דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ראש פינה סיפור מעברת ראש פינה

 

תחילתו של מחנה (מעברת ראש פינה ) ,שהוקם צפונית לבית המכס של ראש פינה, ליד עצי האיקליפטוסים שניטעו במלחמה כנגד הביצות ,כמפקדת חיילי משטרת הגבולות של הממלכה הירדנית, לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטיים,נכנסה למחנה מפקדת חיל הצנחנים השביעית(הכלניות) ,כאשר פינו את המחנה הצבא הבריטי , נכנסו למחנה אנשי הלגיון הערבי טרם מלחמת השחרור.

לאחר שחרור הגליל במלחמת השחרור, נכנסו למחנה יחידות של הצבא הישראלי והמקום הפך למחנה מעבר ומיון צבאי,כשפינו כוחות צה"ל את המחנה בשנת 1948-9 ,שימש המחנה הצבאי כמחנה מעבר לעולים, המתיישבים הראשונים במחנה המעבר היו עולים מתימן ,חלקם של עולים אלו עברו למחנה זנגריה , לאחר זמן מה בעת שזרם העולים גבר הפך מחנה המעבר למעברה.


מעברת זנגריה הוקמה על אדמות הכפר הערבי הנטוש זנגריה , כיוון שמתיישביו הראשונים היו העולים מתימן שפונו ממעברת ראש פינה ,כונתה מעברה זאת מעברת ראש פינה (זנגריה א') בשנת 1952 כאשר עזבו בני תימן ,אוכלס בעולים מכורדיסטאן ומרוקו ,אז הפכה המעברה למושב אליפלט .

בתי מעברת ראש פינה (ששימשו כמחנה צבאי בריטי) היו פחונים עם גג פח גלילי מקומר חלקם צופו בטיח ואבן מבחוץ , חלקם שימשו למגורים וחלקם כמחסנים , הצרה שמבנים אלו ששימשו בהמשך כמעברה ,לא קיבלו טיפול מונע להגנתם ולשימורם ,והשלג הראשון גרם לקריסתם של גגות המבנים מהכובד לתוך המבנים,עקב כך התגייסו חברי הקיבוצים, איילת השחר,מחניים,החושלים וכפר הנשיא, שהיו שייכים למועצת הגליל העליון ,לעזרת המעברה והחלו בפעולות שיקום ועזרה לאחר נזקי השלג והחורף.
 

חברי הקיבוצים בנו כשלוש מאות צריפים חדשים ושיפצו ישנים,הם סללו מדרכות וחיברו את הצריפים למערכת החשמל ,ביערו את שדות הקוצים ופינו את האשפה ובחנוכה בשנת 1950 כמו בנס חנוכה ,דלקו פנסי הבתים והשבילים בתאורת החוץ במעברה .

בנוסף הוקם במעברה בית ספר בערכי תנועת העבודה לשמונים תלמידים,ומכיוון שמשפחות העולים היו עניות ,הוקם כחלק מבית הספר, מטבח פועלים שסיפק שתי ארוחות ביום לתלמידי בית הספר , לידו הוקם גם בית הכנסת לטובת תושבי המעברה המסורתיים.

הסוכנות והמועצה האזורית ובעזרת מטפלות ומחנכות מקיבוצי הסביבה ,הקימו גם בתי ילדים וגנים לילדי הגיל הרך, בהמשך הוקמה מרפאה במעברה, ששרתו בה אחיות מהקיבוצים הסמוכים ,המעברה תיולה במערכת צינורות ביוב ומים זורמים.

במעברה הוקמה צרכנייה וחדר חלוקת ביגוד והנעלה חלקם יד שנייה, התלושים ששימשו לחלוקת המזון (ימי דב יוסף ),רוכזו בידי הנהלת המעברה למניעת ספסור, המועצה גם שימשה צינור, לרכישת ציוד חורף ושמיכות בצורה מרוכזת ובמחיר מופחת בעבור המעברה .

הבעיה העיקרית של תושבי המעברה שבה התגוררו עולים מתשע מדינות שונות ,הייתה תופעת האבטלה שנבעה ממחסור בעבודה לתושביה,שהווה את הבעיה העיקרית של מאתים המשפחות, שמנו כאלף מאתים נפש ,לימי חורף הקרב ובא .

אגדה נוספת מהווי המעברה ,מסופרת על צעירה מהמעברה שנחשדה בגניבה ,נעצרה בידי שוטר והובאה לחדר המעצר,בעת שהשוטר ישב לרשום את דוח החשדות,הבחין השוטר העברי ,כי שעונו נעלם מעל ידו ,מיד נזעק לחדר המעצר ומצא את שעונו מתחת למזרון העצורה.

בבית המכס הישן שליד המושבה הוקמה לשכת עבודה ,שכונתה כותל הדמעות,לשכת העבודה ,לא הצליחה לספק עבודה למרבית התושבים במעברה,במיוחד בחודשי החורף שאז התמעטה העבודה היזומה וההתמרמרות גברה בקרב התושבים, במיוחד עקב העיכוב בתשלום שכר העבודה לפועלים שנשכרו לעבודות אלו.

