דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

נפוליאון סיפורו בכיבוש ארץ ישראל

 

הקדמה : נפוליאון במסעו הצבאי שהה בארץ ישראל רק כשלושה חודשים.

נפוליאון הגיע לארץ ישראל על מנת לכבשה ,במסע הכיבוש של מצרים וארץ ישראל בשנים 1798 – 1799     קדמה לכך הכרזתו שבה עקף את השלטון העותומאני ,(כיוון שלא היו סכסוכים בין צרפת לבין המוסלמים והעותומאניים באותה העת),על פי הידוע בהיסטוריה של הקצין הצעיר נפוליאון , בתחילת דרכו כקצין ארטילריה נשלח נפוליאון להדריך את קציני הצבא העותומאני בתותחנות ומהלכי קרב מודרני.

הכרזתו של נפוליאון בטרם יצא למסעו ,כללה שני אלמנטים חשובים,תוך שימוש בהסתרת כוונותיו האישיות , להפוך לקיסר המזרח ולהשתלט על אוצרות המזרח למימון הקמת והגדלת צבאו.

סיבה נוספת לרצונה של צרפת להלחם כנגד השלטון הבריטי שנחשב כאויב העיקרי של צרפת שלאחר המהפכה משום שהשלטון המלכותי בבריטניה ,התנגד לרעיונות המהפכה הצרפתית ,ולכן כרת בריתות כנגדם עם מדינות באירופה.

נפוליאון בחן את האפשרויות הצבאיות העומדות בפניו במלחמה כנגד בריטניה ,בעת שבחן את האפשרויות, הבין נפוליאון, כי כוח הצי הצרפתי ,לא יעמוד כנגד כוחו של הצי הבריטי , בבחינת הבנה זאת החליט לפגוע בבטן הרכה של בריטניה ובמושבותיה ,שהיו מקור הכסף הגדול לבריטניה.


נפוליאון שתוכניותיו האסטרטגיות בראיה למרחוק, וכישרונו הצבאי המוכח בלחימה באיטליה ואוסטריה , הניעו אותו לצאת למלחמה בבריטים במצריים, לכבוש את ארץ ישראל ,אולי להניח את ידו על ממון רב ,ולגייס כוח צבאי רב על מנת להגיע אולי להודו ,שבה יוכל לשלוט בממון רב הדרוש ל,החזקת והקמת כוח צבאי מצויד היטב.

טרם צאתו לדרך ,הכריז והצהיר נפוליאון בכרוזיו שהפיץ ,כי ברצונו להנחיל על האומה המוסלמית ובמזרח הקרוב את רוח המהפכה הצרפתית ,של שוויון מעמדות ונתינת עבודה שווה לכול התושבים בלא קשר למעמדם.

עוד הוסיף נפוליאון כי ברצונו להחזיר את שטחי המזרח הקרוב ,לידי התושבים ולהוציא את הממלוכים מתוכם,בטענה כי צבא הממלוכים והעותומאניים הם אנשי חרב זרים שאינם תושבי האזור,שתפסו את השלטון במדינות המזרח התיכון בכוח ,ושלטו שנים רבות במצרים ובארץ ישראל,בדרכי עריצות ,ביזה ,שוד ושלמונים,דבר שהשניא אותם על אזרחי ותושבי מצרים ארץ ישראל וסוריה.  

נפוליאון אף הגדיל לעשות לקראת יציאתו למצרים,בהכרזתו השקרית היותר משמעותית, כי הוא ,נאמן לנביא מוחמד ולקוראן ,יותר ממה שהממלוכים והעותומאניים שליטי האזור נאמנים לדת האסלאם, הכרזתו זאת תוגברה בהפצת כרוזים ברחבי המזרח הקרוב בטרם הגיע ובעת מסעו במצרים ובארץ ישראל .

הקול הקורא ליהודים בטרם מסעו לארץ ישראל.

בנוסף לכך הזמין נפוליאון טרם מסעו לארץ ישראל את נכבדי הקהילה היהודית מצרפת וגרמניה ,על מנת להבין מהי הדת היהודית ,בכדי שהקהילה תוכל להשתלב בחוקי המהפכה הצרפתית ולקבל את זכויותיה כעם בצרפת ובחלקי גרמניה הכבושה בידי הצבא הצרפתי.

לאחר שהתכנסו היהודים ושוחחו עם נפוליאון ,הוא החליט להמליץ לאספה הלאומית להכיר בדת היהודית ,כשווה זכויות באומה הצרפתית החדשה, לאחר ההיכרות החדשה שלו עם היהודים.

האגדה מספרת כי בעת שהיה מפקד הצבא הצרפתי באיטליה,עבר בערב יום כיפור ליד בית כנסת ,שם שמע מבחוץ את קינת היהודים לחורבן בית המקדש, כששאל מדוע היהודים בוכים ,ספרו לו האזרחים את סיפור בית המקדש שחרב לפני כאלפים שנה בירושלים.

