דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

הר הגלבוע תל יזרעאל – (זרעין)

 

האתר הידוע כיום כתל יזרעאל והשולט על דרך המעבר והדרכים בעמק חרוד, מופיע בכתובים במאה השלישית והרביעית לספירה ,למרות הידיעות על המיקום באזור הוא התגלה במקרה כאשר החלו בחפירות להקמת מוזיאון עמק חרוד ,אז נתגלו שרידי העיר שנחרבה בידי שלמנסאר מלך אשור בעת כיבושו את הארץ במאה השביעית לפני הספירה,היא נבנתה שוב ונהרסה שוב בידי המלך האשורי תגלת פלאסר עשר שנים מאוחר יותר .

בעת שנערכו חפירות בתל נתגלו שרידי העיר, מהמאה התשיעית לפני הספירה מתקופת מלכותם של מלכי בית אמרי ושלטון המלך אחאב ורעייתו איזבל ,שלטון ששלט מהישוב יזרעאל על האדמות שהוחכרו לאריסים , בממצאים נתגלו שרידי השער הדרומי  ושרידי שני מגדלי השמירה בחלקה המזרחי של חומת העיר ,יש הטוענים כי העיר חדלה להיות חשובה לאחר תום מלכותם של ממלכת בית אומרי .

מאותה תקופה נתגלו שתי גתות לעיבוד יין מענבים ,המעידות על גידולי כרמים באזור בספור העיר הקטנה (על פי ממצאי גודלה בחפירות) משתלב כמובן סיפורו של  נבות וכרמו ,והחלק החסר מוסריות בכוחו של שליט אל מול החוק ,במה שאנו קוראים מניסיון העבר שלטון הכוח אל מול המשפט האלמותי "הרצחת וגם ירשתה ".


בהמשך החפירות הארכיאולוגיות נתגלו מערות קבורה מתקופת השלטון הרומאי ושרידי כנסיות יוונית ומעליה שרידי כנסייה רומאית ,באחת ממערות הקבורה נתגלה ארון קבורה שעליו חקוקים סמלים בעלי מוטיבים יהודיים מהמאה השלישית לפני הספירה המאששת את הסברה שבעיר חיו אמנם יהודים.

המעניין שבחפירות בתל יזרעאל ,לא התגלו חרסים ,המספרים את חיי התושבים הכנענים לפני התיישבות היהודים בארץ ישראל בעת שעלו ממצרים ,אלא נתגלו חרסים מהתקופות  הישראלית, הרומית והביזנטינית למרות זאת ,קיימת סברה כי המקום היה מיושב עוד בתקופה הכנענית ,כלומר רצף התיישבות לאורך ארבעת אלפים שנות היסטוריה .

תחילת אזכור שמו של הישוב תל יזרעאל ,מתוארך מתקופת יהושוע על פי הכתוב בספר יהושוע מהתנ"ך שבו מסופר על מקום התיישבות השבטים בארץ ישראל ועל פי הכתוב מיקומה של העיר היה בתחום שבט יששכר .

בהמשך מתוארך שם המקום ,בכתביו של אוסיביוס הבישוף הרומאי שמקום מושבו היה בקיסריה במאה הרביעית לספירה ,הבישוף אוסיביוס תאר את הישוב הידוע שבין בית שאן (סקיתופוליס )  לבין מגידו ,אפילו האדם שאנו מכנים הנוסע מבורדו שעבר בשנת 333 לספירה ,באזור לאורך הדרך המובילה שלצידה נמצאו בעבר אבני מיל רומאיות , גם הנוסע מבורדו שנקרא על שם מאמרו מסע מבורדו,מציין את המקום אך מבחינת השיבוש הלשוני הוא קרא לו סטדלה (יזרעאל -יזרעאלה ) , בתקופה ההלניסטית נבנתה העיר יזרעאל מחדש .

בינימין מטודלה שעבר בסיוריו בארץ ישראל במאה שתים עשר והמשורר אשתורי פרחי במאה הארבע עשר מספרים על ישוב שבו קהילה קטנה של יהודים , בכפר יזרעאל שימש בית המוכתר כאכסניית דרכים לעוברים בדרך ,שרידיו שהיו מבנה שהוקף חצר עם אכסדרה עם קשתות .

