך לחטוא כי ממילא רכשו המאמינים את המחילה למעשיהם בכסף.

 

זרם ההשכלה ,שנתן את האפשרות לאנשים לקרוא חומרים תיאולוגיים וספרי תנך והמצאת הדפוס ,הפכו את המילה הכתובה לנחלת ההמונים,כתוצאה מכך יכלו האנשים להתרשם ולהבין בעצמם את הכתוב המקורי בספרי הדת ,ללא פרשנויות של אנשי הדת שהחזיקו את ההמונים כבולים לפרשנותם ודעותיהם בנושאי הדת.

 

בתוך הכנסייה הלותרנית הגרמנית ,צצה ועלתה כת חדשה כזרם שהוליך את המאמינים החדשים לרעיונות הנוצריים הטהורים ללא הפרשנויות והמעשים שהובילו אנשי הדת הקונבנציונאליים,לנישה הזאת נכנס הוגה הדעות דוקטור בנגל ,שרעיונותיו השפיעו על נסיך ויטנברג ,בכדי לתת לו חלקת אדמה להקמת חווה חקלאית ,שבה יוכלו מאמיניו ללמוד חקלאות ומלאכה לקראת עליתם לארץ ישראל .


בהמשך לתורתו החדשה דחף כריסטוף הופמן את מאמיניו להכין את עצמם לעלייה לארץ ישראל ולקראת קבלתו של המשיח ,בני הכת החשדה החלו להיקרא "בני ההיכל" , דעותיו כנגד אנשי הכמורה והתנגדותו לשליטתם ולמעשיהם בניהול הדת הנוצרית,לכאורה שמטה את מקור כוחם של אנשי הדת, ולכן דחפו אנשי הדת ונלחמו בזרם הנוצרי החדש והוקיעו אותו ואת מאמיניו מקרבם.

 

הפעילות בחווה החקלאית ליכדה את מאמיניו ,כתלכיד חברתי שיתופי של אמונה באהבת אדם את חברו ובעזרה לזולת ופחות בנושאי הדת ,באזור אחר בגרמניה החל התיאולוג כריסטוף הופמן, להקים את מאמיניו תחת הכותרת "אבירי ההיכל ",למאמיניו הופמן נשא דרשות בזכות שיבת המשיח ישו למאמיניו על כדור הארץ,בהמשך לדרשותיו טען הופמן כי ביאת המשיח תתרחש בארץ המוצא של הדת הנוצרית בירושלים שבארץ ישראל.

 

שני אישים אלו חברו ביחד לרעיון בחווה בויטנברג , ובשנת 1858 שלחו קבוצת מאמינים שיתורו את ארץ ישראל וידווחו לקהילה הטמפלרית ,את תוצאות הביקור ,הן לגבי תנאי המחייה והן לגבי מיקום הקמת ההתיישבויות בארץ ישראל,כאשר חזרו השליחים הם תארו את ארץ ישראל כמקום מוכה מחלות,תנאי חקלאות נחשלים,ואפשרויות לא קלות למתיישבים שיבואו להתיישב.

 

לאחר שיבת השליחים,ולמרות הדוח החליטו מנהיגי העדה הטמפלרית ,כי המכשולים לא יעצרו אותם באמונתם ולכן נדרשת התארגנות חדשה של חיזוק האמונה והחומריות להקלת ההתיישבות בארץ ישראל בכדי לקבל את פני המשיח לכשישוב לארץ ישראל .

 

בחוות ההתיישבות בויטנברג ,החלו המנהיגים להכין את הקבוצה להתיישבות בארץ ישראל,ההוגה בנגל טיפח את הנושא החומרי והכנת המתיישבים בלימוד ענפי החקלאות ובעלי החיים ומלאכות עבודות יד רצענות,סנדלרות,נגרות,מסגרות ועוד, מהצד השני חיזק כריסטוף הופמן את הצד הרוחני דתי וחיזק את האמונה הפנימית והקבוצתית בכוחם להגשים את חלומם.

 

הקבוצה המסיבית הגדולה שמנתה קרוב לארבע מאות חמישים מאמינים ,החלה את מסעה לארץ ישראל דרך מושב השולטאן העותומאני בקושטא לקבלת פירומין (מכתב הסכמה) לרכישת אדמות ולהתיישבותם בארץ ישראל,המשא ומתן ראה עליות וירידות ובעזרת עזרה מהקיסרות הגרמנית ,נתן השולטאן את הסכמתו בתנאי שהטמפלרים יהיו בחסות השלטון הגרמני אל מול השלטון בארץ ישראל.