נפוליאון שלא האמין לתשובתם,ירד מסוסו ונכנס לבית הכנסת,שראה את בכי המרורים והדבקות לאירוע ,שהיה כמעט אלפים לאחר החורבן ,אמר נפוליאון ,"כי מי שיודע לזכור ולבכות אלפים שנה לאחר האירוע , ידע להקימו מחדש בעת שיתאפשר הדבר, כי עתידו בידו".

נפוליאון ניצל את הכרתו החדשה עם העם היהודי במטרה לנסות לגייס צעירים יהודיים לצבאו שעמד לצאת לכיבוש ארץ ישראל ,עוד הוסיף כי ליהודים זכויות על ארץ ישראל,וכאשר יכבוש את ארץ ישראל הוא יעניק ליהודים בחזרה את זכויותיהם על הארץ,על מנת שיכונן בה מדינה ליהודים,היחסים עם היהודים נמשכו גם עם צאצאו נפוליאון השלישי ,שהקים בשנת 1886 סנהדרין שוב ליהודים לאחר הסנהדרין שהקים נפוליאון הראשון .

ההיסטוריה מוסיפה,(יש תיעוד) כי בעת המצור על עכו ,כאשר סבר נפוליאון כי הוא יצליח להבקיע את חומות העיר ולכבשה,פרסם הודעה ליהודים שישבו בארץ ישראל ,בהשתמשו בתואר מפקד הצבא הצרפתי באפריקה ובאסיה .

מבחינה צבאית טהורה ,הבין נפוליאון שכאשר יכבוש את נמל יפו ואת נמל עכו ,תיפול ירושלים מחנק כלכלי לידיו כפרי בשל ,ולכן אין צורך להעמיס על צבאו את הלחימה והמצור על ירושלים על מנת לכבשה.

בהודעה  כתב נפוליאון ,כי לאחר שישלים את כיבוש עכו ,הוא מתכונן להגיע לירושלים ,כיוון שהיהודים הם היורשים החוקיים של מדינת פלסטינה ,עוד הוסיף בכרוז ,כי לכשיגיע לשערי ירושלים ,יכריז על עצמאות מדינת היהודים, מובן שכישלון כיבוש עכו והנסיגה ,גרמו לביטול הצהרתו .

אבל בפועל כאשר הגיע נפוליאון לארץ ישראל , שותפו יהודי ירושלים בהקמת ביצורים לעיר בחסות הכוחות ההעותומאנים ,מן הפחד שנפוליאון יכבוש את ירושלים,הגדילו אף רבני ירושלים ונתנו היתר שהיהודים יעבדו גם בשבתות בביצור העירה בבחינת פיקוח נפש.

סיפור פרוכת נפוליאון  עוד אגדה לקשרי נפוליאון והיהודים  

מסע כיבוש נפוליאון במצרים

בחודש מאי 1798 החל נפוליאון את מסעו למזרח הקרוב,לאחר ניצחונותיו כמפקד הכוחות הצרפתיים באיטליה ובהמשך ניצחונותיו על כוחות הצבא של אוסטריה, והשלטת מרותו על האזור בחקיקת חוקי שלטון נוקשים ותנאי כניעה קשים.

כאשר חזר נפוליאון לצרפת ,ולאחר ניסיון הוועדה המהפכנית שלא צלח במיוחד לשלוט בצרפת ,החל כוחו של הצבא והמפקד נפוליאון (רדוף הרצון לשלוט) לעלות ,כוחות אלו הניעו את צעדו הבא של נפוליאון ושנאתו לבריטניה,בתוספת הרצון של המנהיגים בצרפת ,לשלחו מארצו ,על מנת שיכה בבריטים שלחמו ברעיון המהפכה הצרפתית, בהוסיפם את הטריגר להמשך לחימתו.

תחילת מסעו למזרח בשנת 1978 ,החל נפוליאון עם כשלושים וחמש אלף חיילים שהועמסו על אוניות בנמל טולוז,אוניות אלו ,חמקו מכיתור ספינות בריטיות בפיקוד נלסון ,בעת מסעם למזרח הקרוב,מארב שתכנן הצי הבריטי ,להשמידם לאחר שנודע לבריטים תוכניותיו.

תחנתם הראשונה היה האי מלטה בחודש יוני 1798, שם כבשו חלקים מהאי בזזו אותו חמסו חפצי דת והתיכו אותם לחרבות וכלי נשק להמשך לחימתם בדרך למצרים,נפוליאון השאיר חיל מצב והמשיך למצרים,בהמשך הצרפתים גורשו ממלטה בעת שתושבי העיר מרדו ,במרד שהחל בעיר מדינה,בעזרת הצבא והצי הבריטי .

