דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

בדואים נודדים ואוהלם בנגב

 

את ביתם מכנים הבדואים בית השערות (בית אל שער) על שם שערות הכבשים והגמלים השזורות ביריעות האוהלים שמהם מורכב האוהל , כיום אין הבדואים בארץ ישראל מייצרים את אוהליהם אלא רוכשים אותם מעבר לירדן שם עדיין שבטי בדואים היודעים את המלאכה .

את האריגים העשויים משערות העיזים והכבשים אורגות הנשים מעדר המשפחה,אך ישנם שבטים שאינם מגדלים צאן , רוכשים את חומרי הגלם משבטים מגדלי מקנה הנקראים מעאזה ,הבדואיים העשירים רוכשים את האוהלים המוכנים מסוחרים העוסקים בממכר אוהלים.

בדרך כלל יהיה גודלו של האוהל המשפחתי כשבעה מטר אורכו ושנים וחצי רוחבו ,בחלקו תעבור מחיצה שתחלק את האוהל לשטח המגורים והבישול ואזור הנשים ,חציו השני של האוהל משמש כסלון לאורחים ולמפגש הגברים ,בחלק זה יוגשו ספלי הקפה והאוכל למתארחים.


בעת החורף מכניסים הבדואים את הגדיים ,הטלאים והבכרים הצעירים של הגמלים לחלק האירוח על מנת להגן עליהם מפגעי החורף , כאשר מגיע אורח עוברים בעלי החיים הצעירים לאגף המגורים,

במרכז חלק האירוח תבער אש תמיד במדורה לצרכי הכנת הקפה,כמובן שגודלו של האוהל ניכר במידת עושרו של בעליו ומעמדו כראש השבט או בני משפחתו הקרובים,קיימים אוהלים גדולים המכונים הבית או בשפה הערבית אל מושבעה ,(בעל שבעת החדרים) ,תמיד פתחו של האוהל יופנה לכוון שהרוח אינה נושבת ממנו.

מוטות התמיכה של האוהל הכלונסאות ניתנות להזזה על מנת להרחיב או לצמצם את האוהל,מיקומו הטופוגרפי של האוהל מותנה מעונות השנה ,כאשר בחורף יהיה מיקומו למרגלות הגבעות ועמקים כהגנה מפני הרוחות ,אך ייתן הבדואי את דעתו ,לגובה מספיק במדרון, שלא יחווה את מימי השיטפון שעשוי לקחת בזרמו את כול רכושו, בעונות היבשות יעלה האוהל לחלק גבוה במדרונות על מנת לזעות ברוח שתקרר את האוהל מקני השמש .

בדרך כלל במרכזו של מאהל השבט ומוקף באוהלי בני השבט ,יעמוד אוהל האירוח השבטי הנקרא שק או בסלנג שיח,אוהל זה משמש לכינוסים שבטיים,לאירוח וכחדר תפילה בחגים,לפעמים ישמש האוהל השבטי ככיתת לימוד לבני השבט הן לנושאי הדת והן ללימוד בסיסי של השפה.

הסיבות הגורמות לבדואי לנדוד הם הרצון למצוא מרעה לצאנו ,מים להשקיה ולשתיה אך גם פגעי טבע של רוחות חזקות ,מכת מזיקים יגרמו להם לתור שטח למחנה חדש,בתהליך הנדודים  ישלחו סיירים למציאת שטח חדש ורק לאחר שישובו יעמיס השבט את האוהלים והרכוש על בהמות המשא (חמורים וגמלים) והשיירה תחל את דרכה למקומם המגורים החדש,שיירת הנדודים נקראת בערבית צען שפירושו בעברית נדוד.

לכול שבט ישנם זכויות בלתי כתובות וחזקות על מיקום הקמת מאהליהם הנקראים א-דירה, ואסור לבני שבט אחר להתיישב עליהם אלא כאשר בני השבט בעלי הזכויות מאשרות מתוך ידידות להתיישב עליה לתקופה מוגבלת עונתית.

בדרך כלל הבדואים הגרים באזור באר שבע ,לא נדדו למרחקים גדולים לאדמותיהם ,מן הסיבה שחלקם מגדלים תבואה וחיטה בעונת החורף על אדמותיהם , או משכירים את אדמתם לגידולים חקלאיים ,ומשתמשים בשאריות הגידולים למרעה בעלי החיים שלהם לאחר הקציר.

בעונות שחונות גשמים נודדים הבדואים ,או מעבירים את עדריהם למרעה בצפון המדינה ובעמק הירדן ומצידו המזרחי של הירדן, מצב זה גורם לפעמים לסכסוכים בין הבדואים הנודדים שספחו לעצמם חזקות על אדמות שנרכשו בידי אנשים אחרים ולא מוכנים לשימוש באדמתם כאילו זה רכושם.



 
 
 
בניית אתרים - שרקור