דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

באר שבע העתיקה

 

באר שבע נחשבת לאחת הערים העתיקות בארץ ישראל,חשיבותה הייתה גם במיקומה הדרומי ששימש למעבר לחצי האי סיני ולעבר הירדן ולאזור מפרץ אילת ,כיוון שאספקת המים שלה הייתה תלויה בירידת גשמים ובחפירת בורות מי תהום שזרמו והתאספו במאגרים תת קרקעיים ,נוצרה תלות בעונות גשומות של גשם אל מול עונות היובש והמחסור,מצב זה מנע שימוש נרחב והתבססות על גידולים חקלאיים.

 

ידוע היה כי לאחר שיטפונות המים בעת ירידת הגשמים בעונת החורף ,נהוג היה לחפור בורות מים בקרקעית נחל באר שבע לעומק קטן וליהנות ממאגרי המים לתקופת הקיץ הראשונים שהבינו את דרך החיים הזאת בשימוש במים לצרכיהם היו התושבים הראשונים באזור בתקופה הכלכותית בערך לפני כששת אלפים שנה.


תושבים אלו התפרנסו כתחנת מעבר ומסחר עם המדינות הסמוכות והרחוקות כמו באפריקה אנטוליה עירק וסוריה,תחילת הסיפור היהודי להתיישבות בעיר קשורה לסיפור התנכי של אברהם אבינו שהתיישב באזור תל באר שבע ,אברהם חפר בורות מים נטע עצי אשל ונלחם עם שבטי האזור על הזכות להתיישב בישוב ,לצורך זה אף כרת בריתות עם אבימלך שהיה מלכם של בני גרר .

 

העסקה הראשונה הרשומה בתנ"ך לרכישת אדמות ,נעשתה בידי אברהם אבינו בעת שרכש מאת עפרון בן צוהר החיתי את שטחה של מערת המכפלה להקמת אחוזת קבר,במחיר של ארבע מאות שקלי כסף,כאשר בני חת היו העדים לעסקה.

 

בפי זקני האזור הבדואים מסופרת האגדה למציאת באר ביר עסלוג, האגדה מספרת מתוך הסיפור התנכי של הגר האמה שנשלחה (גורשה), מביתו של אברהם אבינו בבאר שבע ,עם בנם המשותף ישמעאל , בדרכה הגיעו הגר וישמעאל לאפיק נחל רביבים ,בנקודה זאת נגמרו המים אשר בכליהם, אז הניחה הגר את בנה ישמעאל על הקרקע ,התינוק הבוכה הכה ברגליו על הקרקע ובכול נקודה שהילד בעט יצאו מים מהקרקע .

 

לאחר שהתבסס באזור והחל לגדל גידולים חקלאיים, סביב בורות המים שחפר,זאת בניגוד לשכניו הבדויים שהיו שבטי נודדים ,חשיבותה של העיר באר שבע עלתה בעת שלטון השופטים והמלכים שאז הפכה לשמש כעיר מחוז לסביבה

 

כמובן שכאשר שני יהודים נפגשים שלוש מפלגות מוקמות,כן נמשך הויכוח ההיסטורי לגבי מעמדה של העיר באר שבע בהיסטוריה הארץ ישראלית, יש הטוענים כי העיר הייתה מקום מגורים דרומי וזניח, חלק אחר של הטוענים ,מנסים להשתית את הדעה ,כי באר שבע קדמה לירושלים והתחרתה על הכבוד לשמש כעיר רוחנית,קדושה ודתית,בזכות טענתם כי העיר שימשה כשער לעולמות שבשמים מעל.

 

עוד מוסיפים בעלי דעה זאת כי באר שבע התחרתה בירושלים בהיותה מרכז דתי פעיל שהתחרה בירושלים,בין היתר מסתמכים הטוענים לגדולת העיר על פרשיות ,סיפורים וכתובים מתוך ספרי התנ"ך הכתובים בזכות הקשר המיוחד לאבותינו אברהם ויצחק אבינו ולסיפורם התנכי כולל חלום סולם יעקב .

 

עוד טוענים אנשים אלו כי מקום מעמדו של המקדש בעיר באר שבע התעצם ממתחרהו בירושלים,על פי סיפורי התנ"ך גם אליהו הנביא התחבא בעיר מפני המלכה איזבל בטרם יצא למסע להר סיני על מנת לדבר עם האלוהים  .