החלק שאינו צבאי בכיבוש מצרים וארץ ישראל

על סיפון אוניותיו של צבאו של נפוליאון ,היו מעל למאה מדענים וחוקרים ,מהנדסים צבאיים שהחלו בפעולות תכנון תעלת סואץ,היסטוריונים וארכיאולוגיים ששדדו את ההיסטוריה והמבנים מימי פרעה ,והעבירום לצרפת ולמקומות אחרים באירופה.

אבל החוקרים הצרפתיים הצליחו לפענח את כתב החרטומים בעזרת (המילון) אבן הרוזטה,החוקרים גם מיפו וערכו מפות ,שנמדדו במכשור המתקדם למיפוי במאה התשע עשר,ניתן לומר, כי הישגים אלו היו, מעל לניסיון הכיבוש הצבאי של נפוליאון במזרח הקרוב.

כיבוש מצרים בידי צבא נפוליאון

הצבא הצרפתי נחת במצרים בנמל אלכסנדריה בסוף יוני 1798,לאחר נפילתה העיר אלכסנדריה ,המשיך צבא נפוליאון במסע לכיבוש קהיר,בקרב עם שליטי מצרים איברהים ביי ומוראד ביי הממלוכים בפאתי קהיר, הובסו הכוחות הממלוכים למרות שהיו רבים ממספר חיילי נפוליאון , רובם של חיילי הממלוכים היו חיילים מיומנים הרכובים על סוסים ,כנגד יתרון זה יצר נפוליאון טקטיקה חדשה של לחימה בשיטת הארגזים, כאשר כול כוח מחפה על משנהו.

הרוכבים הממלוכים ניגפו מול שיטת לחימה זאת ,ומיומנם וניסיונם הצבאית של חיילי נפוליאון במלחמותיהם באירופה ,ואכן תכנון הקרב הצליחה להביסם, נפוליאון מיהר למנף את הצלחתו להמשך כיבוש מצרים,לאחר התבוסה כוחותיו של המנהיג הממלוכי מוראד ביי,נסוגו והתמקמו בצפון מצרים כוחותיו של המנהיג השני אברהים ביי, נסוג עם כוחותיו לרצועת החוף של חצי האי סיני לאזור רצועת עזה.

 הקרב הימי והשמדת הצי הצרפתי באזור אלכסנדריה

בתחילת אוגוסט 1798 כאשר נפוליאון גמר אומר, לכבוש חלקים גדולים ממצרים והחל לתכנן את כיבוש רצועת החוף של ארץ ישראל ,גם בעזרת שינוע כוחות דרך הים , אלא שתוכניות אלו ,השתבשו כאשר גילה נלסון את צי האוניות של צבא נפוליאון ,שעגנו במפרץ הרדוד אבוקיר בפתח הנילוס.

תחילת הקרב של ציי האוניות החל בדמדומים ,מפקד הצי הצרפתי יצר טור אוניות למניעת הטבעתם ,הוא למד את תולדות קרבות הים של נלסון ושער כי האנגלים לא יתקפו במפרץ רדוד ובמיוחד בלילה, אלא שטעות זאת עלתה בהשמדת הצי פרט לארבע אוניות צרפתיות שהצליחו להימלט.

תוצאות הקרב העיקריות היו ,ניתוק צבא נפוליאון מיבשת אירופה ,כתוצאה מחיסול אמצעי התעבורה,חיסול רוב תותחיו הכבדים שהיו מיועדים לפצח את חומות הערים המבוצרות,בקרב אבוקיר ,נפלו כאלף שבע מאות מלחים צרפתיים , כארבעת אלפים מלחים צרפתיים נפלו בשבי ,לאחר שאוניותיהם הושמדו הוטבעו ונשרפו בקרב,לבריטים בקרב היו כשלוש מאות הרוגים.

המסע לכיבוש רצועת החוף בארץ ישראל

לאחר שהשלים את מרבית הכיבוש במצרים, והשמדת צי אוניותיו ,החל נפוליאון וקציניו לתכנן את המשך כיבוש חצי האי סיני ,בדרכם לכבוש את רצועת החוף של ארץ ישראל ובהמשך לכיבוש סוריה ולבנון ,על פי חזונו וחלומותיו להפוך לקיסר המזרח .

כאשר התברר להמונים במצרים ,כי איננו טוב יותר מהממלוכים שגורשו, החלו האנשים לצבור טינה וכעס כלפי נפוליאון ,גם מכיוון שלא התקרב אליהם וגם מיחסו הנוקשה כלפיהם כשליט,השנאה שצצה ועלתה וגם היא לא הוסיפה לתדמיתו ,כגואל הדת האיסלמית שנתגלתה כחסרת תוכן במעשיו ,וכללה רק מלל חסר מעש.