במאות הבאות מספרים אנשים שעברו בדרך שבין עבר הירדן המזרחי לכוון מגידו ולצפון על כנופיות שודדים שהתפרנסו משוד העוברים בדרך ובעיקר את הנוצרים ,בתיאוריהם רחמא ליצנן מספרים הנשדדים כי היהודים שחיו במקום נמנו גם על השודדים .

בתקופה הצלבנית הוקמה במקום מצודה צלבנית בשם לה פטיט ג'רין Le Petit Gerin שפירושו בצרפתית ג'רין הקטנה, ג'נין נקראה אז בשם ג'רין הגדולה. המבצר היה שייך למסדר הטמפלרי והוא נזכר במסעות מלחמה נגד המוסלמים שהתנהלו בעמק יזרעאל בשנים 1184-1183. אחיינו של סלאח א- דין כבש אותה לאחר קרב חיטין. בשנת 1263 היתה יזרעאל הגבול בין הממלכה הצלבנית לשטחים שבהם החזיקו המוסלמים. לאחר תקופת הצלבנים, נזנח הישוב במקום וירד מחשיבותו.

במאה השישית כאשר כבש את האזור אברהים פחה ,הוא מיד הושיב עובדי חקלאות פלאחים על התל בכפר הערבי שנקרא זרעין,הישוב שלט על הדרך בין עפולה לכפרי העמק

בתקופה הצלבנית על שרידי העיר הוקמה מצודה צלבנית של המסדר הטמפלרי שנקראה גנין הקטנה,(לה פטיט ג'רין) להגנה כנגד המוסלמים ושליטה על הדרך מתחתיו ,בסוף המאה השתים עשר ,נכבש המקום בידי כוחותיו של סלאח א דין והיא הוותה עיר חיץ בין הכוחות המוסלמיים והצלבנים עד שעזבו את ארץ ישראל והמקום ירד מגדולתו שוב.

בסוף המאה השלוש עשר בתקופה המוסלמית עדיין ישבו בעיר תושבים מוסלמיים ושמה נקבע כזרעין ,בהמשך בעת כיבוש הארץ בידי הצבא העותומאני במאה השש עשר גם ישבו במקום פלאחים מוסלמים,

במחצית המאה השמונה עשר ,בעת שלטון אברהים באשה המצרי ,הוא הושיב בה את אנשי בני שבט הבדואים משפחת אלהאדי ,המשפחה השתלטה על השטח מסביב ברישום כוזב של השטח על שמה ,אך זרעין דמה יותר לכפר בדואי עלוב וקטן.

התקופה המנדטורית והקרב לכיבושו במלחמת השחרור

לכפר זרעין הערבי הממוקם בחלקו המזרחי של עמק יזרעאל, בגובה של 110 מטר מעל גובה פני הים , בשלוחה הצפונית הנמוכה של רכס הרי הגלבוע ליד קיבוץ יזרעאל כיום, לכפר הערבי ,הצטרפו בתקופה העותומאנית והמנדטורית עוד תושבים ערביים ,ומספרם עלה קרוב לאלף חמש מאות תושבים , בתקופה שבטרם הקמת המדינה ,הצטרפו לזרעין חברי כנופיות, שהציקו ומנעו גישה לישובים העבריים בעמק.

התחלת יישובו של הכפר הערבי זרעין ,קשור לנדידת אריסים ממצרים בתקופת שלטונו של המושל העותומאני אברהים פאשה ,במחצית המאה התשע עשר, אריסים אלו חכרו אדמות על מנת לעבד ולגדל עליהם גידולים חקלאיים לכפר היה מרכז שכלל שוק, בית ספר ומסגד .

כשלושים שנה לאחר מכן השתלטו על אדמות הכפר ,בני חמולת עבד אל האדי שהגיעו מהכפר ערבה ,שהושיבו במקומם אריסים בני שבטם , תל זרעין נחשב כמקום שולט טופוגרפית, על הכביש שבין עפולה לבית שאן .