 

בתחילה רצו הטמפלרים להתיישב בנצרת מקום מושבו של ישו,אלא שהגופים הקתולים בנצרת התנגדו נחרצות לדרכם הדתית החדשה של הטמפלרים ,כתוצאה מכך ומשיקולים כלכלים נקבע מקום המושבה הראשונה בחיפה אליה הגיעו בשנת 1868 ומיד החלו בהקמת המושבה שמחוץ לחומות.

 

רק בשנת 1869 הצליחו הטמפלרים לרכוש שטח של ששה הקטרים בדרומה של חיפה לאחר שגרו בצריפים ,חלקם נרכשו מהמושבה האמריקאית ביפו שהחלה להתחסל ,מיד לאחר הרכישה החלו להסלל הכבישים האורכיים של המושבה ובראשם הרחוב הראשי שדרות הכרמל (כיום שדרות בן גוריון) ,בספטמבר 1869 הונחה אבן הפינה למבנה הראשון בשכונה הגרמנית.

 

ועד הטמפלרים בויטנברג למד את העלייה הראשונה ,וקבע חוקים חדשים לרוצים לעלות לארץ ישראל,בראש ובראשונה נדרשו המועמדים להגיש תעודת חברות מוועד הקהילה וההנהלה בגרמניה,דף הסכמה של המושבה בארץ ישראל שאליה חפץ המתיישב להתיישב,כול משפחה נדרשה להפקיד 12.000 מרקים לקופת הנהלת הטמפלרים,בנוסף הוכחה לאמצעי מחייה לשנה ראשונה להתיישבות במושבה ,ולבסוף לשאת עימו קרן של אלף מטבעות זהב להשקעה ברכישת חלקת אדמה והקמת אמצעי מחייה במושבות בארץ ישראל.

 

לאחר עלייתם לארץ ישראל של הקבוצה המסיבית הראשונה של בני הקהילה הטמפלרית לחיפה שבה הקימו את המושבה הראשונה ,המציאות וחילוקי הדעות בין התיאולוג כריסטוף הופמן לבין וגיאורג דוד הרדג ממנהיגי המושבה בחיפה ,גרמו לכריסטוף הופמן ולשלוש מאות ועשרים מאנשיו לעזוב את המושבה בחיפה ,ולהתיישב לאחר שרכשו את בתי המושבה האמריקאנית ביפו ואדמותיהם שעליהם החלו הטמפלרים לגדל גידולים חקלאיים ופרדסים וראו הצלחה במעשיהם.

 

עלייה מואצת של בני העדה הטמפלרית לארץ ישראל ,חלה כאשר גברו הסכסוכים בין צרפת לגרמניה , אנשי הכת העדיפו לחיות בארץ ישראל ולא להשתתף בקרבות ובלחימה בארצם,לחץ של העולים ולאחר הקמת המושבות בחיפה וביפו ,גרמו לבני העדה ובראשם המנהיג הופמן ,לתור ולחפש ולרכוש שטח אדמה נוסף בשנת 1871 ,ליד שפך הירקון באדמה חקלאית משובחת שנקראה מוצררה,שעליה קמה לאחר שנה המושבה שרונה,על פי הפסוק התנכי "והיה השרון לנווה צאן", למושבה הזאת הגיעו בני העדה הטמפלרית שהיו ברשותם אמצעי מחייה לשנתיים הראשונות של התיישבות, כלי עבודה ובעלי מקצוע.

 

לצערם בשנה השנייה להתיישבותם במושבה שרונה, עלו מקרי המוות ממחלות הקדחת למספרים מבחילים,אלא שאמונתם ודבקות שאותה עודד המנהיג הופמן ,גרמה להם להתאושש ולחצוב בורות מים , להקים תחנת שאיבה באמצעות תחנת רוח והזרמת המים למיכלי אגירה , לצרכי ההשקיה ואספקת המים לבתים,המתיישבים נטעו עצים לספיגת מימי הביצה ולהפרחת המושבה,ניטעו מטעי בננות ופרדסים , בנוסף יסדו את קו עגלות הסוסים לקו בין יפו לירושלים ולערי הדרום ,פעילות זאת הביאה לרווחים גדולים לאנשי המושבה שרונה.  