במסעו בארץ ישראל לאחר שחצה את סיני , ועוכב במתחמי אל עריש המבוצרים מחוסר מודיעין עכשווי ,שם איבד נפוליאון כשבועיים ימי לחימה , שחסרו בהמשך תוכניתו הצבאית לכיבוש שפלת החוף,נמלי יפו ועכו והחלק הצפוני של ארץ ישראל, ומשם לעבור להמשך כיבוש סוריה ,על מנת ליצור רצף טריטוריאלי כנגד השלטון העותומאני ולהפוך לקיסר המזרח.

בהחלטותיו הצבאיות הללו הוא קבע את קווי לחימותיו , שגרסה כי הוא אינו כובש את ירושלים ,כיוון שבשלב הזה של הלחימה ,כיבושה של ירושלים ,לא היה מספק לו נכס אסטרטגי פרט לכבוד,לכן החליט כי הוא כובש את ערי החוף יפו ,חיפה,עכו ובכך ישלטו על דרכי הכניסה לארץ,נפוליאון במסעו הצבאי שהה בארץ ישראל רק כשלושה חודשים.

כיוון שנפוליאון פחד מפעולת מנע ,שבאיחוד צבאות אנגליה וצבא הסולטאן ,שינועו הן דרך היבשה והן דרך הים לכוון מצרים ,החליט נפוליאון ,לאחר תכנון מהלכי קרב לכבוש את חצי האי סיני,ולהמשיך לנוע דרך ארץ ישראל לכיבוש סוריה ,זאת בכדי למנוע נחיתת כוחות כנגדו בשפלת החוף ובערי הנמל בדרכו לעכו ולסוריה.

מסעו החל בכיבוש הדרך הצפונית בחצי האי סיני,קרב שלא עבר בנקל ,לאחר התקלות במיגון שנבנה כנגדו ,על ידי אויבו שליט מצרים לשעבר אברהים ביי ,באזור אל עריש ורצועת עזה וחיילים השכירים מארמניה בצבא הממלוכי שהגנו על המצודה,בעיה נוספת הייתה גרירת תותחי הקרב הכבדים ששקעו רבות בחולות סיני , ומנעה שימוש יעיל בהם במצור והקרבות.

לאחר השלמת הכיבוש ושבי חלק גדול מהכוחות הממלוכים ,חס עליהם נפוליאון ושיחרר אותם לדרכם ,בתנאי שישבעו כי הם נסים ולא ילחמו כנגדו,בפועל הם נמלטו והצטרפו לכוחות בעיר יפו ובעיר עכו,לאחר כיבוש רצועת עזה ,נפוליאון המשיך את מסעו ועצר להתארגנות בעיר רמלה שנפלה בידו ללא קרב.

סיפור העיר רמלה          

סיפור כיבוש יפו
 

בהמשך מהלך הקרב הגיע לחומות העיר יפו ,ולאחר קרב ומצור שערך כארבעה ימים על העיר יפו,כולל שליחת קצין מצבאו למפקד יפו לדון בתנאי כניעה , אלא שמפקד צבא עכו שמנה כשמונת אלפים חיילים ,כרת את ראש השליח ותקע את ראשו על חומות העיר ,כנגד הצבא הצרפתי.  

בהמשך הקרב הצליחו תותחיו להבקיע את חומת העיר,וכוח צרפתי נוסף שהצליח להגיח במעבר בחללים שמתחת לחומת העיר השנייה ,מאחורי המגנים,גרמו לנפילת העיר לידי צבאו של נפוליאון .

כיוון שראו חייליו של נפוליאון את כריתת ראש הקצין השליח ,חייליו צמאי הדם של נפוליאון והחולים במחלת הדבר שחלו בה בדרכם,החלו לטבוח בהמוני האזרחים בלא להבחין במינם,גילם או סוג אמונתם,שארית כוח מגני העיר העותומאניים והממלוכים, התבצרו בגבעת הנישאת של יפו,בשלב זה החל משא ומתן על כניעתם שתתאפשר לאחר שנפוליאון הבטיח כי לא יאונה כול רע לנכנעים.

בתהליך הכניעה נכנעו בין אלפיים לשלושת אלפים חיילים מהצבא העותומאני והממלוכי, תחילה החזיק אותם נפוליאון כבולים במתחם ,לאחר ימים ספורים החליט להורגם ,בטענה כי החיילים השבויים הללו,הם חיילים שבויים שנשבו בחצי האי סיני ,וששוחררו על ידו כאשר הבטיחו ונשבעו שלא ילחמו כנגדו, האמת המרה היא ,שהסיבה לרציחתם הייתה בעיה לוגיסטית של מזון ושמירה ,על כמות השבויים הרבים שנפלו בידיו .

האגדות מספרות, כי מי שגרם לכניעת הכוחות הממלוכים ,היו שני שלישיו הצבאיים ,שאחד מהם היה בנה של רעייתו ג'וזפין,שפנו את הנצורים בגבעה ביפו,והגיעו אתם להסכם הכניעה,אלא שנפוליאון רתח על ההסכם וביטלו,כיוון שהתנגד לו וטען שהוא נעשה מאחורי גבו וללא ידיעתו ,לכן החליט לחסל את השבויים ,שנלקחו בקבוצות לחוף הים ונורו או נדקרו בכידוני החיילים.

