דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

באר שבע בתקופת תחילת המנדט

 

באר שבע בראי התקופה בשנים 1925-1929
 
על פי דוח המנדטורי בארץ ישראל לשנת 1922 מנו הבדואים בארץ ישראל כחמישה שבטים עיקריים שמהם התפצלו כשבעים וחמישה שבטי משנה ,בסך הכול כמאה אלף ראש, רובם הגדול של שבטים אלו נדדו באזור באר שבע , זכויותיהם לא הוגדרו מעולם ,והמידע על גודל שטחיהם נבע רק מדרישתם לקבלת זכויות לעיבוד בשטחים הרבים שנתפסו על ידם באזור הנגב, כתוצאה מיצירת זכות החזקה על שטחים אלו ומהעדר סמכות שלטונית בימי השלטון העותומאני שמנעה גזל אדמות אלו .

 

שבטי הבדואים אף רכשו זכויות חזקה מסורתיות ,על הזכות למרעה לעדרי הצאן לאחר הקציר ,של האדמות שעובדו בידי הפלאחים,במיוחד פעולת גזילת הזכויות לאדמת המדינה היו השטחים שבהם היה קל יחסית למצוא מים מבארות שנחפרו לעומק קצר.



בנדודיהם של השבטים הבדואים במיוחד בקיץ הועברו בעלי החיים לאזורים בצפון ארץ ישראל ולאזור הבקעה ,יש אפילו כיתובים המספרים על מחלות השחפת שנדבקו בהם הבדואים משהייה באזורים מוכי מחלות בצפון .

 

כמובן שרעיית בעלי החיים בצפון בשטחים שלאחר הקציר ואחרים ותביעת זכויות החזקה עליהם, חסמו והפריעו לרכישת קרקעות בידי היהודים ברחבי ארץ ישראל ואף גרמו לסכסוכים רבים על השימוש בחלקות האדמה שנרכשו ועובדו בידי היהודים בחלקי ארץ ישראל.

 

אוכלוסיית באר שבע מנתה בשנת 1925 כשלושת אלפים תושבים ,אנשי הממשל בעיר תיארו את קצב גידולה כעיר השלישית הגדלה אחרי ירושלים וחיפה,המגרשים לבניה בעיר שעלותם בתקופה התורכית הייתה כעשר לירות תורכיות עלו למאתיים לירות ארץ ישראליות.

 

יש לזכור כי בתקופה העותומאנית הואצה גידולה של העיר על מנת להפכה למרכז לוגיסטי ושלטוני בדרום למלחמתם בבריטים לכיבוש כול חצי האי סיני ולהגיע למצרים, הסיבה השנייה הייתה להשתלט על שבטי הבדואיים שהניחו יד על הקרקעות הנטושות והחלו להתנכל לשלטון ולהחזיר את הסדר והשליטה על השטח הדרומי.

 

לכן המתיישבים הראשונים מיהרו לבנות בתים על אדמותיהם בעיר באר שבע והשכירום לפקידי הממשל וקציני הצבא ומשפחותיהם שתיישבו בעיר, לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר הבריטים שלטו בשטחי ארץ ישראל ,סבר הממשל החדש כי התושבים יפוצו לכול עבר וימשכו ניסיונות השבטים הבדואיים להשתלט שוב על הקרקעות .    

 

למרבית הפלא החליטו תושביה של העיר, לשמר את צביונה כעיר המפתח וכשער לדרום המיושב בדלילות,והעיר באר שבע החלה לקלוט מחדש תושבים והכפילה את מספר תושביה תוך תקופה קצרה , עבודה רבה הייתה לבנאים ולמהנדסי הבנייה בבניה העירונית שהחלה לצבור תנופה.

 

התושבים החדשים שהגיעו לבאר שבע הגיעו מהעיר חברון,עזה,מגדל,רמלה ומהגרים שהגיעו ממצרים ,בעיקר אנשים פשוטים שהפרנסה משכה אותם,העיר שבעבר ניכרה בכמות האנשים המשכילים מבין הפקידים ואנשי הממשל שגרו על פי מעמדם בשכונות משלהם  ועל פי ארץ המוצא ואף לבשו בגדים על פי מוצאם , החלו למצוא עצמם מתערבבים עם כאוכלוסיה החדשה שנכנסה לעיר.

 

 
למרבית הפלא החליטו תושביה של העיר, לשמר את צביונה כעיר המפתח וכשער לדרום המיושב בדלילות,והעיר באר שבע החלה לקלוט מחדש תושבים והכפילה את מספר תושביה תוך תקופה קצרה , עבודה רבה הייתה לבנאים ולמהנדסי הבנייה בבניה העירונית שהחלה לצבור תנופה.