השכר שהתעכב מעבודה היזומה בקבוצי הסביבה ,גרם להתפרצויות זעם ,במיוחד שאנשי לשכת העבודה שאליהם הופנו הצעקות ,שלחו את המתלוננים לקיבוצים לגביית כספם במקום לטפל בבעיה בעצמם, שיטת התשלום שהייתה נהוגה כשהלחץ עלה ,לתת לעובדים אלו מפרעות חלקיות .

כיוון שלחץ הפרנסה העיק בצורה חמורה ,החלו התושבים צועקים כי יש לפטר את העובדים הממשלתיים ,ולבחור נציגות שונה לוועד מועצת המעברה,למעברה הצטרפו עוד עולים והלחץ החברתי של הגלויות השונות וקשיי הפרנסה יצרו לחצים שיצרו התפוצצויות וריבים בלתי פוסקים, דבר שיצר כר פורה למחרחרי ריב ולאופוזיציה כנגד הממשלה.

אגדה עסיסית מספרת על אשת בשנות העשרים לחייה שנישאה לזקן כבן שישים ,שהגיעה  יום אחד לראש ועד המעברה ועל גופה ופניה סימנים כחולים של מכות, כאשר הוזמן הבעל לברור נתברר כי הבעל עבד ובמקום להשקיע את שכרו בפרנסת הבית ,הוא בחר להשקיע אותו בבית המרזח של המעברה.

בצר לה וממצוקתה ,החלה האשה לעבוד לפרנסת המשפחה במושבה ראש פינה, בעלה של האשה ,התנגד שאשתו תצא לעבודה מחוץ לבית  וטען כי אין מי שישמור על הצריף והילדים,עוד תרץ הזקן את רכישת המשקה החריף , שבטנו החולה דורשת שתייה חריפה בכמויות גדולות, חשב ראש הוועד ופסק, כי האשה תפסיק לעבוד ,בתנאי שבעלה ייתן את שכרו לפרנסת הבית,כאשר ראה הפוסק את פניו של הזקן שנעצבו ,הוסיף בסיכום הברור כי על האשה לרכוש בקבוק יין בכול יום שישי.

בעיה נוספת בשנות החמישים ,עוררה מורת רוח ומרד בקרב העולים ,שהגיעו ברובם עם אורך חיים מסורתי ודתי , עולים אלו דרשו כי חינוך ילדיהם יתנהל ברוח מוסדות דת ולא בדרך של ערכי תנועת העבודה ניגוד הרצונות הללו לחינוך דתי .

חוסר ההבנה לחינוך הדתי ,גרם למאבק של מלמדים דתיים בבית הספר החילוני והחל מאבק ענק לקביעת איזה חינוך יקבלו בני העולים במעברה, ראשי משפחות העולים סרבו לשלוח את ילדיהם לבית הספר החילוני ,ונוצר משבר חינוך גדול שהתפשט גם לסביבה ובעיקר לשכונות העולים החדשות ,שהוקמו בעיירה חצור למפוני מעברת ראש פינה.

מיעוט הדירות החדשות בחצור אל מול מספרי העולים הגדולים שפונו מהמעברה לשכונת א' החדשה ולאחריה לשכונה ב' ,יצרו לחץ ולכן בתחילה ,שוכנו רבים בצריפי פח (פחונים) משופרים יותר משהיו להם במעברה, בשלב השני עברו העולים לצריפי עץ ,לאחר מכן עברו למבני רכבות מקוביות הבטון, שנבנו בעבורם וחיו בדירות קטנות וחסרות מרווח ,וכך הזקינו הדירות עם דיריהם העולים, בעיה נוספת הייתה ערבוב הגלויות והתרבויות, שגרמו למתח בין דיירי מבני הרכבות.

בנקודת זמן זה החל לפעול הצבא ,בעזרה חומרית ותרבותית על מנת לעזור לתושבי המעברה ,נערכו אסיפות עם תרגום של דברי הנואמים בכול שפה ושפה על מנת שכול תושבי לאומי העולים יבינו את הנאמר.

לקראת השנים 1954-5 החליטה הממשלה לבנות כשלושת אלפי מגורי קבע לעולים בחמישים וחמש המעברות שבהם חיו כחמש עשר אלף משפחות ,בין המעברות הראשונות שפונו הייתה מעברת ראש פינה.

אלא שבמעברה נותרו כשלושים וארבע משפחות שסירבו לעבור לעיירה חצור ודרשו פינוי לעיר חיפה, דבר שגרם בשנת 1957 לעשר משפחות ובהם שלושים עולים מבוגרים וילדים ממעברת ראש פינה ,לעלות לבניין הסוכנות היהודית בחיפה ולהתנחל אל מול המבנה בשביתה .

בין הטענות שהועלו על ידם שכול המוסדות פונו מהמעברה ושהפרנסה לתושבים הנותרים נותרה כעשרה ימי עבודה בעבודות דחק , לאחר שבוע של שביתה חזרו העולים למעברה לאחר שהובטח להם טיפול בעניינם ,חלק מהשובתים חזרו חולים לצריפם כתוצאה מפגיעה של איתני הטבע.



 
 
 
בניית אתרים - שרקור