סיפורם של שני התילים הנקראים תל נפוליאון

בארץ ישנם שני תילים הנקראים תל נפוליאון ,אחד בצפון תל אביב על גבול העיר רמת גן ומתחם שבע הטחנות של הירקון, התל השני נמצא מערבית מכביש עכו ראש הנקרה,לאורך שנים ,נוצרה האגדה כי תל נפוליאון ביפו נבנה בעזרת חייליו ,על מנת שיוכל להשקיף על הלחימה וההפגזה של חומות יפו הנצורה,אלא שהארכיאולוגיים שחפרו בתל ,מצאו כי התל מכוסה ומסתיר שרידים וממצאים ארכיאולוגיים, מתקופת של שלושת אלפים שנה לפני הספירה,שבהם חיו אנשים במקום.  

חלק מההשערות מספרות כי על התל הוקמה העיר רקון (נחל הירקון) , נתגלו ממצאים רבים מתקופת הברונזה השנייה,התל שגודלו כארבעים אלף מטר מרובע,גובהו כשלושים וארבע מטר ,התל מחולק לשני חלקים החלק הצפוני הגבוה יותר מהחלק הדרומי,שכבות הערים הכנעניות ניכרות בשטח במגוון צבעים שונים של השכבות ,כמו אדום,לבן וחום.  

ממצאים מתקופת הברונזה מציגים את חיי המסחר הימי בין הנמל בשפך הירקון לבין המדינות הסמוכות כמו קפריסין, בממצאים נוספים מתקופות שונות שנתגלו גם הטמנת שלדים בכדי חרס,נמצאה חותמת שלטונית הכפופה לשלטון המצרי מתקופת המושל המצרי בייברס,כמו כן נמצאה חיפושית שלמה ,שעליה כיתוב בכתב החרטומים ,אשר שימשה גם כחותמת ,המסמנות את אל השמש והאור, ממצאים נוספים שנמצאו היו,כתב יתדות חרוטים על חרסים.

תל נפוליאון מול חומות העיר עכו

תחילתו של התל בתקופת הברונזה הראשונה ,לפני כשלושת אלפים ומאתים שנה לפני הספירה ,ישוב שהתחסל והוקם בשנית בתקופת הברונזה השנייה,בין 1500-2000 שנה לפני הספירה.

במאות החמש עשר לפני הספירה התרחבה העיר על התל כאשר שימשה כנמל חשוב בשפכו של נחל נעמן כיום,למסחר וכניסת סחורות מנמלי הים התיכון והמסחר עם קפריסין,נמלי הים האגאי ,בתקופת הברזל בעת שהארץ נכבשה בידי עם ישראל ,התגוררו בעיר אנשי ים של שבט שרדנה.

בפלישה של סנחריב לארץ ישראל הושמדה ונשרפה העיר שעל התל,היא שופצה נשרפה שוב וננטשה,בתקופה הפרסית החל תזוזת העיר לכוון שפת הים העיר עכו של היום,כאשר אזור המגורים בתל ננטש לחלוטין בעת העברת ההתיישבות,המסחר והנמל למיקום החדש.

המשך הכיבוש בארץ ישראל

לאחר כיבוש העיר יפו,המשיך נפוליאון וצבאו במסע צפונה לכיבוש חיפה ,ולהטלת מצור על העיר עכו,אלא שבדרכו נתקל במצודה הצלבנית קקון בשרון ,שבה התבצרו חיילים עותומאניים,וניהל קרב שגבה ממנו אבדות לא קלות,גם בזכות מלאכת רמייה של משיכת חיל הפרשים הצרפתי בפיקודו של המפקד לאן,לכוון הרי שכם,שם הוכנסו הפרשים הצרפתיים למארב וחלקם הגדול הושמד, נפוליאון כעס על אובדן מטופש זה וצעק על המפקד לאן כי חייליו לא באו להגיב על חוצפתם של הממלוכים אלא לכבוש את רצועת החוף לכוון צפון.

בהמשך הלחימה נכבשה העיר חיפה ללא קרב, אלא שאסון נוסף התרחש בזכות הצי הבריטי ,שלקח בשבי את הצי הצרפתי, שהוביל בדרך הים את התותחים הכבדים שהיו מיועדים להפציץ את חומות העיר עכו,לאחר תפיסת התותחים נמסרו אלו מידי הצי הבריטי לנצורים בעכו, והם השתמשו בהם כנגד הכוח הצרפתי.   