מצב שאפשר לאנשי הכנופיות מצבא ההצלה הערבי של קאוקגי, שהצטרפו לכפר בטרם מלחמת העצמאות ובמהלך חודשי הלחימה הראשונים ,להטריד ולפעמים למנוע מעבר חופשי למכוניות תושבי האזור היהודיים שנשאו אספקה ,או הובילו את היבולים לשווקים בקשר עם ישובים יהודיים נוספים.

כאשר לא נותרה ברירה ,נאספו לוחמים מגדוד העמק היהודיים (הגדוד הראשון ) בחטיבת יפתח, שאליהם נוספו חיילים מחטיבות גולני ואלכסנדרוני ,בחודש אפריל 1948 ,במטרה לכבוש את הישוב זרעין ולגרש את תושביו, תוך השתלטות גם על בית הספר בחלקו המזרחי של הכפר זרעין.

מהכביש ירדו החיילים מהרכבי והחלו לעלות רגלית בחשיכה ליעד בנוהל מנהלי , חלקם של החיילים היו חיילים עם הכשרה צבאית קצרה ובלתי מיומנת, חלקם השתלטו על בית הספר והציבו עליו חוליות מקלעים והחלו בקרב ירי עם אנשי ההצלה הערביים ,תוך ניסיון לכבוש את מרכז הכפר , בין המקלענים היה ,שלמה בלומנטל וינברט מנפרד ז"ל ,שנפל בקרב נישא בידי חבריו ונקבר בכפר יחזקאל .

מכוון שהקרב נמשך לאור יום ומספר הנפגעים היה רב יחסית ניתנה פקודה לסגת באור יום ולחבלנים ניתנה הוראה לפוצץ את בית הספר, חיילי הכוח החלו בנסיגה ונשאו חלק מהנפגעים עמם, חלק אחר של הטור המנהלי בדרכו לכפר ,נתקל במארב וספג אבדות .

הכוח התוקף היהודי ספג אבדות מספר פצועים יהודים נותרו בשטח ,מחוסר יכולת לחלצם כמו ; משה (מוסיק) אסתרין ז"ל ,שנפגע קשה בעת הגשת עזרה לחבר פצוע ,הוא נשאר בשטח נלקח כשבוי פצוע למפקדה בגנין עונה בחקירה ונרצח והוחזר בחסות הבריטים לקבורה בכפר חסידים ,או חברו יוסף (יוסי) לוי ז"ל ,שנשאר בזרעין פצוע ,שגופתו הוחזרה לאחר מספר ימים לכפר יחזקאל, בקרב הראשון בזרעין, נהרגו כעשרים חברי כנופיות צבא ההצלה הערבים,

לאחר כחודש התארגן כוח של גולני מהגדוד הרביעי ,ובאשמורת ראשונה תקף את הכפר ואנשי הכנופיות והם נמלטו מהנקודה, לזכר הנופלים הוקמה מצבה בצורת עמוד העומדת על קן ליד מגרש החניה, בחזית המצבה הוצמד לוח שיש שעליו שמות הנופלים, לאחר שבתי הכפר נהרסו הוקמה בקרבת מקום משמאל לתל, הוקם הישוב יזרעאל ,לצערי אזור האנדרטה נראה מוזנח מעט וחבל .

בנוסף לכוח הכנופיות בכפר זרעין, פלש כוח שריון עירקי מכוון העיר ג'נין, בתום ההפוגה הראשונה בלחימה , לאזור וכבש במהירות חלקים מרכס הגלבוע וחלק מדרום עמק יזרעאל , רק לקראת סיום ההפוגה השנייה התארגן כוח של בני הישובים בעמק ועלו במסע לילי מפרך לחלק הצפוני של רכס הגלבוע וקבעו את סימון הגבול הירוק למדינת ישראל באזור.

במרחב התל שוחזר במלואו ,גן המדמה את גן נבות היזרעאלי, בבוסתן ענק של עצי ארץ ישראל.




 
 
 
בניית אתרים - שרקור