 

בהמשך דרכו ועל פי אמונתו כי ביאת המשיח תהיה בירושלים , הצטרף כריסטוף הופמן למאמיניו שרכשו אדמות בחלקה הדרומי של ירושלים שמחוץ לחומות, מאמינים שהחלו להקים את המושבה הגרמנית בירושלים ובנה את ביתו בשכונה, מושבת ירושלים החלה לתפוס את מעמדה כמקום ישיבת הנהלת המושבות הטמפלריות בארץ ישראל ,בזכות המנהיגים שהתיישבו בה ובעלי המקצוע החופשיים שסיפקו שרותי אדריכלות,בניה,מלונאות ותחבורה.

 

בשנת 1880 מונה כריסטוף הופמן בידי אנשי עדתו ,כאחראי על ההתיישבות הטמפלרים בארץ ישראל כולה, לצורך זה החל להרחיב את המושבות הקיימות הישנות,ברכישת שטחי אדמות חדשים סביבם,הכנסת שיטות גידול חקלאיות חדשות ומודרניות יותר ,בנוסף החל לחפש שטחים חדשים להקמת מושבות חדשות לזרם הטמפלרי המתדפק על הדלתות .

 

בין ניסיונות רכישת האדמות למושבות חדשות , ניסה כריסטוף הופמן לרכוש אדמות באזור הר תבור,ניסיון שלא צלח עקב התנגדות השלטונות העותומאניים,לאחר שמספר ניסיונות לרכישת קרקעות כאלה נכשלו , קיבל המנהיג הופמן החלטה לעבות בתושבים ולהגדיל את שטחי המושבות הקיימות ולאחר מכן לחפש אדמות למושבות חדשות.

 

בעת העיבוי של המושבות נמנו במושבות מספרי מתיישבים טמפלרים : במושבה בחיפה מעל לארבע מאות תושבים,ביפו מעל למאתיים ושלושים תושבים,בעמק רפאים בירושלים מעל לשלוש מאות תושבים ובשרונה מעל למאתיים ושישים תושבים.

 

לאחר ביקור הקיסר וילהלם השני בארץ ישראל בשנת 1898 ,נוכח התפעלותו מנוכחות וההתיישבות של אזרחי גרמניה בארץ ישראל , החליט להקים בעיר שטוטגרט קרן שהונה היה כשלוש מאות אלף מרקים,לפעילות ההמשך בהתיישבות הטמפלרים בארץ ישראל הקרן שנקראה : החברה לתמיכה בהתיישבות הגרמנית בארץ ישראל.

 

מצב כספי זה, שינה את חוקי המשחק לעלייה לארץ ,שחוקקו בעת הקמת ארבעת המושבות הראשונות שהוקמו בידי בני העדה הראשונים,ביכולות כספיות העצמאיות ,אל מול האפשרויות של המתיישבים החדשים במושבות החדשות שיוקמו .

 

בעזרת הקרן ובהשפעת הקיסר הגרמני על השלטונות העותומאניים,זאת הצליחו הטמפלרים  לרכוש שטחי אדמות בשנת 1902 צפונית לעיר לוד ,להקמת המושבה ווילהלמה , בשנת 1904 הוקמה המושבה שנקראה חמדיה ווילהלמה , תוספת השם חמדיה ניתנה לכבודו של השולטאן עבדול חמיד השני שנתן את הסכמתו לרכישת האדמה.

 

אלא שתושבי המושבה סבלו ממעשי ביזה ,גזל וגניבה של יבולם ורכושם ביתר שאת של התושבים הפלאחים שמסביבם , ונדרשה פעילות של השלטון העותומאני לצמצם מעשים אלו.

 

בשנת 1906 הצליחו הטמפלרים במושבה החיפאית , לרכוש שטח של כשבע מאות הקטר באזור זבולון בקרבה לישוב נהלל ,שבה יסדו את בית לחם הגלילית , בשטחם של הטמפלרים היו גם שטחים מיוערים ואדמות חקלאיות, השטח חולק למאה חלקות שעליהם התיישבו מתיישבים טמפלרים שזכו באדמה בהגרלה.

 

בהמשך נרכשה אדמה נוספת להקמת מושבה טמפלרית ,מידי הכפר הערבי אום אל עמד בסביבת המושבה בית לחם הגלילית ,מושבה זאת השביעית והאחרונה במניין מושבות הטמפלרים בארץ ישראל נקראה וואלדהיים.



 
 
 
בניית אתרים - שרקור