תוכניותיו של נפוליאון לכבוש את עכו נכשלה,(ספור תל עכו )הן מבחינת רוח הלחימה של הנצורים שידעו כי אם ייכנעו לצבא צרפת הם ירצחו כמו חבריהם בעיר יפו ,נפוליאון קיווה שכאשר יכבוש את העיר עכו,יפלו לידיו אוצרות כסף רבים ,שבהם ישתמש לחמש צבא מתנדבים גדול מבין הלאומים החיים במרון ובסוריה על מנת שיתקוממו ויצטרפו לצבאו בכיבוש סוריה ומשם לכיבוש הממלכה העותומאנית.

על מנת להבטיח את האזור החשוף מצדדיו ולדאוג להספקת מזון סדירה,נשלחו כוחות צבא בידי נפוליאון לכבוש חלקים מהגליל והם אפילו תפסו את מעבר גשר בנות יעקב ופאתי קוניטרה והעיר צור,את הערים טבריה ,צפת ונצרת,אלא שמולם התכנסו כעשרים אלף חיילים ממלוכים באזור עמק יזרעאל בראש הקרב התייצב נפוליאון עם כמות חיילים קטנה כנגד העומדים מולם,אך ברשותו היו תותחים ותותחנים מאומנים,כתוצאה מירי תותחים יעיל, הצליחו הצרפתים להביסם ,כך נתפנה נפוליאון וצבאו להמשיך במצור על עכו.

במסעו של נפוליאון לכוון עכו ,וכאשר הגיע למצור על העיר שלח שני כוחות של חיילים על מנת לחסום דרכים ולמנוע תגבורות ומזון לנצורים בעכו מעבר הירדן ,כוח אחד נשלח לנצרת ומשם לטבריה והתמקם באזור גשר בנות יעקב , כוח נוסף בן בן 3000 חיילים שבראשם עמד הגנרל יאן באפטיסט קלבר ,שנע על ציר עמק יזרעאל והתמקם על ציר הדרכים באזור עפולה ,באזור תל עפולה בשמו הערבי תל פולה ובשמו מימי הצלבנים קאסטרו פולה , תפקידו העיקרי של הכוח היה לעצור תגבורות מאזור שכם, סוריה ומעבר הירדן .

הצבא הערבי שמנה כחמש עשר אלף חיילים ,הצליח לחדור דרך חלקו הצפוני של העמק ולהתמקם לרגלי הר תבור, אדמת העמק עדיין הייתה מלאה בבוץ כתוצאה מגשמי החורף, הצבא הצרפתי הדף את הכוח הערבי לכוון מרכז עמק יזרעאל ולאזור נחל הקישון הבוצני ,דרך נחל דבוריה שהיה לרועץ לכוח הערבי שהתבוסס בבוץ ולא היה יכול לו .

יש הרואים בקרב בין הכוחות ,שחזור של הקרב בין דבורה הנביאה לבין הכוח הכנעני בעבר, מכוון שהצבא הערבי בוסס בבוץ ,למרות יתרונו המספרי של הכוח הערבי ,לא היה יכול לכוח הצרפתי שהכה בהם גם בעזרת תותחים ,דבר שגרם לשארית הכוח הערבי לנוס .

נפוליאון וניסיון כיבוש עכו

את נקודת הפריצה לעכו והחלק החומה שהופגז היה באזור החומה של הפינה הצפון מזרחית ,שלידה ניצב מגדל בורג אל קומנדאר , מגדל פינתי בחומה החדשה שבנה המושל אחמד אל גיאזר ,המגדל מכונה גם מגדל הפינה ובערבית בורג אל זאוויה ,המגדל נושא את שמו של קצין הצי המלכותי הבריטי תומס אולדפילד שנפל בקרב המצור על העיר עכו .

שרידי מגדל השמירה המרשים הניצב בפינת חומת העיר בחלקה הצפון מזרחי, המגדל הוקם בעת שהמושל אחמד אל ג'יזאר שיקם ושיפץ את חומות העיר עכו ואף הציב עליה בקטע הזה סוללת תותחים ,בקומת הממסד של החומה נימצא כיום מוזיאון אוצרות בחומה ,בחללים ששימשו הן למגורי החיילים העותומאניים והן כמחסנים ותחמושת צבאיים.

בנקודת ניסיון הפריצה הצרפתית, הוקמה בהסתר חומה שנייה פנימית בידי חיים פרחי כמוח שמאחורי ההגנה על עכו, במסגרת תפקידיו  כיועצו ואיש סודו של אל ג'זאר, הוא שימש גם יועץ מלחמתי בניהול המלחמה, פרחי והמפקד הצבאי דה פיליפו, נלחמו כנגד נפוליאון מלחמה אכזרית, אך רבת תחבולות .