 

התושבים החדשים שהגיעו לבאר שבע הגיעו מהעיר חברון,עזה,מגדל,רמלה ומהגרים שהגיעו ממצרים ,בעיקר אנשים פשוטים שהפרנסה משכה אותם,העיר שבעבר ניכרה בכמות האנשים המשכילים מבין הפקידים ואנשי הממשל שגרו על פי מעמדם בשכונות משלהם  ועל פי ארץ המוצא ואף לבשו בגדים על פי מוצאם , החלו למצוא עצמם מתערבבים עם כאוכלוסיה החדשה שנכנסה לעיר.  

 

תושבי העיר החלו לפתח תעשייה זעירה וחיים של מסחר ששימשו את שבטי הבדואים שמסביב,הסוחרים גם התאימו את מרכולתם לטעמם ולסגנון חייהם של הבדואים הנודדים, הוקמו  בתי מלאכה לרצענות ועבודות בעור ,לסריגה ,לצביעת בדים,קדרות כלי בית,צורפות , תפירת בגדים הותאמה ליצור קפטנים ומלבושים מבד ומשי , סנדלרות ליצור מגפים שבסוליותיהם הוצמדו פיסות ברזל כעמידות וחוזק.

 

כיוון שהעיר תפסה את מיקומה כמרכז הנגב ,החלו חיי המסחר וקבלת סחורות שאפילו הערים הסמוכות חברון ומגדל החלו לספק סחורה שהותאמה לסגנון החיים בנגב,השוק המרכזי החל לתפוח וסמטאות חדשות צורפו אליו ובהם חנויות ,דוכנים ,זאת בניגוד לסברה שהבדואים אינם זקוקים לסחורה רבה והם אינם חומרניים ,הסוחרים שהחלו לעבור ולגור בעיר ,נלחמו על כול חנות בכדי לשכור אותה ,כיוון שראו שהם מוכרים את סחורתם.

 

היו גם רוכלים שהעמיסו סחורות על גמלים וחמורים ויצאו ונדדו בין אוהלי השבטים הבדואיים הקימו אוהלים ומכרו סחורות ,כאשר הם נודדים בין המאהלים השונים,סוחרי השווקים והשוק המרכזי ,זכו בימי השבוע לשעות מתות רבות שבהם היו מנמנמים בפתחי חנויותיהם,לוגמים תה ומשחקים בטאולה (שש בש) .

 

הכול היה משתנה לקראת יום הכניסה (יום השוק) ,עוד בטרם עלה השחר,התמלאו הרחובות בשוק ובעיר בבעלי חיים עמוסי סחורות ושקים ,בתוצרת חקלאית שהובאה מרחוק , המסחר והרעש של בעלי החיים וההמון ,בתוספת קולות התגרנים והמשא ומתן למכירה וקנייה עורר את המתים מקברם בבית הקברות הסמוך.

 

כמובן עונת הקיץ שבה הוחזרו חובות מגדלי התבואה ללוים ,פלאחים אלו שלוו כסף לגרעינים לזריעה ולכלי עבודה ,  חזרו עם הסחורה והעבירו את חלקה בתמורה להלוואה כמובן תוך ויכוחים צעקנים לטיב הסחורה ולכמות הכסף שיש להחזיר , ולאחר סיכום העסקאות נטלו המגדלים הפלאחים את כספם והחלו לעבור בין הסוחרים לרכוש בגדים תכשיטים לבני הבית וסחורות וכלי בית הנחוצים להם.  

 

עונת הקציר שסוחרי התבואה קראו לה ימי האסיף ( התבואה והכסף שהלוו) זימנה את סוחרי התבואה לעיר ,לאחר שרכשו את גרגרי התבואה בשקים העמיסו אותם על הרכבת ושלחום ליפו ולצפון, משום מה נחשבו גרגרי התבואה של הנגב כסחורה טובה ליצור משקאות חריפים וחלק גדול מהם נשלח מעבר לים לבתי הזיקוק למשקאות באירופה.

 

שנת 1926 הייתה שנת בצורת קשה באזור באר שבע ,מכה נוספת הודעת הרכבת באוגוסט 1926 על ביטול הקו רפיח באר שבע שנסגר סופית בסוף יולי 1927 , גרם לשביתה בת יום של הסוחרים ותושבי העיר,באפריל 1927 נערכו בחירות לעיריית העיר ונבחרו חמישה חברי מועצה למועצה.

 

בשנת 1927 מנתה אוכלוסיית באר שבע כאלפים וחמש מאות תושבים , מתוכם כמאה ושלושים תושבים נוצריים,כשלושים תושבים יהודיים והשאר מוסלמיים ,עיר שפותחה בידי העותומאניים לשליטה על שטחי הדרום כנגד השתלטות השבטים הבדואים על השטח ,עיר ללא תשתיות של בתי חרושת וחקלאות של גידולי חיטה התלויים בירידת הגשמים בחורף,הרכבת בין עזה לבאר שבע פעלה פעם אחת בשבוע והנסיעה בדרך לכלי רכב שנפתחה בין עזה לעיר ארכה כשעתיים.