 

בעת גלות בבל ננטשה העיר מתושביה היהודיים והיא חזרה לשמש כעיר באזור העיר העתיקה של היום,לאחר עליית בבל לארץ ישראל של היהודים החלה שוב ההתבססות במקום קיימים ממצאים ארכיאולוגיים המאוששים כי בתקופת בית שני ,תקופת בית חשמונאי ועד התקופה הביזנטית שימשה העיר למגורי יהודים .


אך הויכוח נותר כמובן מי בעצם הרס את העיר ,או איזו סיבה הייתה לאשורים להרוס את העיר עד היסוד ,או האם העיר נהרסה בידי המלך יהודה חזקיה ,בתגובה למרד שפרץ נגדו בגין הריסת המקדש בעיר באר שבע בהוראתו כיוון שנמאס לו מהתחרות איזה מקדש חשוב יותר בירושלים או באר שבע ,למרות הויכוח הקיים, עדיין סבורים הארכיאולוגים, על פי הממצאים כי העיר נהרסה בידי האשורים ואכן שהיא נשארה שוממה מאות בשנים שלאחר הריסתה.

 

בעת הכיבוש המוסלמי בשנת 632 לספירה נחרבה וננטשה העיר וכך עמדה בשיממונה עד סוף המאה השמונה עשר ותחילת המאה התשע עשר , המציאות בפועל על סמך החפירות מוכיחות כי אכן נהרסה העיר לחלוטין .

 

בין אגדותיה המדווחות של העיר באר שבע הקיימת מהמאה השלוש עשר ,סיפר המבקר המוסלמי שנקרא יאקות וכונה אבן עראבי (בן הערבי),כי על פי האמונה היהודית והמוסלמית משמשת העיר כמעבר לעולם הבא,ועל פי האגדה כול המתים יגיעו לעיר ביום המכונה יום א סבע (מהמילה באר שבע ) על מנת להיכנס למעבר לעולם הבא שבשמים,על פי הפתגם הערבי המתים מגיעים ליום א שבע.

 

ניסיונות השתלטות של בני השבטים הבדויים על השטחים שננטשו בסוף המאה השמונה עשר ותחילת המאה התשע עשר ,הביאה את השלטון התורכי עותומאני לעשות סדר באזור ולהשתלט מחדש על האזור ולצורך זה הקימו מוסדות שלטוניים על הגדה הצפונית של העיר העתיקה של באר שבע.

 

שטחים אדמות שהבדואים השתלטו עליהם וטענו לבעלותם,נלקחו מידם בידי השלטון העותומאני שהשכירם לעונות לעיבוד חקלאי עונתי (גידול פלאחה וחיטה)בעיקר לראיסים שהגיעו מאזור עציון גבר.

 

חלק מקביעת המיקום החדש של ההתיישבות בבאר שבע ,נגרם מההבנה כי בנקודה הזאת גובה חפירת בורות המים למאגרי מי השיטפונות התת קרקעיים אינו מצריך עבודת חפירה גדולה,השלטונות העותומאניים הכניעו את שלושת שבטי הבדויים הגדולים שחיו באזור, והושיבו בעיר תושבים מוסלמיים שהובאו מחברון ומעזה .

 

באותה תקופה בעיר אף התגוררו מספר משפחות יהודיות בעיקר בתפקידי פקידות לטובת השלטון העותומאני,או הקשורים לתחנת הרכבת ועובדיה כמהנדסים ומנהלים,תושבים בדואיים לא חיו בעיר והתגוררו בשטחי אדמתם,השייחים הבדואיים אף בנו עת שטחים אלו בתים מפוארים מכספים שקבלו ממכירת חלק מאדמתם.

 

בתקופת מלחמת העולם הראשונה בשנים 1915-17 , גדל מספר תושבי העיר בזכות העובדים הרבים שעבדו בתחנת הרכבת ומחסניה ,בשימור מסילת הברזל וגשרי הרכבת,כמו עובדים ששרתו בשדה התעופה הסמוך של חיל המשלוח הגרמני ומטוסיו.

 

כאשר הגנרל אלנבי כשל בשתי התקפותיו לכיבוש מערך הגנת העיר עזה ,החליט הגנרל כי יש לכבוש את העיר הלוגיסטית באר שבע ולמוטט את הצבא התורכי במעוזיו בחצי האי סיני ממחסור במזון וחומרי לחימה,חיל המשלוח הרכוב האוסטרלי גויס למשימה ובסוף אוקטובר 1917 הצליחה התקפת הפרשים האוסטרלים והעיר באר שבע נכבשה .