נפוליאון ניסה לכבוש את העיר גם באמצעות חפירת מנהרה מתחת לחומת העיר ולפוצץ בה כמות גדולה של חומר נפץ על מנת לגרום להתמוטטותה , אלא שלא היה לו מספיק חומר נפץ ותוכנית זאת נכשלה, נפוליאון ניסה לפרוץ ולמוטט את החומה בירי תותחים, אלא שתותחיו הקטנים שנותרו לו ,לאחר שתותחיו הכבדים נפלו בידי הצי הבריטי בעת שהובלו דרך הים לעכו, תותחים שנמסרו לידי הנצורים והופעלו כנגד נפוליאון עצמו מבעד לחומות העיר.

בשיאו של המצור כאשר לבסוף נפרצה חומת עכו, ובהמשך תוך אבדות קשות ניסו חיילי נפוליאון להיכנס אל העיר פנימה, ונתגלתה להם האמת המרה ,כי במהלך השבועות מאז החל המצור בנו פרחי ודה פיליפו חומה נוספת, מספר מטרים מאחורי החומה שנפרצה .

בגיא ההריגה החדש של חדירת חייליו של נפוליאון ,במרווח שבין החומה החדשה לזאת שנבקעה בירי תותחי נפוליאון ,נהרגו חיילים רבים של נפוליאון כיוון שהיו כמו ברווזים במטווח ,למגנים שעמדו במרומי החומה השנייה וטבחו בחיילים הצרפתיים.       

במהלך הקרב והמצור היבשתי ,הצי הבריטי הצליח להכניס ,תחמושת ,מזון ואנשים לתוככי העיר עכו בדרך הים ,אל מול המחסור ,שהחל לתת את אותותיו בצבא הצרפתי במיוחד באבק שריפה ובאמצעי מלחמה כאשר הבין נפוליאון לאחר חמישים וארבע ימי לחימה כי אפסו סיכויו לכבוש את עכו ,החליט לסגת דרומה לכוון מצרים.  

 תחילת הנסיגה של צבא נפוליאון בחזרה למצרים

בתחילה נשלחו הפצועים דרומה בדרכם לעיר יפו, יחידתו של הגנרל ג'ונט שישב בנצרת ושלט גם על צפת וטבריה ,נצטוותה לפרק את מחסני הלוגיסטיקה ,להשמיד את כול מה שלא יוכל לשאת בדרכו לכוון העיר יפו.

הכוחות של נפוליאון שצרו על העיר עכו , החלו את נסיגתם במחצית מאי 1798,בדרכם לכוון העיר יפו ,הכוחות עזבו בשקט גמור לבל יבחינו הכוחות הנצורים בנסיגה,בשטח נשארו לאבטח את הנסיגה כוחותיו של הגנרל קלבר , עד שהכוח העיקרי חלף על פני רכס הכרמל.

אז עזבו כוחותיו של גנרל קלבר את החפירות ועמדות ירי התותחים מסביב לעיר עכו והחלו את נסיגתם, כשהגיע הכוח של קלבר לנהר הקישון הוא פוצץ את גשרי המעבר שניבנו בידי הצרפתים בדרכם לכיבוש עכו,על מנת להקשות את המרדף אחריו , בנסיגתו נאלץ קלבר להשמיד ולזרוק לים את תותחיו הכבדים ולשרוף את עגלות התותחים,התותחים הכבדים  ששקעו בחול ,ננטשו באזור מכמורת ,גם משום שלא הייתה אפשרות להובילם בדרך הים למצרים,23 תותחים נמצאו בידי הכוח העותומאניים שדלקו אחרי הצרפתים ,תותחים אלו הובאו לתצוגה בעיר עכו.

בנמל מאולתר בטנטורה הועלו חלק מהפצועים והחולים על אוניות צרפתיות שחשו לחוף והפליגו איתם לנמל יפו,שם הורדו לקבלת טיפול רפואי ,הצבא הצרפתי המשיך להתקדם חלף על פני קיסריה והגיע בחזרה ליפו ב 24,5,שם נחו הכוחות בהפסקה והתארגנות להמשך המסע במשך שלושה ימים,את הזמן הזה ניצל הכוח הצרפתי,להשמדת מצודות העיר יפו.

בעיר יפו הועמסו חלק מהפצועים על אוניות להמשך טיפול במצרים, אלא שאוניות אלו ,נפלו בידי מפקד הצי האנגלי סידני סמית ,שפיקד גם על הגנת חופה של עכו בימי המצור,החלק האכזרי של הטיפול בפצועים הייתה,פקודתו של נפוליאון להרעיל את כול חולי הדבר ופצועיו שהגיעו ליפו,כיוון שחשב שאלו יעכבו את נסיגתו הרגלית לכוון מצרים,בפועל נמצאו רק כחמישים מורעלים ביפו לאחר הנסיגה.