 

בפועל מחוץ לפקידות הממשלתית ,בעלי המלאכה הפועלים בעיר התאימו את מרכולתם ותוצרתם לצרכי שבטי הבדואיים הגרים באזור הנגב,בעלי העסקים סוחרים בעיקר עם הבדואים,בעיר שלוש תחנות קמח אחת של יהודים,שעיקר פרנסתם מטחינת גרגרים לתצרוכת הכנת הפיתות לבדואים,פרט לימי השוק השבועיים שעוררו חיים בזכות הסוחרים שהגיעו מערים סמוכות ועיקר המסחר בתבואות ומצרכי יסוד ,השעמום והשקט שלטו בעיר הדרומית.

 

מספר יזמים של שייחים עשירים ,ניסו לפתח מעט חקלאות ונטיעת פרדסים באזור באר שבע תוך השתמשות בבורות המים שבשטחיהם להשקייה,מעט עבודה יזומה לתושבי העיר, ניתנה בעבודה על הכביש בין עזה לבאר שבע ,אלא שמכרזי העבודה נמסרו לשייחים המתהדרים בתואר אפנדים ,שהעבירו את העבודות לקבלני משנה וכפועל יוצא השכר ששולם לפועלים היה נמוך מאוד.

 

למרות שהסחר בתבואה היה הבולט בחיי המסחר של העיר,התווסף לו המסחר בפחמים שאותם הכינו הבדואים משורשי עצי הרותם המדברי,הסוחרים גם סחרו הן בקנייה והן בהחלפת סחורות ,בצמר כבשים וגמלים,בעורות,ביצים ותרנגולות.  

 

בסוף שנת 1927 הגיע לביקור בעיר הנציב העליון הבריטי ,הנציב קיבל לידיו מידי מכובדי העיר וחברי המועצה מסמך שדן בשיפור מצב העיר ותושביה, ולהביא קו מים לעיר אך הבטחותיו נאמרו כלאחר יד וכך היו התוצאות  ,בפועל הלוו השלטונות לפלאחים כעשרים אלף לירות אנגליות לרכישת גרעינים וציוד לזריעה.

  

לאחר ביטול קו הרכבת בין רפיח לבאר שבע ,יצאו סוחרי באר שבע בהפגנה ,ואף שלחו לנציב קובלנה ,שבה טענו כי שינוע השעורים והחיטה מבאר שבע באמצעי תחבורה אחרים הגדילה את מחיר התובלה וכתוצאה מכך הם מפסידים ממון רב,כיוון שהרכבת הובילה כארבעים אלף טון שעורים וכחמשת אלפים טון של חיטה,אומנם הם מודים כי בתחילה השמשת קו הרכבת יניב הפסדים לממשלה אך בהמשך הם צופים רווחים משימוש מוגבר ברכבת.

 

במחצית שנת 1928 פנו תושבים של העיר ואף חתמו על מסמך שבו הם מבקשים להחיל על העיר בצורה חוקית את בית המשפט הבריטי ולבטל לחלוטין את המנהג להישפט בבית המשפט הבדואי על פי חוקי המדבר,כיוון שאין לחוקים הללו הצדקה שיפוטית חוקית , עוד מתארים כותבי המחאה על צורת המשפטים המתנהלת בכריעה על הרצפה ,הנאשמים אינם ראשים להיות מיוצגים בידי עורכי דין,ובחדר המשפטים מתנהלים עד עשרים משפטים בעת ובעונה אחת דבר המפריע עקב הרעש וההמולה לקבל דין צדק כי דעתום של השופטים מוסחת.

   

כיוון שבעיר באר שבע חסרו מקומות בילוי לאצולת העיר או גנים ופארקים ,והרכב התושבים החדשים יצרה את סגנון הבילוי של בתי הקפה ומקום המפגש הפשוטים ,החלו להתכנס בהם התושבים הפשוטים לאחר שעות העבודה .

 

מקומות אלו משכו את המטיפים לבדלנות איסלמית ואנשי דת והחלה לפעפע תורת שנאת הזרים והשונים,במקומות הללו החלו לדון בחיי היום במאורעות שקרו , כיוון שמיעוט אנשי השלטון שאבד להם כוח ההשפעה של המתינות , נכנסו מחרחרי הריב לנישה של שעות הפנאי במקומות המפגש ובשטיפת מוח החלו לשנות את הלך הרוח לקיצוניות .  

 

כוחם העולה החל לתת את אותותיו בהשפעה על בעלי בתים וחנויות שאין להשכירם לזרים יהודים (מוכר לכם) ,האנשים הפשוטים שעמל היום הקשה והפרנסה הדלה היו כר טוב לסיפורים ולשקרים שהושמעו באוזניהם שבהמשך אף החלה האמונה בהם.