 

בשנת 1924 בעת שיהודים החלו לרכוש אדמות באזור העיר באר שבע  ,הקים יהושוע חנקין שעמד בראש חברת הכשרת הישוב את משרדו בבאר שבע , את המשרד ניהל יששכר סיטקוב איש רחובות מאנשי השומר,שהחל את פעילותו שנה קודם לכן בקרב השייחים הבדואים שהיו בעלי הקרקעות באזור,בין ההצעות נבחנו שטחים בנגב הדרומי ובחצי האי סיני בחאן יונאס,עזה ובבית חנון.

 

המשרד שנשכר בידי חנקין וחברת הכשרת הישוב היה מבנה בן שתי קומות ,בקומה העליונה היו שני חדרי מגורים לעובדים ולמודדים,בקומת הקרקע היחו ארבעהחדרים ששימשו כמשרדים.

 

במשא ומתן השתתפו כמתווכים בין היהודים לבדואים ,סוחר נוצרי,כותב בקשות נוצרי לבתי המשפט ולשלטונות,שיחיים בדואים והמתווכים הירושלמיים שמואל עמוס ויצחק קווטינסקי עד לחתימת ההסכמים והעברתם  לרישום בטאבו התורכי ויציאת צוותי מודדים להכנת מפות השטח.

 

במהלך המשא ומתן יצאה קבוצת מודדים למדידות השטחים שנרכשו בראש מהנדס הכשרת הישוב נחום פאפר , הדרך לבאר שבע עברה בירושלים לחברון ומשם לעמק יתיר ערד ולבאר שבע ,עורך דין מעזה שניסה לשים גלגלים בעסקאות הוזמן למשרד ,שומן וקיבל משרת יועץ במשרד של הכשרת הישוב.

 

לקראת סוף שנת 1928 החלה ירידה ברכישת האדמות בידי היהודים עקב התגברות השנאה כלפי היהודים ותחילת המאורעות של 1929,ההנהלה הציונית הוציאה הוראה לקפל את המשרד ולא להשקיע יותר כספים ברכישת אדמות, גם עקב מחסור בכספים של המוסדות הציוניים שהוקצעו לרכישות אלו, בשנת 1929 הוכרחו מעט היהודים שגרו בבאר שבע לעקור מבתיהם ורכושם ולהסתלק צפונה.

 

אגדה בדואית בבאר שבע סיפרה כי מי ששתה ממימי בארות באר שבע חייב לחזור לביקור נוסף.

 

בשנת 1935 לאחר מאורעות 1929 גרו יהודים מעטים, משרדם של חברת הכשרת הישוב ושל חנקין נפתח מחדש והחל שוב תהליך רכישת האדמות בעקבות הצלחת רכישת הקרקעות אל סיר (מצפה בית אשל) בעזרת תרומת כספים שהצליח הסופר משה סמילנסקי להביא מחבריו היהודים העשירים מאנגליה ודרום אפריקה ,אדמות אלו שהמשא ומתן לרכישתן החל עוד בשנת 1926,בשנים 1933-4 נחתמו מסמכי הרכישה של האדמות והם נרשמו לבעלות על שמם של התורמים האנגלים, מיד הועלו טרקטורים על הקרקע והיא נחרשה ונזרעה בחיטה.

 

היהודים שהתגוררו בבאר שבע בשנת 1935 היו מהנדס החרישה של חברת הכשרת הישוב עמינדב אלטשולר משפחת חירם דנין לאחר חתונתם שהיו נציגי חברת הכשרת הישוב ומודד שטחים , משפחת הרופא דוקטור ראובן מאיר שנשכר בידי החברה להעניק טיפול רפואי חינם לשבטי הבדואים בבאר שבע.

 

החיים בבאר שבע באותם ימים לא היו קלים שכן עיריית באר שבע סיפקה מים בצינורות לחבית המים ,אחת ליומיים למשך שעה אחת ,להשלמת המים היו רוכשים מים מהבדואים שהביאו נאדות מים ומילאו את החבית, תאורה לבתים התבססה על מנורות נפט ולוקסים בהעדר תשתית של חברת חשמל .

 

בעת המאורעות של שנת 1936 עזבו יתרת היהודים את באר שבע .

 


 
 
 
בניית אתרים - שרקור