דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

סיפורה של משפחת וילנד הטמפלרית (מושבת יפו)

 

בתחילת נובמבר 2011 עברתי על פני בית הקברות הטמפלרי בירושלים , בדרכי לביתי מהשלמת איסוף לחומר הכתיבה לאסופת מאמרי על רחביה הלא היא גרגוניה .כאשר ראיתי את שער בית הקברות הטמפלרי פתוח, הצצתי וראיתי משפחה ממוצא גרמני המשפצים וצובעים גדר מתכת המקיפה מספר קברים בבית הקברות ביחד עם גגנים שעבדו בניכוש וטיפוח הצמחייה.

ובכן מה עושה סקרן ,נכנס מתיידד עם האנשים ,מלהגים עמם מעט על הטמפלרים, משוחחים מעט על מבני השכונה הטמפלרית וכך נוצר קשר הפריה הדדי .

לשאלותיי ,סיפרה לי אם המשפחה, ששהתה במקום ביחד עם בת נוספת ,נכדה ובעלה שהיא מצאצאי משפחת וילנד כי הגיעו לביקור שורשים, הם החליטו לתת יד ולשפץ קמעה בבית הקברות, בנוסף סיפרה לי גברת וילנד כי אמה סופי ומספר מאחיה קבורים בבית הקברות מיד בכניסה מימין מאחורי משפחות מנהיגי כת הטמפלרים הקבורים אף הם בבית הקברות,המשפחה מנתה שנים עשר נפשות,  ברגע שהוזכר שם המשפחה נזכרתי במי מדובר והרי לכם הסיפור.
 

אבי המשפחה הוגו וילנד ואשתו סופי עלו לישראל בשנת 1900 , הם התיישבו במושבה יפו שכונת מנשיה של היום , בשנת 1902  אבי המשפחה הקים במתחם תחנת הרכבת, בית חרושת למוצרי בנייה מבנה בן שתי קומות מלט ,רעפים, ברזל מגוולן,מעקים , מדרגות , אביזרי חקלאות כמו צינורות ומרצפות צבעוניות ומעוטרות ,כול זאת על מנת לספק פרנסה למשפחתו.

את בית החרושת ביחד עם שני בניו, הקים בשטח תחנת הרכבת ביפו ליד שכונת וילאהלמה השכנה , כול זאת על מנת להוביל את הסחורה שיצר לבתים הנבנים בירושלים ובשאר המושבות ובעיקר על מנת להסיע את הסחורה לנמל יפו על מנת לייצאה http://www.malon.co.il/Uploads/Editor/Images/c58.jpgלאירופה בעיקר.הגדיל הוגו לעשות ובנה את ביתו ליד בית החרושת בתחנה, תחילה כמבנה בן קומה אחת שחובר למבנה עותומאני במקום ובשנת 1906 הפך המבנה למבנה בן שתי קומות, את הקומות הקיפה הגזוזטרה,שנמחה בעמודי תמיכה מבטון 

התושבים הצמידו את הכינוי הווילה למבנה , קירות המבנה עוטרו בציורי קיר שונים.כאשר שיפצו את 16 מבני התחנה ותחנת הרכבת הישנה , בשנה האחרונה על מנת להפכם לפנינה תיירותית ,שופץ גם בית המשפחה עד כמה שאפשר , לאחר שכוחות הזמן וטבע עשו את עבודתם , נעלמו הגזוזטראות מהעץ , המבנה חופה בטיח ונתווסף למבנה המגורים גרם מדרגות חיצוני.http://www.malon.co.il/Uploads/Editor/Images/c59.jpg

בחלק התחתון של המבנה מיד לאחר חדר המבואה נכנסו לחדר האורחים שעל פי תיאוריה היה גדול ומרשים , שלושה חלקים היו בקומת הקרקע ,את מרצפות הבית עיטרו מרצפות בית החרושת שלהם,החלק העליון שימש כחדרי שינה למשפחה, בחזית המבנה הייתה גינה שהפרידה בין המפעל לבית המגורים .

חצר המפעל שימשה גם כשטח אכסון לסחורה המוגמרת שנשלחה בתובלת הרכבת ללקוחות בארץ ולאוניות למשלוח הסחורה לאירופה, מהמסילה הראשית של התחנה יצאה שלוחה לחצר המפעל ששם הועמסו הסחורות .בתקופת מלחמת העולם הראשונה בשנים 1917-22 הוגלתה המשפחה בידי השלטון הבריטי למצרים ,

לאחר שהותר להם לחזור ,חזרו חלק מבני המשפחה וגרו בביתם והפעילו את בית החרושת ואף פתחו חנות לממכר ותצוגה של הסחורה שיוצרה , כשנתיים לאחר שחזרו מהגלות.החנות הוקמה בחצר המפעל בין המפעל לבית המגורים בני המשפחה המשיכו במגורים וביצור במפעל עד שנת 1941 , אז נעצרה המשפחה הטמפלרית והוגלתה לאוסטרליה .



 
 
 
בניית אתרים - שרקור