 

מספרי הסיפורים טענו כי היהודים אינם מסתפקים בכניסה לעיר ושברצונם להשתלט על חלקים נרחבים של ארץ ישראל בעזרת הציונות,כתוצאה מכך התפורר הישוב היהודי שכלל כעשרים משפחות בבאר שבע והתפוגג בעיקר בעת המאורעות של 1929.  

 

כיוון שהלאומנות חלחלה גם כנגד השלטון הבריטי ,חדלו החיילים ואנשי המשטרה לבזבז את משכורתם בעיר בפרוץ המרד הערבי כנגד השלטון הבריטי והממון שידי התושבים ונותני השרות ירד פלאים וגרם לתסכול נוסף ולהתגברות השנאה כלפי זרים.

 

הגדיל לעשות מושל העיר באר שבע הערבי עארף אל עארף ,שהגיע למערת המכפלה בספטמבר שנת 1929 ונאם במסגד כנגד היהודים ואף הוסיף למאזיניו שלא לפחד כי השלטון מאחוריהם ,הועד הערבי אף ארגן את הבדואים המוסתים להיות מוכנים לקראת עליה לעזרת אחיהם המוסלמים בירושלים.    

       

לאחר פעילות רבה כנגד היהודים בכלל ,החליט השלטון המנדטורי להעבירו מתפקידו במחצית 1930 כמושל באר שבע לתפקיד אחר מעבר לירדן .      


בשנות השלושים עברו על אזור באר שבע שנים של בצורת ופשיטת הארבה ,מכה נוספת הייתה מכת מאורות וגידול מספרם של העכברים שפגעו בגידול התבואה,כתוצאה מכך יצאה הוראה ממשלתית לפלאחים באזור באר שבע לדחות את החריש והזריעה עד ירידת הגשמים על מנת שמים אלו יטביעו את העכברים במחילותיהם,הפלאחים שנהגו לחרוש את אדמתם ולזרוע את התבואה לפני הגשמים על מנת שהגידולים יקבלו מים לצורך גידולם.


הוראה זאת לא התקבלה בידי הפלאחים שמיאנו לקיים את הצו וחרשו וזרעו לפני בוא הגשמים, הבעיה העיקרית של הפלאחים הייתה בשימוש בחריש בבעלי חיים הרתומים למחרשות שפילחו את הקרקע בחריצים נמוכים, כתוצאה מכך גם העכברים נהנו וגם הגשם שטף את הזריעה באם היו גשמים חזקים ושיטפונות, לעומתם היהודים באזור חרשו בעזרת טרקטורים ומחרשות מכאניות מברזל שלהביהם חרצו לעומק את תלמי החריש המיועדים לזריעה.          

              

השלטונות המנדטוריים החליטו להפחית בתשלום המיסים שנקראו אז המעשר בשלושים אחוז,קמו הפלאחים מהאזור וכתבו מכתב לנציב כי יש להגדיל את ההפחתה בשישים אחוז כיוון שמצבם קשה ואין להשתית מיסים על האנשים הנמצאים בדרגה האחרונה של ההכנסות עקב מצבם הכספי, כך החלה להידרדר ההתיישבות בבאר שבע , חדלה הרכבת להגיע ממיעוט הסחורות והנוסעים והעיר הידרדרה לאחור

 

למרות הבעיה החמורה של המים באזור באר שבע התלות במימי הגשמים ,פרסם המהנדס הנדריקס , כי הועדה שבדקה את ארץ ישראל ופרסמה את הספר הלבן ,התייחסה לשטח כשטח מדברי שאינו בר גידולים חקלאיים,ואינו מתאים להתיישבות של תושבים רבים.      

 
המהנדס הנדריקס שהועסק מטעם ההנהלה הציונית בחקר נושא ההשקיה בארץ ישראל ,כי בדק פעמיים בשנת 1926 ו 1927 , את שטחי האדמה באזור באר שבע ומצא אותם מתאימים לגידולים חקלאיים באם יטפלו בנושא המים , הן מבחינת העברת קו מים לאזור והן בפתרון אגירת מי השיטפונות.      
 

התוצאה הידועה של גרוש היהודים מבאר שבע ורדיפת ההתיישבות היהודית בנגב ,גרמה לכניסת כוחות מצריים ואנשי כנופיות מוסלמיות ערב מלחמת העצמאות לבאר שבע , והשתלטו על חלק מהמבנים הציבוריים,עד אשר במלחמת השחרור שאז נכבשה העיר ושוחררה וחלה תקופת הפיתוח וחידוש צביונה של העיר .

 


       


 
 
 
בניית אתרים - שרקור