האגדה ממשיכה כי נפוליאון ,כאשר הוריד את פקודת ההרעלה ,אמר לרופא שייתן לחולים אופיום להקלת הכאב בטרם ירעילם ,אך הרופא השיב כי עבודתו היא להחיות חולים ולא למלא אותם באופיום או להרעילם, מפקד הצי הבריטי סידני סמית סיפר לאחר מכן, כי רק שבעה פצועים חיים נתגלו בבית החולים ביפו בעת שנכבשה לאחר נסיגת הצרפתים, כוחות של מהנדסים תורכיים ואנגלים החלו מיד לשקם את מצודת העיר יפו שנפגעה.

האגדות ממשיכות ומספרות, כי בכדי לעבור בהסתר בנסיגתו מיפו ,ולהסתתר מירי תותחי העותומאניים שדלקו אחריהם ,העדיף הצבא לחלוף בתוך פרדסי עצי הדר ולימונים , כיוון שהמרווח בין העצים היה צר ,עקרו חייליו פרדסים שלמים למעבר העגלות והכוחות ,כתוצאה מפעולה זאת נגרם נזק גדול לפרדסים ,ובמיוחד לפרדסי עצי הלימון,עוד ממשיכות האגדות ומספרות על הריסת כפרים,מבנים וגשרים, השמדת שדות גידולים בידי החיילים הצרפתיים,בדרך נסיגתם דרומה.

סדר הכוחות של הנסיגה כללו אבטחת האגף המזרחי ומעבר דרך רמלה ,בידי כוח צבא בראשות הגנרל רניה ויחידות הפרשים , במסלול המרכזי הוליכו הכוחות של הגנרלים לאנס ובון , את אבטחת המאסף אבטח גנרל קלבר ,שיצא יום לאחרי יציאת הכוח העיקרי מיפו.

בתחילת יוני הגיעו הכוחות לרצועת עזה ואל עריש,במקום השאיר נפוליאון חיל מצב והחל את מסעו במדבר לכוון מצרים,אלא שהדרך הייתה קשה ביותר ,מהקטע של הכניסה לכוון ארץ ישראל ,כתוצאה ממחסור במים לשתייה ומתנאי חום כבדים בתקופת שנה זאת.

לפני הכניסה בחזרה למצרים פוצל הכוח הצרפתי לשלושה כוחות ששלטו על אזורים שונים במצרים,כאשר הכוח העיקרי בראשות נפוליאון התקדם לקהיר.

התבססות במצרים לאחר הנסיגה מארץ ישראל

לאחר שהתיישב הצבא הצרפתי במצרים, נתגלה כי החיילים העותומאנים שדלקו אחריו  ובתמיכת הצי האנגלי מתכוונים לפלוש למצרים ,שוב דרך מפרץ אבוקיר,הצבא הצרפתי נערך לקרב , בקרב הזה בין מחצית חודש יולי לסופו,נחלו שוב העותומאניים תבוסה , בהטבעת אוניות ואלפי חיילים ומן הכוח שהצליחו העותומאניים להנחית על החוף , תבוסה זאת הוציאה את התיאבון העותומאני לסלק את הצרפתים ולכבוש את מצרים .

חודש לאחר תבוסת העותומאניים בקרב , החליט נפוליאון כי אין ערך להשארת החיילים הצרפתיים ,על אדמת מצרים ובמחצית אוגוסט עלה על ספינה עם מרבית קציניו הבכירים והפליג לצרפת ,בטוענה שהוא יוצא לשלושה חודשים,במקומו הוא מינה את הגנרל הצרפתי קלבר למפקד הכוחות הצרפתיים במצרים, שלאחר תקופת מה נרצח בידי מתנקשים מצריים במפקדתו.

בדרכו כמעט נפל בשבי הצי הבריטי אך ספינתו נמלטה והוא נחת בחופי צרפת בתחילת חודש אוקטובר,הגיע לצרפת שם המשיך לפריז ,עזר במרד כנגד הממשלה הקיימת והתמנה כקונסול ראשון (ראש ממשלה) של הממשלה החדשה בצרפת.

אחרית דבר

בלחימתו בארץ ישראל הצליח נפוליאון לנצח בקרבות את הצבא הממלוכי ,המצרי והעותומאני שהתארגן בדמשק למלחמה כנגדו, נפוליאון נכשל בכיבוש עכו,כיוון שסבל ממחסור בציוד ובאבק שריפה לפגזי תותחיו,צבאו סבל ממחלת הדבר ,ומתלאות ועייפות הדרך עד שהגיע לעכו,גם בנסיגתו הצליח כולל בקרבות שערך בדרך נסיגתו,נפוליאון ניצח והביס את הכוח הימי והחיילים העותומאניים שניסו לסלקו ממצרים .

כאשר נשאלת השאלה ,האם נפוליאון היה מצליח בכיבוש עכו ,וממשיך צפונה לכוון כיבוש סוריה ואולי חלקים מתורכיה , היה ממנה את עצמו כקיסר המזרח ,מה היו פנייה של ארץ ישראל בתהליך ההיסטוריה.



 
 
 
בניית אתרים - שרקור